המלאך השחור של הילדים הכחולים
את הסיפור המאלף הבא קראתי בספרו של יצחק קרונזון, קרדיולוג ישראלי החי בניו-יורק. הנה תקציר מהדברים:
אנחנו לוקחים אתכם לשנות השלושים של המאה הקודמת, לבית-החולים של אוניברסיטת "ג'ונס הופקינס" שבבולטימור. שם, במרפאת לב ילדים, אנחנו מתוודעים למושג "ילדים כחולים". הילדים הללו נולדו עם היצָרות של עורק הריאה וּמִשֶכָּך, זרם בעורקיהם דם בלתי מחומצן כהה, שגרם לגוון כחול של עור הילד ושפתיו. אבל זה לא רק הצבע – העדר החמצן ברקמות גרם לפיגור בגדילה, לזיהומים ולמוות. מנהלת המרפאה, ד"ר הלן טאוסיג, השתעשעה בחלום – 'לוּ אך ניתן היה לעקוף את היצרות עורק הריאה' – אבל אז איש בעולם לא ידע או העז לעשות זאת.
מערכה שנייה – אלפרד בְּלֵיילוֹק למד רפואה באותה האוניברסיטה אבל לא התקבל לעבודה שם כרופא. הוא החל בעבודת מחקר באוניברסיטה בטנסי וחיפש עובד מעבדה לעזרה בניסויים בחיות. כך הוא הכיר את ויוויאן תומס, נשוּא סיפורנו.
ויוויאן תומס, שחור עור, התחנך בבית ספר תיכון לשחורים וגם נרשם לְאוניברסיטה של שחורים, אבל אז קרסה הכלכלה במשבר של 1929 והוא נרתם לעזור למשפחתו. הוא התקבל לעבודה אצל בליילוק כעובד מעבדה אבל במשכורת של מנקה, בגלל היותו שחור. תומס הפך במהירות לעובד מצוין, למד לנתח חיות מעבדה ואפילו הצליח לבצע בחיות ניתוחי חיבור מסובכים לעורק הריאה.
מערכה שלישית – חלף למעלה מעשור. מחקריו של בְּלַיילוֹק זכו לפרסום רב ובשנת 1940 הציעה לו האוניברסיטה בה למד להצטרף אליה כמנהל המחלקה הכירורגית. בליילוק הסכים בתנאי שעובד המעבדה שלו יעבור אִתו. גם בבולטימור האפליה נגד השחורים הייתה עמוקה והסכימו לקבל את תומס ובתנאי שנוכחותו מוגבלת למעבדות. נאסר עליו לעטות חלוק לבן שמא מישהו יחשוב שהאוניברסיטה מעסיקה שחורים כרופאים. באקראי שמע אז בליילוק על "התינוקות הכחולים" ועל החלום של מנהלת המרפאה לעקוף את היצרות העורק. בליילוק נזכר בניתוחים שביצע אז תומס בְּחיות ותוך זמן קצר תומס שקד על פתרונות שיאפשרו אולי את ביצוע הניתוחים הללו בתינוקות.
מערכה רביעית – בחורף 1944 תינוקת 'כחולה' בת 15 חודש נמצאת על סף מותה. הוריה מסכימים לניתוח החלוצי. יום קודם לניתוח בליילוק נפגש עם תומס שהראה לו כיצד הוא מבצע את הניתוח. בשמונה בבקר התאספו עשרות רופאים לצפות בבליילוק מבצע את הניתוח. רגע לפני ביצוע החתך בתינוקת בליילוק עצר וביקש מהאחות לקרוא לתומס. זו ירדה למרתף, קראה לתומס והעטתה עליו חלוק לבן. באותו הבקר עובדי "ג'ונס הופקינס" שפשפו את עיניהם בתדהמה למראה איש שחור בחלוק לבן פוסע אל חדרי הניתוח. תומס, היחידי בעולם שידע מה לעשות כאן, נעמד מאחורי בליילוק, ומעל כתפו הימנית הדריך אותו בכל שלב. כשנסתיים הניתוח נשמעה קריאה: "בואו תסתכלו בצבע השפתיים!" התינוקת התעוררה מהניתוח וצבעה וורוד בריא. הכיחלון נעלם.
תוך חודשִים נעשו עשרות ניתוחים כאלה (שכונו הניתוחים של בליילוק וטאוסיג), תמיד עם תומס המפקח מעל הכתף הימנית. מאות ילדים כחולים הגיעו מכל רחבי העולם לבולטימור ואִתם עשרות מנתחים שבאו ללמוד. עידן התיקונים של מומי-הלב יצא לדרך.
אחרית דבר – כשמלאו לבליילוק שישים, והוא כבר נחשב לאחד מחמשת הרופאים ששינו את פני הרפואה במאה השנים האחרונות, נערך לכבודו ערב מפואר בבית-מלון. גם ויוויאן תומס הוזמן והוא הגיע לבוש חליפה. כשהגיע לכניסה המפוארת השוער פקד עליו להסתלק מהמקום. בשנת 1959 שחורים היו עדיין בלתי רצויים במלון.
