משהו של צפרדעים
ידיד טוב שלי מארה"ב סיפר לי על ספר ילדים בשם "משהו של צפרדע" (A Frog Thing ). כתב את הספר אריק דרכמן, סופר ילדים אמריקאי צעיר שקבל השראה לכתיבת ספרי ילדים מרצונו לשעשע את אחייניו. וככל שידידי הקריא את הסיפור לבנו הקטן שוב ושוב, הוא גילה בעצמו דברים מעניינים בסיפור שנתנו לו חומר למחשבה. הנה וורסיה מקוצרת בתרגום חופשי שלי מאנגלית:
פרנק החליט שהוא רוצה לעוף. אבל פרנק היה צפרדעון, והרי צפרדעים אינם יודעים לעוף. "פרנקי, אתה תוכל לעשות כל דבר אם רק תשאף ותחתור אליו בכל מאודך." נהגו להבטיח לו הוריו הצפרדעים.
אז פרנקי אכן ריכז את כל מאמציו כדי לעוף. הוא ניסה וניסה אבל נפל שוב ושוב, לקול צחוקם של חבריו הצפרדעים. עייף ומאוכזב הוא טמן את ראשו בין רגליו הארוכות והרטובות, וכך מצאו אותו הוריו.
"תראה," אמר לו אביו, "כשאמרנו לך שאתה יכול לעשות כל דבר אם רק תתכוונן לכך בכל לבך, התכוונו לדברים של צפרדעים. לעוף, אתה מבין, זה משהו של ציפורים. כמו… כמו שלהיות במים כל הזמן זה משהו של דגים."
"אבל אני רוצה לעוף." התעקש פרנק בקול בכייני.
"אני מצטער ילדון, אבל צפרדעים אינם יכולים לעוף." הסביר האב.
"אנחנו שוחים, אנחנו מדלגים רחוק, אבל איננו יודעים לעוף." סיכמה האם. "כדאי שתמצא משהו של צפרדעים לשאוף אליו."
"אני אוכיח להם" הוא חשב לעצמו, עצוב אך נחוש בדעתו. "אני אלמד לעוף, ואעוף ממש מעל האגם הקטן הזה שלנו."אז הוא רץ וקפץ ודילג וצלל ונפל שוב ושוב עד שנחת על עלה גדול ושכב לנוח. הוא טבל את רגליו העייפות במים והניח את ראשו הכבד לנוח עד ש… ספלאש… הוא שמע קול של התזה ומשהו נחבט ונפל למים והחל לשקוע. פרנק זינק למים באופן אינסנקטיבי.
"וואו, זה גוזל ציפורים קטן." הוא צלל פנימה במהירות, אחז בגוזל חסר האונים ושחה אתו חזרה לחוף.הציפור האם חשה לגוזלה וחיבקה אותו חזק. הגוזל השתנק, השתעל ואז פקח את עיניו, מרגיש בטוח תחת חמימות כנפי אמו. הציפור האם הסתובבה ונישקה את פרנק על לחיו. "תודה, תודה לך," היא אמרה בהקלה. "איזה שחיין נהדר אתה! איך אוכל אי פעם לגמול לך?"
"זה לא היה משהו מיוחד. " אמר פרנק.
"בבקשה, אני רוצה לעשות משהו עבורְךָ. כל שתבקש."
"תראי… אני מאד, מאד, מאד… רוצה לעוף." אמר פרנק.
"אבל צפרדעים אינם יכולים לעוף!" אמרה הציפור. "כן, אני יודע" הודה פרנק באנחה.
"ואתה עדיין רוצה לעוף?"
"תראי, מאד התאמצתי והתכוונתי."הציפור הביטה בו ואז המריאה לפתע למעלה. "אל תזוז, חכה כאן. אני כבר חוזרת." צייצה אליו. והיא אכן חזרה ואיתה עוד ציפור אחת והן אוחזות ביניהן ענף עץ צעיר. "תפוס חזק." היא צייצה.
לפני שהוא הבין מה קורה הם היו גבוה מעל העצים. שמש הבקר זהרה והרוח נשבה על גופו הירוק והרטוב של פרנק. זה היה מפחיד בהתחלה אבל בהדרגה הוא נרגע כשהם שטו כך בשמיים.
