כשהסִפרות פוגשת מדע
ביום השישי האחרון הוזמנתי לאירוע מעניין בתיאטרון הקאמרי. הם הפיקו אירוע חד פעמי, חגיגי, שנקרא 'כשהסִפרוּת פוגשת מדע'… נשמע מעניין. אורח הכבוד היה נשיאה התשיעי של המדינה – מר שמעון פרס, והוא זה שבחר את הנושאים והדמויות שהוצגו שם – מפגש בין מדע לספרות, לשירה, למחול, ולמוסיקה…
ומתוך מה שעלה שם, מקטעי קריאה, מדברי הוקרה, מדברי תודה הייתי בעיקר מרותק לאנקדוטות אנושיות ולדברי חוכמה שעלו שם – והיו שם לא מעט אנשים חכמים. בעיקר עלתה הסגידה לערכים שיוצרים משהו חדש ועתידני כמו היכולת לחלום, כמו הסקרנות, שיוצרים את פריצות הדרך ואת הדברים שהיו עד לא מזמן בלתי נתפסים.
עמוס עוז דִבּר בכמה משפטים על הסקרנות. 'אני מאמין' הוא אמר 'שמהנדס שקורא שירה הוא מהנדס טוב יותר ממהנדס שאינו קורא שירה. מדוע? מכיוון שמהנדס שקורא שירה' כך הוא אמר, 'הוא מהנדס שעולמו רחב יותר, עמוק יותר, והוא רואה מזוויות אחרות. וּמִשכך… גם עבודתו המקצועית היא רחבה יותר, עמוקה יותר ומביאה זוויות חדשות…'
שמעון פרס עלה לבמה ושזר כמה משפטי מחץ כהרגלו. 'אל תנהלו את חייכם מתוך איומים וחששות' הוא אמר, 'תנהלו את חייכם בעקבות חלומות שתשימו לפניכם… זה מעצים עשרות מונים.'
'בן-גוריון' הוא אמר 'היה נוהג לומר שמומחים יש הרבה. יש מומחה לזה ויש מומחה לזה… אך כל אלה מומחים לעבר, לדברים שהם עשו כבר… והרי אנחנו כל כך זקוקים לאלה שיודעים דווקא לייצר את העתיד, את המחר. הרי התנ"ך, חלק משמעותי מכוחו מגיע מהנביאים… אלה שעמדו בשער וחזו את העתיד…'
בד בבד הקרינו שקף על המסך עם תמונתה של אלינור רוזוולט שנהגה לומר: 'העתיד שייך לאלה שמאמינים ביופיים של חלומותיהם…'והזמינו אז לבמה את עדה יונת זוכת פרס הנובל לכימיה בשנת 2009 (זכתה במשותף עם עוד שניים) על גילוי המבנה של הריבּוֹזוֹם – מבנה תוך-תאי שאחראי על ייצור החלבונים. היא עלתה לבמה בצליעה והתנצלה. הסבירה שנפלה הבקר ונחבלה ברגלה ובראשה. 'מרגישים את צליעתי' היא פתחה ואמרה 'אני מקווה שלא תרגישו מאומה מהפגיעה בראשי..'
'כשעליתי לקבל את הפרס בשטוקלהום' היא המשיכה 'והיה זה טכס מרשים ומעורר כבוד, הנחו אותי לגבי נאומי בשני דברים. יעצו לי להפיק תועלת מנאומו של בשביס זינגר כשהוא קבל את פרס הנובל לספרות, ואכן כשעליתי לומר כמה מילים סיפרתי על נאומו של בשביס זינגר (הנה החיבור בין ספרות למדע..) שאמר בפתח נאומו שרבים שואלים אותו מדוע הוא כותב ביידיש, הרי זו שפה מתה?
גם אני כאשר תיארתי את תכניות המחקר שלי, מדענים מכובדים אמרו לי: 'מדוע את מתעסקת בכך? הרי הריבּוזומים כבר מתים והכל כבר ידוע עליהם. זה כביש ללא מוצא. גם את בוודאי כבר תמותי לפני שתגיעי לשם. לשמחתי התחזיות האלה התבדו. הריבוזומים חיים ובועטים וכך גם אני…
ולגבי העצה השנייה הודרכתי שעדיף לא לראות בנאום הזה הזדמנות להודות. 'תמיד תשכחי מישהו ואז זה יזמין צרות,' הם יעצו לי. מכיוון שאני צייתנית החלטתי לפעול לפי העצה אך עם חריג יחיד. 'אני רוצה להודות בחום לנהג המסור שלי נִיסֶה (Nisse),' אמרתי מעל הפודיום המכובד. נִיסֶה היה נהג הלימוזינה שהצמידו לי בִּשְבוע שהותי בשטוקלהום. בלעדיו, סיימתי את נאומי ואמרתי, הייתי אבודה בעיר הנפלאה, אם כי החשוכה, שלכם והייתי מחמיצה את רוב האירועים המרתקים של השבוע הקסום הזה. הקהל מחא לי כפיים ואנשים חייכו איש לרעהו. השמועה על דִבְרי התודה שלי כנראה פשטה חיש-קל כי כשיצאתי בסוף הערב מהאולם לרחבת המכוניות בכניסה, היו שם כתריסר נהגי לימוזינה של מקבלי הפרסים. הם כולם נעמדו בשורה כשיצאתי, הסירו כובעיהם באחת וקדו לי קידה כתודה. שמעתי לאחר מכן שראיינו את נִיסֶה הנהג בטלוויזיה המקומית, וכך הוא הפך לגיבור היום.'
