dearest Shuka , This story is so touching and can be a great point of discussion . A lesson to be learnt, – our actions affects our surroundings, good and bad. Do we often over look what we have , until it's gone? Hard and not a clear cut answer…….
Thank you so much for sharing
Xoo
Op

שוקה תודה…, אבל רק רגע… העיניים קצת….אתה מבין שורפות.., זה כל כך יפה וכואב.
זה לא רק זיקוק, זה שעון מעורר !! זאת מראה של עצמנו, ראי שמאפשר לנו לראות את עצמנו דרך הסתכלות על השני/ה.
זה סיפור שצריך לגזור ולשמור, זה סיפור שישמור אותנו מפני האגו שלנו, מפני האטימות הריגשית וחוסר הרגישות שלנו לאחר.
תודה שאתה מחזיר את הפרופורציות לחיים, בטח לכל אחד יש "סיפור דומה" בחייו, אבל לא לכל אחד יש – אותך.
תודה על המסר, מבטיח לא לשכוח.

אין ספק שזה סיפור שיש ללמוד ממנו. לאחר ביקורים חוזרים ונשנים בבית הדין הרבני (כעד מומחה, למזלי) אני בטוח ב-100% שהסיפור הזה היא הדרך הנכונה:

1) הדשא של השכנה לא ירוק יותר
2) לשכנה יש עוד שכנה עם דשא . . .
3) טוב שכן קרוב מאח רחוק, על אחת כמה וכמה, בני משפחה קרובים. אוי למי שמחפש במקום להבין שהמציאה הכי גדולה, הכי נאמנה, הכי ישרה נמצאת אצלו בבית
4) נכדים מגדלים בסוף שבוע ולא במיטה ליד.

תודה על פוסט מלמד מחכים ומעורר מחשבה.

יהודה

שוקה בוקר טוב

שמעתי את הזיקוק בתוכנית "העונג השישי" והדברים שנאמרו ליוו אותי זמן רב.
והיום כשקראתי זאת הסיפור ריגש אותי מחדש וזה הזכיר לי פסוק מהמקורות:עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ.
טוב נעשה כולנו ונדע להעריך את מה שיש בביתנו ולא נפזול לצדדים.
תודה שוקה שאתה מאיר את עיננו מידי שבוע.
סופ"ש נעים-שרה

הסיפור הזה נוגע ללב ומוכיח שאפשר לשקם נישואים, כמו במקרה הזה שהסתיים בכאב.
תודה שוקה

שוקה
מטלטל ומרגש
תמיד לזכור הנתינה יוצרת אהבה,
וכשמפסיקה האהבה צריך לייצר נתינה (גם מחמאות)
והאהבה חוזרת,מתאים גם כלפי הורים ילדים וחברים.
שבת שלום
איתי

לא אבוש להודות כי אני אוהב את אישתי מזה 25 שנה עד אין קץ,
בפוסט הזה ריגשת אותי עד מאד…

תודה רבה שוקה!
מרגש ומאיר כתמיד!

הזכיר לי סיפור תלמודי דומה(ייתכן ששימש השראה לסיפור הנ"ל)
מעשה באשה אחת שגרה על חוף הכנרת בכפר דייגים ששמו צידן, לאחר ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. הלכה היא ובעלה לפני רבי שמעון בר יוחאי, כי ביקשו להיפרד זה מזה.

אמר להון רשב"י: חייכם! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה.

הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום טוב ועשו סעודה גדולה, ושכרתו אשתו יותר מדי.
כיון שנתישבה דעתו עליו אמר לה: "בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, טלי אותו ולכי לבית אביך". מה עשתה? לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: "שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא".

בחצי הלילה – ניעור משנתו. כיון שהתפכח מיינו, אמר לה: "בתי, היכן אני נמצא?" אמרה ליה: "בבית אבא".

אמר לה: "מה לי בבית אביך?"

אמרה לו: "ולא כך אמרת לי בערב: 'כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך' – אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!"

הלכו להם אצל רבי שמעון בר יוחאי, ועמד להתפלל עליהם, ונפקדו.
(על פי שיר השירים רבה פרשה א', סימן ל"א)

שלום שוקה.
כאמור שמעתי את הסיפור מפיך ברדיו וזה הותיר בי מחשבה,
וכעת שאני קוראת זה עמוק יותר,אמיתי ומרגש.
תודה לך שוקה שאתה מזכיר לנו כמה טוב מה ששלנו.
שבת שלום ותודה.

שוקה היקר,
דומני שהזיקוק הזה, יותר מכולם, גרם לי צמרמורת.
איזה סיפור מדהים! סיפור שגורם לנו להרהר, פעם נוספת, מה יש לנו,
מה היה לנו ומה יהיה לנו…
שבת שלום,
ירדנה

שוקה, תודה רבה, הסיפור עצוב, עצוב מאוד, אמנם הגבתי כבר אך שוב אציין כמה כמה האשה בסיפור זה היא צדיקה אמיתית, אצילה וכמה כוחות נפש היו בה גם לכאוב כאב נפשי, גם כאב פיזי, גם להגן על ילדיה התאומים ולהתמודד לבד עם כל זאת, אי לכך המשוב שלי הוא, כל כאב, כל חולי, כל מה שמפריע, מעיק ומעיב עדיף ורצוי לשתף, לדעתי יש בכך הקלה ולו טיפה…אבל " יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע"
שבת שלום, שבת מבורכת, שבת קסומה ורגועה שתעבור על כולללנו,.

בהערכה רבה, רבקה.

מקסים
רק כאשר מגיע הרע מכל אנו מבינים מה החמצנו כל השנים

מדהים
איך שזוגות לא ידעים לשמור ולטפח את הקשר,ויוצאים לרעות בשדות זרים

זו גדולתן של נשים מיוחדות
של נשים שחוו אהבה ואימהות וידעו לנתב את רגשותיהן למקום הראוי
שוקה, אני מופתעת כל פעם מעומק ועצמת הזיקוקיים
נחמה

הסיפור הזה מזכיר לי את אבא ואימא שלי האהבה ביניהם לא הייתה משהו.
אבל כשאימא שלי חלתה בסרטן, אבא שלי הרעיף עליה אהבה כמו שהיא לא ידעה מעולם. קצת מאוחר מדי אבל עדיף מאשר בכלל לא. הוא טיפל ודאג לה עד יומה האחרון, כאילו נאחז ברגעיה האחרונים ומקווה שהיא לא תעלם לו.

שלום שוקה,
הפעם הבאת סיפור עצוב שעורר בי זכרונות ומשקעים אישיים.
סיפור עצוב!! לא רק הסוף העצוב, אלא מהלך החיים וההתמודדות של האשה עם המחלה. כמה אנרגיה השקיעה האשה בהסתרת המחלה מבני המשפחה, כמה כוחות נפש היא נאלצה להשקיע בהעמדת הפנים.
כל אלו יכלו להיות מתועלים להתמודדות עם המחלה רגשית, נפשית ופיסית.
כמה אטימות, כמה "עיוורון" כמה אדישות אצל הבעל לא להבחין מה עוברת אשתו, אם ילדיו.
הסיפור אינו רק סיפור על זוגיות, נאמנות, ובגידה, אלא בעיקר על השאלה, מהי הדרך להתמודד עם המחלה? את מי לשתף? כמה לשתף? האם אוכל לה לחשיפה? לרכילות? הבעות החמלה הרחמנות?
אני בחרתי להסתיר(מלבד אחיי ואחיותיי) וזה גזל ממני הרבה מאד כוחות(אוסקר יכולתי לקבל על המשחק ששחקתי במשך שנים).
בכדי שנשיג את ההקשבה יש תחילה את שלב השיתוף פתיחות הלב וההסכמה לחשיפה.
שנהיה בריאים.!!!!!

שוקה יקר,
סיפור יפה עם מסר חזק מאוד.
אהבתי את תגובתה של אתי – בנתינה ניתן להכניע כול דבר בעולם.
נתינה יוצרת אהבה.
על חוכמתן של נשים, כבר סיפרת המון לאורך השנים וזה עוד סיפור לאוסף. אני הולכת להעניק לכמה מחברותיי הטובות ביום האישה את כול סיפוריך על חוכמת נשים, כדי להעצים את היום- וכול סיפור הוא אוצר בפני עצמו ויש לי הרגשה שהן תאהבנה את המחווה הזאת…
תודה שוקה.

מתי להפסיק לבכות??? מצמרר.הוא לא הבין מדוע רזתה כל כך לו היה קצת שם לב אליה במקום לרעות בשדה אחר.מה שמיוחד כאן שאילו היו מתגרשים , הילדים היו עוברים שתי טראומות,גירושין ומוות ומה שהיה מערער ומנתק את הילדים מהאבא אולי לא פיסית אך נפשית,רוחנית ומעולם לא היו סולחים אך הזיכרון שלהם יחקק לעד שאבא ואמא היו מחובקים עד לרגע האחרון.

לגבי הסיפור : הוא עבר הרבה גלגולים והרי הם כתובים באתר האגדות האורבנית http://www.snopes.com/glurge/carry.asp
תקציר: הסיפוא הועלה לפורום מלזי בשנת 2004, גם בעילום שם, בלי איזכור לסרטן, ולקח לו כמה שנים לפרוץ החוצה מהמעגל הדרום מזרח אסייאתי.
בתירגום לאנגלית עבר כמה שינויים, וההקרבה של האישה התחדדה (נוסף סרטן), מה שהקצין את גישת הבעל לרעה.

מרגש יפה ומשכיל , אבל לשמוע אותך , שוקה , בקולך היפה מספר את הסיפור – יפה ומרגש שבעתיים . כל הכבוד !