דגים מעופפים בסיאטל
בשנת 1907 נפתח בעיר סיאטל שבמדינת וושינגטון (ב'שפיץ' הצפון מערבי של ארה"ב) לרגלי מפרץ אליוט, שוק בשם 'פַּייק פְּלֵייס', מהשוקים הפעילים הוותיקים ביותר בארה"ב. כעשרים שנה לאחר מכן נפתחה בשוק חנות דגים בשם "פַּייק פְּלֵייס פִיש מרקט' (Pike Place Fish Market ) שלאחר יובל שנות פעילות נקלעה לקשיים. בעל החנות ועובדיה יזמו שינוי תפיסתי, והפכו את תפקודה של החנות למשעשע ומושך, בְּמה שזכה לכינוי 'הדגים המעופפים', ותוך תקופה קצרה הם הפכו לשם דבר בארה"ב ואולי בעולם כולו. החנות היום היא אתר תיירות פופולרי שמבקרים בו כ 10,000 תיירים ביום. סרטון שהוכן על ידי הבעלים הפך להיות נושא דגל של 'איך ניתן לשנות גישה'. בשנת 1991 רשת סי.אן.אן הכתירה את החנות כ'אחד משלושת המקומות המשעשעים ביותר לעבוד בהם בארה"ב.
התפיסה שהם אימצו, כפי שעולה מהסרטון, כמה עקרונות לה:
האחד – 'לשחק'. 'אחת מהסיבות להצלחה שלנו', מתאר הבעלים, 'באה מתוך כך שאיננו רק באים לעבודה, אנחנו למעשה באים לשחק. ג'וב יכול להיות משעמם אם תעשה אותו למשעמם, אבל אם אתה הופך אותו למשעשע… וכל העובדים חושבים כך… זה מאפשר להשתולל ולהשתעשע עם הלקוחות.
יום אחד, כמעשה קונדס, החליטו עובדי החנות לחזור בקול על דברי אחד מהם. כשהוא צעק את ההזמנה: 'חמישה סרטנים מעופפים אליך' כולם חזרו על הצעקה כמו הד. זה מצא חן בעיניהם, וזה הפך להיות סימן ההיכר של החנות – צעקות חוזרות ונשנות של ההזמנה שמלוות בזריקת הדגים ממדפי הדגים אל המוכר שעוטף אותם מעבר לדלפק. כך התחילה מסורת 'הדגים המעופפים' שמזוהה עם החנות. עובדי משרדים מהסביבה הגיעו בהפסקות הקפה לחנות רק כדי לראות את ההצגה, ותיירים הצטרפו בהמוניהם.
'יש עשרות דרכים להשתעשע.' עונה מנהל החנות לַטוענים שלא בכל מקום עבודה ניתן לזרוק מוצרים. 'זה לא על לזרוק דגים. כל שצריך זה למצוא משהו משעשע שמתאים למקום העבודה שלכם, ובתנאי כמובן, שתביאו את האנרגיה והמחויבות להנאה.'
העקרון הנוסף – 'להיות עם הלקוחות – לעשות להם את היום'. הם הגיעו למסקנה שהם אינם מתעסקים בדגים, הם מתעסקים בשירות ובאנשים. 'כשלקוח חוזר ומספר שנהנה מהדג שקנה' מספר אחד מהעובדים, 'אני קולט שאני מוסיף לאושרו… שאני משרת אותו… וזה גורם לי לעשות זאת שוב. לעתים לקוחות מגיעים מרירים, ולנו מספיק שהם יוצאים בחיוך, שעשינו להם את היום… גם אם אינם קונים.'
והאחרון ואולי החשוב מכולם – 'בחר בגישה והתייחסות חיובית'. 'אנחנו בוחרים במודע בגישה חיובית כל יום כשאנחנו יוצאים מהמיטה בבקר.' אומרים העובדים. 'באנו להתפרנס, אבל אם כבר באנו אז למה שלא נהנה? מדוע לסבול? זו ממש בחירה שאנחנו עושים.'
'איני מתלהב לקום בשעה שש בבקר, אבל אני קם,' אומר עובד אחר 'ואז אני צריך לבחור אם להיות טרוד כל היום או להיות שמח… ואני בוחר להיות שמח… זו פשוט בחירה… פשוט בחירה…'(מתוך סרטון ביו-טיוב)
נחשפתי לסרטון על חנות הדגים הזו לפני כחמש עשרה שנים, הושפעתי, והושפעה תפיסת עולמי הניהולית. לפני כשבועיים הייתי לראשונה בסיאטל והלכתי כמהופנט לחנות הדגים הזו, שזכרתי מאז. המוכרים בחנות כבר אינם אלה מהסרטון, אבל התנהגות החדשים זהה ועדיין עשרות תיירים צובאים על החנות, צופים בדגים המעופפים, במעשי הקונדס, מקשיבים לצעקות המוכרים… וגם קונים דגים. אודה ואתוודה התרגשתי כילד שהגיע למקום מוּכָּר ואפילו קניתי חולצת טי שלהם שגם אותה הם זורקים אליך ממרחק כמו דג…
כומר וסופר אמריקאי בשם צ'אק סווינדול אמר פעם: 'ככל שאני מתבגר, אני מבין יותר את חשיבותה של הגישה בחיים. גישה חשובה יותר מעובדות. אני משוכנע שהחיים זה 10% מה שקרה ו- 90% זה איך שאני מגיב למה שקרה!"
אני מצרף תמונה שלי מהחנות עם אחד מ'מעופפי הדגים' ובבלוג את הסרטון מהיו-טיוב (כעשר דקות) וממליץ לכל אלה מכם שעוסקים בניהול/משאבי אנוש לצפות בסרטון ולקחת משהו ולוּ הקטן ביותר. הוספתי לסרטון תרגום חופשי לעברית לנוחותכם.
גמר חתימה טובה ושנה טובה
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 13 באוקטובר 2016
"דגים מעופפים בסיאטל" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור למטה להאזנה.
parnas-273-the-fun-theory-2-12-16
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
מש חנות מיוחדת.
ידוע שכל דבר שיש בו הומור, ולא במעט, מצליח מאוד.
תודה שוקה ששיתפת אותנו.
גמר חתימה טובה.
אסתי
אהלן שוקה דג זהב (ביהדות דג הינו סימן למזל-בהיפוך אותיות גד)
יש להיט בעברית הנקרא החיים הם תותים,מה דעתך שנשנה אותו ל-החיים דגים מעופפים?
לפני שנים שטתי בנהר האורינוקו זה שנשפך לאמזונס (כמו בשיר ונצואלה של להקת בצל ירוק)
וכל מהלך השיט היושבים בסירה היו נתונים ל"מיתקפה" של דגים מעופפים ואני זוכר את הצחוקים הבלתי פוסקים של היושבים בסירה.
הי שוקה,
איזה כייף לראות את הזיקוק הזה, אני מכיר את הסרטון והוא תמיד מרגש אותי מחדש.
העליתי אותו למען יראו אותו עוד אנשים ואולי יחליטו בעקבותיו – לחיות.
תודה ענקית על הגישה שלך לחיים, אתה ממלא אותי בהשראה
בראש השנה אנחנו מברכים בין שאר הברכות גם את הברכה "שנהיה לראש ולא לזנב"
ולהמחשת הדבר אנו אוכלים ראש של דג . זה אולי הקשר של הספור לראש השנה.
דבר נוסף לזאת ייקרא לצאת מהקופסה או במקרה הזה לצאת מהברכה .
לי זה הזכיר את הסביח של עובד מגבעתיים .מי שלא מכיר שווה ביקור .
שנה טובה לדייגים למספרי הסיפורים ולכל בית ישראל .
שלום שוקה, המשפט החכם שאמר הכומר הוא בשבילי עוד שיעור לחיים
ככתוב "מכל מלמדיי השכלתי" תודה על הסיפור
שנה טובה יום טוב ושבת שלום
כך כתב לי שוקי וייס:
שים לב למקרה הזה של שינוי גישה. הוא מחזיק מעמד מעבר לשנים. וזה צריך לעורר תמיהה אצל כל מי שמתעניין בשינוי. השינוי הזה שרד. שפור לעומת זאת לא שורד גם אם ההנהלה קוראת לו שינוי. הרי ידוע שמנהל שמכניס "שינוי" הולך בהמשך לדרכו, לתחנה הבאה בחייו, ואז לרוב השינוי נסוג (כי למעשה לא היה חלק משינוי תרבות ).
מה שמיוחד בסיפור שפרסמת שהוא מאמת עקרון חשוב: השפעת הסביבה הרבה יותר משמעותית על היחיד מהשפעת יחידים (ויהיו בולטים וכריזמטיים ככל שיהיו). זו הסיבה שאופנה עובדת ביעילות כה רבה.
טענתי במכתבי הקודמים אליך, שסיפורי השראה אינם מנועי שינוי אמיתיים, לכל היותר יש מישהו שבשוליים נדבק בהם. כי ספורי השראה הם עניין של כריזמה או מודל של יחידים.
זו גם הסיבה שלא די שמנהלים ייקחו דוגמא מהספור של הדגים המעופפים. לחולל שינוי, תרבותי, זו תורה מעניינת ההולכת רחוק מעבר למנהיגות, ומעוגנת בכוונה לתרום לזולת. עקרון המופיע חזק מאד בסיפור ששלחת.
שבת שלום וגמח"ט
שוקי