יום האשה
זה לא מכבר צוין יום האישה הבינלאומי. הזדמנות נהדרת להעלות מהאוב את החוויה האישית הבאה אותה העליתי על הכתב כמעט לפני חמש שנים ושלחתי אז לרשימת התפוצה שהייתה אז קטנה והבלוג טרם נולד. זהו סיפור אמיתי מחיי, שנוי אומנם במחלוקת, אבל יש בו הרבה חומר למחשבה וחשבתי שמן הראוי להנחילו אל הכלל. נשים יאהבוהו ביום האישה, גברים אולי קצת פחות.
ואני לוקח אתכם כעשרים ושש שנים לאחור. משפחתי אז גדלה, מנינו כבר שש נפשות ודירתנו החלה להיות צרה מלהכיל את מספרנו, כי רב. בדקנו את מצב החסכונות, קרנות ההשתלמות, יכולת לקיחת הלוואות, והגענו להחלטה – משפרים את רמת הדיור. התקשינו למצוא דירה או בית חליפי. הרבה היסוסים, לא היינו בטוחים להיכן לעבור, ואין ספור לבטים שכולנו חווים לפני שינוי משמעותי. משכנו את זה כמעט כתשעה חדשים. למותר לציין שזה עורר ויכוחים בינינו, כל אחד זרק על השני את האחריות לחוסר ההחלטיות, והדחיסות בדירתנו המשיכה לעלות על גדותיה.
בלית ברירה העברנו את החיפושים לערים קרובות באזור ולבסוף 'ננעלנו' על בית צנוע, 'יד שניה', שהערכנו שלאחר שנשקיע ונסב אותו לצרכינו – תבוא גאולה לעולמנו הדחוס.
את שלב המשא ומתן עם המוכר ניהלתי ביד רמה, הרי איש עסקים עתיר ניסיון אני, והצלחנו לסכם על מחיר וחתמנו על זיכרון דברים.
המכה באה מכיוון בלתי צפוי, שנראה לי על פניו כמכשול קליל – המתווך. הבחור הצעיר התעקש על קבלת אחוז מסוים מהעסקה מאתנו, כך זה מקובל הוא טען, ולא זז מעמדתו ולו במעט, חש כנראה בחושיו המסחריים שאנו להוטים על הרכישה. אני, מאידך, טענתי שאחוז קטן יותר גם הוא סכום מכובד בהתייחס לזמן שהשקיע, ולכן הודעתי לו שאם לא יסכים, אנחנו לא נרכוש את הבית והלכתי לדרכי. לאחר שבוע של דממה טלפונית, החלה רעייתי להפעיל עלי לחצים עדינים. אמרתי לה לא להתרגש, כך זה במשא ומתן, וכי עכשיו יש צורך בעצבי ברזל, אותם יש לי די והותר. "הוא יחזור, אל דאגה", פסקתי בידענות.
חלף עוד שבוע. עכשיו היו מולי כבר שני יריבים, המתווך ורעייתי. אך כפי שחזיתי, לאחר עוד מספר ימים מועט הגיע הטלפון המיוחל מהמתווך. הנחתי שגם המוכר הפעיל עליו לחץ. הוא היה מאד אדיב, ציין שאין טעם להפסיד את העסקה ואני בנדיבותי וכהוקרה על כך שהסכים לוותר, הִצעתי שנצַ'פֵּר אותו במעט יותר. וכך העסקה נחתמה ובא לציון גואל. רעייתי זהרה מהתוצאה ואני… אני גם נהניתי מהדרך שבה ניתבתי את העניינים.
השקענו בבית, עברנו לגור בו, חיינו הפכו למרווחים ונוחים, ובמהלך השנים גם שווי הבית צמח ועלה לתפארת. במבט לאחור, זו הייתה אחת ההחלטות ואחת העסקאות, מהטובות שעשינו. אנחנו גרים שם ונהנים מהבית עד עצם היום הזה.
שנה וחצי חלפו ובאחד מבוקרי שישי, אני צועד לתומי ברחובה הראשי של עירנו והנה מולי פוסע בנחת המתווך דאז. עצרנו, לחצנו ידיים, התעניין בשלומנו והאם אנו נהנים מהבית. הודיתי לו שוב על שהשכיל אז לוותר.