רק בשנת 1976 החליטה האוניברסיטה להעניק בטקס מתוקשר תואר דוקטור לְעובד מעבדה שחור שלא למד מעולם באוניברסיטה כלשהיא, אך מכיוון שתואר דוקטור לרפואה ניתן רק למי שמסיים לימודי רפואה, הוענק לתומס תואר של דוקטור למשפטים. היום כבר תלוי דיוקן מצויר שלו באולם הכניסה לבית החולים האוניברסיטאי לצד ענקי רפואה אחרים.
(מתוך הספר 'מנגד תראה' של יצחק קרונזון, בהוצאת 'עם עובד')
וזה סוג האנשים שלוּ הייתי פוגש הייתי מתרגש. ובכלל איזה עולם מוטרף ביחס לשחורים… ורק לפני שישים, שבעים שנה.
אני מצרף את הפורטרט המצויר של האיש המיוחד הזה בבלוג.
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 20 בפברואר 2014
"המלאך השחור של הילדים הכחולים" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור מתחת לתמונה להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה – סיפורים כאלה הם סמל ומופת שחייבים כל הזמן לספר לבני אנוש. לויוויאן תומס היה עור שחור. זה היה ה"פגם" היחיד שייחד אותו. אמונות המושרשות עמוק קשה לעקור בבת אחת ולכן האנושות משתנה רק בשל אותם יחידי סגולה ש"שחו ושוחים נגד הזרם".
אשרי העולם הנאור שאלה הם נציגיו.
והנה תמונתו של תומאס מקבל את תואר הדוקטור:
http://www.medicalarchives.jhmi.edu/drlawslg.jpg
היי שוקה , ספור נהדר ונוגע ללב בצד החיובי ,
מעלה מחשבות על ערביי ישראל שבתוכם רבים עם לב חם וחברי ,
(מהרבה קשרים איתם ,) רק העוינות הסביבתית מהיבה עליהם !
כל טוב עומר
Shuka, I am so glad you shared this great story. You'll be happy to know they made a movie about him, which I watched and loved, here it is below.
Something the Lord Made is a film about the black cardiac pioneer Vivien Thomas and his complex and volatile partnership with white surgeon Alfred Blalock, the world famous "Blue Baby doctor" who pioneered modern heart surgery.
Something the Lord Made – Wikipedia, the free encyclopedia
en.wikipedia.org/wiki/Something_the_Lord_Made
שלום שוקה
איזה כייף "להתחיל אתך " את הבוקר
הרבה תודה וכל טוב
שבת שלום
ציפי
שוקה שלום,
תודה על הסיפור המדהים !
כרגיל כל הסיפורים שלך מיוחדים מרגשים ונוגעים ללב.
הפעם הסיפור נגע לליבי באופן מיוחד.
בשנת 1970 הייתי אחד הילדים הראשונים שעברו את הניתוח המדובר בארץ. ולמיטב ידיעתי הייתי הראשון בארץ שגם שרד את הניתוח. לא שמעתי מעולם את הסיפור על ד"ר תומאס ונראה שאני חב לו את העובדה שאני יכול לקרוא את הסיפור הזה היום.
תודה !
איתי
שלום לשוקה! איני מקשיב באופן סדיר לסיפוריך אך כשיוצא לי אני מאד נהנה. אתמול במכוניתי הקשבתי לסיפור "פסלם של אוהבים". סיפור חמוד. אך הרשה לי לומר לך שלבד מהסיפור אתה תמיד משתדל להוציא מסקנות מהמעשה וזה יפה. אתמול לא שמעתי מסקנה, אך הייתי מציע להסיק מסקנה מהסיפור: צריך ללמד כל אחד: יזהר אדם ולא להזיק לשני, כשהשני אינו יכול להגיב או לזוז. זאת רצו הנאהבים ללמד גם את היונים. כאשר אנחנו מאובנים זו אינה חכמה לחרבן עלינו.
אחלה סיפור,סיפור מאלף מרשים ונוגע ללב.
מראה לנו ומזכיר לנו שצריך וכדאי לנו להפסיק ולהסתכל על העטיפה ועל הקנקן ולהתחיל להסתכל פנימה לתוך הספר או הקנקן,מאחר והרבה פעמים אנחנו מפסידים דברים וקשרים בגלל השיפוט של המראה ה ח י צ ו נ י. תודה
ושבת שלום
ע.מ.
היי שוקה יקר,
הקשבתי ביום שישי לסיפור שלך, הייתי בעיצומן של כביסות (אחת חזרה מהצבא, השני מחו"ל)ורק עכשיו רגע לפני היציאה לעבודתי, חייבת לומר לך שזה סיפור כל כך נוגע ללב ושוב מראה לנו כמה אנחנו לא יודעים לפרגן לכישרונו של אדם רק בשל היותו שונה. אהבתי את תגובתו של מנחם נאמן ואני מאמינה שאסור לפסול אף אדם בעולם עד שהוא מוכיח לנו אחרת…
תודה על הזיקוק היפה הזה.
המשך שבוע נעים- משולי.