חלום רע
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 192 שם.
למי מאיתנו לא חולפת לעיתים המחשבה על 'הדשא הירוק של השכן'? האם זו הסתכלות טובה שממריצה אותנו לתחרות ולהגעה להישגים, או שמא זו הסתכלות מתסכלת שיש בה צרות עין ורק גורמת לך להרגיש לא בנוח אם מה שיש.
והרי זה ברור וידוע שאנחנו חיים בעולם של השוואות. במיקרים רבים אושרנו נגזר מכך. קראתי היכן שהוא שבתחרויות אולימפיות (שימו לב אנחנו לקראת אולימפיאדה) מקבלי מדליות הארד מרוצים יותר מההישג שלהם מאשר מקבלי מדליות הכסף. הכיצד? מכיוון שמקבלי הארד משווים עצמם למתחרים שלא קבלו מדליה, בעוד שמקבלי הכסף מאמינים שהם יכלו לקבל את הזהב.
בהקשר הזה הקשיבו לסיפורון המחויך הקצרצר הזה:
הוא עבד שעות עבודה ארוכות, פעמים רבות חזר הבייתה עייף, טרוד, חסר כוחות. לעיתים, בערב, מול הטלוויזיה, הוא היה מציץ ברעייתו ומחשבה הייתה חולפת בו 'איזה כיף לה שהיא בבית, לא תלויה בשיגיונות של בוס, זמנה בידיה, יכולה להניח רגליה למעלה מתי שתחפוץ, להקשיב לרדיו, לקרוא ספר.' כשהיה נרדם מול הטלוויזיה אשתו הייתה אז מנערת אותו בעדינות ואז גורר רגליו לחדר השינה ונרדם.
באחד הלילות, בחלומו, הוא פונה בתחינה לאלוהים שיחליף בינו לבין אשתו ולו לכמה ימים. ואלוהים, ראה זה פלא, נענה לו ברצון והם מחליפים תפקידים.
למחרת בבקר, עדיין בחלומו, הוא מתעורר כאישה. מיד נופלות עליו כל מטלות הבית. מאבקי הבקר עם הילדים, סנדוויצ'ים לבתי הספר, הסעות, ניקיון, קניות, כביסה, בישולים, הטכנאי שלא הגיע… אין צורך להכביר. בסוף היום בחלומו הוא ממוטט, פיזית ונפשית, מבין שטעה. בשעות הבקר המוקדמות, עדיין בחלומו, הוא פונה בתחינה לאלוהים: 'הבנתי את הפרינציפ, מיציתי את תפקידה של רעייתי, בטובך החזירני להיות הגבר/הבעל.'
ואלוהים מסיט כמה עננים, מציץ אליו בעדם ואומר לו בחיוך: 'איש יקר, הייתי נענה לבקשתך, אבל לצערי בליל אמש לא נזהרתְ/נזהרתַ ונכנסת להריון. איני יכול לעשות מאומה. חזור אלי עוד תשעה חודשים… אני עדיין אהיה כאן…'האיש מתעורר מחלומו, שטוף זיעה, ממשש את ביטנו. 'מה קרה?' שואלת אשתו, הבטן מציקה לך?'
'הכל בסדר,' הוא עונה לה בחיבה ומלטף את שערה, 'סתם חלום רע… טוב שהתעוררתי ואת לצידי…'(שלח אלי קובי שטויאר, עשיתי כמה שינויים, מקור הסיפור אינו ידוע)
ברור שהיום האישה כבר אינה עקרת בית והשיוויון במטלות הבית והפרנסה הולך וגדל, במיוחד אצל הדור הצעיר. ואני רק ניצלתי את הסיפור הזה כדי לקחת אותנו למחוזות ה'לקבל את מה שיש כשאינך יכול לשנות'.
ואם עדיין אתם מסתכלים בקנאה על הדשא של האחר תתנחמו אולי במשפט, שמקורו מיוחס ליותר מאדם אחד: "אם הדשא אצל השכן אכן ירוק יותר, אז אולי הוא דשא מלאכותי? או אולי הגיע הזמן שנָשְקֶה ונטפח יותר את הדשא שלנו…"
אז כדאי שנהיה מי שאנחנו… שנבין שאצל השכן זה אולי מלאכותי… ושכדאי אולי להתרחק מההשוואות הבלתי פוסקות.
זיקוקין די-נור
שוקה, 11 ביולי 24
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
אהבתי את השינוי