נראה לי שהמשקפיים מסמלים משהו אחר.
האנשים האלה לא שקופים.
הבעיה היא במבט של הצופים שאינם מתבוננים.
מבטים שקופים

שוקה היקר!
כרגיל – צביטה בנשמה.. נוגע.. מעמיק.. מראה רבדים נוספים באנושות
תודה על העין הנוספת שאתה מעניק ואת עוצמת הרגש לאחר שאתה מעביר
בברכת שבת שלום
אירנה

הסיפור הזה מתקשר לי היטב לאותם אנשים שעלו מבריה"מ לשעבר שהם רובם אקדמאים – מהנדסים, כלכלנים ואפילו רופאים אשר מסיבות שונות (כמו קשיי שפה) לא הצליחו לעבוד במקצוע שאותו רכשו וחלקם הגדול עובד בנקיון ובשמירה. אנשים אלה הם אנשים שקופים שרובנו לא שמים לב אליהם בכלל.
זכור לי שלפני שנים עבדתי ב'בזק בילאומי' וזה היה לאחר ששבתי משליחות ארוכה בבריה"מ לשעבר ודווקא אנשים אלה מאד עניינו אותי. נהגתי לשוחח עמם, לשאול מה מקצועם וכו'.
כשעזבתי – וזאת כדי לצאת שוב לשליחות – באו אלי כל עובדי הניקיון להיפרד ממני ואמרו לי שזו הפעם הראשונה שמישהו התייחס אליהם כאל בני אדם ולא כאל "שקופים".
תארו לכם אנשים שבמדינות מהם הגיעו היו בעלי משרות מכובדות וכאן נאלצים לעסוק בעבודות שמאד משפילות אותם – ושאיש לא מתייחס אליהם.
בימים אלה מוקרנת בערוץ 1 בטלויזיה סדרה מדהימה הנקראת: 30 ש"ח לשעה ואשר גיבוריה הם בדיוק אותם אנשים שקופים. מאד ממליצה לצפות!!!

תופעה מוכרת. נראה לי שרובנו חוטאים בה, רובנו גם לדעתי קורבנות שלה ואיני מאשימה אף אחד. אני חושבת שזו תולדה של הזמן המודרני כשאנו אצים רצים ואף פעם אין לנו זמן.
בהודו נחשפתי לשקט ולשלווה של האנשים למרות מצוקותיהם.
בארה"ב פגשתי אנשים שלא נלחצים מהפקקים ומכל אותן סיבות להמתנה שאנו לא יכולים להם.
תודה לך שוקה על סיפור יפהפה ונוגע ללב.
שבת שלום
שוש

שוקה שלום, אני רוצה לומר לך שאני שמח שהעלית את הסיפור הזה, מכיוון שאחת התכונות הבולטות אצלי זה להביט סביב בכל מקום בכל מצב ולבחון את הסביבה ואפילו לראות את אותם אנשי הצללים ולשאול את עצמי שאלות לגביהם שלמעשה אין מי שיתן את התשובה. ועד עכשיו שקראתי את הסיפור הזה שחשפת תהיתי אם אני האדם היחידי שעושה זאת וכמובן שאני שמח שאני לא. תודה.

בד"כ האנשים השקופים הם אנשים אדיבים ומוקירים תודה לכולם- בלי קשר לשקיפות. אלה אנשים חמים ובעיקר ביישנים.
אני מכירה 2 כאלה שבשל שקיפותם הם התחברו לבעלי חיים – ו- 2 הצדדים מאושרים.

I often teach my students, to recognize that in my opinion, we are a computer with a soul. We all like to be recognized and validated Thank you for sharing.

טוב שוקה, טוב.
אומרים שכל אדם מוכשר במשהו מיוחד באופן מיוחד.
, גם עובדת הנקיון בקאנטרי, גם המאבטח בסניף הבנק, כמו גם המאבטח בקניון שתיקן לי מילה בפזמון – לשיר שזימזמתי. מכאן התגלגלנו לשיחה מאלפת על ההיסטוריה של השיר.
היה הרווח כולו שלי.

