מי המכוער
ֶהנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 243 שם.
למרות גילי, ניסיוני והעיסוק באין ספור סיפורים על תובנותיהם, אני עדיין נוטה לשפוט מהר אנשים ולגבש עליהם דעה ממפגש ראשוני.
וכמו ללמדני שיעור, הפנתה שולי ברק, ידידה חיפאית, את תשומת לבי לחוויה קטנטונת ששיתפה אודֵיה קורן בתוכניתה בגלי צה"ל.
ולפעמים בסיפור קטן כזה יש יותר חוכמה מִסֶפֶר שלם. כמו שירי הַייקוּ יפנים, הקצרים מאד, החסכניים במילים, אבל בעלי המשמעות והמסר.
וכך סיפרה אודֵיה:
עמדתי בסופרמרקט בתור לקופות העצמאיות. אנשים שם לא עומדים בתור כמו לקופה רגילה אלא שואלים, כמו פעם בקופת חולים, מי האחרון בתור ונעמדים אחריו. האחרון שעמד שם היה אדם שחיצוניותו אינה מלבבת, שלא לומר מוזנחת, שיניו לא מטופלות, נראה ממש מכוער בעיני. שאלתי אותו בנימוס אם הוא האחרון בתור לקופות והוא ענה לי בלגלוג: 'לא, רק את בתור! את יודעת כמה זמן אני עומד כאן?'
למען האמת נעלבתי מהתגובה שלו, מההתנפלות שלו. מה כבר שאלתי?!
ניסיתי בכל זאת לא להשיב באותה המטבע ולהיות נחמדה אליו אבל הוא המשיך לשדר פרצוף חמוץ. כבר קטלגתי אותו לאיזו מפלגה הוא מצביע, ואיזו קבוצת כדורגל הוא אוהד. הבנתי שאיתו ביחד לא ננצח.
ובעודנו עומדים בתור המבולגן, עמדה שם גם אישה צעירה עם פעוט שישב בעגלת הסופר שלה, תינוק ג'ינג'י חמוד שחייך אל כולם. הוא אחז בידו בובה וברגע מסוים הוא השליך אותה לריצפה ,או אולי הבובה פשוט נשמטה לו מהיד.
עמדו בתור בערך חמישה עשר אנשים לפחות. ומכולם… מכולם… הוא, אותו הגס רוח המכוער, היה היחידי שעזב את העגלה שלו וניגש להרים את הבובה. הוא חייך אל הפעוט, השיב לו את הבובה, והפעוט שלח אליו חיוך מקסים בחזרה.
פתאום אני התכערתי! בבת אחת כול נקודת ההשקפה שלי לגביו התהפכה, ואמרתי לעצמי: 'מתי כבר תלמדי!?'כשהוא הסתובב לחזור לעגלה שלו עינינו נפגשו. אני הרמתי לכיוונו את שני האגודלים שלי, כמו לייקים, ופתאום נהיינו ל 'ביחד ננצח'.
(כך סיפרה אודיה קורן בתכניתה בגלי צה"ל עם נתן דטנר 'בטלים בשישי')
וכפי שאמרתי בפתיח – כמה קצר וכמה חומר למחשבה מכל זווית שתסתכלו על האנקדוטה הזו.
כי הרי לעיתים תגובה של מישהו יכולה לנבוע מאיזה כעס, משקע, או סתם יום רע שלא קשורים בכלל לאירוע, והאיש במהלך יום רגיל הוא אולי אדם טוב-לב .
אז אולי רושם ראשוני הוא חשוב אבל לא תמיד אומר הכול? ואולי אנשים הם לא עקביים ויכולים להיות לעיתים גם וגם? ואולי חשוב שלא להיתקע בשיפוט, להבין כמה אנחנו מתכערים לעיתים, ולאפשר לעצמנו גמישות מחשבתית.
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 21 במאי 2026
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה,
תודה על השיתוף בסיפור שלאודיה קורן.אכן, לפעמים אנחנו ממהרים לשפוט,
אבל כשעומדים בתור ארוך שלא נגמר מן הסתם הפרצוף זועף,
תודה
חג שמח