עדשת מגע
בסיפור הבא נתקלתי באקראי באחד מאתרי האינטרנט הזרים. הסיפור קצת הזוי, קצת לא ברור, צריך לחשוב קצת על מוסר ההשכל שלו, אבל המעניין הוא שזה סיפור אמיתי שמצאתי סימוכין לאמיתותו בכמה מקומות באינטרנט.
בְּרֶנדַה הייתה בחורה צעירה שהוזמנה ע"י קבוצת חברים להצטרף למסע של טיפוס על צוקים. היא לא הייתה מנוסה בזה, היא פחדה מזה פחד מות, אבל היא החליטה להתנסות ולהתגבר על פחדיה ולצאת עם הקבוצה.
הם הגיעו לצוק אימתני, לפחות בעיניה, וחבריה העטו עליה ציוד, חגורות וחבלים והיא החלה לטפס, פניה מול הצוק, יחד עם החבורה כולה. כשהיא הגיעה לאיזה שהוא מדף בסלע היא עצרה לרגע לקחת נשימה והביטה מסביבה בנופים עוצרי-הנשימה. כשהיא הסתובבה, טפח חבל הביטחון על לחייה, נגע בעין שלה והיא חשה שעדשת המגע שלה עפה. וכך היא תלויה בין שמיים וארץ, עשרות מטרים מתחתיה התהום ועשרות מטרים מעליה הקצה והיא רואה רק במטושטש. היא ניסתה לגשש על מדף הסלע לוודא שאולי עדשת המגע נחתה עליו אבל היא לא מצאה דבר.
בייאושה, היא זרקה כמה קללות לאוויר העולם, הרי היא לא רצתה את כל הטיפוס הזה מלכתחילה, ואחר כך היא נשאה תפילה קטנה לאלוהים, מה כבר יזיק? "אלוהים" היא אמרה לעצמה, "הרי אתה רואה את כל ההרים הללו, אתה מכיר ויודע כל עלה וכל אבן, אתה בוודאי יודע היכן העדשה שלי. עשֵה משהו…"
כשהגיעה לפסגה חבר בחן את עינה ואת מעילה לוודא שהעדשה לא נתפסה אולי באיזה קפל בבגדיה, אבל הוא גם לא מצא מאומה. כשכולם הגיעו לפסגה הם החלו את דרכם חזרה במורד ההר, כשהיא נעזרת בידיד לגשש דרכה למטה.
בתחתית ההר התגודדה לה קבוצה נוספת של מטפסי הרים שהתארגנה לטיפוס. אחד מחברי הקבוצה פנה אליהם וצעק: "היי, חברה! מישהו מכם אבד אולי עדשת מגע?"
השאלה הזו לכשעצמה הייתה מוזרה ואפילו מצמררת, אבל מוזר יותר היה כיצד ידע המטייל על העדשה האבודה? – הוא הבחין… בנמלה… הסוחבת עדשה על גבה, לאורך הסלע!
אביה של ברנדה היה כותב של סרטים מצוירים. כשהיא ספרה לו על הסיפור הבלתי יאומן הזה על הנמלה, עדשת המגע והתפילה שהיא נשאה על ההר, הוא צייר כרזה של נמלה הנושאת עדשת מגע על גבה והוסיף לציור את המשפט השנון הבא, מפי הנמלה: "אלוהים, איני יודעת מדוע אתה רוצה שאשא את הדבר הזה. אני לא יכולה לאכול את זה וזה גם כבד מנשוא. אבל אם זה מה שאתה רוצה שאני אעשה, אני אסחב את זה עבורך…"
וברנדה מסיימת את הסיפור ואומרת, לפעמים אולי זה יעשה לנו טוב לומר "אלוהים, אני לא יודע מדוע עלי לשאת את המשא הזה. אני לא רואה בזה שום צורך וזה גם כבד. אבל אם אתה מתעקש, אז אני אסחב את זה…"
(סופר ע"י ברנדה פולץ, ופורסם בשנת 1995 בספר שנקרא "שמור על לב שקט" ע"י אליזבט אליוט)
איני מאמין גדול בגורל או ביד מכוונת, אבל יש משהו מעניין בסיפור האמיתי הזה על מקריות כל כך לא מוסברת. יש משהו יפה במשפט המופלא הזה של האבא ובכלל בתפיסה שלעיתים אנחנו נקראים לשאת באיזה שהוא נטל לא מוסבר אבל שמוכיח עצמו בסוף כמביא תועלת לאחרים.
"עדשת מגע" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל.
"עדשת מגע" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל.
