אהבה ועלבון ביחסי סבים – נכדים
אני חוזר לסיפרו החדש והמיוחד של הפסיכולוג, ד"ר עֵלי כ"ץ, "הקן שאינו מתרוקן".
הוא מקדיש פרק לנושא שאולי איננו מדברים עליו – עלבון ביחסי סבים ונכדים. הוא מתכוון לעלבון של הסבים והסבות, לא של הנכדים. האם למרות תחושות האושר הגדול עם נכדינו (ראו את כמות התמונות של הנכדים בקבוצות הווטסאפ שלנו…) יש לנו גם תהיות מטרידות, שלעיתים יש תחושה שאין לגיטימציה להעלות אותם?
הנה תמצית מחוויה אישית של ד"ר עלי כ"ץ בעצמו:
בקיץ נסענו רעייתי ואני עם בתי ומשפחתה לחופשה בסיציליה. אני זוכר את הרגעים שישבתי בלילה לבדי בגינה שמחוץ לחדרנו במלון, נסער ופגוע בעוד כולם ישנים. לא הבנתי כיצד ייתכן ששני נכדיי, פַסְפוּסים בני שש ושמונה, אוחזים בידם בכוח שגורם לי להרגיש מושפל עד שאינני מצליח להירדם.
ההתחלה הייתה מבטיחה. בנמל התעופה ניתלו הילדים על עגלת המזוודות והסתחררתי איתם בעליצות לשאגות השימחה שלהם. במטוס התנדבתי לשבת איתם מאחור ולספר להם סיפורים שהמצאתי.היומיים הראשונים היו נפלאים ואז… כפי שקורה לעיתים עם ילדים, הם התהפכו עלי. 'אני לא רוצה שסבא ישב איתנו' רטן ליאו נכדי בקול צווחני כשטיפסתי מְלֵא אושר למושב האחורי ברכב הגדול. 'לא רוצים את סבא, לא רוצים את סבא' הצטרפה אליו גם אחותו במקהלה, שמיד הזכירה לי חוויוֹת ילדות עצובות מבית-הספר היסודי.
בהתחלה העדפתי לא להתייחס ועברתי למושב הקידמי. אבל הנכדים החמודים שלי כנראה הריחו דם והגבירו את היחס הדוחה אלי. 'למה יש לסבא שיניים צהובות?' שאל ליאו נכדי וכולם פרצו בצחוק. לא חשבתי שזה מצחיק אבל התאפקתי.
בלילה, כשישבתי בגינה במלון, חשבתי שאני יותר קרוב לנכדה האחרת מאשר לשני הנכדים שאיתי בטיול. במוחי הקודח תיכננתי לקנות לה מתנה יפה וגם אקפיד שנכדיי שאיתי בטיול יראו ויקנאו. ידעתי שאני עושה מניפולציות, ממש כמו נכדיי, אבל לא חשבתי… רק הירגשתי.
למחרת ניגשה אלי ג'ולי בִּתי ואמרה לי שכדאי שנשוחח. בִּתי חסכנית במילים אבל כשהיא מרצינה ורוצה לשוחח – אני מקשיב ביראת קודש.
"ליאו בכה אתמול בלילה," היא פתחה ואני קפאתי. "הוא הרגיש שכל היום כעסת עליו ולפני השינה הוא שאל למה סבא כועס עליו, ופרץ בבכי."
"באמת?" שאלתי וליבי הצטמק. "והוא ממש בכה?"
"כן," היא הנהנה "הרי אתה יודע שהוא ילד רגיש."
הרגשתי שעיני מתמלאות דמעות. עצם המחשבה שהוא חושב עלי בלילה ובוכה שברה את ליבי. הבנתי כמה אני משמעותי בחייו.
"אתה נראה מופתע," ג'ולי הקניטה אותי, "מה? אתה לא יודע שהוא מעריץ אותך?"
גימגמתי שאני יודע ובכל זאת לפעמים לא יודע.
"כשהוא נרגע," המשיכה ג'ולי, "הסברתי לו שלומר לאדם מבוגר שיש לו שקיות מתחת לעיניים או שיניים צהובות זה מעליב. ביוזמתו הוא אמר שלא יעשה זאת שוב. אבל אבא," והיא נעצה בי את עיניה, "אתה צריך לעזור לו לרדת מהעץ."
