איש זקן ונרגן
סיפור מספר על זקן אלמוני שנפטר במחלקה גריאטרית של בית חולים קטן בארה"ב. האחיות הניחו שהוא לא השאיר מאומה בעל ערך, אך כשעברו על חפציו הסְפורים הם מצאו שם פיסת נייר מצהיבה עם פואמה שהוא כתב. תוכנה של הפואמה הרשים כל כך את הצוות שהם הפיצו את זה בין כל עובדי המוסד, ובהדרגה, העיזבון הזה לדורות הבאים החל להופיע בעיתונים, תפס כותרות והסתובב ברשתות האינטרנט. הנה שירו של הזקן האלמוני שהוא קרא לו "איש זקן ונרגן", בתרגום ובחריזה חופשית שלי מאנגלית:
איש זקן ונרגן
מה אתן רואות, אחיות? ……. מה אתן רואות?
מה אתן חושבות …….. כשבי אתן מתבוננות?
איש זקן ונרגן….. לא חכם במיוחד?
שהרגליו מוזרים…… ומבטו בוהה ולא חד?שאת מזונו הוא מגיר משפתיו ….. שהוא לא משיב?
גם כשאת רוטנת אליו…. תאכל, ואולי כבר תגיב?
שנראה כאילו אינו שם לב …… למה שאת עושָה
וכמו להכעיס תמיד נעלמת לו …. גרב או גופיה מהכביסָה?ושלפעמים, גם אם מתנגד ….. הוא נותן לך כרצונֵך לעשוֹת
לרחוץ, להאכיל, לטייל …… ובשמיכה לכסוֹת?
זה מה שאתן חושבות? … זה מה שאתן רואות?
אם כך, פיקחו עיניכן אחיות …. אינכן בעצם בי מביטות!אני אומר לכם מי אני ….. כך כשאני יושב כאן, אכן,
יושב ללא מילה …. ומציית לפקודתכן.
אני ילד קטן, רק בן עשר…. בן לאב בן לאֵם
עם אחים ואחיות … עם הרבה אהבה מהֵם.אני נער צעיר בגיל העשרה …. עם התלהבות ותאווה
חולם שעוד קמעא….. תגיע אהבה.
אני בן עשרים כבר חתן …. הלב מחסיר פעימה
זוכר את השבועה …. שהבטחתי לעלמהועכשיו, בן עשרים וחמש ….. יש לי ילד מְלֵא תום
שזקוק לי כמדריך …. שאבטיח לו בית וחום.
גבר בן שלושים …. ילדי גדל מהר
ושנינו מחויבים ….. האחד לאחרבן ארבעים, וילדַי …. כבר עפו מהקן
ורעייתי נשארת לצִדי …. מבטיחה אתי להזדקן.
בן חמישים, והנה שוב …. תינוקות לרגלי משחקים
כן, נכדים עכשיו בביתנו צוחקיםוגם ימים שחורים מגיעים …. אשתי נפטרה, נשארתי יחיד
אני מביט אל העתיד …. הכל נראה מפחיד
וילדי …… הם בעולמם, מגדלים דור
ואני חושב על אהבה שידעתי … בכל השנים לאחוראני עכשיו זקן בימים …. והטבע כה אכזר
אני חשוף לבדיחות …. וחש מנוכר.
הגוף כבר חלש …. החוסן מתפוגג
ובחזה יש אבן …. היכן שקודם היה לב מתמוגגאבל בתוך זה הגוף, בתוך זו הגוויה ….. עדיין בחור צעיר מסתובב
ועכשיו והנה שוב …. לבי המוכה שוב מתרחב
אני נזכר בשמחה …. נזכר גם בכאב
ואני חי ואוהב ….. את כל חיי מכל הלבאני חושב על שנותיי, מעטות מידי …. שחלפו מידי מהר
ומקבל את העובדה הקשה …. שלא לנצח אשאר
אז פיקחו עיניים אנשים …. הביטו ביזה לא זקן נרגן … הביטו טוב יותר …. זה אני!
(השיר נכתב על ידי דייב גריפית מטקסס, תרגום חופשי שלי מאנגלית)
פשפשתי קצת לוודא את נכונות הסיפור ומתברר שהסיפור על מכתב שנמצא בין חפציו של אדם זקן שנפטר הוא כנראה רק אגדה. למעשה זה שיר שנכתב על ידי דייב גריפית ופרסומו אולי בא מהאגדה שנקשרה אליו. אבל, אגדה או לא, השיר הקטן הזה הוא תזכורת נוגעת ללב בפגישותינו עם הורינו המבוגרים או עם אנשים זקנים אחרים. שם בפנים, מעבר לחזות החיצונית השקטה שלפעמים בוהה, יש איזה שהוא אני, עולם ומלואו!
