ביקור בקרקס

את הסיפור הבא שפורסם בארה"ב העביר אלי ידידי עו"ד רוני צוובנר. זו חוויה אישית שמיוחסת לשחקנית הקולנוע האגדית קאתרין הפבורן. קאתרין זכתה בארבעה פרסי אוסקר ובמחקר שפורסם ב 1999 ע"י מכון הסרטים האמריקאי, היא דורגה כשחקנית הטובה ביותר בכל הזמנים. בדיקה באינטרנט העלתה אפשרות שזה סיפור שכתב מרצה אמריקאי בשם דן קלארק שפורסם בסידרת הספרים "מרק עוף לנשמה".

כך או כך, הנה בתרגום חופשי שלי מאנגלית:

 

כשהייתי נערה בשנות העשרה שלי אבי לקח אותי לקִרקס שהגיע העירה. עמדנו בתור לקופה לרכוש כרטיסים. בשלב מסוים הגענו קרוב לקופה כאשר לפנינו רק משפחה אחת.
הם היו משפחה גדולה בת עשר נפשות, כאשר כל הילדים, שמונה במספר, נראו לי מתחת לגיל 12. לבוּשם העיד שמצבם הכספי לא היה טוב, אם כי הם היו מסודרים ונקיים. אני זוכרת שהם השאירו עלי רושם רב, לא רק בגלל גודל המשפחה אלא בגלל נימוסיה.

הילדים עמדו מנומסים מאחורי ההורים, והתרגשותם הייתה בולטת כשפיטפטו על הליצנים, הלוליינים והחיות שהם יחזו בהם עוד מעט במופע. הנחתי שזה ביקורם הראשון בְּקירקס. הם היו כה נִלהבים.

הוריהם עמדו לפניהם, אוחזים ידיים, והביטו אחד בשני במבטי גאווה, מחויכים ממראה ילדיהם המתלהבים מהחווייה שמצפה להם עוד מעט.

האב פנה לקופאית: "שני כרטיסי מבוגרים ושמונה כרטיסי ילדים בבקשה. זו המשפחה שלי. הם מחכים בכיליון עיניים למופע."
הקופאית נקבה במחיר.
למישמע הסכום שַמְטה האישה את ידה מידו של בעלה, והוא… שפתיו רעדו מעט כשרכן קרוב יותר לקופה ושאל: "כמה… כמה אמרת?"
הקופאית חזרה שוב על המחיר.
היה ברור לי מתגובתם שהם לא היו מוכנים להוצאה הזו וגם לא הייתי בטוחה שהיה להם את הסכום הדרוש. המחשבה המידית שחלפה בראשי אז כנערה – 'מה… מה הוא יאמר לילדיו?'

אבי היה שותף למחזה כמוני. ראיתי אותו מפשפש בכיסו ואז … הוא שמט לריצפה שטר של $20 . זה היה אז סכום לא מבוטל, וגם אנחנו לא היינו משפחה שהממון מצוי בכיסה בשפע. ואז… כשהשטר על הרצפה… אבי התכופף, הרים את השטר, טפח לאיש על כתפו, ואמר לו: "סליחה אדוני… זה הרגע נפל לך מהכיס ועף ברוח…", והושיט לו את השטר.

האיש קלט את העניין. הוא לא ביקש נדבה, אבל ראו בעיניו את הערכתו לעזרה בסתר שאבי הציע לו, ובמיוחד לדרך שאבי עשה את זה, כדי למנוע ממנו מבוכה לפני ילדיו. האיש חפן את ידו של אבי עם השטר בשתי ידיו, שפתיו שוב רעדו ונדמה היה לי שלחלוחית הצטברה בזווית עינו. בשקט הוא אמר לאבי: "תודה, תודה אדוני. אינך יודע כמה הערב הזה משמעותי למשפחתי ולי."

אבי ואני נסענו הבייתה. כמעט שכחתי לספר שעשרים הדולרים הללו היו כל הכסף שהיה בכיסו של אבי באותו הערב שהיו מיועדים לרכוש לנו את הכרטיסים ולפנק אותנו בצמר גפן מסוכר, שאני כל כך אוהבת, ופופקורן . באותו הערב לא חוויתי את חווית הקירקס, אבל חוויתי בתמורה את חווית הנתינה שנצרבה בי וליוותה אותי כל חיי מאז אותו היום בקירקס, שלא ביקרתי בו.