"מה את חושבת שעלי לעשות?" שאלתי את בִּתי, זו שבמירב שנותיי אני הייתי בעל התשובות והנה התהפכו היוצרות ואני הרגשתי קטן וחשוף מולה.
"פשוט לך אליו וחבק אותו," היא חייכה אלי, "אתה הרי יודע זאת טוב מכולנו."
חיבקתי את הגוף הקטן שלו והוא לחש באוזני שהוא אוהב אותי. אני כמובן לא בדיוק שמעתי וביקשתי שילחש בקול רם יותר. הוא צחק ואמר, "סבא, אתה לא שומע כל-כך טוב רק אמרתי לך שאני אוהב אותך." גם אני צחקתי וחשבתי שלילדים שלי יש תפקיד חשוב בקשר שלנו עם נכדינו. וכך גם לילדים של כל הסבים. אני מאמין שרבים מהילדים שלנו אינם ערים לחוסר הביטחון הבסיסי שטמון בתפקיד הסבוּת.
(מסיפרו של ד"ר עלי כ"ץ "הקן שאינו מתרוקן" בהוצאת 'מטר')
לפני משבר הקורונה אירחתי לסוף השבוע את שני נכדיי בני התשע והאחת-עשרה. הוריהם נסעו לנפוש.
בצהרי שישי, בעודנו סועדים, סיפרתי להם את הסיפור שאני אמור לשדר ברדיו באותו היום בתוכניתו של פרנס. הם התמוגגו מהסיפור, שבמקרה התאים גם לילדים. 'ספר לנו עוד…' הם ביקשו.
אחר-הצהריים, כשהסיפור שהוקלט באותו הבוקר הועלה לשידור, פתחתי את הרדיו וציפיתי שהם יקשיבו ברוב קשב ויתגאו בסבא שלהם מעל גלי האתר. אחרי דקותיים, בעוד קולי עדיין באוויר, שניהם היפנו ראשם ושקעו במסכי הטלפון שלהם מתעלמים לחלוטין מקולי. "כבר סיפרת לנו את זה… לא מעניין לשמוע שוב…" הם רטנו מבלי להרים את עיניהם.
ונזכרתי בסיפור של עלי כ"ץ… ובלעתי עלבוני…
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי 16.04.20
ואני ממשיך עם הצעתי משבוע שעבר – כתבתי כי אשמח להעביר בקולי מידי פעם שעה קלה עם סיפורי חיים מעוררי מחשבה למבוגרים שביננו הספונים בבתיהם בימי הקורונה והמעוניינים, ללא כל תמורה. ואכן במהלך השבוע כבר עשיתי זאת לחמש קבוצות נפרדות. אם טרם הצטרפתם אתם מוזמנים. כל מה שאתם צריכים זה אפליקציית זום במחשב או בטלפון הנייד ואז לשלוח אלי מייל או ווטסאפ או לטלפן ולומר שיש לכם עניין.
שוקה – 054-5786060 – shuka@dinur.name
"אהבה ועלבון ביחסי סבים נכדים" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה, אני בטוח שאינני היחיד שקורא באדיקות את סיפוריך. ונהנה מאוד !! יישר כח.
שוקה ידידי.
הפעם עשית אותי שלולית… יש לי נכד ועוד רגע מצטרף השני. ואני לא יכול לפגוש אותו עכשיו וזאת אהבה קורעת. תודה שהזכרת לי לאהוב ללא תנאי. רק בריאות היתר יגיע בזמן
לא ניתן לצפות את תגובות הילדים. לפעמים ההערות שלהם מגיעים ממקום לא ברור והם לא מודעים לכך.
תודה לך שוקה
אסתי
אשמח להצטרף לקבוצת zoom
היי שוקה יקר,
איזה יופי של זיקוק מלמד. אשתדל לזכור שאהיה סבתא…
אעביר זאת הלאה…יש לי מלא חברים שהם סבים וסבתות כבר…
תודה על הזיקוק הזה.
בידידות משול.