הוא הסתכל עלי במבט משועשע, הרים גבה ואמר, "מה אתה עדיין לא יודע?"
"מה עלי לדעת, שאיני יודע?", שאלתי ומוחי מתחיל לנבור בחלקים החשוכים שלו.
הוא משך אותי הצידה, כדי לא להפריע לעוברים ושבים, ואמר לי בשקט:
"אני רוצה לספר לך משהו, גיבור גדול, עכשיו אחרי יותר משנה כדאי שתדע. שבוע אחרי שתיקתנו הרועמת התקשרה אלי רעייתך. סיפרה לי שאתה עקשן כפרד ומן הראוי שאתקשר אליך ואסכים לתנאים שלך. 'תסגור עם שוקה מה שהוא רוצה', היא אמרה לי, 'אני אשלים לך את ההפרש אחר כך. הבית מוצא חן בעיננו ואיני רוצה לוותר עליו'.
אז ידידי 'הממולח', לולא רעייתך, עד היום היית גר בדירה הקטנה הקודמת!"
נו… מה יש להוסיף? יהיו בוודאי כאלה שיחלקו על הדרך ונשים בוודאי יאהבו את הסיפור. את מוסר ההשכל שכל אחד ייקח לעצמו, בין אם זה כיצד לוותר על אגו, בין אם זה על דבקות במטרה ונחישות, בין אם זה על קריאת מפה ונקיטת פעולה, בין אם זה על יכולת הבחנה בין עיקר וטפל ועוד כהנה וכהנה. אני לפחות משתמש בדוגמא הזו מרעייתי פעמים רבות בחיי מאז.
זיקוקין די-נור (77)
שוקה, מוורונה שבאיטליה
יום חמישי, 24 במרץ 2011
"יום האשה" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. להאזנה לחץ על הכפתור שלמטה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
היי שוקה
כנראה שגברים קורצו מהזן התמים, למרות שהם מתאמצים להראות שהם לא….
מהיכרות אישית עם ציפי, אני חייבת לומר שזה ממש ממש ממש מתאים לה
וכן, אנחנו, הנשים, חלק מאיתנו, אימצנו את "סייג לחכמה- שתיקה"
וזה עובד
והפעם , בניגוד גמור לפעמים אחרות , נעצבתי מהסיפה ומהאמירות הגורפות שהיא החביאה בתוכה. כאשה אני ממש לא אוהבת אותו. אני רואה ב"תחמנות" הכאילו אלגנטית הזאת חולשה. וחושבת שחוזק אמיתי יושב על מקום של יכולת להגיד הכל בקול.
הבחירה לספר אותו מוורונה בה כולם הפסידו כי לא אמרו הכל בקול ולא אזרו אומץ לעמוד מול האמת של הלב עושה את הסיפור אפילו חזק יותר.
והמתווך??? הוא יצא אידיוט אמיתי!!! לא רק בגלל שגילה את סודה של רעייתך אלא גם בגלל שלא השכיל להבין ש.. לו הייתם ממשיכים לגור בבית הקטן שסגר על יושביו הייתם בוודאי מוצאים בית אחר שאולי .. הייתם אוהבים עוד יותר מזה שהוא מצא לכם.
בקיצור – רוצה לומר שהסיפור אינו על נשים וגברים הוא על אנשים והבחירות שלהם.
שיהיה סופ"ש נפלא – איילה
שוקה ידידיתמשיך להנות בוורנה כידוע לך האשה נבנתה כדי להיות עזר כנגדו אז אתה תחליט האם במקרה הזה ציפי היתה עזר או נגדו.
