לשיר
להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 124 שם.
בשיטוט באינטרנט נתקלתי בסרטון הונגרי שזכה בפרס האוסקר לסרט הקצר לשנת 2017. הסרט הוא בהשראת סיפור אמיתי. הפכתי את שפת הסרט לשפת הסיפור. הנה תקציר בתרגום חופשי שלי מאנגלית, שתורגמה מהונגרית:
ילדה כבת שתים-עשרה, פוסעת בְּמסדרון של בית-ספר, וברקע נשמעת שירה של מקהלה. מבעד לאחת הדלתות הפתוחה למחצה היא מבחינה בגבה של המורה למוזיקה המנצחת על מקהלת בית-הספר. כשהילדים מבחינים בה היא מסתובבת, רצה למסדרון ומצטרפת לאמהּ שפוסעת לצד מנהל בית-הספר.
"שמעת את המקהלה?" הוא שואל.
"הם שרים נפלא." עונה הילדה.
"המקהלה שלנו מאד מפורסמת. משתתפת בפסטיבלים, זוכה בפרסים." הוא מוסיף.
"גם זוֹפִי תוכל להשתתף?" שואלת האֵם.
"בוודאי," הוא משיב "כל אחד זכאי להצטרף. זה אחד מהעקרונות החשובים שלי. התרצי… זופי?"
הילדה מהנהנת בביישנות.בכיתה המורה מציגה את זופי כתלמידה חדשה בבית-הספר. אנחנו מתוודעים אז גם לליזה, הילדה הפופולרית בכיתה. היא מתקרבת לזופי והן מתיידדות.
לחזרה הבאה של המקהלה זופי מצטרפת. המורָה למוזיקה, צעירה חביבה ונמרצת, מסבירה לילדים שהם עשרה ימים לפני התחרות הארצית החשובה. "גם השנה אנחנו נזכה במקום הראשון… כי הרי אנחנו הכי הטובים… " היא אומרת. הילדים מריעים הסכמה.
בתום החזרה, המורה מבקשת מזופי, החדשה, להישאר. "תשירי לי משהו." היא מבקשת, וזו בביישנות שרה לה שיר. "מספיק." המורה עוצרת אותה. "תקשיבי… מהחזרה הבאה את לא שרה בקול את רק עושה תנועות בשפתיים… כאילו את שרה. ללא קול."
"אבל… למה?"
"כי את לא מספיק טובה, ואת זקוקה להרבה אימונים. ו… שימרי זאת בסוד, הילדים לא צריכים לדעת שאת פחות טובה מהם."
זופי יוצאת שפופה וחפוית ראש. בבית, בהיחבא, היא מנסה כוחה בשיר ואז מול המראה היא שרה ללא קול רק בתנועות שפתיים, כמצוות המורה.
באחת החזרות ליזה מבחינה שזופי חברתה אינה באמת שרה. "מדוע אינך שרה?" היא שואלת, וזופי מתחמקת בעדינות, שומרת על הסוד.
החברוּת בין שתי הבנות מתהדקת. יום אחד בדרך חזרה הבייתה זופי נשברת ובקול חנוק היא משתפת את חברתה בַּסוד ופורצת בבכי. ליזה מחבקת אותה.
בחזרה הבאה ליזה מתבוננת בחבריה וחברותיה למקהלה ומבחינה, לתדהמתה, שזופי אינה היחידה ששרה רק בתנועות שפתיים, ללא קול. המומה היא חדלה מלשיר. המורה מבחינה בכך ועוצרת את החזרה.
"מה קרה ליזה, בלעת את הלשון?" היא שואלת.
"אני לא רוצה לשיר יותר במקהלה הזו." היא עונה.
"ככה… כמה ימים לפני התחרות…?"
"זה לא הוגן, המורה אריקה. אני יודעת שאת לא נותנת לכולם לשיר… ולא רק לזופי. הם רק מניעים את השפתיים כמו דג, כי את חושבת שהם אינם טובים מספיק."
ליזה מנסה לצאת מהחזרה, והמורה עוצרת אותה. " החיים אינם תמיד פייר, יקירתי. אני יודעת שאת אוהבת את המקהלה. כולנו אוהבים וכולנו עובדים קשה כדי להיות ראשונים. גם אלה שלא שרים בקול. לא כולם ברי/בנות מזל שיש להם קול כמו שלך. את חושבת שזה יהיה פייר שרק ברי המזל יזכו להיכלל במקהלה? הרי אם נאפשר לכולם לשיר לעולם לא נהיה הטובים ביותר. אני העדפתי לשמור בסוד ולא לבייש את הפחות טובים. אבל אם את רוצה, או קיי." והיא פונה לילדים ומבקשת מאלה שנתבקשו לשיר ללא קול, להרים יד. לאט לאט, בעינים מושפלות, מרימים חלק מהילדים את ידם.
"את מבינה, ליזה, בדרך הזו יש לנו סיכוי לזכות במקום הראשון, וקולך כסולנית יבלוט עוד יותר. כולם יוכלו להיות חלק מהמקהלה הכי טובה בארץ."
והיא פונה לילדים: "ואם מישהו רוצה לפרוש מהמקהלה… זה הזמן…"
אף אחד מהילדים לא פורש. סוזי חוזרת למקומה במקהלה.
בהפסקות זופי וליזה מסתודדות עם ילדי הכיתה. פתקים חשאיים מחליפים ידיים, ואז מגיע יום התחרות. הילדים מגיעים בתלבושת אחידה, מעונבים, והמורה למוזיקה מביטה בהם בשביעות רצון.
אנחנו בתחרות. המנחָה מודיעה שהגיעה תורה של מקהלת בית הספר היסודי שלהם בניצוחה של אריקה. הם עולים לבמה, נעמדים בשורות, אריקה משתחווה לקהל למחיאות כפיים ופונה למקהלה שלה. ליזה וזופי אוחזות ידיים בהתרגשות.
אריקה מניפה ידיה ו… כל ילדי המקהלה פותחים את פיותיהם ושרים… ללא קול. ללא קול. אריקה המומה. עיניה זועמות. "מה קורה כאן" היא מסננת בשקט לילדים. הקהל באולם מחריש. היא שוב מניפה ידיה, והילדים שוב שרים ללא קול, כמו דגים במים. אריקה מתפוצצת מזעם, רוקעת ברגליה ונוטשת את הבמה. המקהלה נשארת לבדה, ללא מנצחת.
הקהל מתלחשש… ואז… ואז… ליזה פוצחת בשירה כסולנית, קולה כזמיר, הילדים מביטים אחד בשני ומחייכים, וכמה שניות לאחר מכן כל המקהלה מצטרפת אליה בשירה סוחפת ורבת עוצמה. כולם שרים.
(בהונגרית הסרטון נקרא "כולם" תורגם לאנגלית תחת הכותרת "Sing". הסרט נכתב ע"י Kristof Deak שגם ביים – וע"י בֵּקס הארווי וכריסטיאן אַזוֹלַה)
ונותרתי עם הרבה מחשבות. המורה חדורת רצון לנצח, אבל כבולה בְּעקרונות המנהל שכל ילד יכול להשתתף במקהלה. היא מצאה פיתרון מניפולטיבי, בעיני, שגם השפיל חלק מהילדים. ואולי המנהל ידע ושתק, כבול ברצון לנצח?
והגיבורה ללא ספק היא ליזה שמעמדה במקהלה כסולנית היה מובטח ועדיין העדיפה לצאת ממעגל השתיקה והניפה את נס המרד והחזירה לילדים את כבודם.
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 17 בנובמבר 2022
"לשיר" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה