שני אחים
את ישראל אוסי איני מכיר. לפני כמה שבועות הוא שיתף אותי בשני סיפורים קטנים, ששמע בשיחה של העיתונאי אבי בטלהיים. הסיפורים נקשרים זה בזה בדרך חיננית, במעין אלגוריה יפה על הפוליטיקה שלנו המלֻוָוה, איך לא, בהשמצות והטחות הדדיות.
הנה הסיפורים, בהתאמות קלות לסגנוני:
סיפור עתיק יומין (נאמר לי שהוא מבוסס על קובץ של אגדות וסיפורי עם, "מעשה ניסים", שלוקטו במאה ה- 17 ע"י הרב יוזפא):
על הר גבוה הנשקף אל הר הזיתים בירושלים גרו שני אחים בשכנות. לאחד אישה וילדים והשני רווק, טרם הקים משפחה משלו.
האחים חיו בשלום ובשלווה ועיבדו את חלקות שדותיהם. חרשו, זרעו, השקו, עדרו וגם קצרו ברינה. ואז חבטו שיבולים ואלמו אלומות.
בלילה, כשמלאו אסמיהם, נדדה שנתו של האח הרווק. "אין זה הוגן," הוא אמר לנפשו, "הוצאותיי מועטות. לא כן אחי, יש לו אישה ובנים, והוצאותיו גדולות."
כך אמר וקם ממיטתו, חמק החוצה באישון לילה, נטל אלומות מגורנו ונשאן לגורן אחיו.לקראת עלות השחר, נדדה גם שנת אחיו. "אין זה הוגן," אמר לאשתו, "חנני האל באישה ובילדים, ואילו אחי רווק הוא, חייב לחסוך לקראת עתידו".
קם גם הוא, ונשא אלומות מגורנו לגורן אחיו.קמו האחים בבוקר והלכו לשדותיהם, רק כדי לחזות בבילתי מובן – שתי הערימות שוות כביום אתמול!
השתאו ולא אמרו מאומה. החליטו לתקן את המעוות בלילה הבא. קמו באישון לילה ונשאו אלומות מכאן לשם ומשם לכאן. ובבוקר – שוב הגרנות שווים!
עשו כן בלילה השלישי והרביעי… ואז באחד הלילות הם נפגשו, והתעלומה נפתרה. הם חיבקו אז איש את רעהו, מרעיפים תודות ודמעות איש על צוואר אחיו.
השקיפו מלאכים ממעל על מעשיהם, הזילו דמעות מלאכיות של אושר, ואמרו: "כאן בוודאי ייבנה בית המקדש!"
סיפור של ימינו:
עברו אלפי שנים… ועל גבעה רמה בכניסה לירושלים גרו שני אחים בשכנות. האחד נשוי ואב לילדים והשני רווק. ממש כמו בסיפורינו הקודם.
גם הם נדדה שנתם ברצונם לעזור אחד לשני, וגם הם החליטו להעביר אלומות מגורן האחד לשני באישון הלילה…
אלא שכבר בלילה הראשון הם נפגשו, פֵּרְשו לא נכון כל אחד את מעשה האחר, ואז האח הבכור, הנשוי, היכביר בזעקות שבר אל אחיו הצעיר: "הליגזול מרכושי באתָ באישון לילה? האין בליבך רחמים על ילדיי?"והשיב לו האח השני באותה המטבע: "ומה מעשיך אתה כאן באישון הלילה? וכי אין לך בושה?"
חיש קל עבר הריב לקללות והשמצות, ללא רגע של קשב אמיתי לאחר:
"די בִּיסְט אַגְרויסֶע גָאנֵעב!" ("אתה גנב גדול!")
"אני הגנב? אידיוט, מה אתה עשית בשביל מדינה?"
ואתה שמאלני… ואתה מתנחל… ואתה עוכר ישראל… ואתה כובש… ואתה בוגד… ואתה מסית…
וכך זה נמשך ארבע שנים תמימות.
הִקשיבו מלאכים ממעל לדיבריהם הבוטים משך כל השנים הללו, התעצבו אל ליבם, הזילו דמעות מלאכיות של צער, ואז פסקו: "כאן בוודאי תיבנה כנסת ישראל!"
(כך שלח אלי ישראל אוסי ששמע מאבי בטלהיים. מקור החלק המודרני של הסיפור אינו ידוע.)
וגם שנתי נדדה באותו הלילה ותהיתי מדוע זה באמת צריך להיות כך? הרי גשרים, ולעומתם חומות, נבנים מחומרי גלם דומים בדרך כלל. אז מדוע, לעזאזל, קל כל-כך להרים חומות וקשה כל-כך להציב גשרים?
רחל שפירא כתבה פעם:
"אנשים צמאים לקשר,
אנשים זקוקים לגשר,
על הגשר הנטוי,
יש תקווה ויש סיכוי…"
ואני, אופטימי ללא תקנה, אמשיך להיאחז בגשרים ובְסיכוי…
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 28 בפברואר, 2019
"שני אחים" כפי ששודרה בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה ידידי. לפני 20 שנה הודעתי לאחים שלי שאנחנו מחזקים מהיום את הקשרים… ומאז כולנו נפגשים לפחות פעם בשבוע על יין טוב ועוסקים רק בטוב. ולפחות פעם בשנה נוסעים כולנו ביחד לגיבוש בחו'ל. הסיפורים שלך נותנים כל כך הרבה כוח לאופטימיות טהורה שכבר לא מוצאים… תודה חבר שאתה קיים.
שוקה היקר,
ושוב תודה לך על הסיפור מעורר המחשבה שסיפרת כאן.
האם עדיין אנשים אחים אנחנו? לאן הגיעו הדברים המשחיתים,
המכעיסים ומעוררי הפלגנות והשיסוי?
נקווה שנדע להתאושש, ולהגיע למיקום של בית מקדש,
ולא נתבוסס בבוץ של הכנסת…
שבת שלום !!
הסיפור הזה הזכיר לי את הסרט, סיפור פשוט, למי שלא ראה: מסופר על אדם מבוגר שלא היה לו רישיון נהיגה, שנסע לאורך ארה"ב, על מכסחת דשא, בכדי להתפייס עם אחיו אותו לא ראה שנים, ולא שמרו על קשרים, בגלל איזה ריב שהוא אפילו לא זכר על מה ולמה, לפני שנים.
סיפור המסע והטיפוסים שפגש בדרך הם שהפכו אותו לחינני ואנושי כול כך.
לצערנו – זו האמת.
לא מקשיבים האחד לשני ומיד מאשימים והורסים יחסים.
תודה שוקה.
אהלן שוקה,מעט מאחר בתגובתי אך אין מוקדם ומאוחר בסיפורים.
העלת בסיפוריך חומות וגשרים מקום בו הוקמה כנסת ישראל .ואני לקחתי לי החירות לשחק עם הפועל "גשר" בהיפוך אותיות הופך ל-"רגש".או הבה וניקח המילה "קשר" שהופכת בהיפוך אותיות ל-"שקר".אהבתי הסיפורים
שוקה היקר
שנים שהספר שלך מלווה אותי . ששמח לי, שעצוב לי ושאני נדרשת לכוח .
מעבירה את סיפורייך בשיחת מחלקה , בערב אגף ובכל הזדמנות מוצאת סיפור שיש בו הקשר לסיטואציה .
הספר התיישן לצערי
רוצה חדש.
איך רוכשים ?