ספלון של תה

השבוע ננזפתי. במידה רבה של צדק.
הייתי עדיין בבית נחפז לצאת לפגישה, שותה במהירות כוס קפה של בקר ורעייתי ניצלה את נוכחותי לידה כדי לשתף אותי במשהו משלה. בעודה מדברת, מוחי טרוד בפגישה הקרבה, בכתובת הלא ידועה לי ובשאלה האם בכלל אגיע בזמן. היא סיימה את דבריה, או אולי לקחה רק נשימה לרגע, ואז ניצלתי את פסק הזמן ו'חתכתי' אותה בשאלה: "יש לך מושג היכן זה רחוב ארלוזורוב ברעננה?"

היא התבוננה בי במבט מאוכזב השמור לנשים שאינן מרוצות מההקשבה של בן זוגן ופלטה מולי שאלה רטורית: "אתה לא באמת היית קשוב למה שסיפרתי לך, נכון?"  

אני מניח שסצנה מעין זו בוודאי מוכרת לכולם, בין אם זו שיחה עם בני הזוג, או כשהילד מציק ומשווע למעט תשומת לב ואילו מחשבותינו מרחפות להן בין דפי העיתון, מול מסך המחשב, או בשעשועי האיי-פון.
ונזכרתי בסיפור ישן ששלח אלי ידידי ושותפי לניהול, ערן דריאל. המקור לא היה ידוע לו והתרגום הוא חופשי שלי מאנגלית, עם התאמות קלות לימינו:

  רעייתי יצאה יום אחד לעיסוקיה ואני נשארתי בבית, צופה, משגיח ואחראי על בתי בת השלוש. ישבנו בסלון, אני מחובר למחשב הנייד שלי ונועה הקטנה משתעשעת בסט חדש של ספלי תה קטנים מפלסטיק שקיבלה כמתנה לבית הבובות שלה. ידעתי שזה אחד מהצעצועים החביבים עליה ושמחתי שהיא עסוקה בעצמה, בסט התה ובבובותיה. הודעות האי-מייל המשיכו לזרום לתיבת הדואר שלי ללא התחשבות שאני כבר בבית ותבעו את תשומת לבי.

"אבא!" שמעתי את קולה המתוק של נועה לידי. "אולי אתה רוצה ללגום מהתה שהכנתי לך?"

הרמתי את עיני מהמייל שהייתי שקוע בו וראיתי את נועה מגישה לי את אחד הספלונים של הבובות והוא מלא במים. "איזו מתוקה שאת חושבת עלי." אמרתי לה, ליטפתי את שערה ולגמתי מהמים מלוא הפה. "איזה תה נהדר! אולי תמזגי לי עוד?"

נהנה מכך שאני 'מנפנף' אותה לעוד כמה דקות, חזרתי למיילים, קורא ומגיב מיד, מעביר הלאה הנחיות.

אחרי עוד כמה דקות, ואולי יותר, נועה שבה אלי עם ספל מים נוסף. לגמתי שוב, והיא הלכה שוב, ושוב חזרה, נהנית כנראה מהמחמאות שהרעפתי עליה ועל התה הטעים שהיא מכינה לי.

כשרעייתי שבה מסידוריה היא העיפה מבט מסביב ושאלה בדאגה היכן נועה.

הרמתי את ראשי מהמחשב בשביעות רצון עצמית ואמרתי לה: "חכי, חכי  שניה. את מוכרחה לראות את נועה מגישה לי תה. איזו מתוקה הילדה הזו שלנו!"

רעייתי נשענה על הקיר, ממתינה בחיוך לגברת הקטנה, והנה נועה אכן פוסעת לסלון, מהלכת בזהירות שלא תישפך אף טיפה מה"תה" שלה. היא הגישה לי את הספלון, כמו בכל הפעמים הקודמות,  והביטה בי בהנאה של ילדים כשלגמתי מהמים עד תומם בצקצוקי לשון שגרמו לה לחייך אלי חיוך רחב ומתוק.

"ראיתְ?" זרקתי לאשתי, גאה בכישורי האבהות שלי ובקשר המתהדק שלי עם בתי.

ורעייתי, בחיוך שאפילו לא טרחה להסתירו, אמרה לי: "אתה שוב שקוע במחשב שלך. מילא כשאתה אתי, אבל כשאתה לבד עם נועה? אם לא היית כל כך עסוק בעניינך בוודאי הייתה עולה בך המחשבה שהמקום היחידי אליו יכולה נועה בת השלוש להגיע כדי להשיג מים הוא מתוך האסלה!