כל הצפרדעים התקבצו ועמדו על הגדה מתפעלים כשפרנק והציפורים עברו מעל ראשם. "זה לא דבר רגיל של צפרדעים." אמרה אמו של פרנק בהשתאות.כשהם נחתו על הקרקע הציפור משכה את פרנק אליה ואמרה לו: "אתה צפרדע מאד מיוחדת." ובמשק כנפיים התעופפה לה לקינה. פרנק נופף לה לשלום: "תודה, תודה מקרב לב." וחזר לביתו בדילוגים, איכשהו חש קליל יותר מקודם.
"ראינו אותך למעלה." קבלה אותו אמו בפנים זוהרות. "פנטסטי!" צהל אליו אביו. "אז אתה כן יכול לעשות כל דבר שאתה מתאמץ ושואף לעשותו!"
"אההה… אולי כל דבר של צפרדעים." השיב פרנק. "הציפורים הם אלה שעפו, הם רק לקחו אותי אתם. אבל… אני יודע שאני אחד מהשחיינים היותר טובים שיש!"
הוריו חייכו והביטו בפרנק בגאווה כשהצטרף לחבריו באגם.פרנק רצה מאד לעוף, אבל הוא היה צפרדע וצפרדעים אינם יכולים לעוף. אבל ללא ספק הצפרדעים הם שחיינים מעולים.
(A Frog Thing by Eric Drachman– תרגום חופשי שלי מאנגלית)
עולמות האימון והפסיכולוגיה החיובית נוטים היום יותר ויותר להאמין כי ההתמקדות בחוזקות האישיות מביאה להישגים גבוהים יותר מאשר הניסיון לתקן בעיות או לשפר חולשות. איני מרמז שלא לשאוף לצמוח ולהשתפר, אלא כדאי שלא לשכוח לטפח ולהתמקד בחוזקות שלנו, שם הרי אנחנו באמת טובים…
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (98)
שוקה, יום חמישי, 05 בינואר, 2012
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
סיפור מקסים ששם דגש על כמה נקודות.
א.גם אם איננו יכולים לעשות כל דבר, החשיבה החיובית וההתכוונות, בהחלט מכוונות אותנו ומאפשרות לנו לעשות הכל.
ב. שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו, הוכיח את עצמו
ג. והכי חשוב, להיות נאמן לצו הלב והמצפון.
הציפייה שלי לזיקוקין שלך שוקה, שוב באה על סיפוקה.
תודה וסוף שבוע נעים
שוש
שוקה יקר
כהרגלך בקודש הסיפורים שלך מלמדים מעשירים ומחכימים אותנו.
המסר שאתה מעביר הפעם בעיני כל כך חשוב : במיוחד לגבי גידול ילדים נכון, לטיפוח העצמי של כל אחד ואחת בכל שלב ושלב ובהתפתחות שבחיינו.
כמה חשוב להישען על היש,על החוזקות שמייחדות כל אחד מאיתנו.כי שם יש לנו אישור כמה אנחנו אכן טובים.
אני רוצה בהזדמנות זו לברך אותך עם צאת סיפרך לאויר העולם בארץ לעיניהם ולהנאתם של כלל עם ישראל,חזק ואמץ, המון הצלחה תבורך.
יום נפלא מלא ברכה
יהל
חביב והרעיון מוכר, אבל חשוב להדגישו שוב. שיתפתי בפייסבוק. תודה.
כפי שאני משנן לילדי,"כל אחד יכול הכל- אם הוא מספיק רוצה…"
שוקה, אנא ספר לי על איזה ספר מדובר בתגובתה של יהל??
הי שוקה.
מאד נהניתי לקרוא את הסיפור החדש- כמו את הקודמים שאתה עורך ומנסח בכישרונך כי רב.
חשבתי גם על הצפרדע החביבה שנקלעה לגרסה של הסיפור כפי שהוא מסופר לילדים ולכאלו שעוד לא מכירים את העולם האמיתי.
הרי ציפורים שאוספים צפרדע, לא ממש לוקחים אותה לשיעור טיס אלא כארוחת גורמה.
כלקח – נראה לי שאכן , להישאר בתחום החזקות שלך זה גם יותר מועיל וגם יותר בטוח..
כל טוב- חמי
שלום רב שוקה וכרגיל ,כל סיפור שלך הוא פנינה!!
כל אחד ותפקידו בתחומו בחיים!
נכון, בעזרת כח רצון, התמדה, השקעה אפשר להגיע רחוק ולהיות הטוב ביותר, אבל בתחום שלך, בידע שלך!
