חברים בחשיכה
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 160 שם.
חברוּת היא עבורי ערך בעל משמעות רבה. יש לו מקום של כבוד אצלי כמעט כמו משפחה. מצאתי את עצמי, דווקא בגילי המתקדם, מְפָנֵה יותר ויותר מקום בחיי לחברויות ישנות ותתפלאו… גם לחדשות. כבר זמן רב שאני מחכה לסיפור על חברות כדי להציף את הערך הזה ולשוחח עליו. והנה שלח אלי קרוב משפחה צעיר, יובל אדלמן, את הסיפור הבא שהתגלגל לידיו. התרגום חופשי שלי מאנגלית:
ארתור וסנפורד (סנפורד גרינברג) התיידדו והפכו לחברים קרובים כשלמדו יחדיו באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק. במהלך שנת הלימודים הראשונה נחתה על סנפורד עוּבדַת איוב כשאיבד את ראייתו כתוצאה מגלאוקומה שלא טופלה נכון. הוא היה בדרכו לנטוש את לימודיו. בהשראת ארתור חברו, שהבטיח להיות לצידו כל הזמן, לסייע ולתמוך, הוא השתכנע והחליט להישאר ולהמשיך בלימודים. במעין מחוות אחווה או הזדהות ארתור הוסיף לעצמו את כינוי החיבה: 'חשיכה'.
'הנה 'חשיכה' יקריא לך עכשיו את הפרק מספר הלימוד' כך מספר גרינברג שארתור היה נוהג לומר לו, כמרמז שקולו יגיע אליו מהחשיכה.ויום אחד כשהם היו ביחד בתחנת הרכבת הגרנד סנטרל בניו-יורק, נזכר ארתור שהוא חייב לעזוב לאיזו משימה שהייתה לו, ובצער הוא השאיר את סנפורד גרינברג להסתדר לבדו. גרינברג נותר לבדו בתחנה הומת האדם, מפוחד, לא יודע בדיוק כיצד ימצא דרכו בנבכי הרכבת התחתית. בדרך לא דרך כשידיו מושטות קדימה הוא הצליח לפלס דרכו ולהגיע חזרה לאוניברסיטה כשהוא נתקל ללא הרף בעמודים ודוחף אנשים, ספסלים ועצים בדרכו. גרינברג סיפר לאחר מכן שאלה היו השעתיים הגרועות בחייו.
כשכבר היה בכניסה לאוניברסיטה הוא נתקל בחדות במישהו, שמיד התנצל בפניו. הקול של האיש היה לו מוכר. הוא זיהה מיד. זה היה ארתור, 'חשיכה', החבר שלו שרק לפני כשעתיים עזב אותו בתחנה לאיזו משימה לא ברורה.
למעשה ארתור לא עזב לרגע את צידו של גרינברג חברו. הוא שיקר לו כשהמציא איזו משימה שהייתה לו, ובעצם הוא עקב אחריו והלך לצידו בשקט כל הדרך חזרה לאוניברסיטה. ארתור האמין ורצה שחברו יכיר בעובדה שהוא יוכל להיות עצמאי רק אם באמת ייקח אחריות על חייו, למרות עיוורונו. וזה עבד. מאז אותו אירוע מכונן, כך מגדיר זאת סנפורד, הוא החל לבטוח יותר בעצמו. שני החברים הטובים הללו סיימו יחדיו את האוניברסיטה ודרכיהם נפרדו.חולפות כמה שנים. יום אחד גרינברג מקבל טלפון מארתור, 'חשיכה', חברו מתקופת הלימודים.
'אולי תוכל להלוות לי 400 דולר? אני עומד להוציא אלבום ראשון עם חבר מוזיקאי.' אומר לו ארתור.
גרינברג לא בעל אמצעים, נדמה לי כבר נשוי, יש לו 404 דולר בחשבון הבנק שלו. ללא היסוס הוא מלווה לארתור את מלוא הסכום שחברו מבקש. הוא רואה בזה הזדמנות לגמול לחברו הטוב על כל מה שעשה למענו בתקופת הלימודים.
בשנת 1964 ארתור ושותפו מוציאים את האלבום הראשון שלהם שנכשל והופך לפלופ גדול.אבל מתוך האלבום… מתוך האלבום הכושל הזה… צץ לו שיר אחד ועולה לגדולה ותוך שנה מזנק למקום הראשון.
שם השיר – The sound of silence . ארתור, הלא הוא ארתור (ארט) גרפונקל ושותפו, הלא הוא פול סיימון. ולהזכירם… המילים הראשונות של השיר:
Hello darkness, my old friend(הֵלו 'חשיכה', חברי הותיק… )
מילות השיר הן אמנם של פול סיימון, אבל הן מלאות בַּחמלה וּבַחברות של ארט גרפונקל שכינה עצמו 'חשיכה' וכל כך הזדהה עם גרינברג והפך לבן לוויה שלו בעיוורונו בזמן הלימודים. ניתן לראות זאת בקלות ממילות הפתיחה של השיר: 'הלו חשיכה, חברי הוותיק, באתי לשוחח אתך שוב…'
אני מניח שאתם כבר מזמזמים את המנגינה ואת מילות השיר…
על הקריירה של סיימון וגרפונקל שנסקה בהמשך אין צורך להרחיב, כולנו מכירים. סנפורד גרינברג הפך לאיש עסקים מצליח ותרם מיליוני דולרים כדי לעודד מציאת פיתרון רפואי לעיוורון.
מילות השיר כולו, למי שיתעמק, מתייחסים לחברה האמריקאית המנוכרת והשיטחית. השיר מצייר תמונה של אנשים שמְתַקְשרים עם מעט מאד תכנים. מדברים אך לא משוחחים, שומעים אך לא מקשיבים. זה מתייחס כמובן לשיחות החולין (small talk) במפגשים חסרי משמעות בין אנשים. וכאן אנחנו נוגעים עמוק בְחָבֵרוּת – כי כשאנחנו מוצאים עצמנו בקשר עם מישהו שיש לנו איתו שיחה עמוקה ומשמעותית אנחנו מתמוגגים וצומחים, דבר שכמעט ואינו מתרחש בשיחות חולין של שיגרה.(שלח אלי יובל אדלמן, ממקורות אמריקאיים שונים)
ואני מתחבר בכל מאודי לסיפא של הדברים… כי הרי גם אני כל-כך אוהב, כל-כך מתמלא, כל-כך מועשר משיחות בעלות משמעות עם חברים, ידידים ומשפחה.
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 27 ביולי, 2023
"חברים בחשיכה" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה
גרפונקל וגרינברג אז
גרפונקל וגרינברג היום
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
כמו תמיד, סיפוריך מרגשים ונוגעים ללב.
הרגת אותי עם הסיפור
שלומות לשוקה
כמו תמיד אני נהנה מסיפורך.
לקראת טו באב, אשמח שתשלח לי מספר סיפורים על אהבה. יש לי מפגש עם קבוצת המטיילים שלי ואני אשמח לספרם שם.
בברכה, יגאל שרים
איך הקפדת, יא שוקה, לומר "ארתור", כי אם היית אומר "ארט", היינו עלולים לגלות לפני הזמן את ההפתעה ה נ פ ל א ה. תודה על הסיפור המקסים הזה.
היי שוקה,
כרגיל, ריגשת עד מאוד.
תודה על זיקוק נפלא.
בידידות משולי.