(מקור הסיפור אינו ידוע)

ושישמש הסיפור הזה כמעין צלצול מעורר, בעקר לכל אלה מאתנו שראשם טמון ללא הרף באיי-פון, באיי-פד ובמינהם, ויזכיר לנו להקדיש תשומת לב ולהיות קשובים לחוויות של האחר – יהיה זה חבר, או עובד, או בן זוג, או הילד שלנו.

 זִקּוּקִין דִּי-נוּר (87)
שוקה, יום חמישי, 11 באוגוסט, 2011

"ספלון של תה" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

שוקה
אין לך מושג כמה הסיפור הזה הוא מהחיים רצוי לקבוע זמני איכות עם הילדים עם האשה ללא כל גורמים שמסיחים את הדעת.
יש לי בן דוד בהונגריה והוא כמעט כל יום יוצא עם אשתו לפאב השכונתי ושאלתי אותו מה אתה לא יכול לשתות בירה בבית ותשובתו היתה בבית אשתי עסוקה או מנקה אבק או מבשלת או ספונג'ה והיא לא מרוכזת במה שאני מספר ופה אנחנו לבד בלי שום גורם מפריע
ותאמין לי הוא צודק.

תודה שוקה,
אבל, ברשותך, אני מעדיף סיום אחר:
"בוודאי הייתה עולה בך המחשבה שהמקום היחידי אליו יכולה נועה בת השלוש להגיע כדי להשיג מים היא האמבטיה, לך תראה המים כבר מציפים הכל…"
כל אחד ו…
בברכה
מוטי לקסמן

היי שוקה
במקרה אני מכירה את הסיפור ובפעם הראשונה ששמעתיו התפקעתי מצחוק וחשבתי שאכן מגיע לו לאבא שכך היה, כי להקדיש זמן לילדה או לאישה זה באמת להקדיש זמן ולא כאילו… אך אני לא בהטפות מוסר כי כולנו חוטאים מדי פעם באי תשומת לב או בקוצר רוח כזה או אחר. יום טוב
שוש

תודה רבה לך שוקה היקר,אכן לכל אחד ואחת מאיתנו במיוחד להורים הצעירים זה קרה ,זה קורה וזה יקרהגם לנו זה קרה.בפעם הראשונה אני קוראת את הסיפור הנפלא ,אינני מכירה אותו.אך דבר אחד בוודאות אני מרשה לעצמי לומר בשמי ובשם רוב הסבתות והסבים ,לנו זה לא יקרה!!(פולניה או לא???) שבת שלום.

שלום שוקה יקר,
אכן סיפור מהחיים,
לצערי בניגוד לידידתי הסבתא שלה זה לא יקרה,
אני סבתא שסיטואציה כזו עשויה להתרחש בביתה.
תודה על הפניית תשומת הלב.

שוקה שלום רב,
מה לעשות,אבל אני שייכת לדור אחר ששונה לחלוטין אפילו מההורים של הדור הזה[ אותם לימדתי וראיתי את התנהלותם…] כאשר לנו נתנו משימה, היא בוצעה למישעי עד הסוף וכמו שצריך, לכן , צר לי, אבל אני ממש בטוחה שזה לא היה קורה לי….אבל….זה מין "לקח" קטן לכל הדור של היום….
סיפור נחמד, משעשע עם מוסר השכל.
שוקה כל הכבוד לך על הסיפורים הנהדרים שאתה מגיש לנו!!
יישר כח!!

ערב טוב לך שוקה דינור
אני פנסיונר, ירוק עדיין באתר,
אך אותך אני שומע מדי פעם מעל גלי האתר (מקור השם "אתר" במונח המיתולוגי אתר, שהוא האוויר הטהור אותו נשמו האלים)הסיפור הוא משעשע, מלא חן ומעורר חיוך, ולגופו של עניין לדעתי עדיף שמיעה סלקטיבית, מאשר הקשבה מלאה,לבן\ת הזוג ביחוד אחרי כמה עשרות שנות נישואים, כאשר בהקשבה —– יצא שכרו בהפסדו, ומתחילה ה-"חפירה"
כימעט סוף שבוע מקסים