תודה על סיפורים מרגשים.
ברשותך שיתפתי אצלי בקיר בפייסבוק.

הנושאים שאתה מעלה שוקה, נותנים לנו את האפשרות לחשוב על חיינו מזויות אחרות.
הפעם אנחנו דנים בקבלת המציאות כמובנת מאליה.
כולנו חוטאים בהכנסת הפרטים לרקע, למובן מאליו.
במבט בוחן יותר- יש שם עוד אנשים שגם הם צמאים להכרה, להתייחסות ולמשמעות.
מי שעוצר ומסתכל ,מי שתורם מילה טובה ומחמאה- עושה את האנושות טובה יותר ואת עצמו מאושר.

אולי כדאי שכולנו נעשה מעשה עם חיוך. לאמר יום טוב לכל קופאית, תודה לכל אורזת, והמשך שבוע טוב לכל נותן שירות, בלי קשר למוצאו. נעשה טוב להם ואף לנו!

אצלי הם כבר לא שקופים.
לפני כמה שנים גמלה בליבי החלטה לגבי "השקופים" המשרתים נאמנה את כל באי "השירותים" או בעברית פשוטה "בתי השימוש הציבוריים" בקניונים, באוניברסיטאות במרפאות ובשאר מקומות בהם אנו משתמשים לצרכינו האישיים ולא מעיפים מבט לאותם "שקופים" שדואגים שנוכל לעשות את "צרכינו" במקומות נקיים ושכרם הוא "צרור נקוב" כדברי המשורר.

בעיני הם אנשים יקרים, מוכנים לכל עבודה, נמנעים מחסדים, במקום לפנות לקבלת קצבאות הם באים יום יום לעבודה שבעיני רבים היא בזויה ובעיניהם היא מקור לחיות בכבוד.
בכל פעם שאני נזקקת למקום מסוג זה אני משלשלת 5 שקלים לכיס "השקופה" שדואגת שיהיה ניר טואלט , שהרצפה תהיה יבשה, שהכיור והברזים יבהיקו ושלי יהיה נעים להכנס למקום. באיזו הפתעה הן מקבלות את המעות וכמה היא שמחה בהם באיזו ענווה היא מודה לי ואני כל כך שמחה לראות את האור בעיניה ולו לשניה אחת בלבד.
אם כל מי שנזקק לעתים לשירותים אלו יתרום רק שקל אחד לאותה עובדת שדואגת להנעים לנו את המקום , תהא זו הכרת תודה נאה והערכה לה והיא תשוב הביתה עם חיוך ושמחה בלב.

תודה לך על הפוסט שנוגע בנקודה כל כך רגישה, אולי זה יביא אנשים למחשבה שאפשר לתגמל אותם בטיפ קטן.

שוקה שלום
תודה על שנתת לנו להבין איך להרכיב
את המשקפים השקופים,החיים נראים מציאותיים
וברורים שכל מה שצריך זה רק להסתכל דרכם.

אכן זיקוק למחשבה
שבת שלום.

שוקה היקר
לאחר ששמעתי אותך לפני הרבה מאוד אמשים לאחור בתוכנית הרדיו של פרנס ,קורא אותך באדיקות ,נדהם מחדש ,למראה (נכתב) רגישותך והאופן שבו הינך מספר את הסיפורים ומגיש אותם …
אתה פשוט יודע לנגוע במימון הנכון בעוצמה הנכונה …

מעביר את מה שאתה כותב לקרובים אלי – שידעו לפעמים דרכך מה אני מרגיש …
תודה

שוקה יקירי,
אכן,
יש אנשים שאנחנו לא רואים אותם. אנחנו כל כך רגילים לראות אותם, שאנחנו פשוט מתעלמים מהבן אדם עצמו, ורואים רק נותן שירות.

