כאחד האדם
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 195 שם.
בדרך כלל אני נמנע מלגעת באקטואליה, או לְרַמז על תובנה שקשורה באקטואליה, אבל כנראה גם לי יש סף מסוים.
רב סרן י', כך הוא בקש שאקרא לו, שלח אלי לפני למעלה מעשור חוויה אישית משלו שקשורה בדרך מעודנת באמנון ליפקין-שחק, הרמטכ"ל ה- 15 שלנו. הוא לקח אותי אז כמעט 30 שנה לאחור, למאי 1996, חצי שנה לאחר רצח רבין. לא פירסמתי אז את הסיפור ומשום מה העדפתי אז רק לספר אותו בפינתי בגלי צה"ל, אמרנו כבר שאיני אוהב לערב כאן אקטואליה.
והנה אותו רב סרן י' יוצר איתי קשר מחודש לאחרונה: "אני בחופשה משירות מילואים בעזה, ומשום מה התעורר בי געגוע עז ואמיתי לאנשי אמת כמו אמנון ליפקין-שחק ז"ל. התוכל לשלוח לי עותק או הקלטה ממה ששידרת אז ברדיו?"
אז הנה סיפורו של רב סרן י' כפי ששידרתי אז בגלי צה"ל:
דרכי ודרכו של אמנון ליפקין שחק, מספר רב סרן 'י', הצטלבו לשתי דקות בלבד ואת רישומם לא שכחתי, עובדה שאני מספר לך אותם לאחר כל כך הרבה שנים.
בשנת 1996 שירתתי כקצין בגדוד הנדסה ונקראנו לשרת בגזרה הצפונית לירושלים. בין משימות הגדוד הייתה אחזקה של מחסום "רמות" הבודק את כניסת הרכבים לירושלים מצפון. אחזקת מחסום היא בין המשימות הגרועות לאנשי מילואים כי זו עבודה שוחקת, לא מעניינת ,שלא הולמת כאלה הרואים עצמם כלוחמים קשוחים. והדבר הגרוע ביותר במחסום, תתפלא… זה לא הקור והשעמום, אלא תנועת המפקדים הבכירים, שיעצרו לידך ותמיד יהיה להם מה להעיר… על הלבוש,על הגילוח,על ספלי הקפה שמונחים לא במקומם וכהנה וכהנה הערות מציקות ומנופחות חשיבות. הלילה האחרון בשרות המילואים היה עשרים ותשעה במאי , יום הבחירות לכנסת בהם התמודדו אז בבחירה אישית, ראש בראש, ביבי נתניהו ושמעון פרס.
ביום זה, מחשש לפיגועים (זו הייתה תקופה רגישה בעקבות חיסולו של יחיא עייש בחודש ינואר), קיבלנו פקודה במחסום "רמות" לבדוק כל מכונית העושה את דרכה לירושלים. כתוצאה נוצר פקק של כמה קילומטרים בכניסה לעיר ונוצרו גם אלפי קללות חדשות של אזרחים שקיללו את המדינה שהרסה להם את יום השבתון.
לקראת ערב, ואנו כבר מותשים, מגיעה לבידוק מכונית אמריקאית גדולה, החלון נפתח ואני כמו אוטומט מכריז: "תעודה מזהה בבקשה". החלון נפתח במלואו, אני מזהה מישהו דומה לרמטכ"ל רק על אזרחי (כנראה בגלל יום הבחירות) ולידו אישה גם היא נראית מאוד מוכרת. טלי ליפקין זזה קצת בחוסר סבלנות, כאילו אומרת לי : "מה אתה לא מכיר את הרמטכ"ל?"ואמנון… סליחה הרמטכ"ל, הוא דווקא נראה די מרוצה שחיילים ממלאים הוראות. הוא לא אמר מילה, נבר בערמת התעודות שלו והוציא לי תעודת קצין שכתוב עליה: "נושא התעודה הנ"ל הינו רב אלוף בשירות סדיר" (תעודה יחידה כמובן בכול הצבא). לקחתי את התעודה ונפל לי אז האסימון שאכן הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו יושב ברכב שאני רוכן על חלונו הפתוח. אמנון ראה את ההפתעה על פניי ושאל אותי בחצי חיוך: "זה בסדר?" התלבטתי כיצד להגיב – האם לעבור לדום מתוח ולהצדיע אבל גם הציניות קפצה עלי ורציתי לומר: "אהה… סחתיין על הג'וב".
לא עשיתי לא את זה ולא את זה… ביד רועדת החזרתי לו את התעודה הנדירה הזו, שמאז לא אחזתי בכמותה ובסוף פלטתי ביובש: "זה בסדר… סעו", כאילו אני נתקל מקרוב בשני אנשים כאלה לפחות כול חצי שעה. ואמנון… סליחה הרמטכ"ל, שלף את החצי השני של החיוך שלו ונסע בואכה ירושלים.
הוא לא התאמץ להעיר לי על לבוש, על אורך הפקק, על תובנות טקטיות הקשורות במחסום או לשאול אותי איך אזהה מבוקש אם אני לא מזהה את המפקד העליון של הצבא. הוא פשוט היה צנוע כאחרון האזרחים ואת דעתו על התפקוד שלי הביע ע"י הצגת תעודת הקצין שלו וכל זה עם חצי חיוך.
ואולי לעתים, מסיים רב סרן 'י' את סיפורו, ניתן ברגע אחד מקרי ללמוד על אופיו של אדם, טוב יותר מהיכרות ארוכת שנים….. יהי זיכרו ברוך…
(כפי שסופר לי ע"י רב סרן 'י', שבקש להישאר בעילום שם)
לבקשתו שלחתי לרב סרן י' את סיפורו כפי שהכנתיו לשידור לפני למעלה מעשור. הוא ענה לי מיד: "וואו… הצלחת לרגש אותי שוב. למקרא המילים הללו גובר הגעגוע למנהיגות צנועה ולא למנהיגות של רהב ופומפוזיות."
ואכן בימים הקשים האלה שאנחנו עוברים, ימים של גבהות רוח ויהירות שהיו לנו כל-כך לרועץ, עולה גם בי הכמיהה לקורטוב של צניעות, אנושיות, מתן קרדיט, לקיחת אחריות, רק כדי שנוכל שוב לחייך… ולו חצי חיוך….
אצטט משפט מיוחד של דויד מֵק'קָאלָאף, היסטוריון אמריקאי, שבעיני צריך להיות חקוק על שולחנו של כל מנהיג: "טפס על הרים לא כדי שהעולם יראה אותך, אלא כדי שתראה את העולם.."
אז אולי באמת מנהיגים יקרים, תתחילו לראות אותנו קצת…
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 8 באוגוסט 2024
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
בשנות השישים כששרתתי בחיל האויר ברמת דוד. רפול היה מגיע ביום שישי אחר הצהרים לדאות בדאונים. הוא היה מגיע עם קבוצת ילדים מתל עדשים. חבר שלי שמר באתו זמן בשער הבסיס כש.ג. .. רפול שרצה להיכנס אמר לו אני אלוף משנה רפול. ענה לו השומר בשער. נעים מאוד ואני טרש דב בן אשר. תעודה בבקשה…כמובן שזה סודר. אולם רפול ביקש להמליץ על הטרש שיעלו אותו בדרגה.