עוף גוזל
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט למעוניינים להאזין לסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 40 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט
לעדכנכם שהוזמנתי שוב להופיע בפסטיבל מספרי הסיפורים בסוכות. וכך, ביום רביעי 22 בספטמבר בשעה 18:00 , בתיאטרון גבעתיים, אני מעלה מופע משותף עם תניר שקד, אמנית חליל הצד, מופע של מנגינות וסיפורי חיים מעוררי מחשבה – "קונצ'רטו לסיפור ולחליל". אשמח שתגיעו. הנה קישור להזמנות למופע.
ולסיפורנו: כהורים לילדים בוגרים אני מניח שלא מעט אנחנו תוהים מהו המינון הנכון של תמיכה בילדים מבלי לדכא את עצמאותם, בבחינת הקניית החכה ולא רק לתת את הדגים. מהו המינון הנכון בין להיות 'הורה הליקופטר' לבין הורה שמרפה את השליטה בשלב מסוים של חייהם. לא מעט אנחנו עדים לפירסומים על אנשים ידועים עתירי ממון שמחליטים לא להוריש את כל כספם לילדיהם, כדי להותיר להם את היכולת להצמיח כנפיים, לאפשר להם ליצור משהו בעצמם.
לקראת פתיחת שנת הלימודים חשבתי שהאגדה הקטנה הבאה תשמש לכולנו כחומר למחשבה:
מלך עשיר ואהוב על נתיניו ערך סיור בְּממלכה שכנה. בסיום הסיור הוא קיבל במתנה שני תֻּכִּים (בלשון המקרא תֻּכִּייִם) צבעוניים ויפהפיים, מיערות הממלכה הזו.
"התוכים האלה צריכים סביבה טבעית בכדי לגדול ולהתפתח, אל תשכן אותם בִּכלובים." כך הסבירו למלך.
כשחזר לממלכתו הקים המלך עבור צמד התוכים הללו גן גְדול-ממדים עם צמחייה מטופחת, אגמים כחולים ומפלי מים.
והתוכים גדלו בגן. האחד פרח מהר ברחבי הגן, סוקר כל פינה ולא שבע מגודלו ויופיו של הגן, והתוכי השני… עצל… נותר על הענף שעליו עמד מיומו הראשון בגן, מסרב לעזוב אותו.
כל מאלפי התוכים המומחים בממלכה, שהגיעו בהזמנת המלך, לא ידעו כיצד לשכנע את התוכי לעוף ולעזוב את הענף.
כשכבר כמעט והתייאש המלך, ואפילו חשב להחזיר את התוכי לנותן המתנה, הגיע לארמון איכר קשה-יום, כמו באגדות. "תנו לי שעה קלה עם התוכי ואני אשכנעו להתרומם ולעוף."
יועצי המלך כמעט וגירשוהו מהארמון, כי הכיצד יצליח היכן שכל המומחים כשלו, אבל המלך ששמע עליו, הסכים לתת לו הזדמנות.
"רק עשה לי טובה," אמר האיכר למלך, "עזוב את הגן לשעה קלה, תן לי לטפל בנושא לבדי."
לאחר כשעה שב המלך לגן וראה להפתעתו ולשמחתו את שני התוכים מתעופפים להנאתם בגן."איך הצלחת במקום שכל המומחים כשלו? איך גרמת לתוכי העצל לעזוב את הענף ולעוף?" שאל המלך את האיכר.
"מאוד פשוט, הוד מעלתו" ענה לו האיכר… "כל שעשיתי… זה לנסר את הענף שעליו הוא ישב."(מקור הסיפור אינו ידוע. שלח אלי אביב מלכה, הפיץ את הסיפור אלון אולמן)
לילדים בוגרים הענף הזה הוא החיבור לרשת הביטחון של ההורים. לאחרים זה אולי איזור הנוחות שקשה להתנתק ממנו אבל יש לכך מחיר של וויתור על שינויים ועל מימוש חלומות.
להישאר צמודים לענף, זה חמים ונוח ומוגן. נוח למתבגרים עצמם, ולא נעים להודות, לפעמים גם נוח להורים… כי כך ההורים שומרים על שליטה.
כדי לזכות בעצמאות, כדי לצמוח, כדי להגשים חלומות, צריך כנראה להתנתק מהענף שאליו התרגלנו להיות מחוברים. ואם אין אומץ לעשות זאת לבד, טוב אולי שיגיע לפעמים אותו האיכר כדי לנסר את הענף… ואז אין ברירה… צריכים להפעיל את הכנפיים… ולעוף…
כריסטופר קולומבוס מצוטט כמי שאמר: "לעולם לא תוכל לחצות את האוקיינוס, אלא אם כן… תאזור אומץ לאבד את המראה של קו החוף"
שתהיה שנת לימודים פורייה… והשנה חשוב לאחל גם שנה בריאה…
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי 26.8.21
"עוף גוזל" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
מוסר השכל ברור מאוד.
תודה שוקה!
שבת שלום!
אכן כריתת העץ היא רעיון מעניין, אבל צריך לזכור שהתוכי נשאר בגן הנפלא "המרופד" שהוכן עבורו….
וכך שלח אלי יורם הלוי. תרגום שלי מאנגלית:
והנשר האֵם שידלה את גוזליה בעדינות לזוז לכיוון קצה הקן. פעימות ליבה הואצו ברגשות מעורבים כשהיא חשה בהתנגדות שלהם לעקשנות הדחיפה שלה. "מדוע הריגוש בדאייה חייב להיות מלווה בחשש מהנפילה?" חשבה לעצמה הנשר האֵם בחפשה תשובה לשאלה עתיקן היומין הזו חסרת התשובה.
כמסורת הנשרים הקן שלה היה על מדף צוק גבוה, ומתחתיו מאומה אלא אוויר, שיתמוך בכנפי גוזליה. "האם יתכן שדווקא הפעם זה לא יעבוד?" היא חשבה.
ולמרות פחדיה היא ידעה שהגיע הזמן. תפקיד ההורות שלה נסתיים, נשארה רק משימה אחת – לדחוף.
והנשר האם צברה אומץ מאיזו חוכמה פנימית שלה. עד שגוזליה גילו את הכנפיים לא הייתה מטרה לחייהם. עד שהם לא ילמדו לדאות הם לא יבינו את הזכות שהם זכו לה להיות נשרים.
הדחיפה הזו הייתה המתנה היפה ביותר שהיא יכולה להעניק להם. זה היה ביטוי נפלא של אהבה.
ואז… אחד אחד היא דחפה אותם… והם עפו…
דויד מקנָאלי, יוני 90 , בסיפרו "גם נשרים זקוקים לדחיפה".
Hi Shuka ,
I always look forward to your beautiful stories, with some food for thoughts .
I love reading others feedback and the way they interpret the story .
I once learned from my student a healthy way of parenting .
She said-“ when your kids are young , you’re in the center of the circle and you reach out to them . As they get older, let them be in the center and reach out to you, when and if they need you “.
Shabbat Shalom ??
מוסר השכל מענין. תודה.
היי שוקה\ הקשבתי היום לסיפור ואהבתי מאוד. אהבתי גם את התגובה של יורם לוי ושל אורלי. מגלגלת הלאה…
שנה טובה וחג שמח והכי חשוב לשמור על הבריאות.
בידידות משולי.
אגב, גם מה שסיפר שמעון בתחילת התכנית על אריסטוטלוס אונאסיס ומוכר הביגלה, התובנה היא נאם לקחת סיכון ולצאת ממקום הנוחות…