שאלת הזהב
בארה"ב, בלינת לילה באחד ממלונות רשת מַריוֹט, אני ממתין לתורי בקבלה ומבטי משוטט ונתקל בדיוקנו של 'בּיל' מריוט הניבט אלי מתמונה המתנוססת בראש אחד מגרמי המדרגות.
ביל מריוט ואביו יצרו את מפעילת רשת בתי המלון הגדולה בעולם, רשת הנחשבת עד היום לאחד מהארגונים המשובחים הקיימים. ביל ניהל את החברה והובילה ממש עד לפני כשנתיים.
וצף ועלה בזיכרוני סיפור מעניין שקראתי על ביל מריוט, סיפור שהשפיע על תפיסת עולמי כמנהל וכאדם ושיתפתי בו את אלה שעבדו אתי כבר לפני למעלה מעשור. הנה הסיפור מספרו של סטיבן קובי "ההרגל השמיני":
"השיעור הגדול ביותר שלמדתי במשך השנים הוא להקשיב לאנשים," מספר ביל. "מצאתי שכשמכנסים אנשים, קולטים את הרעיונות שלהם ומקשיבים למה שיש להם לומר, נקבל החלטות טובות יותר. את השיעור הראשון לכך קיבלתי בשלב מוקדם בחיי, בפגישה שהייתה לי עם אחד ממנהיגי העולם המפורסמים, הנשיא אייזנהאואר.
גמרתי אז את הקולג', הייתי כבר כחצי שנה בצבא והגעתי הביתה לחג המולד. מזכיר המדינה לענייני חקלאות הגיע לחווה של הורי יחד עם אייזנהאואר, שהיה אז נשיא ארה"ב, ואני הייתי סמל בצי האמריקאי.
בחוץ שרר קור כלבים, אבל אבי כבר סידר בחוץ מטרות לירי.
'אתה רוצה לצאת החוצה לירות' הוא שאל את הנשיא, 'או שמא תעדיף להישאר ולהתחמם ליד האח בתוך הבית?'
הנשיא פנה אז אלי ושאל אותי, 'מה אתה חושב, סמל?'
נשיא ארה"ב פונה אלי ושואל לדעתי? חשבתי לעצמי, וגם היום, כן… גם היום, כשאני נזכר בכך אני נרגש. אמרתי לעצמי, 'אתה יודע מה, ככה הוא כנראה מסתדר כאשר הוא מתעסק עם דה-גול, צ'רצ'יל, רוזוולט, סטלין, ואחרים – הוא שואל את שאלת הזהב הזו: מה אתה חושב?'
אז אמרתי, 'אדוני הנשיא, קר מידי בחוץ, כדאי שתישאר בפנים ליד האח.'
מאז ועד היום השיעור הזה נשאר אתי. אני זוכר שחשבתי: ' בעתיד, אם אני אכנס פעם לעסקים, אני אשאל את השאלה הזו, ואני משוכנע שאלקט מידע טוב למדי מאנשים.'"
ביל מריוט הבין שלשאול בפשטות, "מה אתה חושב?" יכול להפוך אפילו אנשים שנחשבים כעובדי כפיים לעובדי 'ידע' – באמצעות הקשבה אליהם ומתן כבוד לניסיונם וחכמתם.
ביל סיכם אז את שיחתנו ואמר, "בני, ג'והן, עבד תקופה מסוימת בניו-יורק באיזו חברה שרכשנו. בהיותו במטבח הוא ניגש לאחד מהאנשים ואמר לו, 'יש לנו את הבעיה הזו שצצה פתאום (והוא פרט את הנושא), מה אתה חושב שעלינו לעשות?'
דמעות נקוו בעיניו של העובד כשענה: 'אני עובד בחברה הוותיקה הזו כבר עשרים שנה ואף אחד… אף פעם… לא שאל לדעתי על דבר כל שהוא'".
(מספרו של סטיבן קובי "ההרגל השמיני")
כמה תבונה, אנושיות וגדלות-רוח מגולמים במשפט הקטן הזה בן שלושת המילים 'מה אתה חושב?' יש בו נימוס וכבוד לאחר, יש בו הקשבה, יש בו ליקוט אינפורמציה והרחבת ידע, יש בו פרישֹת ידיים והזמנה לשיתוף, וכִּכְלות הכול… אתה עדיין יכול להחליט כרצונך!!