(מתוך אירוע בקאמרי 'כשהספרות פוגשת מדע' )
כמה אנשים אתם מכירים שבטכס קבלת פרס נובל הם יבחרו להכיר תודה לנהג שהסיעם בשבוע שחלף?
שלומית כהן-אסיף שוררה את השיר המקסים הבא:
פרפר בן יום אמר לפרפר בן יומיים
עד איזה גובה עפות הכנפיים?
אמר פרפר בו יומיים לפרפר בין יום
גובה הכנפיים כגובה החלום…
אז תהיו אנשים סקרנים שחולמים ויוצרים עתיד… ובדרך… אל תשכחו להיות אנשים שמכירים תודה…
זיקוקין די-נור
יום חמישי, 14.1.16
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
בוקר טוב שוקה
זיקוקים מאירים על הבוקר!
מדבריה של עדה יונת נזכרתי בטקס ההלוויה של מאיר הר ציון שנכחו בה כל המי ומי. בניו של מאיר הר ציון נתנו את הכבוד להניח את הזר הראשון על קברו הטרי של אביהם למטפל המסור
שטיפל באביהם תקופה ארוכה.לאחר מכן שמו את הזרים המכובדים האחרים.
תודה על הסיפורים הנפלאים !
על חלומות וחולמים אומר שני דברים :
האחד,אחד ממנהיגי ראשית היהדות מהיותר מוצלחים היה יוסף בן יעקב,ראו עד להיכן הובילו אותו חלומותיו.
השני,האיש בעל החלום המפורסם ביותר בעולם המודרני מרטין לותר קינג "יש לי חלום" I Have A'dream.תודה שוקה על האפשרות שנתת לנו לחזור ולחלום שוב בעולם של ריאליטי.
עדה יונת- אישה גדולה מהחיים.
אין פלא שהתייחסה לאדם ששירת אותה.
וכמובן – קיים המשפט הידוע:
חלומות מתגשמים לפעמים.
חייבים להמשיך לחלום- יש בזה תועלת לנפש ולמוח.
תודה שוקה!
שוקה,
ראשית תודה על זיקוק שגורם לחשיבה נוספת.
בהחלט עדה יונת אישה גדולה, מה שהזכיר לי סיפור בזעיר אנפין מהסיפור דלעיל, בסוף שנת הלימודים – בכיתה א – הגיעו הילדים עם תשורות למורה, היו שהביאו ציור למורה, היו שהביאו עבודה כלשהי או פרחים, רק ילדה אחת – תמר – התעקשה להביא זר פרחים גדול לשוער בית הספר – ניסן (כן זה היה שמו), "המורה תקבל פרחים מכולם" אמרה.
זה לא האמנות, המדע, הטכנולוגיה או הדת, אלא מה שאתה עושה אתם. היה קודם כל בן אדם. השתמש בשכלך בתבונה ונהג בדרך ארץ. הגדר לעצמך מסגרת אתית, ערכית ומוסרית נעלה והיצמד אליה.
כך כתב לי מאיר שרגאי שקבלתי אישורו להעלות את התגובה בבלוג:
את הלימודים ההומאניים בטכניון המציא פרופסור חיים חנני אחרי אירוע "תכנון צינור הדם" (הוא רצה להוכיח לדירקטוריון הטכניון שמוכרחים להוסיף תוכן מוסרי ללימודים הטכניים, ונתן בבחינה שאלה "מה צריך כדי לבנות צינור להעברת דם אדם מכפר ערבי בגליל לת"א ? ". אף סטודנט לא שאל של מי הדם ומה הסיפור שכאן. כולם התחילו לתכנן…) .
הוא בחר בפרופ' ישראל אלדד (שייב) אביו של פרופ' אלדד לשעבר מהכנסת, להוביל את הלימודים. הרצאותיו היוו חוויה גדולה.
הזיקוק הזה מחבר אותי יותר מתמיד.
כסטודנטית למדעים ששוחרת ספרות בשעות הפנאי ( כן, עד כמה שהדבר נשמע מוזר) הצלחת לגרום לי לחפש בעצמי כוונים נוספים שאליהם ארצה לנתב את החשיבה שלי, והיצירתיות שבי. עבור עצמי והחלומות שלי, ועבור החברה והחלומות שלה.
תודה על הזיקוק הזה.
חלומי ותקוותי שתהיה רפואה שלמה לנשיאנו התשיעי:
שמעון פרס החולם הגדול והשואף העוד יותר גדול להגשים את
חלומותיו .
אשמח שיהיה אפשר לשתף דרך ווטסאפ.
זה עובר מהר להרבה אנשים.
תחשוב על זה תודה אבי
כמה תובנות נפלאות בזיקוק אחד…
אהבתי את התגובה של שרה על הנחת הזרים על קברו של מאיר הר ציון ואת תגובתו/ה של ארז על התלמידה שהגישה זר פרחים לשוער בית הספר, כי למורה כל התלמידים נותנים…
ועדה יונת – היא אישיות מקסימה, מודל למופת וחיקוי.
איזה כיף שיש אנשים כאלה בקרבנו.
תודה לך שוקה שדאגת לשתף.