אופרה
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 179 שם.
לפני כמה שנים העברתי בספריה בקריית אתא כמה מפגשים על 'אומנות הסיפור הקצר'. פתאום נהייתי מומחה לסיפורים. אגי רֶגנר השתתפה בקורס. אגי, היום בתחילת שנות השבעים שלה, מדגישה שעוד טרם ידעה קרוא וכתוב, חלמה להיות סופרת. וראה זה פלא, הוציאה כבר שלושה ספרים של קבצי סיפורים שכתבה.
הנה סיפור שלה שאהבתי, שכותרתו: 'בוריס גודונוב'. למי, שכמוני, אינו ברזי האופרות, זו אופרה שנכתבה והולחנה ע"י מוּסוֹרְגְסְקי (יוצר 'תמונות בתערוכה') על חיי הצאר הרוסי בוריס גודונוב ששלט במאה ה 17:
הגבר
היום אני חייב להגיד לה שזאת הפעם אחרונה שאני מצטרף אליה לאופרה.
אני אזמין מהמלצר יין יקר יותר מזה שאנחנו מזמינים תמיד, לאותת לה שמשהו שונה קורה. וכשהיא תישאל: 'מה חוגגים?' אני אאזור אומץ ואתוודה בפניה שאני ממש, אבל ממש, לא אוהב אופרות.
היא תהיה כמובן מאוד מופתעת ותגיד שהיא שאלה אותי אז, ואני הרי עניתי 'אוהב מאד'. האמת היא ששיקרתי. התביישתי להודות שאני לא אוהב אופרות.ומאז אנחנו מגיעים פעם בחודש לאופרה. היום החלטתי – לא מוכן יותר לעבור את הסבל הזה של שלוש שעות. כל פעם אני נלחם שלא להירדם וסופר את הדקות עד שזה ייגמר.
אני אציע לה שנמשיך לקיים את ארוחות הערב הנעימות שלנו באותו המקום, ואחריהן אלווה אותה עד לכניסה לאופרה וברשותה אלך לפגוש חבר.
היום זו הפעם האחרונה…בוריס גודונוב! אין לי כוח לזה….
היא ניסתה להסתיר ממני מה בתוכנית היום. כאילו הרגישה שהגודונוב הזה יהיה הקש שישבור את גב הגמל, במקרה שכחה את התוכניה על השולחן, ואז גמלה בי ההחלטה.נו, שיבוא כבר המלצר הזה…. אחרי כוס היין … ישתחררו חרצובות לשוני.
האישה
הוא ניראה לי מתוח, משהו עובר עליו. שיבוא כבר המלצר ונזמין את היין שלנו – כוס יין טוב, והאוכל המשובח שכאן, ישיבו לו את הנינוחות, ואז אספר לו.
מה עובר עליו? אני יכולה לשאול, אבל זה יעצבן אותו יותר, אני מכירה אותו.לפני חמש שנים אחרי שהילדים עזבו את הבית החלטתי שמגיע לנו יום משלנו.
'ומה נעשה ביום הזה שלנו?' הוא שאל. ואז מבלי לחשוב פלטתי: 'נלך לאופרה'. הוא היה מופתע. אמר שלא ידע שאני אוהבת אופרה. לא רציתי לומר לו שגם אני עד אותו הרגע לא ידעתי, ואמרתי אופרה כי זה ניראה לי תרבותי מאד.
'אתה אוהב אופרות?' שאלתי.
'מאד' ענה.למחרת קניתי מנוי כדי להפתיע אותו ליום הולדתו השישים. ומאז חמש שנים, יש לנו פעם בחודש אירוע תרבותי משולב – ארוחה משובחת ואופרה.
בהתחלה היה לי מעט קשה להתחבר לאופרות. היו רגעים שרציתי להציע שנוותר אבל אהבתי את הארוחה שלפני, ואת הביחד שלנו, ולבטל את החלק התרבותי נראה לי שיטחי. והוא שדווקא שומע מוסיקה, גם קלאסית, איך אבטל לו דווקא את החלק התרבותי… החיים זה לא רק אוכל ושתייה…אני חייבת היום. אני לא אעמוד בבוריס גודונוב הזה. אציע לו לוותר על הקינוח במסעדה וללכת אחרי הארוחה לטייל על חוף הים, ולאכול גלידה. פשוט גלידה, ולאחוז ידיים.