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 02.02.12
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה שוקה!!
אתה עוקב אחרי?
אם היית יודע עד כמה מתאים הסיפור הזה למפגש שהייה לנו בערב אתמול היית, כמוני, מתחיל/ממשיך להאמין אמונה מלאה בקב"ה שהרי….
מקרה (בהיפוך אותיות) הינו ה'-רקם
שבת לשום והרבה בריאות, יהודה
נ.ב. אתמול!! לא שילשום ולא לפני שבוע ולא לפני …. אתמול ב-1630 🙂
שוקה, פשוט תסתכל על הכל הסתברותית. יש סיכוי שמישהו ימצא את העדשה. אפסי אבל קיים סיכוי כזה.
כמו שיש סיכוי שיהיו יצורים על כדור לכת במיליארדי הגלקסיות סביבנו. קלוש אבל קיים.
הסתברותית הכל אפשרי. אפילו אלוהים.
ולגבי תגובתו של יהודה, מקרה הוא גם קרמה. כלומר ההודים צדקו.
מקרה הוא גם מה קר? אפילו קר מה.
ואם נתאמץ נגלה שמקרה הוא אנגרם של הר קם. וזה בעצם הסיפור שלנו. זאת לא הנמלה. זה ההר שהחליט להזיז עניינים.
שלום לאיש יקר,
סיפור מאד נחמד! החיים יותר חזקים ויותר הזויים מכל סיפור או ציור של האמנים הכי מוכשרים.
תמיד קורים לי דברים לא מוסברים, לא דברים ששכחתי איפה המפתחות/משקפים וכו' והם נמצאו ברדך זו או אחרת, אלא דברים שלי קשה להסביר אותם אבל למדתי לקבל אותם, כאילו עוד מישהו מכוון את הדברים , ושמתי לב שכולם מסתכלים עלי כעל הזויה, וכולם אומרים "רק לך קורים דברים הזויים ומעניינים". שתהיה לך שבת שלום, נעימה וחמה.
מי היה מאמין שדבר כזה יקרה?
ממש לא מציאותי- אבל תמיד קורים ניסים, וזה נס מיוחד מאוד.
הקשר שלנו עם ה' הוא כמו של ילד קטן עם אביו-רק תבקש ותקבל מה שטוב לך.
סיפור מדהים כרגיל
שבת שלום
איתי
סיפור מוזר, תוצאה מופלאה ובעיקר מסר מחזק,שכן כדבריך, הנטל שאנו נושאים אינו לריק,הוא מביא לנו את הכוחות לשאת אותו ולהביא טוב לאחרים.וכך יהיה.
היי שוקה
שוב הבאת סיפור מקסים ואני בכל אופן מתחברת אליו. הרבה מדברים על חשיבה חיובית ועל כך שאם אתה באמת ובתמים רוצה משהו, הוא ייתגשם עבורך וכן שאין מקריות, מה שקורה הוא מה שצריך לקרות. גם המשפט של האב גדול, הוא מתחבר ל"שלח לחמך וגו",אכן סיפור חזק. תודה
שוש
שוקה שלום.
סיפור מקסים.אגדה.אבל יש בו הרבה מין הכוח.
אשרי המאמין על מקריות.מרגש ומהנה
תודה לך על הזיקוק הנעים.
שוקה יקר,
סיפור מדהים עם מסר אדיר.
אהבתי ואני מאמינה שבאמונה שלמה שדברים כאלה קורים.
תודה ושבת שלום,
בידידות, ירדנה
שוקה יום טוב , קראתי את מרבית , מה שנכתב על ידי אלו שלפני , ונכון שאין לי מה להוסיף , אבל משהו מזוית ראיה שלי .
א – לכל זה סיפור מאוד מרגש ובייחוד שיש הפי–אנד , אני לפני שנים רבות השתמשתי בעדשות מגע ואני מכיר את ההרגשה שלה ,
אין לי בקורת על הסיום עם הנמלה , אבל לדעתי אלוהים פישל בהרבה דברים בחיים, כך שאני רואה אותו כפשלונר , אבל מאחר ואף אחד לא יודע אם יש אלוהים או אין אלוהים ,אז אני נוטה להאמין שהוא חילק חלק ממנו ללבותיהם של כל בני האדם ,
ולכן אני סומך בחיים על עצמי ופחות על "אלוהים" ,
סתם ככה פתחתי את ליבי , כי אני מרגיש שאתה משתף אותנו עם לב פתוח וחם !!
שבוע טוב עומר !!
