פגים ואנושיות

לפני כמה ימים שולח אלי בחור בשם נֹעם שֹורק, שאיני מכיר, מייל מפריז. 'אני נמצא בנסיעה עסקית בצרפת,' הוא כותב לי, 'ואני בדרכי חזרה ארצה. לפני דקות ירדתי מהמונית שלקחה אותי מהמלון לשדה התעופה שארל דה-גול ומשהו קרה שריגש אותי מאד. נרשמתי לטיסה, עברתי את הבידוק הביטחוני ואני יושב לכתוב לך כשההתרגשות עדיין אופפת אותי.' הנה סיפורו:

הסיפור מתחיל לפני 22 שנה. השנה היא 1993 ואני אז בן 19 , משרת כלוחם ביחידת החילוץ של חיל האוויר. בצהרי יום שבת, אני בכוננות בבסיס אחרי שבוע קשה של חילוץ חיילי צה״ל שנפגעו ממטעני צד, ואנחנו מוזנקים לחילוץ לא שיגרתי בדרום לבנון.
מתברר שאשתו של בכיר בצד"ל (צבא דרום לבנון) ילדה תינוק בטרם עת, ומכיוון שהתנאים אז בדרום לבנון לא אפשרו טיפול בפגים הוחלט להטיסו בדחיפות לרמב"ם בחיפה.  עלינו צוות שלם, כולל רופא, למסוק אנפה בדרכנו לישוב ריחן שבדרום לבנון.
כשירדנו לקבל את התינוק, אני זוכר שנדהמתי מזעירותו. היצור הזעיר שעורו שקוף ודק שכב חסר ישע בתוך אינקובטור ישן ומלוכלך. לימים החכמתי לדעת שפגים יכולים להיוולד במשקל של פחות מקילו… תחשבו על שקית של סוכר!

הרופא חיבר לגוף הצנום צינוריות ואָמְבֹּו קטן (מעין מפוח להנשמה) והטילו עלי לפמפם את האמבו בעדינות. "אם תלחץ חזק מדי" חזר והדגיש לי הרופא, "הריאות שלו התפוצצו, זה גם יכול לגרום לפג לעיוורון… ״
וכך, לוחם צעיר, מגושם… במדים ובציוד, הפכתי באחת למעודן ומחושב כפי שלא הייתי מימי. כל לחיצה על מכשיר האמבו הפיקה ממני עדנה ורכות.

במתחם המסוקים ברמב״ם חיכו לנו רופא ואחות ואינקובטור משוכלל. תחת האבק שהרים המסוק ניתק הרופא את התינוק מהצינוריות, גלגל אותו במומחיות בידיו כאילו והיה זה כדור, קבל הבהרות מהרופא המחלץ, ואז הניחו באינקובטור החדיש. העדינות והזהירות בה נהגתי עם היצור הזעיר החליפה בהרף עין מקום עם זריזות ומומחיות.
התמונות הללו ליוו אותי שעות לאחר מכן. בימים הבאים חיפשתי אזכורים בכל מדיה תקשורתית כדי לדעת מה עלה בגורל התינוק… ואַיִן. תקופות רבות לאחר מכן תהיתי האם נותר בחיים, מה עלה בגורלו, אבל החיים משכו אותי הלאה.

חלפו עשרים ושתים שנים.

במסגרת עבודתי אני מבקר לא מעט בצרפת. והיום מוקדם בבוקר אני מזמין במלון מונית לשדה התעופה לטיסת הבוקר של אל-על ארצה.

במונית אני מראה לנהג על מסך האייפון שלי את מספר הטיסה והטרמינל בשדה של פריז.

"אתה מישראל אני מניח" הוא אמר. האנגלית שלו הייתה שבורה, מבטאו ערבי. השם שעל הלוחית היה שמען אסמן.

כשאשרתי לו שאני מישראל הוא סיפר שהוא היגר מלבנון ושכל משפחתו הנוצרית עדיין שם בג'זין (העיר הגדולה ליד ריחן). רבים מבני המשפחה שרתו בצד"ל וחלקם מתגוררים היום בנהריה ובמטולה. ״היית פעם אצלנו בלבנון?" הוא שואל אותי.

״לא הרבה, אבל הייתי…לפני הרבה מאד זמן.״ אמרתי.
״באילו נסיבות?״ הוא תמה.
רוח טובה נחה עלי וסיפרתי לו את סיפור הטסת הפג וכיצד שנים הסתקרנתי מה עלה בגורלו.
הצצתי בו במראה הקדמית וראיתי את עיניו מתרחבות בתדהמה כשסיימתי.

הוא עצר בצד הדרך, הסתובב אלי בהתרגשות ואמר: "אני לא מאמין שזה אתה. לא… לא.. זה לא אני, אבל הפג הוא בן-דודתי האהוב. דודתי נשואה למפקד בכיר לשעבר בצד"ל, ולפני 22 שנה בדיוק נולד להם בן פג והוא הוטס עם לידתו לישראל. הוא בדיוק השנה בן 22 והוא חי ובריא ושלם וגר בג'זין שבדרום לבנון. ולחשוב שאני מסיע את הלוחם הישראלי שהזרים לריאותיו בעדינות של אחות רחמנייה את כמויות החמצן הראשונות בחייו…. אני המום."

מבולבלים ונרגשים החלפנו מספרי טלפון ונפרדנו בחיבוק. בבלבולי הרב שכחתי לבקש תמונה של בן הדודה, לשאול למעשיו, רק סחטתי ממנו הבטחה שהוא יפגיש בינינו כשבן-הדודה יגיע, אם יגיע, לצרפת.

(כך סיפר לי נעם שורק)

ובימים אלה של איבה ושנאה עם שכנינו כמה משובב נפש לשמוע על סיפורים אנושיים שכאלה… של עזרה, של הצלת חיים.

ואולי העולם גם מיטיב אתך בחזרה בדרכו המוזרה – לפני עשר שנים נוסע נעם ברכבו עם רעייתו שנמצאת בשלבי הריון מתקדמים. הרכב מעורב בתאונת דרכים ואשתו נפגעת ומובלת לבית החולים לניאדו. על מנת להצילה מחליטים לְיַלֵד את בנה בטרם עת, בשבוע ה 26 . הילד מגיח לאוויר העולם בהתערבות הרופאים כפג ומשקלו 850 גרם. מירב הרופאים אינם תולים תקוות שישרוד. מנהל הפגייה בלניאדו מתעקש להחזיקו בחיים ולהצילו.  האם מועברת לבילינסון, הפג נשאר בלניאדו בידיו האמונות. הפג הזה, בנו של נעם,  שמו גל והוא היום ילד חמודות בן עשר.

וכך גל נולד וגל מתגלגל … והזמן הוא גלגל ענק כפי שכתבה שימרית אור.

 

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 5.11.15

"פגים ואנושיות" כפי שסופר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור התחתון להאזנה.

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

הסיפור הזה מחזיר אותי שנים רבות לאחור.
מכיר את הסיפור הזה מקרוב מאוד מאוד, שרתתי שנים רבות בטייסת הזו שחילצה את הפג שנולד.
מה ההסתברות שלוחם מיחידת החילוץ יפגש עם המחולץ (או מכירו) בצד אחר הגלובוס?
צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי (אלברט איינשטיין).

123

שלום שוקה
איזה סיפר מרתק ומרגש . לו יהי וכל העומדים בראשי המדינות משני עברי המתרס ישכילו להתנהג ברגישות אחד כלפי השני ואז כל הצרות היו מאחורינו.
תודה רבה !

כיצד בדיוק העולם היטיב בחזרה, בתאונה ובלידת פג?

למגיב/ה האחרון,
יתכן ויש צדק בדבריך, אני בכל מקרה ראיתי את ההתעקשות של מנהל הפגיה בלניאדו שנתן חיים לפג, לבנו של נעם כמעין גלגל מסתובב על העזרה שנעם הושיט לפג מלבנון. אבל… זה רק מה שאני ראיתי בסיפור… וכל אחד יכול לקחת כרצונו..

מרגש.
אני גר בשומרון ועכשיו עונת מסיק הזתים והפקת שמן הזית.
בכל יום אני עובר בכפר שבמרכזו בית בד ורבים נאספים עם הזיתים להפקת השמן היקר.
היום עצרתי ויצאתי לראות את התהליך.
המקומיים שהסתכלו בחשדנות בתחילה המשיכו והזמינו אותי קרוב למכונות..
שוחחנו ארוכות על החיים והשמן.רכשתי בקבוק.
.טעמתי כוסית שמן ונפרדנו בחיבוק ואור בעיניים…אכן אפשר אחרת אם נראה את האדם בכל אחד…….
ששואלים אותי מה התואר שלך אני עונה b/a בן אדם…
אוהבך משה מהשומרון

כתבה אלי מרתה ונתנה רשותה לפרסם כתגובה בבלוג:
אכן גלגל מסתובב. התרגשתי מאוד לקרוא את הסיפור.קרה לי כמעט משהו דומה. אני מתגוררת ברמלה עיר מעורבת, נוצרים, מוסלמים ואנחנו חיים עם כולם בשלום. ברמלה יש שוק כל יום רביעי ובאחד הפעמים שמעתי צעקות ובכי, ניגשתי וראיתי אשה יהודיה מבוגרת מכה בחוזקה ילד ערבי קטן אולי בן שבע וצועקת שגנב ממנה. לקחתי את הילד ואמרתי לאשה תקראי לשוטר, אבל אל תכי את הילד. הילד אגב צעק שלא גנב מאומה. אנשים מסביבי כעסו עלי שאני מגינה על ערבי ועניתי אני מגינה על ילד קטן. כשהגיע הפקח הסתבר שהילד לא גנב והוא שוחרר ללכת.

לפני כחודש קניתי באחד הדוכנים בשוק. הנער ששירת אותי נראה נסער ודבר במהירות עם אדם מבוגר יותר כנראה אביו. האיש המבוגר קם ואומר לי שהילד זוכר אותי שהגנתי עליו, הם מודים לי ואינם רוצים תשלום ממני. החיוך והשמחה של שניהם לא ישכחו ממני.
מרתה

מרגש עד דמעות, וכל כך אנושי.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)