לקצר זמן ומרחק

אני שב ממסע קצר בארץ רחוקה. טיסת לילה ארוכה, חניות ביניים, כולם ישנים מסביב ולי אין מנוח – רגליי מזמזמות, גופי דואב, עורי מעקצץ.
אני לוחש אז לזוגתי שלצידי: 'לוּ רק היו ממציאים שיטה שמקצרת זמן ומרחק… לוּ רק הייתי עוצם את עיני לדקה, פוקחן, ומוצא עצמי שרוע בביתנו… 'אַח! מיטה רכה, עם כסת ועם כר, שאמא מכניסה את הנשמה בה…' (יוסי גמזו). 
"מאין רוח השירה?… נסה להירדם, ארכימדס…" היא עונה לי מנומנמת.

למחרת היום אני מקבל במייל מקוראה ותיקה – שולי ברק – את הסיפור הבא ששמעה ברדיו, שמתחבר למחשבותיי בטיסה:

 

סמואל פינלי מוֹרְס נולד בסוף המאה השמונה עשרה (1761) בעיירה בארה"ב, כבנו הבכור של כומר.

לסמואל יש נטייה למדעים והוא נשלח ללימודים למכללת ייל – ללמוד פילוסופיה של הדת ומתמטיקה. הוא מסיים בהצטיינות.

לפרנסתו בתקופת הלימודים עוסק סמואל מורס, ראה זה פלא, בציור (!!), בעיקר בציור דיוקנאות. הוא יוצא ללימודי ציור באנגליה, משפר משמעותית את יכולותיו, חוזר לארה"ב ומקדיש את הקריירה שלו לציור. הוא הופך למעין צייר הבית של נשיאי ארה"ב ומצייר את הדיוקנאות של ג'והן אדאמס וג'יימס מונרו (הנשיאים השני והחמישי).

ואז… באחד הימים (1825) מופתע סמואל מורס לקבל הזמנה מעיריית ניו-יורק, לצייר את דיוקנו של המרקיז דה-לאפייט, אורח הכבוד לחגיגות ה- 50 למלחמת העצמאות האמריקנית. מורס דוחס למזוודה את ציוד הציור וסט בגדים מכובד, נפרד בחופזה מאשתו ההרה ושני ילדיו, ויוצא לניו-יורק.

שבוע לאחר מכן, בעודו בסטודיו בניו-יורק, נשמעת דפיקה בדלת. שליח מתנשף מגיש לו פתק שהכיל משפט יחיד: "אשתך היקרה מתאוששת." אחוז בהלה, נוטש מורס את הסטודיו ורוכב שישה ימים רצופים על גב סוס שכור ובכרכרת משא.

כשהגיע לביתו שבניו-הייבן הוא מתוודע לבשורה הקשה – רעייתו נפטרה מספר ימים קודם לכן. שבור ומבולבל הוא מגלה את מלוא הטרגדיה: עוד לפני שהגיע השליח לניו יורק, נפטרה אשתו מסיבוכים בלידה. היא נקברה כשהיה בדרכו אליה.
'לו הייתה דרך מהירה וקצרה יותר להודיע לי שאשתי חלתה,' כך הוא מהרהר, 'כי אז יכול הייתי להיות לידה ברגעיה האחרונים.' ובחלוף הימים הוא מחליט להקדיש את חייו כדי למנוע ממקרים דומים להתרחש. במשך ארבעים וחמש שנים שוקד מורס על פיתוח ושכלול אמצעים לתקשורת מהירה וארוכת טווח, כשבמהלכן פיתח את המצאתו הגדולה: הטלגרף, שהתבססה על אב טיפוס כושל של ממציא צרפתי.

ההמצאה של מורס איפשרה להעביר מסרים חשמליים ממקומות מרוחקים. אבל יתרה מזו – במטרה לבטל את מחסום המרחק והזמן, מורס מפתח את הקוד אשר נושא את שמו – קוד המורס. זה הוא סט של קווים ונקודות שמקדדות אותיות ומילים ומשגרות אותן (באמצעות הטלגרף) במהירות חסרת תקדים דרך מישורים, הרים, ואוקיינוסים. הודעת הטלגרף הראשונה בקוד מורס הייתה מַה פָּעַל אֵל?" מִפָּרשת בלק מלך מואב. כמו שבלעם שימש שופר לִנְבואות האל, כך הטלגרף יהיה שופר המעביר הודעות בזמן אפסי.

לא כולם בקיאים ברזי המורס אבל כולנו מכירים את אות המצוקה הבינלאומי של שלוש נקודות, שלושה קווים ושוב שלוש נקודות – זהו כמובן אות ה SOS . לא ברורה המשמעות של SOS . יש אומרים ראשי תיבות של Save Our Souls  יש אומרים
Save Our Ship אבל כנראה שזה שילוב אותיות מיקרי כי קל פשוט לזכור שלוש נקודות ושלושה הקווים.

(סופר בגלי צה"ל ב'ציפורי לילה ללא בושה' עם סיגל אביטן ויונה ויזנטל. הירחבתי מויקיפדיה ומפוסט באתר בפייסבוק שנקרא 'היסטוריה גדולה, בקטנה')

 

האם יש קשר בין ראש יצירתי כצייר/אמן לראש יצירתי במדע ובטכנולוגיה? מורס היה כזה, אולי כמו ליאונרדו דה וינצ'י 300 שנה לפניו.

רבים טוענים שהמצאות מגיעות מצורך. אם הסיפור שכאן מדויק, אזי גם כאן זה נבע מצורך – לקצר זמן ומרחק.

אחרים יטענו שהמצאות אינן מגיעות בהכרח מצורך, אלא פשוט ממוחם הקודח של אנשים. שמעתי פעם ציטוט שאיני יודע מקורו: "לפעמים המשוגעים סוללים את הדרך, שעליה צועדים אחר כך החכמים…" 

אז גם אם זה מצורך וגם אם זה סתם ממוח קודח – העיקר שהקידמה והאנושות נתרמות ללא הרף ממוחות שכאלה…

 

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 05.03.20

סמואל מורס

דיוקן של ג'יימס מונרו נשיאה החמישי של ארה"ב שצויר ע"י סמואל מורס

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות