גם וגם
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 245 שם.
בדרך כלל אנחנו נוטים לייחס לאנשים תכונה מרכזית אחת שמאפיינת אותם. אם מישהו קמצן בעינינו אז הוא לא יכול להיות נדיב, וזו שתמיד רצינית בוודאי לא יכולה להיות שטותית. האמנם?
ת'שמעו סיפור:
גדי היה אי של יציבות. זו הייתה תכונתו הבולטת. שלושים שנה מנהל ייצור מוערך באותו מפעל. יום אחד זימנו אותו למשרד, אמרו 'התייעלות', 'בינה מלאכותית', והגישו מעטפה. קרקע היציבות רעדה.
כשחזר הביתה מוקדם אשתו שאלה: 'מה…?'
'משכו לי את העוגן.' ענה.חשבה שיתפרק, אבל הוא הכין קפה ופרש מסמכים. בדק חסכונות, ביטוחי מנהלים, כמה זמן אפשר להחזיק מעמד, ואמר בהיסוס: 'משכו את העוגן… אולי אפליג למחוזות אחרים.'
היו חבויים בו זוגות מוזרים של תכונות – מצד אחד רציני, מרובע, איש של תוכניות עבודה. מצד שני, היה מסוגל לשלוף באמצע ישיבת הנהלה ספר שירים של יונה וולך, נתן זך או שימבורסקה, ולבקש רשות להקריא שיר. 'זה מנקה את המוח' היה אומר, והמנכ"ל הסכים ואמר שזו אתנחתא מעניינת.
והיה בו עוד משהו – ידע להקשיב. אנשים היו נכנסים אליו לפעמים רק כדי לפרוק. במשפט או בשאלה אחת מדויקת הוא ידע לפתוח סכר.
לדוגמא, כשהבן שלהם נכשל בבחינה חשובה במתמטיקה, גדי במקום להטיף מוסר, לקח אותו לים. 'תראה,' אמר לו, 'הגלים שועטים קדימה, אבל גם נסוגים. בלי הנסיגה – כאילו אין לגלים תנופה.' הבן לא הבין אם אביו מדבר על מתמטיקה או על החיים, אבל משהו נרגע בו. את מועד ב' הוא צלח.בימים הראשונים גדי עוד עבד על קורות החיים החדגוניים שלו, ואז התחיל לדלות מהמגירות מַחְבָּרות ששרבט בהן פעם – רעיונות, מחשבות, תיאורים של אנשים מהמפעל. פועלים עם חלומות. מנהלים עם פחדים.
רונית תפסה אותו שקוע בָּמחברות. 'מה…?' שאלה כהרגלה.
'נזכרתי שיש בי עוד משהו, קצת שַכוּחַ,' אמר.חודשיים לאחר שפוטר פנו מהחברה וביקשו שיעזור להם כיועץ חיצוני. 'האונייה שלי כבר הפליגה, העגן הועלה', הסביר והשיב בשלילה.
חלף חודש וגדי הוזמן להרצות בהתנדבות בְּמתנ”ס על משברים בתעשייה. 'מה לי ולהרצאות?' חשב, אבל הלך.
עשרים איש באולם וגדי על הבמה מדבר על ריצפות ייצור אבל איכשהו גלש מהמכונות לבני-האדם – על מנהל שנלחץ, על פועל קר-רוח. בסוף ניגשה אליו אישה: 'אהבתי את הרגישות. את הגלישה מהמכונות לאנשים.'
ואז הזמינו אותו לסדרה בחברת היטק והפעם בתשלום. מישהו העלה סרטון שלו לרשת. פתאום התחילו להגיע פניות לקהלים שונים.רונית הביטה בו ערב אחד יושב מול המחשב. 'מה…?' שאלה בסיגנונה, 'עדיין מחפש עבודה?'
'לא,' אמר. 'מחפש מילים'.התחיל לבנות מצגות: איך להקשיב, איך לזהות פחד, איך לפעמים לסגת לפני שמאיצים.
חבריו הקניטו: 'פסיכולוג עָלֶק?'
'רק טכנאי של סיטואציות.' ענה, והחל לשלוף סיטואציות מניסיונו ומקולגות. צרף אימרות, קיטעי שירה, בהדרגה הפך למרצה מבוקש. השרטוטים הומרו במילים.
בְּנו, זה מהגלים בים, אמר לו פעם בארוחת שישי: 'אבא, לא ידעתי שיש בך את זה. אתה מתגעגע למפעל?'
'כן, אמר גדי בכנות. 'אבל גם לא.'
'איך גם וגם?'
'כי אני אוהב מכונות, אבל גם אוהב אנשים ואוהב מילים, ואוהב במה. חשבתי שצריך לבחור ביניהם, חבל שלא ידעתי קודם שאפשר גם וגם.'
'אז הפיטורין היו מתנה?' היקשה הבן.
גדי הביט בבנו בחיבה: 'הפיטורין היו תגלית. פוטרתי מהמכונות ומהיציבות, והתקבלתי לעולם המילים, לעולם ההרפתקה. המעטפה שקיבלתי הכניסה את גיר ההילוכים שלי לרוורס. נסעתי מעט לאחור כדי לנסוע אז קדימה לכיוון חדש שלא היה חסום, כמו הגלים בים… הגלים שנסוגים לאחור כדי לקבל תנופה ולשוב ולהתקדם… זוכר?'(מקור הסיפור לא ידוע)
ד"ר אַל סיבֶּרט, בסיפרו 'יתרון הגמישות', מזכיר את חשיבות הנסיעה הזו ברוורס, כדי להיחלץ מדרך חסומה. לדבריו מרבית האנשים אכן אינם ערים לכך שיש כנראה לכולנו תכונות מנוגדות, במיוחד לאנשים עם אינטליגנציה ריגשית מפותחת – אותו 'הגם וגם' שבסיפור.
הוא משתמש באנלוגיה מעניינת של ברז – שבאמצעות ידית אחת אתה שולט על התערובת הרצויה של המים החמים והקרים ועל עוצמת הזרם. וכך גם אנחנו יכולים להיות רציניים ושובבים, יצירתיים ואנליטיים, אימפולסיביים ומעמיקים, אמיצים ופחדנים. ואנחנו שולטים בַּתערובת כמו באנלוגיית הברז.
אז טוב לגלות שזה הגיוני שאני גם איש של מיספרים, רואה חשבון, וגם איש של סיפורים…
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 18 ביוני 2026
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה