Rainy days
את עופר, שפגשתי בסין לפני כמעט עשור, כבר היכרתי לכם. איש עסקים חיפאי שהעתיק עסקיו לסין ומתגורר שם בעיר גדולה שכמעט ואין בה זרים. מגלגל עסקים מחד ומאידך שואף מלוא ריאותיו ניחוח תרבות ואנשים, כי עופר הוא איש של אנשים. הוא כותב משם לידידיו וכתיבתו חמה, אנושית ושנונה. הוא מצרף תמונות שיגרמו לך להיות שם למרות שאינך שם, ואולי רק אני מרגיש כך, כי גם אני גרתי פעם שם… לפני שסין הפכה של כולנו מאז שערן זהבי עבר לגואנגז'ו. הנה החוויה האנושית האחרונה שעופר שלח:
כבר חודש יורד גשם. מילה עדינה לכמויות המים שמורעפות מהשמיים. חם פה, מעל 30 מעלות ולחות נוראה. הסינים לא מזיעים ורק אני מפעיל את המזגן ברכב.
בדרכי למפעל יש אי תנועה ועליו נמצא בקביעות משפץ אופניים. יש לו ציוד שלם לתחזוקת אופניים והכל מגיח מזוג אופניו המרוטים. הלקוחות התמעטו בשנים האחרונות, כי יותר סינים נוסעים ברכביהם. בזמן ההמתנה ברמזור, כמו קרטיבים בישראל, הוא עובר בין הנהגים ומציע: 'הבֵא ת'אופניים בבוקר ובערב בדרך הביתה הם מוכנים. רק 20 יואן (12 ₪)'. הוא פונה גם לבעלי רכבים קטנים שברור שאין להם מקום בתא המטען לאופניים.
'אין לי אופניים', אני מתנצל.
'אופניים זה חשוב', הוא אומר לי, 'עוד מעט העיר תוצף ולא תוכל לנסוע במכונית שלך. רק אופניים יעזרו לך לשוב הביתה.' בנבואה האפוקליפטית שלו הוא משתף את כל הנהגים. הסינים מחייכים במבוכה, אינם אוהבים נבואות קשות, סוגרים את החלון וממשיכים.
אני משתדל להגיע לצומת ברמזור אדום והוא מזהה אותי: 'לָאווָאי (פירושו זר)… קנית כבר אופניים? הכול יתמלא מים.'
'למה אתה פונה למכוניות הקטנות?' אני מקשה, 'לא נכנסים להם אופניים ברכב שלהם. דבֵּר רק עם המכוניות הגדולות'.
' לָאווָאי,' הוא משיב, 'בַּמכוניות הגדולות יש אמנם מקום לאופניים, אבל לנהגים הללו… אין מקום בלב'. האיש מתקן אופניים אבל באנשים הוא מבין מצוין.
הגשם פוסק. ליד המפעל במעבר החציה, רובץ לו כלב חום גדול, בדיוק באמצע הכביש. חם לו. בחורה צעירה מתקרבת אליו, מלטפת אותו.
'זה הכלב שלך?', אני שואל את הבחורה, 'לא', היא עונה 'הוא רובץ פה מהבוקר, אינו זז'.
'אני עובד ממול', אני אומר לה. 'תרצי עזרה… תאמרי.'
'לא, זה בסדר', היא אומרת. 'יצאתי לתקן את האופניים וראיתי את הכלב באמצע, אז אשאר אתו קצת, אולי בעליו יגיעו.' אופניה זרוקים בצד הכביש.
'יש פה מתקן אופניים נהדר', אני קושר קצוות, 'קרוב… בצומת הגדול. אולי אקח את אופנייך והוא יתקן אותם?'
היא מסרבת בנימוס. מחוות כאלו אינן שגרתיות פה, זר לא מציע עזרה בתיקון אופניים.
אני מחליט להסתובב. שב לצומת הגדול, מפעיל מהבהבים שממילא אינם מזיזים לאף אחד. 'יש מישהי שצריכה לתקן אופניים…' אני אומר למשפץ האופניים. 'היא באמצע הצומת הבא… עם כלב… אופניה בצד.' אני מושיט לו שטר של 20 יואן.
'לָאווָאי…' , הוא פונה אליי כשאני נכנס לאוטו…'יש לך אוטו גדול אמנם … אבל הלב שלך… גם גדול…'.
בצהריים מגיע מסרון מהגן של בני הקטן. אחת העובדות מתרגמת לי, כי לקרוא סינית זה גדול עלי: 'בגלל הגשמים וההצפות, גני הילדים נסגרים. בואו לקחת את הילדים. אל תנהגו… בואו עם אופניים'.
