זה לא הלוח… זו הרוח
לפני כמה ימים התקשר אלי עמיר (שם בדוי), ספורטאי עבר ידוע שם, וסיפר לי סיפור אנושי קטן משלו. מכיוון שעוד כמה שבועות מתחלף לו לוח השנה העברי, נראה לי שהעיתוי מצוין לְסַפר לכם את סיפורו על לוח שנה:
"תשאל בוודאי איזה סיפור אנושי כבר אפשר לספר על לוח שנה?" הוא שואל עבורי ואינו ממתין לתגובתי. "אתה יודע לוח שנה כזה שתלוי בכל משרד, בכל מוסך ובכל בית. לוח שנה כזה שאף פעם אינך קונה – איפה בכלל ניתן לקנות אותם? – זה משהו שתמיד אתה מקבל או משנוֹרֵר…
ויום אחד אני יושב בחדר המתנה במרפאה ולידי יושבת אישה בגיל העמידה, גם היא ממתינה כנראה לאחד הרופאים. ואז כשרופא עבר בחדר ההמתנה היא פנתה אליו בביישנות מסוימת ואמרה:
"סליחה אדוני הרופא על חוצפתי… אבל האם אוכל לקחת את לוח השנה שכאן על הקיר? בעלי תמיד היה דואג לי ללוח חדש בפרוס השנה החדשה, אבל הוא אינו בחיים ואין לי מושג היכן להשיג לוח שנה."
והרופא, בטון חסר סבלנות: "אנחנו משתמשים בלוח גברת, זו מרפאה רבת רופאים ולצערי לא אוכל לתת לך את הלוח הזה ללא הסכמת האחרים."
האישה השפילה ראשה במבוכה והמשיכה לחכות לתורה.
נבוך גם אני מתשובתו של הרופא רכנתי אליה ולחשתי: "רשמי לי את כתובתך. אני רוצה לשלוח לך משהו קטן לשנה החדשה."
כשחזרתי למשרדי, הייתי אז שותף בסוכנות ביטוח, בקשתי ממזכירתי לשלוח לוח שנה, בצרוף ברכות לשנה החדשה, לגברת רוזנברג שפגשתי במרפאה.
חלפו שבועיים ומזכירתי מודיעה לי כי אישה שאינה מכירה מבקשת לראות אותי. וכך פוסעת לה גברת רוזנברג למשרדי, ידיה עמוסות סלים, והיא פורקת מטען של תופינים, הכול מעשה ידיה. "שתהיה לכם שנה מתוקה, אנשים טובים…" היא אמרה אלינו במאור פנים. "אגב… זה לא הלוּחַ… זו הרוּחַ… זו הכוונה ותשומת הלב שנגעו בי…". היא לחצה בחמימות את ידי והלכה לה.
הוספתי את גברת רוזנברג לרשימת הלקוחות שלנו, וכך מידי שנה שלחנו אליה לוח שנה לשנה החדשה. לא שמעתי יותר ממנה וגם לא ראיתיה. כשהייתי נקלע למרפאה, הייתי מביט מסביב, מחפש רמזים שהיא עדיין איתנו, אבל התביישתי לשאול ולחטט ועזבתי את זה.
חלפו עשר שנים.
עמית, בנו של שותפי למשרד, הגיע לפרקו ועמד להינשא לעלמה בשם יעל. הוזמנו כמובן לחתונה, ומה רבה הייתה הפתעתי… כשפסענו פנימה… גברת רוזנברג עמדה לה שם ליד משפחת הכלה וחייכה אלי במאור פנים: "ידעתי שתגיע, אמיר, ידעתי…" והיא חיבקה אותי בחום.
