שיעור מהשכן

אורלי פרגר, ידידה טובה מאורלנדו שבארה״ב, העבירה אלי את הסיפור הנוגע ללב הבא. היא לא ידעה את המקור. הנה בתרגום חופשי שלי מאנגלית, מסופר בגוף ראשון:

אמי התקשרה אלי בוקר אחד וקולה מעט עצוב: ״מר בלסר נפטר אמש בלילה. ההלוויה ביום רביעי.״

הקשבתי לה ותמונות מימי ילדותי צפו ועלו בי. כנראה ששתיקתי התארכה. ״אתה עדיין אתי, ג׳ק?״ היא שאלה.

״אני כאן.״ השבתי. ״עבר קצת זמן מאז שחשבתי עליו. משום מה נדמה היה לי שהוא נפטר כבר לפני שנים.״

״אז הוא דווקא לא שכח אותך. בכל פעם שראיתי אותו הוא שאל עליך. היו לו זכרונות רבים מהימים שבילית ׳בצד שלו של הגדר׳ כפי שהוא כינה את ביתו.״

״אהבתי מאד את הבית הישן שלו.״ אמרתי וראשי עדיין מלקט זכרונות.

״אתה יודע ג׳ק, אחרי שאביך נפטר היה זה מר בלסר שנכנס לנעליים של הגבר הבוגר שמשפיע על חייך.״

״אני יודע.״ השבתי. ״הרי זה היה הוא שלימד אותי נגרות והרבה דברים אחרים שהוא חשב אותם לחשובים. אני אגיע להלוויה אימא.״

למרות עיסוקי הרבים קיימתי את ההבטחה ועליתי על הטיסה הראשונה לעיר ילדותי. ההלוויה של מר בלסר היתה צנועה וקטנה, ללא משתתפים רבים. ילדים לא היו לו ומרבית קרוביו כבר נפטרו. לפני שנסעתי לשדה התעופה לשוב לביתי הצעתי לאמי שנעצור לרגע לבקר בבית השכן, פעם אחת נוספת. שם, על מפתן הדלת, עצרתי לרגע. זה היה כמו לעבור למימד אחר, מעין דילוג לאחור במנהרת הזמן.

הבית היה בדיוק כפי שזכרתיו. כל צעד טמן בחובו זכרונות… כל רהיט… כל תמונה… ואז עצרתי לרגע מביט מסביב. ״איני רואה את הקופסא. היא איננה.״ אמרתי ואמי הביטה בי תוהה לכוונותיי.

״על שולחן הכתיבה היתה מונחת תמיד קופסא מוזהבת קטנה, תמיד נעולה. שאלתי אותו אין ספור פעמים מה יש שם בקופסא, והוא תמיד ענה את אותה התשובה – ׳משהו שאני מעריך יותר מהכל!׳ והנה הקופסא אינה כאן יותר. כנראה כבר לעולם לא אדע מה הוא העריך ביותר.״ את המילים האחרונות כבר מילמלתי לעצמי.

חלפו שבועיים –

יום אחד בשובי הביתה מהעבודה חיכתה לי הודעה בתיבת הדואר שחבילה הגיעה עבורי לבית הדואר הקרוב. ולמחרת בבוקר ניגשתי לאוספה. החבילה הייתה עטופה בניר ישן ונראה היה שנשלחה לפני יובלות. כתב היד היה קשה לקריאה אבל כתובת השולח צדה את עיניי: ׳מר הרולד בלסר׳

התיישבתי ברכב ותלשתי את עטיפת הניר. ודאי ניחשתם, ידיי אחזו אז בקופסא המוזהבת של מר בלסר ובמעטפה שהייתה צמודה אליה. בידיים רועדות פתחתי את המעטפה ונשרו ממנה מפתח מוזהב זעיר ופתק: ׳עם מותי נא מיסרו את הקופסא על תכולתה למר ג׳ק בנט. שם הדבר שהערכתי בחיי יותר מכל!׳

בזריזות פתחתי עם המפתח את הקופסא. בתוכה היה מונח שעון כיס מוזהב. העברתי אצבעותי בעדינות על המכסה המעודן של השעון ואז באחת שיחררתי את הקפיץ של המכסה. על החלק הפנימי של השעון היו חרוטות המילים הללו, שהופנו אלי: ״ג׳ק, אני מודה לך על זמנך – הרולד בלסר.״

מחנק טיפס לגרוני כשהבנתי. הדבר שהוא העריך ביותר בחייו… היה הזמן שהקדשתי לו…

חייגתי לג׳נט מזכירתי ובקשתי ממנה לבטל את כל הפגישות ביומני ליומיים הקרובים. ״ קרה משהו?״ היא נחרדה.

״אני זקוק לזמן איכות עם בני…״ השבתי לה בלחש.

(שלחה אלי אורלי פרגר. המקור לא ידוע. לאחר  שהעליתי את הסיפור לבלוג שלחו אלי קישור לאתר snopes.com שם הסיפור מופיע תחת הכותרת  ׳הרולד הלך לעולמו׳)

לפני כמה שבועות נתקלתי במחקר, שאיני זוכר את מקורו, בו נשאלו אנשים בוגרים על השפעות משמעותיות מימי ילדותם. מירב הבוגרים הזכירו  כחוויה משמעותית מפגשים של ׳אחד-על-אחד׳ עם ההורה. ללא אחים, ללא אחיות או משפחה – אחד-על-אחד עם אחד ההורים.

אז בואו ניקח זמן למפגשי איכות עם ילדינו ולאלה מאתנו שיש להם עדיין הורים, בואו ניקח את הזמן להיפגש גם אתם, אחד-על-אחד, ולהקשיב ולהתעניין בהם כאילו לא רק עולמנו הוא המרכז האחד והיחידי.