'למה לא קניתי אופניים כמצוות מתקן האופניים, נביא הזעם' – חולפת בי מחשבה ואני ממהר לגן של הילד….
(כך כתב עופר מסין, שכותב בפייסבוק תחת השם עופר סין.)
והמים אכן עלו וגאו והציפו את העיר (ראו בתמונות בבלוג) לועגים לכל אלה שלא שעו לעצת מתקן האופניים.
ד"ר סאן-יאנג-פארק מאוניברסיטת הרווארד מצוטטת כמי שאמרה: 'החיים, בסופו של דבר, הם רצף של ימים קשים (ימים גשומים – Rainy days) ולא לכולם יש מטרייה. זה הזמן לצאת עם מטרייה ולתִתה לְזרים שאין להם.'
בסיפור של עופר מצאתי אלגוריה לאותם ימים גשומים ולְמטריה המוגשת לאחרים. כן ירבו אנשים שמגישים מטרייה…
המשך חופשת קיץ טובה
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 28.7.16
"Rainy days " כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכתור שמתחת לתמונות להאזנה.
מתקן האופניים על אי התנועה
כלב באמצע הכביש והצעירה הסינית
הנבואה שהתגשמה והמבול שהגיע
…והציף גם את הרכבת התחתית…
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה היקר כרגיל מרגש לקרא את הבלוג שלך שתמשיך תמיד להאיר את עיננו שבת שלום לך ולמשפחתך
גשם גשם אבל חיממת לי ת לב עם הסיפור ובכלל החיים האמיתיים של אהבה.עבודה.חברות ואכפתיות בימים קשים של חוסר לב ופגיעה באנשים טובים ומסורים כמו הכומר הטוב אי שם בצרפת..
כתבתי כבר פעם שבסוף תפילת הפרנסה בראש השנה וביום כיפור כתוב (ושנהיה טובים אמן)באהבה.משה מהשומרון
שבת שלום
תמשיך לספר על מעשים טובים, חסד חמלה,אהבה,ונתינה.
אולי זה ישפיע על הדור הצעיר, דור העתיד .
שהתרחק קצת מערכים אילו.
מאד מהנה לקרוא הסיפורים שלך.
תודה. שוקה
שוקה יקר,
שוב ריגשת עם סיפור על אנשים טובים עם ״לב גדול״.
הצילומים הנילווים מצליחים להעביר את התחושה של ההצפה, במיוחד המים שחדרו לרכבת התחתית.
מקווה מאוד שישנה קבוצה גדולה של אנשים שקוראים את הסיפורים שלך.
אני תמיד מעבירה אותם לכל מכותבי.
תודה.
חוה.
כרגיל לא מאכזב.. כל יום שישי אני נכנס לקרוא סיפור יפה לסופ״ש.
בד״כ אני גם משתף את הסיפורים עם חברים
תמשיך כך.. כיף לקרוא ולהחכים.
אבי
מי שנותן תמיד יקבל ….לפעמים חוטפים גם איזו סטירה. אולם זו לא סיבה להפסיק
תמיד,אבל תמיד,יהיו "אנשים טובים באמצע הדרך!" גם כשיורד גשם או כשהשמש קופחת.
הי שוקה,
כמה סיפור קטן שלך עושה עבורי שינוי גדול…, אתה איש של אנשים ויכולת ההקשבה שלך מאפילה אפילו על היכולת להעביר את הסיפור שלך.
המון תודה על צלצולי ההשכמה שלך.
הלקח שלי מהסיפור המרגש שהבאת לנו הוא : שכדי להגיע למעצמה אדירה כמו סין
המשתלטת על כל העולם בכל המובנים ,צריך להתחיל ממתקן האופניים ,שאמנם נמצא
במדרגה הנמוכה של הסולם , אך מביט למרחוק , קורא את המפה נכון ונותן עצות
נבונות להמונים .
אבי חמרה הוא נהג אוטובוס ותיק שמידי פעם שולח אלי מילות תגובה מחכימות. הוא נתן לי רשותו להעלות את תגובתו לסיפור:
שבוע טוב
אחד הפתגמים הכי יפים ונכונים ששמעתי לאחרונה
בַּמכוניות הגדולות יש אמנם מקום לאופניים, אבל לנהגים הללו… אין מקום בלב'.
כזכור לך אני כל היום בדרכים בארצנו….
אבי
סיפור חביב.
עדיין לא ביקרתי בסין- מקווה להיות שם בהקדם.
התרשמתי מטוב ליבה של הבחורה שדאגה לכלב.
תודה על הסיפור