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (96)
שוקה, יום חמישי, 08 בדצמבר, 2011
"איש זקן ונרגן" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה ידידי, שאפו על התרגום… כיף לקרוא ואני מזדהה עם כל מילה מהשורות האחרונות בסיכומך, במיוחד כעת, במצבם של ההורים של אלי… עצוב.
שתהיה לך שבת שלום.
שוקה יקר,
כמו תמיד – סיפורים מהחיים שלעיתים חונקים את גרוננו. אנחנו חושבים בצעירותנו שתמיד נשאר צעירים ושהזקנה תפסח עלינו…
היחס שלנו ושל החברה אל הזקן ואפילו אל הקשיש הוא מנוכר ולעיתים חסר כבוד והערכה. אנו כעת בגיל הנקרא: קשיש ולצערי בשנים האחרונות כשאתה מנסה להשתלב בעולם העבודה – לא מתייחסים אליך כלל בגלל גילך ה"מופלג". אני רוצה לשתף כאן אותך ואת קהל הקוראים בפתיח שאותו הוספתי לקורות החיים שלי – וראה זה פלא הפתיח הזה גרם להרבה מקומות עבודה לפנות אלי – לא בגלל הכישורים והניסיון אלא כפי שנאמר לי לא אחת – כאשר הצעירים שקבלו את קורות החיים שלי קראו את הפתיח הם נזכרו בהוריהם והדבר "ניער" אותם וגרם להם לפנות אלי ולהציע לי עבודה.וזה הנוסח:
מעסיק/ה יקר/ לתשומת לבך!
ייתכן וקורות החיים שלי מעידים על 'כישורי יתר' למשרה זו, אך אני מבקשת שלא תפסלו את מועמדותי על הסף. אני אשה לא צעירה, בעלת ניסיון רב בתחומים רבים – אך אני מודעת למגבלת הגיל הקיימת כיום בגיוס עובדים – ולכן אני אתגמש למשרה זוטרה מכפי שעשיתי עד כה ואעשה זאת ברצון רב. תנו לי צ'אנס ולא תצטערו. זכרו – גם אתם תהיו מבוגרים…
זה טיפ שאני שולחת לכל מחפשי העבודה שהם "קשישים" – לעתים צריך "לנער" קצת את הצעירים – כפי שעשה אותו אדם שכתב את השיר על הזקן הנרגן.
שוקה שלום,
סיפוריך תמיד מקסימים, מהנים ובעלי מוסר.
לפעמים אני מרגיש צורך להדפיסם.
אשר על כן הנני מציע שתוסיף כפתור להדפסה.
בתודה על סיפוריך מחממי הלב.
אמציה
כולנו נגיע לשם. הצעירים רק לא יודעים, שגם הם.
כמי שעברה עם הורים את החוויה הכואבת אני מודעת לכך, מאד מאד.אני מרשה לעצמי לשלוח לחברי את הסיפור.
כמובן עם קישור לאתרך.
היי שוקה,
מזדהה עם כל מילה, ומאוד חבל שהתבונה והחמלה בדרך כלל מגיעות
בגיל המבוגר ולעיתים כשכבר מאוחר מדי, והורינו כבר לא איתנו…………..
בציפיה לזיקוק הבא,
ריקי
היי שוקה
מרגש,מציאותי,וכל כך נכון.
כמה נפלא לקרוא. להפנים. ולהעביר לדור הבא.
מחכה לזיקוק הבא.
תודה לך ושבת שלום.
היי שוקה! הסיפור עצוב עד דמעות. דור בא ודור הולך ועולם כמנהגו נוהג…הרבה אנשים מנפנפים בהצהרה "אכול ושתֹה כי אין מחר" וכשמגיע הרגע שהם הופכים סיעודיים – נגמרו המשאבים לטפל בהם בכבוד.
היי שוקה 10.12.11
קראתי את הזקן הנירגן ומי לא חווה את זה במשפחתו? ,כל כך
נכון עצוב ומרגש כאחד.
האם אוכל לקבלאת השיר באנגלית? מודה לך מראש באם תוכל להעבירו
אלי במייל.
כיף לקרוא המייל ועוד יותר להאזין לך בשידור,לא תמיד יוצא.