שוקה יום טוב !!
אני רוצה להתיחס ליחסי אבא-בת ולא אל אשתו ,כשאני קורא את הנכתב שאתה שולח אני בודק את עצמי איך אני התיחסתי למקרים דומים , לפני הכל אני לא חושב שהבת הרגישה הזנחה מאביה למרות מקור המים הקלוקל , (אין פה הוכחה לכך ) ,
ב, בתקופה שילדי היו צעירים , בני 4, 6 והייתי חוזר לאחר יום עבודה ארוך ויוצא איתם לשעה טבע ,היינו חוזרים הביתה ועל מרבד הרצפה (בקיץ)הייתי נשכב וילדי היו מוציאים משחקים יושבים לידי ומשחקים ואני הייתי בנים ולא נים , מעולם בפיד בק שלהם לא הרגשתי אי שביעות רצון בנידון ,
אם תסתכלו בטבע תראו איך חיה "אמא" יכולה לשכב ולהרדם והגורים לידה משתובבים ומרגישים טוב , לא אאריך יותר אבל זוהי מסקנתי ,כשגדלו הילדים היחסים ביננו נהדרים ,
כל טוב על האתגרים שאתה מעלה ,
יום טוב עומר

שוקה שלום.
העלית בי נשכחות,אהבתי והתרגשתי.
תודה על סיפור מציאותי.

היי שוקה
אהבתי.
סיפוריך,הם סיבה נוספת לחיוך.
תודה
פיקי

שוקה היקר,
תודה על הספור הנפלא. מדי פעם חשוב לקבל תזכורת מעין זו . אמנם אני די מודעת אולם רק לאחרונה צילצלה אלי חברה ותןך כדי כך שהיא סיפרה לי משהו הזמנתי כרטיסים למופע באינטרנט ולא הייתי קשובה לדבריה. היא הבחינה בכך וזה היה לי לא נעים. יכולתי פשוט לומר לה שאני עסוקה כרגע ונדבר יותר מאוחר… בכל מקרה , תודה על הספור הנפלא!!!

סיפור נהדר
בתור אחד שלא אוהב את הקדמה, ואת הלפטופים והאיפונים אני מקווה שלא הורידו את המים באסלה המדוברת
תודה

שוקה יקר,
איזה סיפור. שמעתי אותו תוך כדי הליכה ופשוט התפקעתי מצחוק באמצע הרחוב. אני בטוחה שמי שראה אותי חשב שאני 'קוקו'…כמה טוב לצחוק ככה- מקסים ובהחלט יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.
אין כמו סיפור אנושי מהחיים ובהחלט הסיפור בא לעורר אותנו-
תודה.
אהבתי מאוד.
שבוא נפלא – לאדם נפלא.
משולי.

שוקה בוקר טוב
הסיפור שלך הזכיר לי נשכחות שגם בתי השתמשה במים אלו למזלי
לשטיפת הרצפה. התמוגגתי מהסיפור. השבוע אנו חוגגים את טו באב שנדע לאהוב כל אדם להקשיב לזולת.

תודה לך שוקה ושבוע נפלא

שוקה שלום, אוי כמה צחקתי! שיתפתי את אחיותיי וחברותיי וצחקנו. כל כך. כמה
נכון! ולכן ההקשבה טומנת בחובה
שימת לב ורגישות ובעיקר ריכוז. ולכן
יש בעיות קשב וריכוז. יופי של סיפור!.

בוקר נפלא שוקה וחג אהבה נהדר לכל עם ישראל
נהנתי מהסיפור למרות שידעתי את הסוף רק בדמיון שלי היה סוף עוד יותר גרוע שהילדה לקחה את המים מסיר הצרכים שלה .שיהיה לך יום נפלא
מאחל
איזאק

שוקה, תודה על הסיפור המקסים,
הוא כתוב בעניין וצופן סיום מתקתק…
יישר כוח

היי חבר יקר,,
ניתקלתי בשמך לראשונה רק אתמול במקרה שהצצתי בעיתון,,ומייד נדלקתי,לצערי לא שמעתי אותך ברדיו עד היום,,קצת קשה ברעש שיש לי בעבודה.
בכל אופן,,אני חובב נלהב של סיפורים,,גם מאזין וגם מספר
יש אתר שנקרא דרך המילים,,ובו אני מופיע בסיפורים וגם בשירים
בעבר הייתי אפילו בפורום של יוסי אלפי,,
בכל אופן,,יש לי מאגר של סיפורים,,חלק שליקטתי,,חלק ששדרגתי,,
וחלק "טהור" משלי,,ללא זכויות יוצרים,,שאני אישית לא טורח לציין
ואם מישהו מעתיק,,אני רואה בכך מחמאה,
באם הנך מעוניין,,תעניין אותי לאן לשגר
ובינתיים אני הולך לקרוא אותך,,ולהנות !
בברכה
מוטי אשכנזי

HI, I'D LIKE TO BE ON THE E-MAILING LIST AND RECEIVE ALL YOUR STOREIS. THIS 1 IS ABSOLUTELY FABULOUS!!! KEEP WRITING AND INCLUDE ME.
TODA RABBA! RIA

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)