איך נסביר את זה?
את רוני פגשתי בכנס מקצועי. חלקנו אותו שולחן, פיטפטנו מעט והתקרבנו במהלך הכנס. למחרת, באחת ההפסקות על כוס קפה הוא חלק אתי את הסיפור הבא:
אחי, הוא מספר, נישא בצעירותו לבחורה מבלגיה שביקרה כתיירת בארץ. לאחר רומן קצר ביניהם הם נישאו, עברו לבלגיה ונולד להם ילד מתוק בשם גיא – אחייני. לאחר מספר שנים השתבשו היחסים בין ההורים, ניסיונות אצל מטפלים זוגיים למיניהם לא הועילו והם החליטו להיפרד. האם, עסוקה בקריירה, לא יכלה או לא רצתה לעמוד בנטל גידול הילד והאב, אחי הצעיר להזכירך, חזר עם הילד ארצה וגידלו כל השנים כהורה יחיד.
במהלך השנים התקרב הילד מאד אלי ואל רעייתי והפך להיות בן בית אצלנו. הוא אהב את רעייתי אהבה עזה, נקשר אליה והיא הפכה לו מעין אֵם חסות. אִתה הוא התייעץ, חשב ביחד וגמע ממנה אימהוּת ככל שיכלו שניהם לתת ולקחת.
גיא הקטן, צמח וגדל, רכש השכלה ולימים נסע לאירופה ללמוד ולעשות תואר ראשון ולאחר מכן גם תואר שני. לימים התאהב הבחור הצעיר בעלמה אירופאית מקסימה, ג'ולייט, חזר לישראל כדי להינשא לה אבל הם נשארו להתגורר באירופה. כשניסו גיא וג'ולייט להיכנס להיריון התברר להם, לאכזבתם הרבה, כי ג'ולייט אינה מצליחה להיכנס להריון. שניהם עברו בדיקות מקיפות, ניסו את כל הטיפולים האפשריים אך היריון אַיִן.
וכך, בשלב מסוים, הם החליטו להפסיק את הטיפולים והמשיכו להשקיע את מרצם בפיתוח הקריירות שלהם. ואז נפטרה רעייתי באופן בלתי צפוי.
לגיא התקשרתי אישית, הרי ידעתי על קרבתו לרעייתי, ובישרתי לו בדמעות את הבשורה הקשה. גיא נזעק מיד להגיע ארצה, זונח את כל עיסוקיו, ויחד עם רעייתו הם הגיעו והספיקו להשתתף במסע הלוויה, ולשהות כאן את כל ימי השבעה. מכיוון שאביו גר בצפון הארץ הצעתי להם ללון בביתנו כדי לחסוך להם נסיעות הלוך וחזור והם בשמחה הסכימו. גיא כל כך רצה להיות לצדי בשעות הללו.
כחודשיים לאחר חזרתם לאירופה התקשר אלי גיא ובישר לי בהתרגשות כי ג'ולייט בחודש השני להריונה (ללא כל טיפולים שכן אלה פסקו מזמן). "אני מתקשר אליך עוד לפני שדיברתי עם אבי." הוא אמר לי, "באיזה שהוא מקום אני חש שזו מתנה מטליה…"
שבעה חודשים לאחר מכן נולדה בתם הבכורה, שנקראה, איך לא, על שם רעייתי.
כשמלאו לטליה שנה הם חזרו לניסיונות הכניסה להיריון, מאמינים כי ההיריון הראשון יוביל אולי להריון שני, אבל לאכזבתם הגדולה זה שוב לא צלח ושוב הם התייאשו והרימו ידיים.
חלפה לה עוד שנה וקיימתי עם משפחתי אזכרה ליום השנה הרביעי למותה של רעייתי. גיא, ג'ולייט וטליה הקטנה הגיעו במיוחד מאירופה כדי לחלוק כבוד לטליה הגדולה שאיננה. הצעתי להם חדר בביתי בזמן שְהִייָתם בארץ, לפחות כדי להשאיר מזוודות או ללון, כרצונם. הם שהו אצלי אולי יום אחד או יומיים מתוך השבוע שהיו בארץ.