צפרדע, לא תעוף לעולם וגם אנחנו לא,אבל בואו "נבריק" בתחום שלנו ונהיה הטובים ביותר!!
תודה רבה, שוקה, ומהוא הספר שלך?? הייתי רוצה לדעת עליו.
ערב טוב וכל טוב.
על זה נאמר: אין דבר העומד בפני הרצון.
סיפור נחמד מאוד.
שלום לך שוקה.
סיפור מרגש ,שמראה כי "אין דבר העומד בפני הרצון"החשיבה החיובית נותנת לנו אין ספור כנפיים רק אם נאמין בעצמנו שיאפשר להגשים כל חלום למציאות.
תודה רבה ושבת שלום
שלום שוקה,
זאת הפעם הראשונה שאני באתר ואכן הודתי לחבר אשר המליץ לי עליו. סיפור מרגש ואמיתי גם יחד. מה שמיוחד בסיפורים הללו הוא שלמעשה רובנו מודעים להם ואין הרבה חדש בכך, אולם אנו זקוקים לרענון כפי שנכתב פה לפני על מנת שלא נשכח את הדברים הפשוטים אשר עושים את ההבדל החיים (לדעתי).
אפרופו סיפורי ילדים אזי אפשר להפליג פה ימים עם סיפורי ילדים שיש בהן מוסר השכל נסתר – צב על הגב, רבים מספריו של ד"ר סוס, שלושת המשאלות ועוד ועוד.
תודה לך על האתר
סופשבוע נפלא
שבת שלום שוקה!
כמו שכתבו אחדים מהמגיבים שאם אין לך את מה שאתה רוצה, תרצה את מה שיש לך ואז יש לך המון. יש לי עוד משהו להוסיף – בעזרת תחנות בדרך לומדים להבחין את פני הדברים הלא מוכרים. וסיפור טוב מרענן את הזיכרון.
היי שוקה, קראתי את הסיפור שכתבת, אבל הוא הביא לי יותר כאב מאשר אופטימיות. אני מקנאה בכל האנשים שלומדים משהו אחד בחיים, יודעים שהם טובים בו, עוסקים בו כל חייהם והם מאושרים. אני, לעומת זאת, יודעת שיש לי המון המון המון כשרונות. אני רוצה לעסוק בהמון דברים (בו זמנית) ו"לבלוע" את כל העולם (ואשתו). בכל פעם שאני עסוקה בדבר אחד, אני כועסת על עצמי שאני לא עוסקת בדבר אחר (שאותו אני אוהבת לא פחות לעשות). ולבסוף, יוצאת תמיד מתוסכלת וכל הזמן שואלת את עצמי, למה אני צריכה להיות כ"כ חכמה, כ"כ מוכשרת, כ"כ "ראש גדול"?? למה אני לא יכולה להיות קצת "מטומטמת" קצת "אהבלה" ולעשות דבר אחד ולא לדעת יותר שום דבר – רק להיות מאושרת ממה שאני עושה ???
איך פותרים את הדילמה הזאת ?? איך עושים הכל ("של אנשים") ומספיקים הכל ומאושרים עם הכל??
או שנגזר עלי לאהוב לעשות מיליון דברים ולהספיק לעשות רק דבר אחד, ולהישאר מתוסכלת כל חיי??
אשמח לתגובתך המושכלת
חני
אפרת שלחה אלי את תגובתה ונתנה לי את רשותה לכלול את דבריה בבלוג:
שוקה יקר,
סיפור מדהים אלא שהמסקנה מפוספסת:
לא ההתמקדות ברצון הביאה לו את התוצאה, אלא הצלת החיים, ההתמקדות באחר, העזרה לאחר להשיג את שהוא רוצה.
שבת שלום,
אפרת
שוקה יקר,
איזה סיפור יפה. ואתה כרגיל כמו בסיפור מתמקד במה שאתה טוב באמת- מביא למאזיניך את הסיפורים המיוחדים ביותר שמרעננים זיכרון ומעוררים חשיבה. המשך להתמקד ולהעשיר אותנו- לי זה נותן אושר.
מעריכה מאוד ונהניתי לקרוא את כל התגובות עד כה- גם מהם לומדים המון…
מעריכה מאוד – שולי.
