הכרטיס שזכה
את מרבית החלומות איננו מממשים לא מעט בגלל פחדים וחששות המקננים בראשנו. הקשיבו לסיפור הבא שפירסם שלומי זילבר בפייסבוק – "שלומילים וסיפורים":
לכל אחד מאיתנו הערכה עצמית מסוימת, דרכה אנחנו בוחרים את הקריירה, את החברים וכנראה גם את בני הזוג. בלא מעט מקרים ההערכה העצמית הזו משתנית עם השנִים ואז אולי כבר קשה לשנות בחירות שעשינו.
כך היה עם אליהו. בחור עם חלומות רגילים וממוצעים, שלא מרשה לעצמו לחלום בגדול. את חבצלת, בחורה רגילה כמוהו, פגש בחנות ברחוב אלנבי, מוכרת ג'ינסים לא אמיתיים, ממש כמו אמיתיים אבל בזול. לימים נישאו ונולדו ילדיהם.
אליהו רואה חשבון זוטר, ממעט להתלונן. לעיתים חלפו בו מחשבות: שלוּ היה גבוה יותר, או יפה יותר, או עשיר יותר, אולי החיים היו מאירים אליו אחרת.יום אחד, אחרי שחסכו מעט, הם עברו לדירה מעט יותר גדולה. לא בדיוק מה שרצו אבל בסדר. ובקטע האריזה מצא אליהו בכיס מכנסיים שיצאו מהאופנה, טופס לוטו ישן. הוא לא נהג לשלוח לוטו, אבל זכר שלפני עידנים, האיש מהדוכן שיכנע אותו שזה יום המזל שלו. אליהו לא מאמין בימי מזל ולכן לא בדק אז את תוצאות הלוטו.
אליהו השהה מבטו על טופס הלוטו הישן והכניסו לכיס. כעבור יומיים נסע לבית מפעל הפיס. עוז, אחד הפקידים, היה חביב אליו למרות שזרק לו שגם אם זכה לא יוכל לקבל את הכסף בגלל הזמן שחלף. אבל אליהו רק רצה לדעת אם אז… זה היה יום המזל שלו.
עוז הלך לארכיון וחזר עם חיוך: "וואלה, הכרטיס שלך זכה אז בעשרה מיליון לירות. זה היה סכום מכובד אז… מְבָאֵס אהה…?"
"תודה," אמר לו אליהו, יצא משם ובראשו מתחוללת סופה.
בשבועות הבאים הוא נסע כמה פעמים למקום בו היה דוכן מפעל הפיס. הוא לא שלח כרטיסים נוספים, הוא רק היה מסתובב שם ברחובות ומהרהר מה היה קורה אילו… האם חייו היו משתנים אילו היה אוסף אז את סכום הזכייה? בוודאי לא היה הולך לקנות ג'ינס זול באלנבי ולא פוגש את חבצלת. בוודאי היה פותח משרד ראיית חשבון משלו ולא נקבר שנים בקומה מינוס שתיים בסניף של בנק. בוודאי לא היה שומע את אבא שלו מתלונן כל הזמן מדוע אינו מצליח כמו חבריו.
שבועיים לאחר מכן הוא נכנס לבנק בו עבד. במקום לרדת לקומה מינוס שתיים הוא עלה לקומה פלוס שתיים. הניח מכתב התפטרות למי שהניח, והסביר בחיוך למי שהסביר שכרטיס לוטו שלו זכה בעשרה מיליון, שהוא פותח משרד פרטי ושישמח לקבל מסגרת אשראי. איש לא שאל עשרה מיליון מה, מתי זכה, והאם אסף את סכום הזכייה. אהבו וכיבדו אותו בבנק.
ואליהו פתח באמת משרד, וראה זה פלא לקוחות הגיעו ועסקיו פרחו. קולו הפך לבוטח, מבטו נוקב, חבריו נשבעו שקומתו גבהה. אמרו זה זמני, יגיעו תקופות קשות … ולא. חלפו שנים ומשרד ראיית החשבון שלו הפך מוכר וידוע בעירו. סיפור עם סוף טוב.
לפני שבוע, בעיצומה של הקורונה, אליהו מזמין צהריים למשרד, והארוחה מגיעה עם שליח של וולט. הוא משלשל טיפ לידיו של השליח, שנראה לו מוּכּר.
"אני עוז," אומר לו השליח "אז ממפעל הפיס… שבאת אלי לבדוק את טופס הלוטו הישן… שזכית… זוכר? עכשיו אני בחל"ת משלים הכנסה בשליחויות."
"וואו… נכון." עונה אליהו.
"ת'שמע" אומר לו השליח "חיפשתיךָ אז בנרות… אבל לא השארת פרטים. ראיתי שהתאכזבת שהזכייה פג תוקפה, אז אחרי שהלכת בדקתי שוב, ומתברר שטעיתי. התבלבלתי במספרים. לא זכית אז בכלום… אז תרגיש בנוח…"
ואליהו מביט בו, מגדיל לו את הטיפ ביד רחבה ואומר: "הטעות שלך אחי… סידרה לי את החיים…"(מספר שלומי זילבר בפייסבוק – "שלומילים וסיפורים")
לעיתים, במוֹ מוחנו, אנחנו מספרים לעצמנו סיפור, מאמינים שזו האמת, והיא זו שמונעת מאיתנו להגיע למקומות שאנחנו חולמים להיות שם. וולט דיסני, האיש והדימיון, אמר: "כל החלומות שלנו יכולים להתגשם, אם רק יהיה לנו את האומץ להוציאם אל הפועל."
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי 4 בפברואר 2021
"הכרטיס שזכה" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה.
ושוב, למעוניינים לקבל את הזיקוקים בווטסאפ – כנסו ללינק המצורף דרך הטלפון הנייד שלכם ואשרו הצטרפות לקבוצת הווטסאפ. זו קבוצה לקריאה ולא לדיון, וזה לא במקום המייל והפייסבוק.
https://chat.whatsapp.com/HiwBrsEcT3Q0pAYfDI30zN
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
הי שוקה.
באופן הזוי זה בדיוק קטע שקרה לי, רק שאני איבדתי את הטופס. להפתעתי אפילו לא התאכזבתי מהאבדה כי רק אמרתי לעצמי: זה לא היה אף פעם כסף שלי. בזכות האבדה יש לי את החיים שאני חי. תודה על התזכורת…
אני רק שאלה,
מה הסיכוי שאחרי שמוכר הפייס טעה, גם פקיד הפייס, שהלך לבדוק, גם הוא טעה?
חוץ מזה הסיפור יפה.
עודד ירון