פסוק בתהילים שכדאי להיות מחובר אליו."…גם כי אלך בגיא צלמות לא אירה רע כי אתה עימדי……………ותרגום שלי באנגלית'wen i go to good end bead i m not freid bikoz you god wite mu………….לא בטוח שהאיות מדויק העיקר הכוונה..שבת שלום שוקה וכולם..משה
שוקה שלום.
תודה על הסיפור עם המסר שבחובו. סיפורים שכאלה, כוחם להאיר את דרכנו ו…לגרום לנו לעצור רגע לחשוב שנית על הדרך בה אנו צועדים ועל אופן התגובתיות בדרך.
שבת מבורכת,
ותודה על הבחירה לשתף בסיפור
תודה שוקה, מעורר השראה כמו תמיד!
זה מזכיר לי את התאוריה המדעית לצרופי מקרים.
אחת התאוריות המדעיות היא שביקום יש 11 מימדים. כן, לא רק 3 המימדים שאנו מכירים (ואולי בתוספת הזמן כמימד רביעי), אלא 11! ואז אחד ההסברים לצירופי מקרים הוא שהאירועים הכביכול בלתי קשורים לעינינו למעשה מחוברים ביניהם במימד שאנו לא רואים…
כך למשל אפשר להסביר גם אינטואיציה וקשר אינטואיטיבי בין אם לבנה…
שבת שלום!
לשוקה שלום רב ,
זאת תקופה ארוכה שאני מקשיב לסיפורים שלך……מענין שכמעט בכל סיפור אתה מצליח לסחוט ממני כמה דמעות שזולגות על פני.
תמיד…..אבל תמיד יוצא לי לספר את הסיפורים שאתה מספר לבני משפחתי….וגם אז אני לא יכול לעצור בעד הדמעות….אולי קצת (הרבה) רגיש…אבל….בן 61 ,וגם כיום אני לא מסוגל לא להתרגש יותר מדי.
תמשיך לאגור כוחות ולספר לנו את הסיפורים הנפלאים שלך..ושהאל יהיה לצידך.
אני מאמין באלוהים או ביד מכוונת
צריך פשוט להיות מכוון ולהאמין בהם, ואז…כל דבר שרוצים/מאמינים/מבקשים…….מתגשם
הכל אפשרי
שוקה אהלן ןשבת שלום,
בוקר אחד אני יוצא לעבודה (אני עובד בבנק ) ובדרך אני מתדלק את ריכבי, ושוכח את כרטיס האשראי שלי במשאבה וממשיך לנסוע.
לאחר 10 דקות מצלצל הטל' הנייד ומנהל הסניף שלי מודיע לי שהכרטיס אצלו וכי מצא אותו במשאבה שכן הוא בא לתדלק אחריי..
הייתי המום מההסתברות שסיטואציה כזו יכולה להתממש באותו יום,באותה תחנה ובאותה משאבה..
בקיצור,
הכל מיכול להיות..
שבת שלום.
שוקה בוקר טוב
שמעתי את הזיקוק ביום ו' שבוע שעבר (אגב לאן נעלמת ביום שישי האחרון – מקווה שהכל בסדר) ומה שיכולתי לומר "נפלאות דרכי ה'"
כ"כ הרבה פעמים נשאתי על גבי דברים שלא הבנתי לפשר משמעותם
וחשבתי בליבי שמשא נוסף לא אוכל לשאת. מסתבר שיכולתי גם יכולתי לשאת משאות כבדים יותר שלא האמנתי שאוכל לשאתם, תודה לאל עברתי את כולם בשלום.
תודה לך על סיפור נפלא.
שבוע טוב ובשורות טובות-שרה
מצטערת לסתור את כל החגיגה
מה השימחה שהעדשה נתגלתה בסוף המסע?
הרי אז יכלה לעשות חדשה, ועדיין לא מסופר אם העדשה תקינה.
הבחורה עזרה אומץ למסע קשה, ולא יכלה להינות ממנו כי העדשה עפה לה.
אף אחד לא מאשים את הגורל, או אלוהים, איך התאכזר אליה כך, שהעיף את העדשה כשהיא מטפסת למעלה.
אך משום מה כולם מהללים את הגולר, ואת אלוהים, שהעדשה, שכבר פחות נחוצה, נמצאה על הנמלה.
לא נראה לכם שיפוט לא הוגן? להלל ולשבח רק כשנוצרים דברים טובים?
אמיתי או לא אמיתי מה זה משנה,העקר שהוא נחמד מאד מעלה חיוך על הפנים לאחר כל ספורי הזועה בטלויזיה,כף לקרוא מרגנית או מוקי