היי שוקה
אמנם לא קיבלתי את זה ישירות ממך אלא מחברה אך לא יכולתי שלא להגיב. קודם כל אני מעריצה את אשתך ולא רק בגלל שפעלה כפי שפעלה אלא הייתה מספיק חכמה כדי לא להתהדר בתוצאות והניחה לך לחשוב שהכל בזכותך ואכן צדקת, נשים יאהבו זאת גברים קצת פחות למרות שאין לדעת, גם הגברים לומדים להוקיר את הנשים ואני כמובן לא רוצה לעשות הכללה לשום כיוון, אוסיף רק ואומר את הסיסמא שמהלכת עכשיו בכל מיני פורומים של נשים: כי האלף הבא הוא האלף הנשי… ברגשי כבוד, שוש
היי שוקה,
נהנית לקרוא ולשמוע בקולך את כתבי היד שלך בתוכנית של שמעון פרנס. הסיפורים מרגשים ונעימים . הפעם צחקתי, כל כך מוכר לי.
מקסים….
כל טוב,
ויקי
שוקה
נשים תמיד צודקות
yes dear אלו מילות המפתח
שבת שלום
שלום שוקה
ראשית אנו בעלי ואני נהנים מאוד לשמוע אותך אצל פרנס וגם לקרוא את הבלוג.
ולענין זה אין כאן אוהבים נשים כן גברים פחות, אני מאוד מבינה את רעיתך כמה קשה למצוא דירה שתענה על כל הדרישות ואתם הרי גרים בה עד היום. פשוט אישה חכמה וטובה
כל הכבוד לה וגם לך מקווה שקיבלת את הדברים ברוח טובה
כל טוב
פנינה ויזניצר
היי שוקה
בחוויה שלי ישנן כמה זוויות לסיפור:
מצד המתווך- היכולת לעמוד על שלך מתוך אמונה ש הוא הגורם המשפיע לעסקה וככזה ראוי הוא לעמלה הוגנת ומכובדת. מנסיון, רבים מנסים לחסוך 1/2 אחוז עמלה ולפספס עסקה שתניב רווח פי כמה וכמה.
והיא : היא עלתה על כולם. חישובי רווח גדול מול הפסד קטן. תיגמלה את המתווך כפי שמגיע לו.
שמרה על הפאסון שלך.
תרגמה את ההבנה" לא כל יום קונים בית, ואם כבר קונים עדיף לנהוג בחוכמה.
דאבל סחתיין: על הבית, ועוד יותר על האישה.
היי שוקה
נהנהת כרגיל כל הזמן מהזיקוקין שלך.
ואני מהנהנת בראשי.
אין עלינו, אי אפשר בלעדינו, וטוב שכך.
לאישה יש את מה שנקרא אינטליגנציה ריגשית גבוהה מה שהגבר פחות ניחן בה (אם בכלל). הוא זקוק לה (לאישתו)וליכולות שלה.
מאחת שמעריכה את הנשים אך גם מפרגנת לגברים.
היי שוקה,
סיפור מרגש ומלא חוכמת חיים.
חוכמת חיי הנישואים .. ,ידיעת רזיי הנישואין.
לעיתים שמזהים שהדבר הוא נכון, אפשר להגיע לדבר גם בדרכים עוקפות…ואין שום פסול בכך זה לא תמיד מראה על חולשה אלא על חוכמה, דעת והרבה הבנה.
שבת שלום וכל טוב,
ענת
בשביל עסקה טובה צריך לדעת להתפשר גם אם זה פוגע באגו הגברי. זה שאנחנו גברים לא עושה אותנו חכמים יותר, אבל אין מה לעשות תמיד הגבר הוא זה שחותם בסוף העסקה.
אני לא היתי מקבל את התחמון כחוכמה או תושיה ואפילו לא בדיעבד .ובכל זאת אקריא אותו מחר לקבוצה מקסימה על ראשו של הגלבוע ואקשיב לקולות החוזרים משיקות וגעגועים אבשה
יש לי מלוא הערכה,הערצה וההזדהות עם רעייתך החכמה שנהגה כך.
לך שאפו ותודה על סיפור אישי כה מיוחד שסיפרת לנו.
לדעתי ,המתווך כלל לא היה צריך לספר לך .
המשך חופשה נעימה.
אבשלום,לתגובתך,שלא היית מקבל את התחמון כחוכמה או תושיה???חבל מאוד!!!לדעתי אתה טועה בגדןל,רעייתו של שוקה גם חכמה גם בעלת תושיה גם התנהגה כמו ליידי אמיתית בשקט בצנעה גם שמרה בסודיות מבלי לפגוע באיש שלה.