עבדתי בחברה מסויימת, שתפקיד המנהל היה גם לשבץ את האנשים למשמרות. אופי העבודה היה כזה שכמעט ולא היינו בקשר עם המנהל, אלא פשוט קיבלנו משמרות והגענו עצמאית לעבודה.
עיקר הקשר בינינו ובין המנהל היה שליחת מייל שבועי אליו ובו בקשות למשמרות ספציפיות, וקבלת מייל בסופשבוע עם שיבוץ המשמרות לשבוע הבא.
מדי כחודשיים היינו מגיעים להדרכה, ואז גם היינו פוגשים במנהל.
באחת הפעמים הללו, הוא היה נראה לי קצת טרוד. שאלתי אותו מדוע הוא טרוד, אבל הוא רק חייך.
שאלתי אותו – האם החיוך בא להסתיר את הטרדות? או רק אתנחתא קצרה, והוא ענה –
הסיבה היא, שבמקום לנהל 300 עובדים, אני מנהל 30 עובדים, וגננת של עוד 270.
הפעם היה תורי לחייך, ושאלתי האם אני יכול לעזור במשהו?
הוא ענה – אתה את שלך עשית…
פתאום נפל לי האסימון. פתאום הבנתי, שהוא אמנם המנהל, אבל בגלל שתפקידו גם לשבץ אנשים למשמרות, ואילו החלק הניהולי מתייחס בעיקר לעבודתו עם גורמים חיצוניים ומנהלים מעליו, רוב האנשים שאותם הוא מנהל לא מתייחסים אליו כאל מנהל, אלא כאל "שבצן" – למה נתת לי משמרת כזו, ולמה כזו, ולמה אני עובד עם ההוא, ולמה לא שמת אותי איתו?
מאז, המיילים שלי השתנו.
הם כבר לא היו – שבוע הבא ביום שלישי לא לשבץ למשמרת בוקר,
אלא:
אהלן,
מה שלומך?
קודם כל, תודה על המשמרות של השבוע ועל ההתייחסות לבקשות שלי,
לגבי השבוע הבא, הבקשות שלי הן:….

שיהיה המשך שבוע נפלא, ותודה על כל מה שאתה עושה עבורנו,
יניב

פתאום, או שאולי זה לא ממש פתאום, התחלתי לקבל משמרות מעולות,
משמרות שאנשים התחננו אליהן, אני קיבלתי בלי לבקש,
למרות שהייתי בותק קטן יחסית, ותמיד היו טענות שרק הותיקים מקבלים את המשמרות הטובות ביותר, אני קיבלתי משמרות פשוט מעולות.
בסופו של דבר, כולנו הרווחנו.
אני הרווחתי משמרות מעולות וגיליתי שהמנהל הוא באמת אדם מדהים, והוא הרוויח עובד אחת יותר, וחבר גנון אחד פחות,
ובסופו של דבר,
כל מה שרציתי לומר הוא –
אם אתה הפרח בשדה של הקוצים, כולם יחייכו לעברך, אבל,
אתה צריך קודם כל להיות הפרח שבין הקוצים.

תודה על השיתוף
יניב
פרסום לב ארי

היי שוקה יקר,
איזה תגובות איכותיות והכי התרגשתי מתגובתו של יניב פרסום בגוגל, כי זה כל כך נכון לראות את האדם שמאחורי התפקיד ומילים טובות- מהלכות קסמים בנפש כל אדם. הסיפור שלך הזכיר לי את הסיפור – מקפל המצנחים:

צ`רלס פלומב היה טייס קרבי בצי האמריקני בזמן מלחמת וייטנאם.
לאחר 75 משימות מוצלחות, מטוסו יורט והופל ע"י טיל קרקע אוויר.
פלומב הפעיל במיומנות את כיסא המפלט וצנח לתוך טריטוריה עויינת, הוא נשבה ונכלא במחנה שבויים וייטנאמי- קומוניסטי במשך שש שנים.
לאחר אותן שנים איומות הוא שרד ושוחרר, והיום הוא מרצה על הלקחים שהפיק מחוויותיו במתקן הכליאה.

