גיבור חדש לבית הספר ברוצ'סטר

מאת שוקה די-נור | 2 תגובות

הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 77 שם):
זיקוקין די-נור – פודקאסט
לפני כמעט שש עשרה שנה העביר אלי ניר, בני, כתבה מצולמת ומרגשת שפורסמה ברשת CBS בארה"ב. בני מודע לחיבור הגדול שלי לספורט, אבל זה היה קטע ספורט מהסוג שמרעיד את הנימים הדקים ביותר שבגופנו גם לא לחובבי ספורט. העברתי את הכתבה לשפת הסיפור ושלחתי לעובדיי אז, בשנת 2006, כשמרביתכם עוד לא הייתם רשומים לבלוג הזה. הנה הסיפור:

זה היה כמו בסיפור מסרט הוליוודי, אבל זה היה אמיתי.

תלמיד כיתה י"ב, ג'ייסון מֶק-אֵלְוִוין, הוא מנהל קבוצת הכדורסל של תיכון "גריס את'ינה" (Greece Athena) ברוצ'סטר, ניו יורק. הוא מוגדר כמנהל אבל למעשה הוא מעין איש המשק ועוזר למאמן בכל מה שהקבוצה זקוקה לו. ג'ייסון הוא ילד אוטיסט ותלמיד בחינוך מיוחד.

לפני המשחק האחרון של העונה החליט המאמן, ג'ים ג'ונסון, כמעין הוקרה על כל מה שג'ייסון מקדיש לקבוצה, לצרף אותו לרשימת השחקנים על מנת שיוכל לקבל וללבוש גופיה של שחקן (מספרה 52), לַשֶבֶת על ספסל המחליפים ולחוש פעם אחת כשחקן.

זו הייתה התכנית, אבל ארבע דקות לפני סיום המשחק כאשר קבוצתם הוליכה בהפרש דו ספרתי, קם המאמן, הצביע על גופיה 52 , ג'ייסון מֶק-אֵלְוִוין, והורה לו להיכנס למשחק לקול צהלות ותשואות הקהל והספסל.
אחרי שנים בהן הגיש מגבות וספג זיעה של אחרים ג'ייסון היה סוף-סוף במשחק. השחקנים פירגנו ואירגנו לו שתי זריקות מהירות, הראשונה הייתה ניסיון לשלש שלא פגעה כלל בטבעת (air ball), והשניה ניסיון קליעה מקרוב שגם לא צלח.
"התפללתי שיכנס לו לפחות סל אחד…", התוודה מאמנו לאחר המשחק.

ג'ייסון המשיך לשחרר קליעות מכל מצב. לפתע הוא החל לפגוע. זה התחיל בשלשה שהרימה את האולם. מיד אחריה עוד שלשה ועוד שלשה ועוד שלשה, סל נוסף ועוד שלשה אחת. עם כל קליעה של ג'ייסון הקהל פשוט צרח ויצא מגידרו. אתה רואה את זה בסרטון ועורך נעשה חידודין חידודין. ממש עם הבַּאזֶר קולע ג'ייסון את סל השלוש האחרון שלו ושל המשחק. הקהל התפרץ לפרקט בהתלהבות והשחקנים הקיפו את מֶק-אֵלְוִוין ההמום בחגיגות ספונטניות מרגשות, שהסתיימו בנשיאתו על ידיהם אל מחוץ למגרש.
ג'ייסון מֶק-אֵלְוִוין האוטיסט קלע בתוך שלוש דקות 20 נקודות, מתוכם שש שלשות (!).

"הרגשתי כמו סלבריטי", קרן הנער המאושר. "בהתחלה לא הייתי קרוב אפילו והחמצתי, אבל אחרי ששתי זריקות נכנסו, התחלתי לבעור".

"היו לי הרבה ריגושים כמאמן", אמר מאמנו ג'ונסון. "אימנתי הרבה ילדים נפלאים. אבל אף פעם לא חוויתי התרגשות שכזו."

אמו של מק-אלווין רואה בזה אבן דרך עבור בנה. "זה הרגע הראשון בו ג'ייסון הצליח והוא יכול להיות גאה בעצמו. אני רואה באוטיזם כמו חומת ברלין והוא הצליח לסדוק אותה."

חבריו לקבוצה לא יכלו להיות מאושרים יותר. "הוא אחלה ילד," אמר אחד מחבריו לקבוצה. צריך רק להכיר אותו ולהתרגל אליו. לפני מספר שבועות הוא החמיץ אימון מכיוון שהיה חולה. אתה מרגיש אחרת כשהוא אינו בסביבה. הוא מוסיף הומור וחיים לקבוצה."

בסיום אמר ג'ייסון, "כאוטיסט, אני רגיל להיות שונה, אבל לא כזה שונה, לא כזה נפלא".

(CBS Broadcasting Inc. All Rights Reserved)

יש משפט שאיני יודע את מקורו שאומר: "המתנה הגדולה ביותר שאתה יכול לתת למישהו, זו הזדמנות." וזה בדיוק מה שעשה מאמנו של ג'ייסון.
הנשיא גורג' בוש, עצר לחניית ביניים בשדה תעופה קרוב, במיוחד כדי לפגוש את ג'ייסון ולומר לו: "שביתָ מדינה שלמה בסיפורך. זה סיפור על צעיר שמצא את המגע שלו במגרש, ובכך יצר מגע עם הלבבות של רבים מאזרחי המדינה."
וחשוב מהכול – מאז האירוע הזה אימצו בתי ספר תיכוניים רבים בארה"ב את הרעיון של שיתוף צעירים עם מוגבלויות, במיוחד במשחקי הבית האחרונים של העונה, מה שנקרא Senior night.

כדי שהסיפור יהיה שלם אל תחמיצו את קטע הוידיאו מהחדשות שאני מצרף. הוספתי תרגום לעברית. שתים וקצת דקות. אל תוותרו על הצפייה. זה מרגש יותר מגול ניצחון בדקה התשעים של ליאו מסי…

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 10 בפברואר 2022