חֲבָל
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 226 שם.
לאחר הפסקה של שנה אני חוזר שוב להעלות מופע במסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים בחול המועד סוכות. וכך, ביום ראשון 12 באוקטובר בשעה 20:00 אעלה בתיאטרון גבעתיים מופע משותף עם אמן חליל הצד אודי ורזגר תחת הכותרת – "קונצ'רטו לחליל ולסיפור". נשמח לראותכם. הנה קישור להזמנות, והנה קוד הנחה שקיבלתי לקוראַי – חברים99. הקישו את הקוד בהזמנת הכרטיסים, זו הנחה של 33%. אפשר גם להזמין בתיאטרון 03-7325340, ולציין את אותו קוד ההנחה.
ולסיפורנו:
איני איש חינוך או הוראה, ובעָבָרי לא השקעתי מחשבה בהבדל ביניהם. גם עם ילדַי לא הייתי מעורב גדול בחינוכם, להוציא אולי דוגמא אישית ללא כוונה, וחֲבָל, ומיד נעסוק במילה חֲבָל. בשנים האחרונות, דרך עולמם של סיפורים, התחלתי להבחין בין הוראה לבין חינוך. הנה הגדרה של חינוך מהויקיפדיה: "מצבור של פעולות מכוונות המשפיעות על התנהגות האדם ועל עיצוב אישיותו". והנה ההגדרה של הוראה: "תהליך למידה שמטרתה להקנות ידע ולהכשיר את התלמיד ללמוד בכוחות עצמו."
ותסכימו איתי בוודאי שבסופו של דבר מה שנשאר עמוק בתוכנו זה החינוך, כי מה שלמדנו ברבות הימים מתפוגג וברובו אפילו נשכח.
שרה אור שלחה אלי חוויה קטנה לכאורה, אך מעניינת, מעולמה כמורה ומחנכת. וכך בערך כתבה:
משך כארבעים שנה חינכתי ועסקתי בהוראת מדעים בחטיבת ביניים בפתח תקווה.
הישגי התלמידים נבחנים לבסוף במבחנים, זו השיטה לטוב או לרע. ולצערי ולצער התלמידים, ולמרות הכנות וחזרות על החומר הנלמד, תמיד יש כאלה שאינם צולחים את הבחינה ונכשלים. ואז… כאשר הציון הוא מספיק בקושי, שלא לומר בלתי מספיק (ציון 40 ומטה), יותר משזה מכניס את התלמיד למצוקה, תתפלא, זה הכניס אותי למצוקה. המשמעות של ציון כזה נמוך היא למעשה מסר לתלמיד 'אינך יודע, אינך בקיא, לא הבנת, לא הפנמת את הנדרש מהחומר הנלמד.'
אולי מקביל לעולמך העיסקי/ניהולי, שוקה, זה כמו הקושי להרבה מנהלים להתמודד עם קיצוצים ופיטורים.
וכך מצאתי עצמי מתמודדת עם קושי ממש פיזי לכתוב ציון של 40. אז מה עושים?
המילה הראשונה שצצה לי בראש הייתה – 'כמה חבל'. והרי במילה 'חֲבָל' גלומה אמפטיה, במילה הזו גלומה תקווה, גלומה האמונה שלי כמורה שאתה, התלמיד/תלמידה, יכולים להפיק מעצמכם יותר.
ובהבזק אז של רגע החלטתי שידי לא תהיה במעל הזה. ידי לא תרשום ציון של 40, אלא… תרשום במקומו את המילה 'חֲבָל'. וכך הייתי כותבת במקום ציון 40 ומטה:
'אורי, חֲבָל – גש/י אלי לשיחה בתום השיעור, המורה שרה.'ובתום השיעור, לאחר חלוקת המבחנים על ציוניהם, נהגתי לשוחח עם התלמיד שקיבל 'חֲבָל' ומבררת מה השתבש. ואפשרתי לתלמיד הזדמנות שנייה לתקן, להיבחן שוב או להגיש עבודה בנושא הנלמד, או לעיתים להיבחן בע"פ.
כך נהגתי עם תלמידיי שנים רבות. תלמידים חדשים ידעו על הדרך הזו שלי, וחשתי שבמקרים רבים ה'חֲבָל', על האמפטיה שבו, הפך לחֶבֱל, סליחה על משחקי המילים והניקוד, שאיפשר להם להיאחז בו ולצאת מהבור ולהצליח. ייתכן ואני נאיבית.
ואז קרה עוד משהו, מעט מיסטי.
חלפו השנים אני כבר מורה ותיקה, ואני שוב מול כיתה חדשה. הסברתי להם את מתכונת ה'חֲבָל' וכמה חשוב להגיע אלי לאחר מכן כדי לתאם איך מתקנים ומשפרים.
כשחילקתי את מבחני סיום הסמסטר עם הציונים, פנה אלי אחד התלמידים, שכנראה לא היה נוכח בשיעור שבו הסברתי את שיטת הציונים.
'מדוע לא קיבלתי ציון?' שאל בכעס.
הסברתי ש'החֲבָל' אומר שאני מאמינה שעם יותר מאמץ הוא יכול להפיק מעצמו יותר.
הוא התיישב במקומו, עדיין כעוס, לא עקב אחרי הנלמד, רק שקע בדפי המבחן.
בשלב מסוים הרים ידו ואמר בקול: 'הצצתי במבחן. אני מניח שאני יכול להשיג יותר. כדאי שתדעי שכן רשמת לי ציון, כי המילה חֲבָל בגימטריה היא 40!'
'וואו…' אמרתי בהתרגשות, 'באמת לא שמתי לב. אתה כבר ראוי לשפור הציון. בוא נחשוב ביחד איך משפרים עוד את החֲבָל'והנה שנים ארוכות שנמנעתי מלרשום ציון 40 וילד בכיתה ט' מגלה לי, כבדרך אגב, שלמעשה אני עושה זאת שנים ללא ידיעתי. נפלאות הדרכים…
(כך כתבה לי שרה אור)
הייתי זקוק לדובב קצת את שרה כדי שתספר לי על אחד מתלמידיה, שהצליח בעולם ההי-טק, עשה אקזיט ומנהל היום את עסקיו מניו-יורק. הוא הגיע לאחת מפגישות המחזור בבית הספר וטרח לומר לה שהוא לקח את ה'חֲבָל' שלה ככלי שלא לוותר.
'למדתי מזה לנסות שוב, עד ההצלחה. ראי לאן הגעתי.' הוא אמר לה.
לא יודע אם הדוגמא הבודדת הזו מלמדת על הכלל. אבל אודה ואתוודה לאחר שקראתי את סיפורה, המילה 'חֲבָל' מקבלת פתאום אצלי משמעות חדשה.
אותה שרה פרשה לגימלאות אך דם החינוך המשיך לזרום בעורקיה. כשפרצה המלחמה באוקטובר 23 ונודע לה שבצוֹק חוסר המורים בביולוגיה עומדים לסגור את המגמה בבית הספר שלימדה בו, אז היא שבה ללמד.
עם פתיחת שנת הלימודים הזדמנות להודות לכל העוסקים בחינוך על מלאכת הקודש שאתם עושים, וכמה חבל שאתם שמחזיקים את עתיד ילדינו בידיכם, נאלצים לשאת בעול החינוך וההוראה בלי הערכה, תמיכה וגם פיצוי כספי הולמים… חבל…
שנת לימודים פורייה ושנה טובה
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 18 בספטמבר 25
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
תודה שוקה,
זה סיפור על "מורה לחיים"
היי שוקה, חג שמח. זיקוק ממש נהדר עם חוכמת חיים נפלאה.
אהבתי ואעביר אותו הלאה…
בשורות טובות.