חלפו חודשיים, הטלפון צלצל וגיא היה על הקו. "רוני," הוא אומר לי בקול צוהל "לא תאמין….. ג'ולייט…"
הוא לא צריך היה להמשיך. רק מצליל השמחה שבקולו עורי נעשה חידודין חידודין ועיני הצטעפו בדמעות. הצצתי בתמונתה של טליה שעל השידה ומבעד לדמעות נדמה היה לי שחיוכה התרחב…
(הסיפור אמיתי, השמות והמקומות בדויים )
אז יש דברים שלעולם לא אבין. ומהו הקשר בין הפיזי והנפשי גם את זה לא אבין. ובימים אלה של ימי זיכרון של אומה, מי ייתן ותמיד יהיה המשך אופטימי לחיים חדשים…
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
יום חמישי, 19 באפריל, 2012
"איך נסביר את זה?" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
הלוואי ומקרים כאלה היו קורים לעיתים תכופות יותר.
אמן!
איזה אושר לזוג!
שירבו שמחות בישראל!
שוקה הסיפור מצמרר מאושר ועבורי אלו התוצרים של אהבת אמת.
תגובה שקיבלתי ישירות אלי ותמר נתנה לי רשותה לכלול אותה בבלוג:
שלום רב לך שוקה היקר,
אחת מהנפלאות הידועות לגבי "מתת הילדים" היא שבמקרים רבים מאד, רק אחרי שהפסיקו בני הזוג להתאמץ לשלוט בתהליך ולהכתיב אותו, רק אחרי שקיבלו את מצבם "וויתרו" על ה "צורך " שלהם – רק נפתח העולם הגדול והנפלא בפניהם.
בביקורים הם היו חלק ממשהו שהיה גדול מהם עצמם, מצרכיהם ומרצונותיהם. לא פעם (אולי בעצם תמיד) על מנת לקבל, צריכים אנו לדעת שאנו חלק מעולם הרבה יותר גדול. לדעת – במובן העמוק והמלא של המילה. הזוג הזה זכה לרגעים כאלה בביקורי התנחומים והשתתפות מכל הלב והנשמה.
ואין צורך להכביר במילים שהדברים אינם עוסקים רק בעניני פוריות וילודה….
כל טוב
תמר
שלום שוקה.
מרגש מאד.מי יודע אולי שם למעלה בשמים
ככה זה עובד?
שבאף בית לא יחסרו ילדים הם האושר של החיים.
תודה על זיקוק שמחמם את הלב.
מר די נור
תמיד אבל תמיד אני נהנית מהמדור שלך
שוקה , מה אני אגיד לך מאוד מרגש כי זה עוסק בנפש שהיא הנעלם הגדול והדומיננתי שמפעיל את הגוף !! בעיקר אם זה עוזר לייצור עולם חדש , תרתי משמע ,
זה הזכיר לי שבימי נעוריי היה לי זוג שכנים שלא הצליח להם ללדת ילד , ולאחרי נסיונות רבים התיאשו והצמידו (אולי זו לא המילה הנכונה )ילד קטן , וראה זה פלא לאחר שנה נכנסה האשה להריון ללא טפולים כל שהם ולשמחתם נולד להם בן על מנת לחבקו ולהיינקו !!
נפלאות דרכי האלוהים והנפש !! ביי עומר !!
סיפור יפה מאוד
מי ייתן ויקרה לזוגות רבים
הי שוקה, סיפור יפה.
הרי אנחנו יודעים בגילנו שכמה שאנחנו מבינים יותר, אנחנו מבינים כמה יש לנו ללמוד עוד.
ד'ש
שוקה
הסיפור מלא במסרים. עבורי, המסר המשמעותי : את האנשים שעושים הבדל בחיינו, שנגעו בנו מגע בלתי נשכח, אנחנו זוכרים לעד.
סיפור מופלא!
תודה שוקה.
מרגש ומאיר כתמיד.
