ללכת את החיים
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 66 שם):
זיקוקין די-נור – פודקאסט
מיכאל גַרטנר היה עורכם של כמה עיתונים בארה"ב, זוכה פרס פּוּליצֶר על מאמרי מערכת שכתב, ונשיאה של רשת החדשות NBC . הנה סיפור קצר נפלא שלו על הוריו, מְלֵא נועם וחוכמת חיים. שלחתי אותו לפני 13 שנה לעובדַי דאז, והחלטתי להעלותו כאן מחדש לטובת אותם אלפים מביניכם שלא היו אז ברשימת התפוצה.
את אבי מעולם לא ראיתי נוהג בְּרכב. הוא חדל מנהיגה כשהיה בן 25 , בשנת 1927. "בימים ההם," הוא אמר לי כשהיה כבר בן תשעים, "לנהוג ברכב היית צריך לעשות דברים בידיך, ברגליך וגם להביט לכל הכּיוונים ואז החלטתי שאתה יכול ללכת את החיים ולהנות מכך או לנסוע את החיים ולהחמיצם."
אז אחי ואני גדלנו בבית ללא רכב. "כיצד לכל השכנים יש רכב ורק לנו אין." שאלנו אחי ואני. "אף אחד במשפחה לא נוהג, וזהו זה" אמי פסקה. אבי מאידך אמר: "אבל ברגע שאחד מכם, הנערים, ימלאו לו 16, נקנה רכב." זה נראה כאילו הוא לא היה בטוח מי מאתנו ימלאו לו 16 קודם. וכך בשנת 1951 כשלאחי הבכור מלאו 16, לפני, קנו הורי שברולט משומשת, ואחי נהג בה.
לאבי זה לא הפריע. לאימי כן. אז בשנת 1952, כשהיא בת 43, היא ביקשה מחבר שיְלָמֵד אותה לנהוג. היא תירגלה את הנהיגה בבית קברות קרוב, אותו המקום בו, לימים, אני למדתי נהיגה. אני מניח שרעיון בית הקברות היה של אבי. "במי אימך תוכל לפגוע בבית הקברות?" הוא אמר.
במשך כ- 45 השנים הבאות, עד גיל תשעים, הייתה אמי הנהגת במשפחה. לא לה ולא לאבי היה חוש כוון, אבל הוא מינה את עצמו לנווט, וזה עבד. עדיין, שניהם המשיכו לצעוד הרבה ברגל. אמי הייתה קתולית אדוקה בעוד שאבי היה כופר אדוק, הֶסדר שלא הפריע ולא גרע מאהבתם העמוקה אחד לשני משך 75 שנות נישואיהם. הוא פרש לגמלאות כשהיה בן 70, וכמעט כל בוקר במשך 20 השנים הבאות הוא היה צועד אִיתה את המַייל לכנסייה שלה.כשפרש, אבי ליווה את אמי לכל מקום שנהגה אליו. כשהלכה לסלון יופי, הוא היה ממתין ברכב, קורא, מטייל, או מאזין לבייסבול ברדיו. כשהלכה למכולת הוא היה אתה כדי לעזור לה עם השקיות, ולוודא שהיא לא שוכחת לקנות לו גלידה.
הוא תמיד היה הנווט לצידה. פעם אחת, כשהיה בן 95 והיא בת 88 ועדיין נוהגת, הוא אמר לי, "אתה רוצה לדעת מהו הסוד לחיים ארוכים?"
"נישמע.." אמרתי."ללא פניות שמאלה," הוא אמר.
"מה?" שאלתי.
"אל תפנו שמאלה," הוא חזר ואמר. "לפני מספר שנים, אימך ואני קראנו מאמר שטען, שמרבית התאונות שמעורבים בהם אנשים זקנים, קורות כשהם פונים שמאלה כשהתנועה זורמת למולם (בארה"ב במרבית הרמזורים כשיש ירוק שמאלה יש גם ירוק וזכות קדימה לנהגים ממול ולכן אין לנסוע באופן אוטומטי). ככל שאתה מתבגר הראייה שלך נחלשת ואתה יכול לאבד את תחושת העומק, נאמר בכתבה. לכן, אימך ואני החלטנו לא לבצע יותר אף פעם פניות שמאלה. תחשוב על זה. שלש פעמים ימינה זה כמו פניה שמאלה, וזה הרבה יותר בטוח.""אתה צוחק ממני!" אמרתי ופניתי לאמי לתמיכה.
"אביך דובר אמת.” היא אמרה "אנחנו פונים שלוש פעמים ימינה, וזה עובד." ואז היא הוסיפה: "חוץ ממקרים בהם אביך מתבלבל בספירה."
"מתבלבל בספירה?" שאלתי בפרץ צחוק.
"זה קורה לפעמים" הודה אבי, אבל זו לא בעיה גדולה. אתה עושה אז שבע פניות ימינה, ואתה שוב בסדר."
לא יכולתי לעצור את עצמי: "הגעת פעם ל- 11?""לא," הוא אמר. "אם אני מפספס בשבע פניות, אנו חוזרים הביתה וקוראים לזה יום לא מוצלח. וחוץ מזה, שום דבר בחיים אינו עד כדי כך חשוב שהוא לא יכול לחכות יום נוסף או שבוע נוסף."
אמי מעולם לא הייתה מעורבת בתאונה, אבל כשמלאו לה 90 היא תלתה את המפתחות ופרשה מנהיגה. היא חייתה עוד 4 שנים לאחר מכן.
אבי נפטר שנה אחריה, בגיל 102. הוא המשיך לצעוד כל יום ובגיל 101 כשחשש ללכת בחוץ שכנע אותי לרכוש לו מכשיר הליכה. היה צְלול-דעה וגופו היה יציב עד רגע מותו.יום אחד כשביקרנו אותו הוא אמר לבני "אתה יודע, מייק, מאה השנים הראשונות קלות לעין ערוך ממאה השנים השניות." ולי הוא אמר, "אתה יודע, אני כנראה לא אחיה עוד זמן רב."
"אתה כנראה צודק," אמרתי."למה אתה מדבר כך?" הוא הגיב, נרגז מעט.
"בגלל שאתה כבר בן 102 " אמרתי."כן," הוא אמר, "אתה צודק." ובאותו הלילה הוא הלך לעולמו.
אני מתגעגע אליו מאד ואני חושב עליו הרבה. תהיתי פה ושם איך היינו ברי מזל שהוא חי כל כך הרבה שנים. אני לא יודע אם זה בגלל שהוא הלך את החיים או בגלל שהפסיק לעשות פניות שמאלה.
(תמצית מסיפורו של מיכאל גרטנר. שלחה אלי אורית כרמי. תרגום חופשי שלי מאנגלית)
יש בסיפור הזה מגע של תום, משהו רגוע ורומנטי שמזכיר לי סרטים של פעם. חשבתי על הורי שלא זכו לחיים כל- כך ארוכים. ותהיתי, אולי בגלל השנתיים הללו של הקורונה, אולי גם אצלי הגיע הזמן, מכאן ואילך, ללכת את החיים ולא לנסוע אותם…
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 16.12.21
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
אדם עם מחשבה חיובית מאריך חיים.
להגיע לגיל מופלג ובדעה צלולה- שפו גדול!!!!
שבת שלום!