ניקוי יבש
באחת השבתות האחרונות מתקשר אלי אבי, ידיד שהכרתי לאחרונה, כולו שופע חיוכים, ושואל אם אני נוהג לקחת את חליפותי מהמכבסה, לאחר הניקוי היבש, בעצמי. טרם הספקתי לענות והוא כבר יורה אלי את הסיפור הבא:
איילת ומוטי, חברים טובים שלנו, היו נשואים שנים רבות ואז… נוצר בקע, שהלך והתרחב והם החליטו לפרק את החבילה ולהתגרש. הסבירו בכובד ראש לילדיהם הבוגרים, חילקו את רכושם בהסכמה ונפרדו. לאחר כמה שנים מוטי נישא בשנית, חלק מעסקיו עבר לחו"ל, והוא מצא את עצמו מדלג הרבה בין ישראל וארה"ב. ואיילת… אמנם לא נישאה שנית… אבל ניהלה מזה למעלה משנה קשר זוגי הדוק עם בן זוג חדש, ערן.
הקשר בין הגרושים – איילת ומוטי – היה טוב והגון ושניהם שמרו על קשר טוב עם ילדיהם וגם בינם לבין עצמם. לימים העתיק בנם הבכור את מגוריו לארה"ב, לחוף המערבי.
באחת מנסיעותיו לארה"ב עצר מוטי לבקר את בנו ושהה אצלו כמה ימים. ובעודו שם, מתקשרת באחד הבקרים איילת, גרושתו, לבנם המשותף.
"הי בן." היא אומרת. "מקווה שאתה ואבא עושים חיים. יהיה לך זמן לטובה קטנה לאמא שלך?"
"אשמח לעזור." הוא עונה לה. "מה את צריכה?"
"תשמע," היא פותחת בהסבר. "בשבוע הבא יש לערן, בן זוגי, אירוע חשוב שהוא מוזמן אליו והוא בקש שאצטרף. הוא זקוק לחליפה לאירוע ונזכר שאת החליפה היפה שלו הוא מסר לניקוי יבש לפני כחודש בסנטה ברברה. אתה יודע… הוא שוהה הרבה בארה"ב…"
"או. קי אימא." אומר לה ערן. "ומה תפקידי בכוח?"
"אני יודעת שאבא מתארח אצלך ושב מחרתיים ארצה. עשה עימדי חסד, קפוץ לסנטה ברברה, קח את החליפה מהניקוי, מסור אותה לאבא, ואמור לו שבקשתי שיביא את זה ארצה."
"מה קפוץ?" סונט בה ערן. "אימא… סנטה ברברה זה כשעה נסיעה מכאן. החוף המערבי בארה"ב זה לא עשר דקות לכל כיוון!"
ואיילת מפצירה ומנדנדת, רוצה כל כך להיטיב עם בן זוגה: "אבא לא צריך לעשות כלום. שיביא את החליפה למשרד שלו וערן כבר יבוא לקחת. אני אדבר איתו… ושים לב…," היא מציקה לו בפולניות, "זו חליפה בצבע כחול נייבי. שלא יתנו לך משהו אחר. זה צבע שכל כך הולם את ערן."
בערב היא מעבירה לבנה במייל את הקבלה מהמכבסה, שקיבלה מערן, סרוקה.
מוטי ובנו שתכננו את יום המחר לקניות אחרונות, משנים בחוסר רצון בולט את התכניות ונוסעים למחרת לסנטה ברברה. הבן לוקח את החליפה מהמכבסה, מוודא מבעד לאריזת הניילון שאכן החליפה היא בכחול נייבי, ומוסר אותה באנחת אין-ברירה לאביו.
עוד יום חולף ומוטי בדרכו חזרה ארצה ובמזוודתו דחוסה לה חליפת הכחול נייבי, שנכפתה עליו, של בן-זוגה של גרושתו, ארוזה בניילון בדיוק שכפי שקבל אותה מהמכבסה.
הוא שב ארצה, מגיע למחרת היום למשרד והחליפה תלויה על זרועו. הוא מוסר אותה לשוּלִי מזכירתו, נותן לה את מספר הטלפון של ערן ומבקש ממנה להתקשר אליו, לומר לו שהחליפה במשרד ושיבוא לקחת אותה כשנוח לו, עד כמה שהדבר דחוף לו. בזה הוא סגר עניין והנושא ירד מסדר יומו.
עוד באותו הערב מגיע ערן למשרד של מוטי, מתנצל שהגיע מאוחר, כי הוא מוצא את שוּלִי כבר בדרכה החוצה מהמשרד. הוא נוטל את החליפה, משאיר פתק תודה למוטי ו…. ובגלל השעה המאוחרת הוא מציע לשולי טרמפ לביתה: "זה בדיוק הכיוון אליו אני נוסע. הזדמנות לפצות אותך על האיחור." הוא זורק אליה.
חלפו כמה חודשים…. מוטי שכח מכל העניין…. ואז הוא מגלה באקראי לחלוטין… שערן נפרד מאיילת גרושתו ועבר להתגורר עם שולי מזכירתו. לימים הם גם נישאו ונולדו להם ילדים.
(זה סיפורו של אבי, שנשבע שהסיפור האמיתי. השמות הם כמובן בדויים)
"נו… מהו מוסר ההשכל?" שואל אותי אבי כאילו ואני המומחה למוסרי השכל לסיפורים.
"מה אתה אומר?" אני מחזיר לו בשאלה.
"תראה… לולא איילת הייתה מבקשת מגרושה להביא את החליפה, לא היה בן-זוגה פוגש את המזכירה והעלילה הייתה משתלשלת כנראה אחרת. אז אולי מוסר ההשכל הוא שלא רק שלא כדאי לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ אלא… שאל תשלח אחרים להביא את הכביסה הנקייה שלך מהמכבסה… !!"
וחשבתי שיש בזה משהו משעשע אבל גם מעט עצוב, והרי דברים מתגלגלים בעולמנו בצורות כל כך לא צפויות…
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 18 באפריל 2013
"ניקוי יבש" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
היי שוקה,
כרגיל נהנית לקרא את סיפוריך, אולי לא מדויק, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל זה מזכיר לי את המשפט :"צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים", כנראה שמישהו מהנפשות הפועלות בסיפור הזה
– צדיק/ה………
המשך לשלוח על מנת שנהנה, אנחנו מהסיפורים ואתה מתגובותינו
השונות.
שיהיה סופ'ש טוב נעים ורגוע,
ריקי
שלום שוקה
הטעם החמצמץ שנשאר אצלי – טעם כפיות טובה,כמו שאמרו חז"לינו בור ששתיתה ממנו אל תשליך בו אבן,ובור כידוע דומם
שבת שלום
איתי עמית
הי שוקה
הסיפור הזה גורם לחשוב על שבירות החיים, הרי אין לנו מושג אמיתי לאן לוקחים אותנו הזרמים/החיים, לפעמים נדמה לנו שמצאנו את מה שחיפשנו ואז הכל מתהפך לנו בפנים…, חשוב לא לשפוט אף אחד.
או כמו שאומר הפתגם: "האדם מתכנן ואלוהים צוחק".
תודה על הסיפור.
שלום שוקה
לא התאפקתי והייתי חייבת לקרוא הזיקוק מה שבדרך כלל אני קוראת ביום א' לאחר שרני שומעת זאת בגל"צ .
מאוד מבדח "איך שגלגל מסתובב לו………….."
תודה רבה סופ"ש נעים ושכל אחד ילך למכבסה בעצמו.
שרה
היי שוקה – על זה נאמר: עוד סיפור מהחיים. ובחיים כמו בחיים ביחסים בין בני אדם יש מי שמפסיד למרות השתדלות יתרה ומי שמרוויח לגמרי במקרה. אי אפשר לדעת מה ילד יום…
שלום שוקה.
העובדה היא האמינות של בעל החליפה,זו לא המזכירה
אלא דברים לא בשליטתנו.כנראה שהדברים פועלים מהאנרציה
שלהם.
זה היה צריך לקרות, וזה מראה אולי שלא צריך ללעוס את הביס
כל אחד יכול לאכול בעצמו כמה ומה שהוא רוצה.
בברכה
עירית
הי שוקה
כרגע שמעתי את סיפור הניקוי יבש! כמובן שנהנתי כי הייתי בין היושבים אצל …….. באותה שבת ואני גם בת דודה של "מוטי".
יפה סיפרת!!!
גם לי יש לתרום לך סיפור אמיתי מצחיק שקשור בי וקרה לפני הרבה שנים.
בהזדמנות אשתף אותך. אולי תמצא בו ראוי לפינה שלך.
כשאני מספרת אותו בחברת אנשים, הם מתגלגלים מצחוק ולא מאמינים
שבת שלום וסוף שבוע נעים
אתי
שוקה,
לכל סיר יש מכסה והקב"ה מכוונם כרצונו.
אנחנו יכולים להשתדל, להתכוון אבל צריך להיות חיוביים מכל הלב. לא יודע על הנפשות הפועלות אבל בטוח שמי שעושה את החשבון מכיר אותן אישית.
תודה על זיקוק נוסף המלמדנו שתמיד צריכים להיות אנושיים והחשבון – לא בידנו הוא (ולא תמיד אנחנו רואים אותו נסגר).
שבוע טוב ומלא בריאות, יהודה
שוקה ידידי !(למה לא ), ספור מעניין וחשבתי לפתור את עצמי : "תודה , אלו הם החיים " . אבל משהו הציק לי , כי , הדרך לא "סוגה בשושנים" לאחר שנפרדים ,ובייחוד כאשר הפרוד נעשה ברוח "טובה" ,( זה ניתן לתקון ) מנסיון חיי וראיה אצל אחרים אין כמעט זוג שלא עובר משברים , ומוטב לראות צעד אחד קדימה ולהשקות את האהבה שנרדמה ולהפריח אותה , מאשר לחשוב "שהדשא של השכנה ירוק יותר" , בלא יודעין זה משפיע על חיי הילדים ומשפחותיהם לעתיד !! או קיי עד הנה כל "הפילוסופיה" על רגל אחת ! ביי עומר !!
סיפור יפה וגם מצער קצת.זה הדור שלנו, אין כל כך מה לעשות.היד קלה על ההדק, מפרקים מהר, בונים מהר, מפרקים את מה שבונים וחוזר חלילה.אני תמיד טוען שהכל ניתן להחליף בחיים: בת/בן זוג, עבודה, מגורים ואפילו יש תקדים לילדים ש"התגרשו" מהוריהם.דבר אחד לא ניתן להחליף, קבוצת כדורגל (בהומור כן…).אני מציע לכולם להסתפק במה שיש ולא להרוס.
שמעתי היום אצל פרנס את הסיפור "רציתי רק קיסם".אהבתי .נראה לי שיש לי כמה סיפורים שימצאו חן בעיניך. איך להעביר לך? אשמח לעשות זאת.
מירי שוורץ.