לאחר מכן, ברגע של שקט, היא התיישבה לידי והבהירה: "לאחר מותו של בעלי, בני היחיד החליט לנסות את מזלו בחו"ל והוא ואשתו וילדיהם עזבו את הארץ. יעל, נכדתי הבכורה, פגשה את עמית באחד מביקוריה בארץ, התאהבה בו והחליטה לשוב ארצה ולהינשא לו. בהיותה בארץ היא גרה אצלי וכך פגשתי את עמית, בנו של שותפך לסוכנות הביטוח. וכשהוא בא אלי לראשונה הוא הבחין, איך לא, בעשר לוחות השנה ששלחת אלי, כולם תלויים אצלי במטבח כמו במסדר, כמו בגלריית תמונות. הוא פער את פיו ופלט: 'הֵי… אלו לוחות שנה שהמשרד של אבא שלי שולח!'. ואז סיפרתי לו עליך ועל הלוחות שאתה שולח לי כל שנה, כאילו ובעלי שולח אלי, וסיכמנו שלא נאמר לך מאומה ושתהיה לך הפתעה בחתונה…"
(זה סיפורו של עמיר, שם בדוי, וקבלתי רשותו כמובן לספר את סיפורו בעילום שם. העובדות שונו מעט)
נחשפתי פעם להרצאה מרתקת ב – TED של מייקל נורטון (Michael Norton) בנושא נתינה. מייקל פותח ואומר: "כולנו גדלנו על ברכי סיסמאות שכסף אינו קונה אושר. אני רוצה להציע שכסף יכול להוסיף אושר… אבל… כאשר אינך מוציא את הכסף בהכרח על עצמך."
הוא הציג מחקר שביצע על קבוצה גדולה של סטודנטים בקנדה. הוא נתן להם מעטפות עם סכומי כסף לא גדולים. חלקם נתבקשו להוציא את הכסף כדי לקנות משהו לעצמם וחלקם נתבקשו להוציא את הכסף על מישהו אחר. בערב התקשרו אליהם, בררו על מה הוציאו את הכסף ומה רמת אושרם בהשוואה לתחילת היום. מהתוצאות עולה בבירור שאנשים שהוציאו את הכסף על אחרים חשו עלייה ברמת אושרם בעוד שאנשים שהוציאו את הכסף על עצמם לא חשו הבדל ברמת אושרם. הם לא חשו פחות מאושרים אבל זה לא עשה להם כל הבדל.
אני מניח שגם נתינה של לוח שנה פשוט… אבל מהלב, כמו עמיר…עושָה את העבודה.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 23 באוגוסט 2012
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
תודה
שלום שוקה
כמה נעים לקרוא את הזיקוק.
תודה על השיתוף הלכאורה נחמד
אבל מאד רגיש וייחודי.
שבת של זיקוקיןדי-נור
שוקה יום טוב !!
בימים אלו שאדם לאדם כמעט זאב ,בייחוד על הכבישים ,כל משב רוח של טוב לב ושתוף ושל מאור פנים, הם אבני היסוד לחברה בריאה ותומכת , שתביא את החיוך והאהבה בין האנשים ,כמו שנאמר , כל הליכה להשגת מטרה רחוקה , מתחילה במספר צעדים קטנים ,
ואני מעריך את הנושאים שאתה מעלה מדי פעם , והם המטרה הרחוקה !!
כל טוב , והמשך בצעדיך הפוריים ,
בלחיצת יד חמה , עומר !!
כנראה שבאמת הכל מלמעלה
שלום שוקה
כבר התרגלתי,
להכין את ה"טישו" לפני שאני קוראת את הזיקוק
לקרוא כשאני ממש פנויה כדי שאוכל להמשיך להרהר בו ולהנות עוד קצת
תודה שאתה הופך את היומיום שלי למשהו כל כך רך ,מלטף ואוהב
שבת שלום
ציפי
איזה סיפור מרגש, שוקה!
המון תודה עליו.
אכן, את המילה "נתן" בעברית ניתן לקרוא הפוך.
ללמדנו שהנותן מקבל.
זהו עקרון מפתח ביהדות, בבודהיזם וגם בתורות רוחניות אחרות.
שוב, תודה רבה ושבת שלום!
מרגש מאוד
היי שוקה
כל "זיקוק" שאתה מעביר אלינו ויש בו קורטוב של נתינה מרחיב
מאוד את ליבי .
שתמיד נשכיל לראות סביבנו את הזולת באהבה ורצון לנתינה
ושלא על מנת לקבל פרס.
תודה – שרה
שוקה יקר,
נוגע ללב, דמעתי, מקסים.
כן ירבו אנשים כמו עמיר (שזה שמו הבדוי)…רק אנשים שיודעים לתת מחוות ברגע הנכון הם יוצרים את מהלך הקסמים הלאה…
תודה רבה- שולי.
תודה, שוקה, על זיקוק חכם ומחייך.
כמו חיבוק, כשאתה נותן אתה גם מקבל. הנותן מחוייך יותר, מאושר יותר, עני פחות 🙂
שב"ש ומבורך,
יהודה
עמדו לי דמעות בעיניים.