יפה! אישה חכמה!
מזכיר לי מאוד את ספור חיי. בעלי ואני ראינו דירה מקסימה אך יקרה מאוד. היינו מאוד מאוד צעירים. לקחנו את הורי כדי להראות להם את הדירה (הם הביעו נכונות לעזור לנו), הם התלהבו מאוד אך אבי התעקש שיורידו סכום פעוט. היורשים התעקשו והעסקה התפוצצה. היינו מאוד עצובים כי מאוד רצינו את הדירה.
אימי התקשרה אלי ואמרה: תסגרי את העסקה. אמרי לאביך שהיורשים הסכימו ו…אני אתן לך את הכסף…! וכך היה.
זאת היתה עסקה מצויינת. אני שמחה שאימי התערבה ואני מברכת אותה על כך.
כנראה שאימי ואשתך קורצו מאותו חומר…ועל כך יש רק לברך.
והמלעיזים? ילעיזו….
שוקה שלום !!
קראתי את הכותבים שלפניי ,
ולדעתי יש דבר אחד פשוט בהיי נשואים או אפילו בין שני חברים : הגינות ואמינות , או חיים ביחד , משתפים וסוחבים את העגלה או שכל אחד סוחב לכוונו , מעניין עם הסיפור היה הפוך מה היו אומרות הנשים ,מכאן שעדיף לטעות ביחד ולהצליח ביחד ,
זה הבסיס לחיי שתוף , אני יודע שאם אני הייתי במקומך , הייתה נשארת לי בלב צלקת שנים רבות ,
בהברות עומר
עומר חבר שלי אך אני מצטערת לחלוק על דעתו. אתה שוקה ניכר בגדולתך כאשר לא רק שלא נשארה לך צלקת כדברי עומר אלא שראית נכוחה את מעשה רעייתך ואפילו ראית לנכון לחלוק את הסיפור המדהים אתנו, קוראיך הנאמנים. נראה לי שמי שרואה את הסיפור בעין ביקורתית, לוקה במידה מסויימת בחוסר פירגון או בסוג מסויים של אגוצנטריות, כי איך יתכן שהאישה תביא עיסקה מוצלחת לסיומה ללא עזרת הגבר? וגם מי שחושב שלא טוב עשה המתווך שסיפר לך טועה לדעתי. טוב עשה המתווך שהאיר את עיניך ולסיום אני חייבת לציין שעצם הבאת הסיפור בפנינו, סיפור אישי שלך, מעיד על גדולתך. שבת שלום. שוש
סחתיין על השיתןף והפירגון לציפי,מגיע לה.
שוקה יקר וציפי יקרה,
אתם קורצתם מאותו חומר, שניכם חכמים ואוהבים, מגינים אחד על השני ונותנים כבוד הדדי. הסיפור של האישה החכמה וסידור הפרחים חוזרת פה שנית. הגדולה בסיפור היפה והאמיתי הזה הוא של שניכם. אין לי צל של ספק שאתם משלימים אחד את השני.
המשיכו לתת השראה…
אוהבת את הטוב שאתם מקרינים לעולם שסביבכם.
משולי.
נשים בדרך כלל גמישות יותר מגברים והן אלו שיוזמות שינויים במשפחה, כגון: מעבר דירה, הרחבת המשפחה, שיפוץ ואפילו חופשות. זה הזמן להסיר בפניהן את הכובע ולהודות להן על כך, כי לולא היוזמות שלהן היינו אנו הגברים עוד תקועים אי-שם בתקופת האבן…
שוקה שלום, כמו תמיד מתענגת אני לשמוע פינתך ברדיו או לקרוא הזיקוקין באתר, הפעם אני ברגשות מעורבים.
בסיפורך דווקא ביום האשה, מוצאת אני עצמי עובדת סוציאלית בשביתה, תמהה ביני לבין עצמי, כיצד מצליחות אנחנו הנשים בביתנו במשפחתנו למשוך בחוטים, לקבל החלטות, להטות הכף לזכותנו, ואילו במאבקים ציבוריים לוקחים הגברים מאיתנו את זכות ההכרעה וההחלטה על עתידנו.
יום טוב לכולם! והחלטות אמיצות!