(סיפרה קתרין הפבורן או כתב דן קלארק – ב'מרק עוף לנשמה')

 

קראתי פעם מחקר על נתינה שערך פרופסור נורטון מאוניברסיטת הרווארד. הוא ביקש מהסטודנטים שבמחקר להוציא/לבזבז במהלך היום כמות מוגדרת של דולרים, על מה שהם רוצים. הוא ביקש מהם לציין את רמת אושרם בסוף היום בהשוואה לתחילת היום. הוא מצא שהסטודנטים שהוציאו את הכסף לא על עצמם (קנו מתנה למישהו, נתנו נדבה, תרמו, וכד') העידו על גידול ברמת אושרם הרבה יותר מאלה שביזבזו את הכסף על עצמם. ואת מסקנתו הוא הגדיר כך:
"כולנו גדלנו על ברכי סיסמאות שכסף אינו קונה אושר. אני רוצה להציע שכסף יכול להוסיף אושר, אבל… כאשר אינך מוציא את הכסף בהכרח על עצמך."

 זיקוקין די-נור,
שוקה, יום חמישי, 22 באפריל 2021

"ביקור בקרקס" כפי ששודר בגלי צה"ל בתכניתו של שמעון פרנס. לחץ להאזנה.

 

 

 

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

מרגש. תודה ושבת שלום😊

הי שוקה,
יש לי חברה מאד מאד עשירה. תמיד אני נשאלת אם איני מקנאה בה. ואני עונה שאיני מקנאה בבתים היפים שלה, בתכשיטיה עטורי היהלומים ואפילו לא בנסיעותיה ברחבי העולם. קנאתי היחידה היא ביכולת שלה לתרום ולתת. זו לדעתי המתנה הגדולה ביותר!
שבת שלום.

קטע מקסים מרגש ומאוד מיוחד שגורם לחשוב על החיים שלי. איזה איש מדהים אתה. שמור על עצמך אני זקוק לתזכורות שלך…

ועל זה נאמר…הדברים היחידים שנשארים איתך הם אלה שנתת.
תודה על השיתופים שלך.

סיפור מרגש מאוד ,
לא סתם ביהדות מתן בסתר זו אחת המצוות הגדולות שלנו .
יישר כוח
שבת שלום .

היי שוקה. כרגיל – אתה מהנה אותנו בסיפורים מקסימים! תודה רבה!

בוקר טוב שוקה,
איך אתה יודע למצוא את הסיפורים האלה ש'פוגעים בול בפוני'. שנוגעים במיתרי הלב ושולחים שינוי מצב צבירה לעיניים. בדיוק השבת קוראים פרק ג' בפרקי אבות במקביל לפרשת קדושים שבו נכתב "כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.
וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת". אין ספק שמעשיו של האב השפיעו על קטרין יותר מאשר שיחות ודיבורים. לא סתם נאמר שתמונה חת שווה אלף מילים.
תודה רבה לך אלוף עושי הסיפורים שמעניקים עוד זווית ראיה והתנהגותית לשיפור מערכת היחסים הבין אישית
שבת שלום ומבורך

את המילה נתן ניתן לקרוא מימין לשמאל ומשמאל לימין . רוצה לומר בנתינה יש
עצמה כפולה גם לנותן וגם למקבל .

סיפור נהדר ומאלף,לגבי מי ה-"אבא" של סיפור זה -מה חשוב!
ולבסוף ציטוט של אריסטו על מהות האושר-"האושר הוא משמעותם ומטרתם של החיים ושל הקיום האנושי."

כשאדם נותן מטוב ליבו ומעצמו הוא מאושר מאוד.
הלוואי ורבים מאתנו היינו מבינים זאת.
תודה שוקה.
אסתי

הי שוקה וקוראים יקרים.
הסיפור נשאר ברמה הטכנית של הנתינה. כמו בדתות.
לפני נתינה ישנה כוונה. את זו יש לבחון היטב.
מדוע את/ה נותנ/ת?
האם כדי להשיג כבוד/השפעה אולי מתוך גאווה?

הסיפור הזה כמו רבים כמותו, לא מבהיר סוגיה מהותית זו.
בכך הוא השאר סיפור דתי נחמד.
בלי הכוונה הנכונה- הנתינה כמוה כהענקת הקליפה ללא הפרי שבתוכו!

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)