טיפים קטנים מסבתא
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 178 שם.
גאיה, באמצע שנות הארבעים שלה, ניגשה אלי באחת מהרצאותיי. “הִדגשתַ נושאי משפחה והקשבה" היא אמרה, "יש לי משהו לספר לך שקושר יפה את השניים."
מסרתי לה את כרטיס הביקור שלי, למחרת היא התקשרה וכך סיפרה:
הייתי כבת 12 כשסבתא לחשה לי באחד ממפגשי יום השישי: "מֵיידָעלֵה…", כך היא קראה לי, "מיצאי כמה דקות לבוא אלי ונשוחח. את תהיי בקרוב בת-מצווה ובהדרגה תְצַמחי כנפיים. חשבתי… שאולַי… כמה עצות קטנות מסבתך… יועילו…"
סבָתי, אֵם אמי, הייתה אז באמצע שנות השישים שלה. אישה מרשימה, ארכיטקטית מוּכֵּרת ואשת חברה, שהקמטים הקטנים שהחלו להיחרש בפניה לא העיבו על יופיה. גוון הכסף הטיבעי של שיערה, היא מעולם לא צבעה, והאופן בו אספה אותו בקפידה, האריכו את פניה ושיוו לה מראה אצילי ומרשים. איני זוכרת שראיתיה אֵי פעם בשיער פזור.
בימי שישי המשפחתיים שלנו, ולמרות הדומיננטיות שלה, היא הקפידה להיות תמיד ברקע ולתת לכולנו להיות במרכז השיח. היא זו שהקשיבה, זרקה פה ושם הערה חכמה אבל ריחפה רק ברקע.
ואני, כל כך עסוקה אז בְּבָנים שהחלו להתעניין בי, ובמקומי בחברה, התעלמתי מבקשתה של סבתא שלי ולא מצאתי את הזמן להתפנות אליה. למען האמת שכחתי מזה והיא לא חזרה והזכירה לי.
כשהשתחררתי מהצבא והיא כבר באמצע שנות השבעים שלה, עדיין מרשימה, היא שלחה אלי ווטסאפ: " מֵיידָעלֵה… מיצאי כמה דקות לשיחה איתי. את יוצאת לַחיים ואני עדיין שומרת לך כמה עצות קטנות… שאולי יעזרו…"
אלו היו אותן המילים שהיא לחשה לי לפני כעשור, אבל הייתי עסוקה אז בַּפרידה מחבר ובתכנון הטיול לארגנטינה… אז גם הפעם לא התפניתי.
כשסיימתי את התואר השני ובדרכי למסלול הדוקטורט היינו שוב אצל סבתא באחד מערבי השישי. השקנו כוס לסיום הלימודים ואני כרגיל במרכז תשומת הלב. כשהכנסתי את הכלים למדיח סבתי רכנה אלי ולחשה: " מֵיידָעלֵה… כשתמצאי זמן… אולי נשוחח…?"
"כן סבתא… אני יודעת… עצות לחיים." עניתי לה בקוצר רוח. והיא, רק ליטפה את ראשי וחייכה אלי. הייתי כתמיד טרודה בעצמי ושוב שכחתי להקצות לה זמן ולהקשיב.
לפני כשנתיים סבי נפטר. סבתי נותרה בגפה והיא כבר בסוף שנות השמונים שלה.
הפגישות אצלה פסקו ומרכז המשפחתיות עבר לבית הוריי. שנה לאחר מות סבי, סבתי לקתה בשבץ. מיד כשנודע לי נסעתי אליה לבית-החולים. היא שכבה חיוורת, פיה מעט מעוקם, ושיערה הלבן, ועדיין עבות, פזור מסביבה, כמו תחרה שרקומה על הכרית. זו פעם ראשונה שראיתיה בשיער פזור. זה הוסיף לה קסם ומסתורין.
הזהירו אותי שהיא מִתקשה בדיבור. היא הביטה בי במבט חם וסימנה לי שאתן לה משהו לכתוב עליו. הגשתי לה. היא כתבה לאט, מסרה לי ולא התיקה מבטה ממני כשקראתי בשקט: "בקשי מאמא שתעביר לך הודעה קולית ששלחתי לה כשסיימת את התואר השני. ההודעה עבורך. היא מחכה שתבקשי." בערב שלחתי הודעה לאמא והיא העבירה לי את ההקלטה של סבתא מאז, מלפני שנים:"מֵיידָעלֵה, כבר שהיית בת שתים עשרה רציתי לתת לך כמה טיפים קטנים לחיים מאישה מבוגרת שצפתה בגדילתך. חשבתי שזו מתנה חינמית שאולי תעזור, אבל היית עסוקה בחייך. עכשיו כשאת קשובה הנה אותן העצות שכל-כך רציתי שיהיו חלק מארגז הכלים שלך:
* אל תתרגשי מקבלת 'לא' בחייך. תירצי מישהו והוא לא ירצה בך, תרצי עבודה ותידחי, ילדך המתוק לא יתקבל לגן שרצית ליד הבית. קבלי את ה'לא' והמשיכי הלאה, כי ככה החיים. תחסכי הרבה מפחי נפש אם תביני שאין חיים בלי לָאוִים.
* השתמשי בחוזקות שלך כדי לנצח. יש לך חיוך משגע, יכולת מילולית גבוהה, את נחושה – התמקדי בתכונות האלה, זה יעצים אותך. מרבית האנשים משקיעים מירב זמנם בשיפור חולשות. לטשי במידה סבירה את חולשותייך אבל אַתרי את החוזקות שלך וריכבי עליהן כל הדרך להצלחות.
* ואחרונה אחרונה – הקשיבי ילדתי. מרבית האנשים אינם מקשיבים והם מאבדים את מה שהסביבה יכולה להעניק להם. כשמקשיבים לאחר, הוא חש שמכבדים אותו, שמבינים אותו וזה מוביל לפתיחות. צאי לעיתים מעצמך וחישבי על האחר והקשבה היא כלי נהדר.
אלו עצותיי הקטנות, תִסתדרי בוודאי גם בלעדיהן. תמיד אהבתי אותך, סבתא"
הקשבתי שוב ושוב וּבכיתי. למחרת הייתי שוב ליד מיטתה, אחזתי בידה וסיפרתי לה שהקשבתי, ואיזו מטומטמת הייתי שלא השכלתי לשוחח איתה כל השנים הללו. והיא רק לחצה ידי בחום, חייכה ודמעות של טוב-לב התגלגלו על לחייה ושקעו בתחרת שערה שעל הכרית.
סבתא נפטרה כמה חודשים לאחר מכן. בהלוויה שלה, איך לא, מיד אחרי השיר באידיש שהשמענו שתמיד גרם לה לדמוע ('אויפן פריפעטשיק') השמעתי את ההקלטה שהשאירה לי. רציתי שכל הנוכחים ישמעו ואולי ייקחו משהו מעצותיה גם לחייהם.(כך סיפרה לי גאיה, שם בדוי)
הקשבתי לסיפורה ונותרתי תוהה על משפחתיות, על פערי דורות ובעיקר על הקשבה, שכל-כך חסרה במחוזותינו.
עמוס עוז כתב בסיפרו 'סיפור על אהבה וחושך' שמורתו, המשוררת זלדה, אמרה לו פעם בְּרוֹך: 'אם תפסיק לפעמים לדבר, אולי יוכלו הדברים לפעמים לדבר אליך…'
וחלפה מחשבה בראשי, אפרופו הקשבה, כיצד היה נראה חודש אוקטובר 23 לו רק הקשיבו לאותה הנגדת ו' מיחידת 8200 בחיל המודיעין….
אנחנו נתאושש
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 18 בינואר 2024
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שןקה היקר, הפעם אני מרשה לעצמי להוסיף לך את התואר הזה, כיוון שהסיפורים שאתה טורח ומעביר אלינו, הופכים אותך לכזה.
כל פעם יותר.
היום, כשאני כבר סבא, מנסה להיזכר בעבר וחושב : אולי גם אני חטאתי באי הקשבה? אולי זה קורה גם היום?
מקווה מאוד שלא. אבל, למרות גילי ונסיוני יכול עדיין ללמוד משהו חדש/ישן. הסיפור שלך חידד בי את הרצון לכך. תודה.