שוקה !! ממש ספור מהנה , והוא כל כך נכון עם המוסר השכל שלו , כי זה על יחסים בן אנשים -בעלי חיים , שיש להם רגשות ומחשבות , ומנסיון החיים הארוך שלי זו נקודת מוצא בסיסית וראשונית להבנה הדדית !!
בלחיצת יד חמה – עומר

היי שוקה היקר.
כמה נכון.מוסר השכל כל-כך מציאותי.
לו כולנו היינו מסתכלים נכון סביבנו
היינו מוצאים את כל הדברים כפשוטם,ללא כעסים
ובעיקר ללא רוע.
זיקוק של הבנה והנאה
תודה לך.

שוקה היקר,

תודה…כרגיל תענוג צרוף – חומר למחשבה עם מסר
אכן, הכל ענין של גישה – לא פעם אנו "מגדלים" פילים מזבובים קטנים, ולעתים לפילים מתייחסים כאל זבובים…

סופ"ש נעים

היי שוקה,
אני מכיר את הסיפור על 2 חברים, שאחד התאלמן לא עלינו, ובסופו של דבר מכר את כלבו לחבר, אבל הרעיון זהה.

באחת ההרצאות שלקחתי בהן חלק, סיפור המרצה סיפור שאולי התרחש בניו יורק, על מיליונר שאסף הומלסים לביתו, והציע כפרס את משקלו בזהב למי שישחה את אגם התנינים שבחצר. לפתע שמעו רעש של קפיצה למים, הסתובבו כולם וראו מישהו חותר במלוא המרץ לצד השני של האגם. קרא לו המיליונר לבמה ואמר לו – כשהבטחתי כפרס את משקלך בזהב, לא חשבתי שיהיה מישהו אמיץ לעשות זאת, אבל אינני חוזר בי.
יחד עם זאת, אם תגלה לי את הסוד, מאיפה אדם הומלס בעל תזונה לקויה מגייס כל כך הרבה אנרגיה, אכפיל את הפרס שלך.
ענה ההומלס – אני לא יודע מאיפה גייסתי את האנרגיה, אני גם לא יודע מי דחף אותי לאגם. הדבר היחיד שידעתי, זה שהיום לא רציתי למות.
המרצה סיכם את הסיפור ואמר – רוב חיינו אנחנו בסיטואציה שבה אנחנו מרגישים – אני לא רציתי את זה, אני לא ביקשתי את זה, למה זה קרה דווקא לי וכדומה.
את האירועים הללו אנחנו לא יכולים לבחור, אבל מה לעשות בקשר לזה, זה מה לפעמים מפריד בין הצלחה ובין כשלון, ולפעמים זה מה שמפריד בין אושר ובין אומללות, ולפעמים, זה מה שמפריד בין חיים ובין מוות.
תודה על השיתוף,
וסליחה על הטקסט הארוך

שוקה יקר,
ללא ספק סיפור מהנה – כשאר סיפוריך שיש בהם גם חומר למחשבה. שתי התכונות הנעלות שאדם יכול לנכס לעצמו הן אופטימיות וחוש הומור. שתי התכונות הללו עוזרות לנו לצלוח את החיים שהם לא פשוטים ואשר מציבים בפנינו לא מעט אתגרים.
ואם בחוש הומור ובבעלי חיים עסקינן – יש לי בדיחה שרצה אתי כבר שנים ארוכות:
לפני שנים אחדות יצאתי בשליחות ארגון הג'וינט לבלרוס, לעיר מינסק, כנציגתם. גיסי, החי בארה"ב שמע שאני יוצאת למינסק וסיפר לי את הבדיחה הבאה:
יצאה שמועה שבמינסק יש פרות יוצאות מהכלל. הן יפות ומניבות חלב בשפע. שמן של הפרות הללו יצא למרחקים והגיע גם לקליפורניה. יהודי אחד ששמע על הפרות הללו החליט לנסוע למינסק ולראות מה גדולתן. הוא הגיע למינסק, ראה את יופין ושתה את חלבן והתלהב. הוא החליט לרכוש את אחת הפרות, להביאה לקליפורניה ושם להרביע אותה. הוא רכש את הפרה הביא אותה לקליפורניה, והחליט לזווג אותה עם פר בהתאם. והנה – הוא מביא לה פר אחד והיא לא נותנת לו להתקרב והוא מביא עוד פר והיא לא נותנת לו להתקרב וכך הלאה והלאה… ביאושו הלך האיש לרב – וספר לו שהוא רכש פרה יפה ומניבת חלב בשפע אבל אינה נותנת לאף פר להזדווג איתה וכל נסיונותיו עלו בתוהו. שאל אותו הרב: הפרה שלך ממינסק? והיהודי ענה: כן, היא ממינסק – איך ידעת? והרב ענה לו: גם אשתי ממינסק…