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 23 באוקטובר 2014
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
בתלמוד מובא. אם אתה גבוה ואשתך גוצמה התכופף אליה ושאל לדעתה
ואוווו שוקה !!
איזה קטע נפלא, כמה כוח יש בשאלה כזאת קטנה, כמה עוצמה היא נותנת לאנשים, אני כבר שלחתי את הזיקוק הלאה לכאלה שיבינו אותו נכון.
המון תודה על המתנות שלך, הפכת להיות מאוד משמעותי במשפחתנו.
שוקה שלום,
זה זמן רב שאני שומעת או קוראת את הסיפורים שלך, ברצוני להודות לך על הסיפורים המרתקים שמרגשים אותי כל פעם מחדש, כל קריאה כזו היא חגיגה עבורי.
תודה רבה יוכי.
כרגיל, מדהים ומשכיל
מה שיפה, שוקה, היא העובדה שהעובד ה"קטן" למטה, יודע הרבה יותר טב מה טוב לעשות!!!
העובד הקטן, זה שמבצע את ההוראות, משגיח על החוקים והנהלים הוא זה שיכול לרומם או להפיל כל עסק.
ראיתי את זה במו עיניי ושמעתי ממקורבים שסומך על המילה שלהם.
תודה, כרגיל, על פוסט מרגש ויפה זה.
יהודה
שוקה יקר,
תודה על סיפורים מעניינים ומרתקים שאתה מספר לנו ומשגר אחת לשבועיים.
הפוסט הזה מרגש מאוד ולא בכדי אתה נחשב לאחד המנהלים המוערכים שקיימים.
(סליחה אם הבכתי אותך…)
שבת שלום,
ירדנה
הסיפור טוב מאוד
חוכמת חיים לכל אלה שעלו בדרגות ושכחו איך זה למטה
רק שאלה/הערה אחת
כשהתחלתי לקרא עד השורה האחרונה, הייתי בטוחה שזה סיפור שלך, כלומר אתה הייתה במלון מריוט ונזכרת בסיפור
בשורה האחרונה הבנתי שהסיפור לקוח מספרו של סטיבן קובי "ההרגל השמיני"
אם השורה האחרונה צודקת, לדעתי למען ההבנה של קוראים קשיי הבנה כמוני, כדאי להגיד זאת בהתחלה, כמו שאתה נוהג בזיקוקים רבים
ענת
הבהרה בעקבות ההערה של ענת – אכן אני הייתי במלון ונזכרתי אז בסיפור על ביל מריוט שקראתי בספרו של סטיבן קובי. שיניתי מעט את ההתחלה כדי שלא תהיה אי הבנה. תודה
יש לשאלה זאת כח עצום.
מצד אחד אתה שומע רעיונות חדשים שלא חשבת קודם.
מצד שני זה גורם לכך שהעובד מרגיש "מחוייב" לתהליך כי דעתו נשמעה כ"שווה בין שווים" ונשקלה בכובד ראש(גם אם לא התקבלה ) .
לצערי , ראיתי כבר בחיי מנהלים "שיודעים את הכל" והדיעה של אחרים אינה נחשבת.יתרה מזאת, הם מלגלגים על דעות/הצעות ובכך מסרסים את העובד.
צורת התנהלות כמו בסיפור זה מעודדת את העובדים לתרום כמה שיותר,להיות מסורים לארגון ורק דברים טובים כתוצאה מכך .
שוקה , יישר כח על סיפוריך היפים .
הסיפור הזה קורע בפשטותו ועמקותו גם יחד. 10 שנים קודם אם היית מספר אותו, כל אורכותי היו שונות בתכלית ומן הסתם גם התוצאות.
סיפור חכם מהחיים.
כשאתה משתף אתה זוכה בכול הקופה…כמו שעכשיו גילו את חכמת ההמונים. וגם הכבוד שרוכשים לדעתו של כל אדם משפיעה לפתיחות, בניית אמון וצמיחה…ככה אני מבינה וחושבת.
יופי של זיקוק.