דוֹד שמעון

שמעון פרס הלך לעולמו. נעצב לבי כפי שבוודאי נעצבו רבים בארץ וברחבי העולם. נחתם פרק בחיי אומה… הלך מאתנו מנהיג מְענקי התקופה.

לפני שנה בדיוק אני מקבל אי-מייל ממישהו שאיני מכיר, כתיבתו רהוטה, בערך בזו הלשון:

 

שמי עומר (שם בדוי לבקשתו) .

מזה כמה שנים שאני מאזין בימי שישי לפינתך בגלי צה"ל. דבריך תמיד מעוררי מחשבה והשראה, נוגעים ומרגשים.

הייתה לי זכות יוצאת דופן לשרת כיועץ לאדם גדול באמת, שכמעט כל משפט היוצא מפיו הוא זיקוק שנון של תבונה, חוכמה ודעת: שמעון פרס, אשר לצדו ולמענו עבדתי במרבית שנות נשיאותו.

 

באמתחתי אנקדוטות וסיפורים רבים מן השנים הללו אבל רציתי לשתף אותך בסיפור קצר שנזכרתי בו, מעין אנקדוטה לכאורה חסרת חשיבות מן היומיום של לשכתו.

יום אחד ביקש ממני הנשיא לעבוד על נאומו לקראת הטקס הממלכתי של יום ירושלים. זה עתה הוא סיים לקרוא ספר בשם 'ירושלים: הביוגרפיה' מאת סיימון סבאג מונטיפיורי.

פרס ביקש שאעיין בספר עב-הכרס שלדבריו הותיר עליו רושם עמוק וחשב שנוכל לשאוב ממנו השראה או ציטוטים לצורך כתיבת הנאום. הוא ציין שהוא השאיר את הספר על אחד המדפים בחדר העבודה האישי שלו בקומה העליונה בבית הנשיא.  לא ציין בדיוק היכן הניחו.

עליתי לדירתו ועברתי על כל המדפים האפשריים. בחדר העבודה האישי שלו, בחדר האורחים, אפילו בחדר השינה ובמטבח, אך לא היה שריד וזכר לספר.

הנחתי שהנשיא כנראה התבלבל (מותר גם לו) וכי הספר נמצא כנראה בלשכתו הרשמית עמוסת הספרים בקומה שמתחת. בערב, כשנסתיימו הפגישות בלשכתו, העברתי את החיפושים ללשכתו… ואַיִן.

למחרת ציינתי בפני הנשיא שאיני מאתר את הספר היכן שלדבריו הניחו. 'חפש שוב… הספר שם.' הוא הפטיר לעברי.

צירפתי אלי את אחת מפקידות הלשכה ואת מנהלת לשכת הנשיא בעצמה. עברנו ארון-ארון, מדף-מדף, ספר-ספר. סרקנו כל מדף אפשרי כמה וכמה פעמים. מאומה. אדמת הטרשים של טלביה כאילו ובלעה את הספר.

בדחילו וברחימו עדכנתי את הנשיא. רמזתי בעדינות שייתכן והשאיל את הספר למישהו והדבר פרח מזיכרונו. הנשיא נעץ בנו מבט מעודן של ביטול, התרומם מכיסאו, אץ במעלה המדרגות… והסוף בוודאי ברור וידוע.

פרס ניגש לארון הספרים מאחורי שולחנו כששלושתנו צופים ומחכים להודאתו שהספר אכן אינו שם.  הוא רכן אל המדף האמצעי (אותו מדף שסרקנו עשרות פעמים), הושיט ידו ושלף מבינות לספרים המצופפים את הספר עב-הכרס, הבולט כל כך. מול עיננו המשתאות, מבטינו הנבוכים הוא הושיט לי את הספר ופלט משפט בודד שכמו פילח את האוויר: 'כמה חשוב להעמיק את הראיה'…

 

תהיתי, שוקה, מדוע בחרתי לשלוח את האנקדוטה הזו ומדוע דווקא לך… ואין לי תשובה. משהו דחק בי.

הרי לפעמים כשאנחנו מחפשים משהו כל כך קשה, ומגייסים משאבים וסיוע מבחוץ, אולי עלינו להאט טיפה, לעצור, לחשוב, לקחת נשימה, ולחזור אל הבראשית במבט חדש, רענן, נטול ספקות. ואז, רק אז נוכל אולי למצוא את מה שחיפשנו, שפעמים רבות, היה שם כל העת – בולט, מתנוסס, ברור, ואנחנו פשוט לא ראינו, או יותר נכון, קל היה לנו להאמין שהוא… המבוגר מאד.. זכרונו בוודאי בגד בו.

הלן קלר מצוטטת כמי שאמרה:

'הדבר היחידי הגרוע מלהיות עיוור, זה שתהייה לך ראייה אבל לא ראייה ארוכת-טווח (חזון)'

'The only thing worse than being blind is having sight but no vision'

ולנשיאנו אז, למרות גילו, הייתה ראייה מדהימה, צעירה ורואה למרחקים… הלוואי על כולנו.

 

בברכה, עומר

 

 

להזכירכם, המייל הזה נכתב לפני שנה. וכך עניתי אז, למחרת היום, לעומר:

שלום עומר,

תודה על המייל ועל סיפור הספר האבוד. אהבתי את מחמאותיך על שמעון פרס ואהבתי את מוסר ההשכל שחיברת ואת הציטוט של הלן קלר. אתה מתנסח נפלא ורהוט.

ועכשיו אבהיר מדוע החמיאו לי דבריך על שמעון פרס וכמה נפלאות דרכי העולם שבחרת דווקא אלי לכתוב. שמעון פרס הוא דודי. כן ממש דודי. סוניה פרס היא אחות אמי ולאחר מות אמי היא הייתה דודתי הקרובה והאהובה. משכך, ומכיוון שעובדה זו אינה ידועה ברבים, לא אפרסם את סיפורך.

שוב תודה על דבריך החמים והחכמים.

בברכה, שוקה די-נור

 

חלפה שנה בדיוק ואמש הלך דודי שמעון לעולמו והחלטתי לתת דרור לתכתובת הזו.

דודי… תחסר לי. תחסר לנו מאד במשפחה… כי מאז שנולדתי הורגלתי ופונקתי שאתה כאן… כפי שבוודאי תחסר לאומה שלנו… כי מאז שהיא נולדה היא הורגלה ופונקה שאתה כאן, וכנראה גם תחסר לעולם כולו…

 

זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי, 29.9.2016.

"דודי שמעון" כפי ששודר בגלי צה"ל בתכניתו של שמעון פרנס. לחץ על הכפתור להאזנה.

parnas-265-my-uncle-shimon-7-10-16

 

 

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

יהי זיכרו ברוך. לא שוכח התמונה בשבעה לאימך המנוחה,בביתם של סוניה ושמעון פרס, אנחנו סביב השולחן משוחחים ושמעון שוטף כלים במטבח. איש איש וזיכרונותיו מאדם דגול זה. חותמו על המדינה והעולם יזכר לדורות.

פרס, איש ספר, בינות, תבונות, סיני ועוקר הרים. והכי חשוב בן-אדם וגדול הן ברוחו והן במעשיו.
חסרים לנו בעם אנשים עם שילוב של חכמה, דעת וערכיות.

שוקה שלום

אכן יום עצוב לאומה שלמה ואני משתתפת בצערך האישי.

זכור לי כי באחת מהתוכניות של שמעון פרנס ,מר פרנס רצה לומר למאזינים מי דודתך ואתה ברוב צניעותך סרבת שהוא ישתף את המאזינים במידע זה.עכשיו אני מבינה למה!
מותו של הנשיא לשעבר משאיר חלל גדול . יהי זכרו ברום לעד !!!
שנה טובה בריאות ואושר !

שלום שוקה, הלך מאיתנו איש דגול ורב פעלים, אחד מדור הנפילים

שהיו למדינה שלנו, יהי זכרו ברוך

שוקה מאחלת לך שנה טובה וברוכה

אז מה אכתוב?-איך אנחם אומה שלמה ואותך חברי,שוקה.
כרגיל אגייס לטובתי את מקורותינו היהודים:
"חבל על מדאבדין ולא משתכחין".
ולשמעון פרס אחרון גדולי האומה, ינעמו לך רגבי עפרך.

הי שוקה,
תנחומי לך על מותו של דודך.
כעת, נפתחים סכרי זכרונות ואנשים כותבים על חכמתו הרבה, הידע הרב שבורך בו, האופטימיות, המרץ הבלתי נלאה, אהבת החידושים, ה"ויזיון" לשנים הבאות, אהבת העם והארץ , מגעו הבלתי אמצעי עם אנשים ידועים ולא ידועים ועוד ועוד.
בשבילי הוא אחד הנפילים שחיו בתקופתינו.
מענין שזכרתי תמיד , עוד מימי הגמנסיה (לפני 55 שנה)שספרת שהוא דודך
יהודה

שוקה היקר,
ריגשת מאד.
אכן איבדנו איש יקר שהיה לו חזון וראיה למרחקים ארוכים.
יש לי זיכרון קטן ממנו: בעת שליחותי באוקראינה – הגיע מר פרס לביקור ממלכתי. אני ליוויתי אותו בחלק מהביקור . שאלתי אותו : מה תרצה לשתות מר פרס? והוא ענה לי: ׳תה בלונדיני׳…
מאחלת לך ולמשפחתך, שוקה, שנה טובה.
אכן סוף תקופה.

השתתפותי בצערך, שוקה.
התופעה שלפיה אנו עיוורים למה שנמצא לנו מול העיניים מוכרת …
כמה פעמים חיפשתי את המפתחות של האוטו שהיו ממול העיניים שלי, על המדף הרגיל?
כמה פעמים ראיתי את הבחור הנחמד והנעים הזב שישב לידי באוניברסיטה ונתן לי להעתיק, ולא חשבתי לרגע שהוא בעצם אהוב חיי ….

אדם גדול ודגול הלך לעולמו.
משתתפת בצער המשפחה ובצערך.
סה דרכו של עולם.
לפחות הגיע לגיל מופלג ולא סבל באחרית ימיו.
יהי זכרו ברוך.
תודה שוקה ששיתפת אותנו בסיפור הנפלא הזה.

הי שוקה! אולי אתה זוכר, שמי חדוה כהן ( עכשו הלברייך) הייתי חברה של רימונה ואתה היית חבר של יוסי אחי. גרנו בשדרות ירושלים ביפו. תמיד ידעתי ששמעון פרס הוא דוד שלך , אך משום מה חשבתי שהוא אח של אמך. משתתפת בצערכם על מותו של דודכם. מסור גם לרימונה. ( מקווה שהיא זוכרת אותי, אני ״ פוגשת״ אותה בספריה ובתרגומיה)

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)