בפעם הבאה הוא יוכל ללכת לאופרה אחרי הארוחה ואני אמתין אצל חברה.
אני מנסחת משפטים בראשי… מדוע המלצר מתמהמה?
המלצרהגבר מהשולחן הקבוע ניגש אלי קודם וביקש הפעם להזמין סוג יין משובח מהרגיל. היה נדמה לי שהוא רצה להפתיע את האישה. הוא נראה לי מעט לחוץ.
אני מלצר ותיק ואני מכיר את הזוג הזה כבר כמה שנים, אני מחבב אותם. כל חודש הם מגיעים לכאן, לבושים אלגנטי. הם מזמינים תמיד אותו סוג יין ואותן המנות מהתפריט. אני מוזג להם והם משיקים כוסות, מביטים אחד בעיניים של השנייה ואז הוא תמיד מפריח לה נשיקה. כנראה שהמסעדה היא המקום לפגישת אהבה חשאית, מִפלט חודשי של כל אחד מהם מבני זוגם המשעממים.
למה הוא מתוח היום? מקווה שאין בשורות לא טובות. חבל לי עליהם.
אני ממהר להביא את היין המשובח ועוקב אחריהם מרחוק. הם מרימים כוסות לחיים, הוא מפריח אליה נשיקה כהרגלו.
לפני שהאוכל מגיע פניו מרצינים והוא מדבר אליה. היא מקשיבה לו ואז היא מדברת והוא מקשיב לה. ואז… שניהם פורצים בצחוק סוחף ומתגלגל…נרגעתי. נעשה לי טוב על הלב. כבר אמרתי שאני מחבב אותם…
הגבר עושה לי סימן. אני מתקרב. אחרי המנה העיקרית, הוא אומר, אנחנו נוותר היום על הקינוח הרגיל. אנחנו נלך לאכול גלידה על שפת הים.(כך כתבה אגי רֶגנר)
חייכתי ותהיתי האם היה כאן בעיקר חוסר תקשורת או שמא אהבה וּויתור.
ואני מחזיר אתכם לקטע קסום שקראתי בספרו של אורן ולדמן 'נמר בירושלים' על עץ הערבה הבוכייה. זהו עץ שתמיד אהבתי ורק מהתיאור בספר הבנתי פתאום מדוע.
"יש משהו רפוי בערבה הבוכייה, לא מתיימר. כל העלים שלו פשוט נשפכים כלפי מטה, מוותרים על המאמץ להישאר זקופים וגבוהים כמו רוב העצים. אני תוהה אם זה ויתור או אולי דווקא גדולה, אין לי שום מושג..."
מקווה להשתמע אתכם שוב בשבת הקרובה, בצהרי היום (14:00 – 12:00), בפינתי 'אצל פרנס בשבת' ב'כאן' רשת ב'. אולי יהיה מעניין לכם לשמוע שוב את הסיפור… בקולי…
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 1 בפברואר 2024
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה, איזה סיפור מקסים !! מאוד אהבתי.
אחפש את הספרים של אגי רֶגנר בספריה.
חייב להראות את הסיפור לאשתי. אני שואל את עצמי כמה זוגות מוותרים מעצמם על משהו כדי להיטיב עם בן/בת הזוג, מתוך מחשבה מוטעית שזה יהנה את בן/בת הזוג (ושלא לצורך) בלי לדעת שגם הצד השני עושה אותו דבר, מתוך מחשבה מוטעית.
ולסיכום, העיקר האהבה. ובסוף, האהבה תנצח.
אני ממש רוצה הקלטה של הסיפור שסיפרת היום אצל פרנס
אנא שלח לי קישור
עדיף לווצאפ 052884940
תודה וסליחה על ההטרדה
דפנה
היי שוקה יקר, ממש אהבתי אני אגלגל את הסיפור הזה הלאה…תודה שהכרת לי את הסופרת הזאת.
בשורות טובות ושבוע טוב
משולי.