בתודה
ג'ודי
שבת שלום שוקה היקר,
וואי..וואי..וואי…כמה בכיתי והתרגשתי מהסיפור הנפלא,האמיתי,המרגש הזה אני מתכוננת להדפיס סיפור זה בגדול ,למסגר ןלתלות אותו באיזה מחלקה בבית החולים שאת שמה לא אציין כמובן עקב "צנעת הפרט" ונדמה לי שכל מס' שבועות אמסגר מכתב זה ואחלק לעוד ועוד מחלקות או מוסדות למינהם שיפנימו ויסגלו לעצמם דפוסי התנהגות שונה לאיש מבוגר,חולה ונתון לחסדי אנשים אשר יטיבו,יעזרו,יחזקו ויעשו טוב עם החלש והחולה.כל אחד חייב לחשוב על עצמו מה היה רוצה ואיך היה רוצה שיתנהגו איתו כאשר ייחלה,יזדקן ויהיה זקוק לעזרה ובהתאם לכך להתנהג עם הקשיש,הזקן,המבוגר והמסכן ,זה המוטו שצריך ללות אותנו לאורך הדרך. רק המעטפת החיצונית של הזקן השתנתה והתקמטה ,הרצון לחיים,נשאר קיים ושריר בכל גיל,לזכור "כל אחד מגיע יומו"
שוקה כרגיל,אתה מיוחד עם סיפורים מיוחדים גדולים מהחיים תודה רבה ענק.
בהערכה רבה, רבקה אביב
שוקה בוקר טוב
מאוד הצטערתי ביום שישי מאחר ולא שמעתי את ה"זיקוק" בקולך.
והבוקר אני קוראת את השיר וכל כך מזדהה עימו כי אבי לצערי נמצא במצב זה לא של נירגנות חלילה אבל עצוב וניטלה ממנו השמחה.
למזלנו אנו משפחה ברוכת ילדים ואחיי הגרים בסביבתו מסייעים בידו כמה שרק אפשר. כל כך עצוב ומפחיד לדעת שגם עלינו לא יפסחו קשיי הגיל.
אבל אני תפילה שהמחקרים שיבואו ופרסי הנובל שבדרך יגרמו לכך
שנזדקן בכבוד יתר ולא נהייה זקוקים לאחות בחדר החולים.
תודה לך שוקה על המילים הכל כך נוגעות ונותנות המון חומר
למחשבה.
שבוע נפלא ורק בשורות טובות – שרה
היי שוקה , חבוק חם ממני עומר ,מאחר ואני כבר בגיל השלישי ,
המעצורים יותר משוחררים ופשוט ירדו לי דמעות ומאוד הזדהתי איתו , למרות שאני לא סעודי , אשלח לבני משפחתי ולנכדיי " למען יאריכון ימיך " ,
בלחיצת יד חמה !! ממני עומר !!
אחות,(בחלוק לבן)בת,אמא ,רעיה.מרגש.אמיתי . מילים נהדרות, נוגעות כל כך.
שרהלה.
שוקה היקר,
הדמעות זלגו חופשי, אפילו לא ניסיתי למחותן…
כמה קשה להגיע לגיל הזה-רק המחשבה נוסכת בי דיכאון.
אני גרה ליד בית אבות ואני רואה אותם יום ביומו מטיילים להם במדרכות הרחוב, רובם מנידים לעומתי ראש לשלום עם חיוך וזה עושה לי טוב על הלב.
אני שמחה שהרבה מהמגיבים לזיקוק הזה ידפיסו זאת ויפיצו הלאה לכמה שיותר. הסיפור הזה כל כך אנושי, והוא מעורר את מי שקורא לחשוב על כל אלה שבגיל השלישי ואולי בפעם הבאה תהיה התייחסותו אחרת, קצת יותר עם רגש והתחשבות.
תודה עבור הזיקוק החשוב מאוד. אין לי ספק, כמו שתמיד אני מציינת, שיש לך את היכולת והכשרון לעורר, דרך סיפורך הנבחרים, קהל רב של מאזינים.
יישר כוח- מעריכה כתמיד- שולי.
שבוע טוב.
שוקה היי, קראתי בשקיקה את הסיפור הנוגע ללב וחשבתי על כל הדודים למשל שהיגיעו לגיל דומה והוא פשוט מתאים לכל אחד ואחד מהם, בעצם הוא יתאים לרובנו, כי אלה בדיוק החיים..
ועוד רציתי להגיד לך שוקה שאני חסידה של התוכנית עם פרנס ביום שישי{ובימים-א-ד} והסיפורים שלך ממש כייפים
.