I love the story and the responses!
At age 58 I decided to take responsibility for everything I do. I am happier when I don't have anyone to blame. I feel a lot more powerful.

שוקה יקר,
התגובות לסיפורך זה, ממש מהנות ומלמדות.
הסיפור הזה הוא מעין תשובה בשבילי ועל כך אני מודה לך…לפעמים צריך משהו שיעזור לך להבין סיטואציות ומי כמוך יודע שדרך סיפורים זה פועל הכי טוב…לקחתי לתשומת לבי.
עבורי, זה זיקוק של הבנה (כמו שכתבה עירית נ.)
סוף שבוע נעים – איש הסיפורים הקולעים.
בהערכה- שולי.

שלום שוקה היקר !!
כמובן שקצרה היריעה להלל ולשבח בתגובה זו את מכלול הסיפורים
והתובנות וכמובן את האינטראקציה המופלאה בינך לשמעון פרנס
ממנה אני נהנה מאוד.
אך תגובתי לא לשם כך היא.
בסיומו של סיפור הפילים הדגשת כי המקור אינו ידוע, ואני,
"איש הבדיחות" בפי מקורבי מכיר בדיחה ותיקה שכנראה היא המקור
(אך יתכן שלא…)
וכך מסופר בבדיחה:
אדם, איש מכירות במקצועו, רצה למכור את כלבו "ובדרך" לעשות
גם קופה קטנה.
מה עשה ?? פירסם בעיתון את כלבו למכירה וציין כי לכלב מעלות
רבות – והמחיר הוא מיליון שקל (!!)
כמובן שלא היו אליו פניות רבות, אך לאדם אחד שהתקשר וביקש
את פרוט מעלותיו הרבות של הכלב סיפר : "הכלב מעיר אותך בבוקר,
מכין לך את התיק לעבודה – כולל סנדוויץ. כשאתה בעבודה הוא
מכבס, תולה, מכין צהריים, מביא את הדואר, משטה את העציצים,
מנקה את הבית…. וכו.. וכו…"
התלהב האיש, שכנראה הפרוטה הייתה מצויה בכיסו וקנה את הכלב
במחיר המבוקש, מיליון שקל , תבין ותקילין.
כעבור שבוע, פגש מוכר הכלב, את אותו מיליונר, הקונה , ברחוב
והנ"ל פתח עליו פה בצעקות , קבל עם ועדה "מה מכרת לי ??
הכלב לא זז, לא עןשה כלום, מנמנם כל היום, אוכל ומשתין בכל
פינה, רמאי וכו.. וכו.."
אחרי ששמע המוכר את צרור "הברכות", בהפוגת השטף הראשונה,
תפס בזרועו של הקונה הזועם, משך אותו הצידה ואמר לו
"תשמע חבר, אם תמשיך לצעוק כך, בחיים לא תצליח למכור אותו"

זהו.
אולי זה לא המקור, אך מתחבר יפה לסיפור הפיל….