ככלכלן, אני לא מתאפק מלהציע לרוני סטארטאפ מדהים שהורישה לו טליה – להפוך את ביתם לקן אוהבים 🙂
כתמיד שוקה היקר מודה לך על סיפור כה מיוחד כה מרגש כה מקסים,אין אנו יודעים ,אין אנו מבינים מה הגורל? היקום? האלוהים? מסדרים לנו את חיינו ומה הקשר בין הנפש והפיזי? אספר בקצרצרה את סיפורי האישי אשר מתחבר לנפש ולפיזיולוגיה שלי,7שנים לא היה באפשרותי להכנס להריון ,עברתי טיפולים קשים,כואבים והייאוש היה רב וקשה מנשוא,ירדתי במשקל והגעתי למידה 38 בערך ומעולם לא נראתי כה טוב ואכן הרגשתי מעולה וממש ממש באותו חודש פעם הראשונה הרגשתי עם עצמי נהדר וחשבתי לעצמי להכנס להליך של אימוץ, והופס, קרה הנס שחיכינו לו 7 שנים הרופא הודיע לי שאני בהריון,לא יאומן !!! לכן לדעתי הכל קשור נפש,נשמה,גוף ,תקווה עם אופטימיות תמידית.
קראתי את ה"זיקוק" (הנפלא כתמיד) ולא הייתה לי שום דילמה עם העניין, לכן, החלטתי "להסביר"…. בין נשים יש לעיתים איזו "אחוה" מיוחדת. כך למשל, אני נכנסתי להריון עם בני בכורי, יחד עם גיסתי (אחות בעלי לשעבר), בלי שתיאמנו את העניין, וכך גם עם הבן השני, כל המשפחה הייתה בהריון יחד איתי, גיסותי, אחותי וכו'.
יש קשר נפשי ברור בין נשים, גם ב"מחזור החודשי" וגם (פעמים רבות) בלידות.
עקרות – לעיתים קרובות היא עקרות נפשית. גם לי זה קרה, אחרי הפלה, לא הצלחתי להרות, הציעו לי "לעשות משהו" עם עצמי (מעבר לשגרה). לקחתי קורס מסויים, ובסופו של הקורס, יחד עם התעודה קיבלתי גם את "תעודת" ההריון.
קרובת משפחה שלי, שגרה בחו"ל, דתית, הגיעה לארץ אחרי זמן רב של נסיונות כניסה להריון וכשהיא חזרה לארץ מגוריה, היא הודיעה על הריון מוצלח. לדעתי, לאור המקרים האלה, צריך כל רופא נשים להציע (לפני הצעת טיפולי הפוריות הקשים) גם תקופה של יציאה מהשגרה, שהייה ליד נשים בהריון (נראה לי שזה "מדבק") ולא ישר "לרוץ" לזריקות הורמונים ולטיפולים קשים.
שאלת "איך נסביר את זה" – מקווה שהצלחתי להסביר….
שוקה בוקר טוב
תודה על סיפור מדהים וכאדם מאמין הוסיף "מה רבו מעשיך ה'"
וכן אחזור על מה שציין עומר בתגובתו "נפלאות דרכי ה'".
אכן הבאת ילדים לעולם היא משאת נפש גדולה מכל משאלה אחרת.
וכל הזמן אני אומרת לבעלי שאין צורך שיביא לי כל מתנה לארוע כזה ואחר כי קיבלתי ממנו 2 מתנות נפלאות בן ובת שבלעדיהם חיי היו ריקים מתוכן.
שבוע נפלא – שרה
לשוקה היקר,
שמעתי עכשיו את סיפורך ועברתי על התגובות המעניינות מאוד.
סיפור מאוד מרגש עם סוף מתוק וזה גם סיפור אמיתי, אז מה עוד אפשר לבקש???
מאחלת שתמשיך להפתיע ולרגש בסיפורים שאתה משגר אלינו מדי שבוע.
תודה ומעריכה מאוד- שולי.
מהמקום הזה של ניסיונות רבים של שנים ו"הריון אין",כל כך מרגש, צמרמורת אוחזת בי לשמוע כי מי שהיתה לגיא כאם, אמנם פיזית היא לא נמצאת , אבל עדיין שומרת עליו ודואגת לו מהמקום בו היא נמצאת.מרגש אין קץ!!!
ידוע ששלווה נפשית ובריאות פיזית מסייעים לכניסה להריון. פסק זמן מהלחץ יכולים בהחלט לעזור במקרים של קשיים בכניסה להריון. לפעמים פשוט צריך לשחרר ולהרפות…