היי שוקה,
כמי שמנהלת שתי כתובות דואר בעבודה ובבית, המייל שלי בעבודה גוזל לא מעט זמן, ולכן בבואי הביתה אני קוראת את הדואר האישי שלי לא לעיתים קרובות, ומצאתי לאחרונה, שבכל פעם כשאני קצת מדוכדכת, עייפה או מהורהרת עם עצמי, אני נכנסת לדואר האישי שלי, ואז מופיעה הכיתובית של הזיקוקים שלך, ובכל פעם מחדש, הסיפור מעלה חיוך על פניי, לעיתים לצחוק מתגלגל, אך בעיקר כמו הסיפור האחרון, גורם לי לחזק את החוזקות שלי, להתעודד ו…..לעוף!!
תודה ענקית ותבורך!!
שוקה בוקר טוב
באיחור מה אני כותבת ומודה לך על זיקוק המקסים
שלמה המלך "חנך הנער על פי דרכו" כלומר חזק את מה שחזק בו.
יום נפלא
שלום רב למר דינור היקר,
נתת לי רעיון מצויין לספר לנכדיי את הסיפור (בני 8 ו-4)
ולשאול אותם שאלות ולראות מה קלט המח הרך שלהם.
מעבר להנאתי מקריאת הסיפורים שלך שכל פעם מחדש אני קוראת בספר
ונהנית,או מקשיבה להם ברדיו. אם יש עוד מקום הודיע לי בבקשה!
רב תודות ותבורך
שולה
סיפור מקסים, ללמידה מהסיפור יש היבט נוסף:
פרנק הצפרדע הצליח לעוף, הוא שבר פרדיגמה, שלעוף אומר בהכרח שאתה משיק את הכנפיים בעצמך, פרנק עף בעזרת היכולות של מישהו אחר (בעולם החי- בארגון שלו)הוא עף בזכות שימוש ביכולות של מישהו אחר .
ההתמקדות בחוזקות היא משמעותית, רק יש לשים לב שהחוזקות של פרנק היו השחייה אבל גם כח הרצון והאמונה שאפשר גם אם כולם חושבים אחרת, גם אם לכאורה "חוקי הטבע" לא בעדינו.
פשוט מקסים מהלב אל הלב בלי התיפיפות בלי מילים גבוהות,כן אנחנו יודעים אבל לא מודעים,הלואי והיתי אני אותה צפרדע שרוצה ומשיגה את רצונה גם אם הדרך אינה קובנציונלית.טוב תמיד להזכר ונפלא שיש מי שמזכיר,ואין דרך יפה מזו של שימוש בסיפורת.פעם היו נבאים או כותבי משלים,היום עתונות צהובה שמספרת על הרע והמכוער אך לא נותנת כלים כיצד לפתור את הכעור.שוב תודה לך על הזיקוקין ושבת שלום מוקי
שלום לך שוקה,
אנימשתדלת לא לפספס את תכנית השישי עם שמעון פרנס וניהנית מאוד מסיפוריך. ואכן שמעתי גם את הסיפור על הצפרדע השאפתן(ית) ולא יכולתי להימנע מלהיכנס (אם גם קצת באיחור) לבלוג שלך ולספר את הגירסה שאני מכירה על אותו צפרדע. ובכן:
היה פעם צפרדע שאפתן שטען כל העת באוזני חבריו הצפרדעים שהוא יכול לעוף. כמובן שכולם צחקו ולעגו לו. יום אחד ניגש אל הברבורים ושאל אותם אם יוכלו ללמדו לעוף? תשובתם ידועה, הוא אחז בפיו במקל שבין מקוריהם של שני ברבורים. כשהם מעופפים מעל, הצפרדע שגאוותו הרקיעה שחקים הביט למטה ולאכזבתו איש מבין הצפרדעים לא הרים את ראשו ולא הבחין בהצלחתו,
החליט הצפרדע לקרוא אליהם כדי להסב את תשומת לבם…………..!!!
כל מילה נוספת מיותרת, כמובן.
כל טוב
נוגה
שלום שוקה
כמאזין ותיק לתכניותיו של שמעון ומכאן גם לפינותיך אהבתי מאד את הספור הזה ומסקנתו. כמי שעוסק באמון במיוחד עם מבוגרים בעלי הפרעות קשב וריכוז ההמתמקדות תמיד בחוזקותהם כדי לחזק הערכה עצמית ובטחון. ספור זה יכול להוות דוגמא להבהרת הרעיון . כל הכבוד!!