גמר חתימה טובה

זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

שוקה שלום,
תודה על עוד סיפור עם תובנה מעניינת.
כמו תמיד מרגש.
גמר חתימה טובה,
אורית

שוקה שלום,

עם פרסום הסיפור – יש לך כבר זכות נוספת – קבעתי עם הבן שלי ארוחת צהריים (אחד על אחד כדברי…..).
סיפור נוגע ומרגש.

גמר חתימה טובה לך ולכל עם ישראל.
הרצל.

אני מאוד מקווה שזה מקרה אמיתי. סיפור חמוד עם מסר חשוב.
גמר חמימה טובה – אסתי

הי שוקה
אתה לא מבין (או שאולי כן…), עד כמה אתה משמעותי עבורי.
הסיפורים שלך נוגעים ופוגעים ומכילים המון אהבה, זה סיפור מקסים שהוא כולו אמת אחת גדולה, כי בסוף הדרך שלנו אנחנו מצטערים רק על הדברים שלא עשינו…, ואנחנו מפוייסים עם הדברים שעשינו. להיות עם האהובים שלנו זה מהות החיים.

כרגיל סיפור נוגע ללב ומתאים לתקופה, ימים של חשבון נפש. תודה לך שוקה על סיפוריך וגמר חתימה טובה
שוש

שוקה היקר
כרגיל סיפוריך מאוד נוגעים לליבי שתיהיה לך ולמשפחתיך גמר חתימה טובה אושר ובריאות

תודה, כדברי הרולד,על מי שאתה לקוראי הסיפורים שלך. גדולה היא היכולת להודות ולהוכיר, גם שיחה עם ילד קטן והוכתרת תודה שלנו עושה אותנו המבוגרים לאנשים טובים יותר ובוודאי ערכיים יותר למאזין הצעיר ורצוי שעה אחת קודם. הסיפור מרגש ומלמד אותי לדבר היום עם הצעירים שסביבי ולתת להם את התודה שמגיעה להם. גמר חתימה טובה ותודה לך ובאי ביתך. אבי וקס

שוקה שלום
תודה לך על הסיפורים הנפלאים,והמרגשים
שאתה שולח.
הרבה תובנות.
שנה טובה ומהנה.

ראשית רציתי לאחל לך שנה טובה
ותודה על סיפורך,שתמיד יש בהם מוסר השכל.
הסיפור כשלעצמו מרגש אותי ,ונוגע בי אישית.
יש לי אמא מבוגרת בת 90+,ואין יום שאני לא משוחח
איתה טלפונית מספר דקות,למרות שאין לה מה לחדש לי.
אבל אני יודע שהיא ממתינה לשיחה זאת בכליון עינים.
אני תקווה כי ילדינו שהיום "מאד עסוקים בעולמם" ידעו
בעתיד להתייחס להורים בהגיעם לזיקנה.
אני בפועל יגביר את ביקורי אצל אימי מלבד שיחות הטלפון.
חג שמח,והמשך לשלוח לנו סיפורים מהחיים.

ישראל

שוקה שלום

תודה על ספור מקסים שכזה.
לא לחינם אנו מצווים בלוחות הברית "כבד את אביך ואת אמך"
וזוהי מהמצוות הבודדות ששכרה בצידה….למען יאריכון ימיך.
שנה טובה לך ולבני ביתך.
בברכה-שרה

שוקה

רוצה לכתוב ולחלוק איתך סיפור איך ואיפה כותבים …
סליחה על אי המומחיות המחשבית …

היי שוקה,
את הסיפור שמענו כל המשפחה בעת נסיעה לביקור אצל הסבתא – ממש קלע את הסיטואציה. יש לך המון סיפורים על ערכה של משפחה וחשיבותה לחיי כל אדם ואדם. אהבתי מאוד את הסיפור, למעשה כולנו.
תודה על זיקוק נוגע ושמחתי שכל המשפחה האזינה.
שבוע טוב-משולי.

זוהי תגובתה של תמר שנשלחה אלי ישירות וקבלתי רשותה לכלול אותם בבלוג:
לשוקה היקר שלום ורוב ברכות,
תודה.
לעיתים הבית המלא בנים ובנות חתנים וכלות נכדים ונכדות (וגם סב וסבתא זקנים) נראה כמקור השמחה והנחת הגדולים ביותר – לכולם. בני הדודים משחקים זה עם זה והמבוגרים מתקבצים בהרכבים שונים במהלך החג או השבת או "סתם" יום של חופש – כמה נפלא וחשוב. אולם, בסופו של היום , כאשר הבית מתרוקן מן הצלילים והקולות, ובין הקירות מהדהדים רק שיירי קורות ומקרים מסופרים, אני לא תמיד מסוגלת להצביע על תקשורת אמיתית עם אחד או אחת כלשהם. לכן הדברים ששלחת פורטים על מיתר חשוף התוהה מה מקומו, ולפתע מצא בדבריך תיבת תהודה נהדרת. הנה קבלה חשובה לקראת השנה החדשה – לחדש וליצור מפגשים וזמנים של אחד על אחד, פנים אל פנים, ולהתחבר מחדש. כמה נפלא. תודה.
גמר חתימה טובה
תמר

לשוקה שלום .
מזה זמן אני מאזין לפינה שלך בצהרי יום שישי ונהנה הנאה מרובה,
אני נהנה מהסיפור ומוסר ההשכל שלו וכן מהדרך בה מסופר .
כעת אני גם נהנה לקרוא . מאחל לך שתמשיך ותספר זיקוקין עוד זמן
רב .אני מודה לך על ההנאה המרובה שאתה גורם לי וכנראה לעוד הרבה מאד אנשים .
עמי .

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)