יום אחד, שנים לאחר השבי, כאשר ישבו פלומב ורעייתו במסעדה, ניגש אליהם אדם משולחן אחר ואמר: "אתה פלומב, נכון? במלחמת וייטנאם הטסת מטוסי קרב מנושאת המטוסים `קיטי הוק`."
"אלוהים אדירים, איך אתה יודע?" שאל פלומב.
"אני הוא זה שקיפל וארז את המצנח שלך…" השיב לו האדם בחיוך.
נשימתו של פלומב נעתקה, מרוב פליאה והכרת תודה.
האדם לחץ את ידו ואמר: "זה כנראה הצליח!"
פלומב אישר. "ועוד איך! אילו נכשל המצנח, לא הייתי כאן היום…"

באותו לילה לא הצליח פלומב להירדם.
הוא חשב לעצמו: "כל זמן שהותי בשבי הירהרתי באדם ההוא, תהיתי איך נראה אז במדי חיל הים: כובע לבן, סינר אחורי ומכנסיים רחבות. תהיתי בכמה הזדמנויות בטח ראיתי אותו ולא אמרתי אפילו "בוקר טוב, מה שלומך"? או מילה כלשהי, שהרי אני הייתי טייס קרבי, עם מעמד וסטטוס, מלא חשיבות עצמית – והוא היה סתם מלח פשוט."
פלומב חשב על השעות הרבות שבהן ישב המלח ליד שולחן עץ ארוך, במעמקי הספינה, משלב בקפידה את שכבות הבד ומארגן את הרצועות, מחזיק בידיו את גורלם של אנשים שאינו מכיר.

היום, פלומב שואל את הקהל: "מי אורז את המצנח שלך?"
לכל אחד יש מישהו שדואג לו ומספק לו את מה שהוא צריך כדי להגיע לסוף היום בשלום.
פלומב מציין גם שהיה זקוק להרבה סוגי מצנחים כאשר מטוסו יורט: מצנח פיזי, מצנח מנטלי, מצנח רגשי ומצנח רוחני.
את כל אלה ניצל פעמים רבות עד תום לפני שהגיע כעבור שנים, לחוף מבטחים.

לפעמים, שקועים באתגרים היומיומיים שהחיים מציבים לנו, אנו מפספסים את מה שחשוב באמת.
אנו שוכחים להגיד: שלום, בבקשה, תודה.
מדלגים על הזדמנויות לברך במזל טוב אדם שקרה לו משהו נפלא, להחמיא או סתם להיטיב למישהו

תודה שוקה- והמשך לשגר לנו את מיטב זיקוקיך.
מעריכה מאוד- שולי.

שוקה בוקר טוב

תודה רבה על "זיקוק" מדהים , לצערי הרב נתקלתי בתופעה זו גם במסגרת עבודתי עבדתי במקום עבודה 10 שנים ו"הבוס הגדול" לא ידע את שמות העובדים הנמצאים במשרד הסתכל על כולם מגבוה.
יפה נעשה כולנו ונראה את כל אלה שבסביבתנו ונתייחס אליהם בכבוד ובנימוס.
יום טוב – שרה

הסיפור מקסים בנוסף מה שאני עושה זה כשאני רואה את מנקה הרחוב שמנקה מול החנות אני פשוט מציע מים או קפה שזה תמיד
מתקבל בברכה ולי זה גם עושה משהו אני ממליץ תנסו ותרגישו טוב
מזה תודה אנשים טובים ויום טוב דודי .

אכן העולם היה יפה יותר
אם כולנו היינו נחמדים ביותר
ואדיבים יותר

מצד שני לכל דבר יש את הזמן והמקום

בארה"ב כשחייתי שם
הייתי לפעמים עומדת בתור
ולפני אישה אדיבה, שקראה שצריך להיות אדיבים לאנשים השקופים

עונה בנימוס לשאלה הסתימת: מה שלוך היום
והשיחה נמשכת גם שהחשבון שולם

וכולנו אחריה בתור.

קשובים לך. המשך להאיר את פינות חיינו…