תלמה מגריזו
את תלמה פגשתי ממש לאחרונה בטיול בארץ רחוקה. שני זוגות חלקנו שולחן לארוחת הערב, שוחחנו על צירופי מקרים ותעתועי גורל וצץ ועלה לו השיתוף הבא:
"הייתי אולי בת תשע-עשרה, סוף שנות השבעים," מספרת תלמה "ואני אז בצבא באחד הבסיסים במצפה רמון. באחד הערבים המשמימים הפצירה בי אחת מחברותיי להצטרף אליה לבקר ידיד בבסיס הסמוך. 'כדאי לך,' היא אמרה, 'אני גם רוצה להכיר לך מישהו שם… אחד הצוערים… חתיך, גבוה… יוחנן שמו.'
'אין מצב.' עניתי לה בחדות ולא עזרו לה כל מבטי השכנוע. 'אין מצב שאני אצא עם מישהו עם שם כזה. יוחנן?… השתגעת…?'
חלפו שלוש שנים. השתחררתי והתחלתי לימודֵי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שם פגשתי את יָנוּש, סטודנט כמוני, בחור תמיר ונאה ומידי פעם הצטלבו דרכינו בקמפוס. לי היה אז חבר ונדמה לי שגם לו הייתה אז חברה אבל ניצני אהבתנו ניטעו כנראה כבר אז, כששנינו עוד היינו מעורבים עם אחרים. כמה חודשים לאחר מכן, לכשנתפנינו, הוא חיזר אחרי במרץ. קל היה להיענות לקסמיו ולימים נישאנו וזהו האיש שיושב אתנו כאן בשולחן." ותלמה מפנה מבטה בחיוך אוהב לינוּש שלצידה.
"כיצד… כיצד הוא קשור ליוחנן מהצבא?" אני מחזיר אותה בזהירות לתחילתה של השיחה, חושש מפלישה לפרטיות.
"זה אני יוחנן מהצבא." נכנס ינוּש לשיחה. "הורי נתנו לי שני שמות – יוחנן/ינוּש – ובצבא השתמשתי בשם יוחנן. והנה היוחנן שהיא לא רצתה להכיר אז, הגיע אליה בדלת האחורית שלוש שנים מאוחר יותר והפך לבן זוגה לחיים."
"אבל הדלתות ממשיכות להסתובב ולהפתיע," ממשיכה תלמה, סמוקה מעט מהיין. "ינוש שותף במשרד עורכי דין והוא ואחד השותפים מתעניינים מאד בהיסטוריה. מזה שנים נטוש בין השניים ויכוח על מרד בר-כוכבא, האחד מצדד בנחיצותו והאחר חולק עליו. והשותף נוהג לפשפש בחנויות ספרים ולרכוש ספרי היסטוריה בשימת דגש, איך לא, על מרד בר-כוכבא. באחד הימים הוא מאתר בחנות ספרים משומשים ספר ממורט שנקרא "בר-כוכבא". הוא מעלעל בדפי הספר המצהיבים, נראה לו מעניין והוא מחליט לרכוש אותו. הוא מביא את הספר למשרד ומראה לינוּש. הם מעלעלים בספר כבדרך אגב והעיניים של ינוּש נתקעות כלא מאמינות בהקדשה שעל הכריכה הפנימית:
"תל אביב, 16.5.1966
מוגש לתלמידה תלמה מגריזו ע"י בני ברית בישראל
כאות הצטיינות על כתיבת חיבור על הנושא:
עם ישראל, דת ישראל ומדינת ישראל."
זו תלמה שלוֹ !!! זה ספר מלפני שלושים ושבע שנים!! איך ומאין?"
"וינוש מעלה אותי על הקו ומספר לי" ממשיכה ומסיימת תלמה, "ומנבכי זכרוני מתבהרת לאט התמונה על ספר שכמעט ונשתכח ממני. בבית הספר אכן הגשתי חיבור על עם ישראל וזכיתי בפרס – ספר על בר-כוכבא – כפרס הצטיינות. הספר נותר על מדף שכוח בבית הורי משך עשרות שנים ובשלב מסוים נתרם כנראה לחנות ספרים משומשת ללא ידיעתי. וכך, כמעט ארבעים שנה לאחר מכן, הספר מונח כבדרך פלא על שולחנו של יוחנן בעלי, אותו יוחנן שכלל לא רציתי להכיר….
(סופר לי ע"י תלמה וינוּש בּירוֹ. צרפתי בבלוג את ההקדשה המקורית על הספר)
נפלאות דרכי הגורל…
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, קיוטו יפן
יום חמישי 16 באפריל 2015
"תלמה מגריזו" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור שמתחת לתמונה להאזנה.
ההקדשה על הספר שתלמה קבלה
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה בוקר טוב
אכן נפלאות דרכי האל……..
סיפור יפה
תודה ויום טוב
סיפור מקסים. מצטרף לסיפור שלך על בועז איתן שנפל בשבי הסורים והספר בכימיה. מעגלים מעניינים כאלה כנראה יש רבים .
כל אדם הוא סיפור (כל אחד יש לו עבר והווה שהן מכלול חוויות ראויות לסיפור , אחדים זקוקים למספר/ת טוב/ה כדי להמחישם.
ולא כל אחד יכול יודע לספר ולרתק כמותך.
אנו כעוסקים בתחומי המדיה/קולנוע מספרים סיפורים דרך המצלמה.
יום טוב ביפן
שוקה תודה על הסיפור.
אני מכירה סיפור מעט דומה על נישואי הזוג שנפגש בפעם הראשונה ולאחר מס' שנים נפגשו שוב ונישאו.
לפני כשנתיים קניתי את הספר שלך וממנו נחשפתי לסיפורים שלך ולאתר. האם לא הגיע הזמן להוציא ספר שני ?
הי שוקה. אם היית צריך להמציא סיפור כזה לא היית מצליח. .. אין ספק שהמציאות מאפיה על כל דמיון.
תודה ענקית.
שוקה שלום
אני עוקב בדריכות ובצמא ,אחר הסיפורים שאתה מפרסם. מדהים לקרוא על מציאות העולה על כל דמיון. המשך בסיפורים נפלאים אלו מרחיב את הלב עם הרבה מוסר השכל בתוכם.
איציק
תמיד כדאי לכתוב דבר מה בספר.
לשוקה שלום רב,
מקסים ומרגש, מסכימה עם רונן שהגיעה השעה להוצאת ספר שני.
חג עצמאות שמח לך ולבני ביתך.
סיפור מקסים ומרגש. ממשיכה לקרוא את סיפורך בהנאה גדולה מאוד. תודה.
שוקה שלום רב !
יישר-כוח על הסיפורים המרתקים שאתה מפרסם.
אבקש להוסיף ציטוט ש(נראה לי) קולע לסיפור זה :
"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי" (אלברט איינשטיין)