היי שוקה,
סיפור יפה ומפתיע,אכן מורים ,ובכל שלב,יכולים להשפיע על דרך חיים ולפעמים על מהלך חיים.
שוב תודה לך ולגילה.

תודה שוקה
אני גיליתי שעיניים פתוחות לרווחה רואים החוצה. וכשהעיניים סגורות רואים פנימה…
סיפור מקסים כמו תמיד וגם אתה איש מקסים

סיפור כזה כבר שנים לא שמעתי או קראתי. מעצים ומחכים עד מאוד.

שלום שוקה,

סיפור מעניין מנסיון של מורה חכם ובעל תושיה.

"הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמא"

אמר אלברט איינשטיין

אכן סיפור מפתיע. יצא לי להדריך לקוח במזרח הרחוק על מוצרי החברה, בה עבדתי, כחלק מחוזה מכירה של הציוד. נאמר לי להכין מצגת מפורטת על המוצר לפרטים, ובסוף להדריך כיתת תלמידים וגם לערוך מבחן.(ההדרכה ארכה למיטב זיכרוני כשבועיים) נאמר לי שאין נכשלים, הזהירו אותי לא לפנות בשאלה, במהלך ההדרכה, לאף אחד בצורה ישירה, בכדי לא לבייש אותו אם אינו יודע לענות. לאפשר למי שרוצה לשאול גם באופן אישי.
וכך נהגתי והצלחתי עם ההדרכה, כשהמוטו היה לא לגרום למבוכה לאיש.
הזיקוק הזה גרם לי להיזכר בזה.

תודה, שוקה, על סיפור ייחודי ומעורר השראה.
לפעמים, מלים שאינן נאמרות, עוצמתן רבה.
דוגמא מופלאה של מחנך בעל שיעור קומה.

מציעה לכל המורים לקרוא ולהסיק מסקנות.
שבת שלום.

אכן קשה היא דרכו של המורה, לפני שנתיים התחלתי ללמד ילדים, עולמי נפתח ויומי פורח כל פעם שיש לי יום בית ספר, בשאר הימים, עם המבוגרים, אני שומע סיפורי סיפורים על "הילדים שלנו" ומבין שועד דור מתקלקל גלל הוריו…

תודה רבה שוקה היקר על סיפור מחנך ומלמד שהגיע בדיוק בזמן הנכון בתחילת שנת הלימודים (בתקווה שלא תהיה שביתה). עוד נקודת מבט, עוד מחשבה יצירתית על איחוד ולא על פילוג והבדלה. לא הפרד ומשול אלא הכל והבלג. אני רק מנסה לחשוב על אותו הילד שהשעון היה אצלו, ומה הוא הרגיש כשהמורה הכניס ידיים לכיסים, בטח הלב שלו דפק על 200. איזה פחד. איזה לחץ. והשחרור בסוף, הראה שלא שווה לעבור זאת פעם נוספת. שאפו למחנך.
אני חושבת שאולי כדאי בבתי הספר כמו בעסקים, ללמד על כאלה מקרים ולהפיק לקחים. חומר למחשבה.
תודה ושבת שלום, אורית.

היי שוקה, היום קראתי את הזיקוק הנפלא הזה…אגלגל אותו הלאה…איזה אוצר של סיפורים מופלאים אתה מצליח לדלות למעננו, קהל עוקביך.
תודה.

אנחנו לומדים מהסיפור הזה ’’שכאשר אנחנו לא יודעים את כל הסיפור בחיים, אנחנו יכולים ללמוד יותר ממנו.’’

תודה שוקה על הסיפור. איזה מרגש ומחמיא. למדתי שצריכים לחשוב בטוב של אנשים ולהאמין שהם מתחרטים על הטעויות שלהם.
תודה רבה

היי שוקה, קראתי את הסיפור הזה עם הכיתת ספרות שלי בבית ספר תיכון ״מילקן״ שבלוס אנג׳לס. היה מאוד מרגש לקרוא את הסיפור הזה כי זה לימד אותי דרך ארץ ודרך התנהגות שהייתי רוצה להשתמש בה כאשר אני אהיה חלק ממקרים כאלה. בעתיד אני רוצה להיות מורה, והסיפור באמת נתן לי השראה והשפיע עלי בדיוק כמו שהמורה השפיע על הילד בסיפור.

אני תלמיד תיכון מלוס אנג'לס ועברית היא השפה השנייה שלי. אני מאוד אוהב את הסיפור הזה, והעיקר שלמדתי שצריח תמיד להיוט נחמדים לאחרים כי זה יכול לשנות את חייהם.

כשאנשים עוצמים עיניהם, הם שימים אמונתם באחרים לבחור הדרך הנכון, והתמיכה הזאת מעודד כלֹ אחד לעלות לרמות יותר גבוהות.

היי שוקה,
אני מלוס אנג׳לס קליפורניה בבית ספר תיכון ״מילקן״. קראתי את הסיפור ורציתי להגיד לך שאהבתי את הסיפור הזה!למדתי שני מסרים שחשבתי שהם מאוד חשובים. המסר הראשון הוא שאנחנו צריכים תמיד לכבד את החברים שלנו ואת כולם. אנחנו צריכים להתייחס לכולם בכבוד, בדיוק כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו. עוד דבר שזה צריך לתת לכולם הזמנות שנייה בחיים שלנו. אני גם חושב שזה סיפור שמורים ומורות צריכים לקרוא וללמוד משהו מהסיפור/איך להיתנהג בכיתה

תודה על הסיפור המיוחד הזה.
למדנו מהסיפור שיש זמן ומקום לכל דבר ושיש למורים את היכולת להכתיב את העתיד של כל תלמיד.

[…] הסיפור הועתק במלואו מהאתר "זיקוקין דינור" של שוקה דינור. שוקה מפרסם אחת לשבועיים (מזה שנים רבות) […]