החלטות

רבים מאתנו מתקשים בקבלת החלטות. הפחד משגיאה מנהל את מרביתנו ואולי במידה רבה של צדק. וזה מגיע בהחלטות משמעותיות כמו בחירת מסלול לימודים, וקריירה, ואחר כך זוגיות ודיור והגדלת משפחה. וזה נוגע גם בהחלטות פחות משמעותיות, החלטות של יום-יום – איזה מדיח כלים לקנות, לאיזה סרט ללכת הערב ותתפלאו… נתקלתי בלא מעט אנשים שגם מה לבחור מהתפריט במסעדה זו צומת החלטה קשה עבורם.

עם השנים למדתי שזמן ההתלבטות אינו תורם בהכרח לטיב ההחלטה ועם השנים גם למדתי שבמרבית המקרים גם לא נוכל לדעת על טיב ההחלטה כי לעולם לא נדע מה היה קורה לו היינו מקבלים החלטה אחרת.

ובהקשר הזה מצאתי באתר זר את הסיפורון הבא שמאד אהבתי. הנה הדברים בתרגום חופשי שלי מאנגלית ובשינויים קלים:

 

עיתונאי צעיר נשלח לראיין איש עסקים מבוגר הידוע בהצלחותיו העסקיות.

העיתונאי מתארח במשרדו המפואר של איש העסקים ושומע ממנו על היקף עסקיו, על דרכו הניהולית וההיסטוריה העסקית והאישית שלו.

לקראת סוף הראיון שואל העיתונאי בהיסוס: "אדוני… האם תהיה מוכן לשתף אותי ואת הקוראים בסוד ההצלחה שלך?"

איש העסקים הזקן מתרווח על כורסת המנהלים היוקרתית שלו, נשען לאחור, מתרחק מעט ממכתבת המהגוני המהודרת ואומר: "שתי מילים, בני, שתי מילים – החלטות נכונות!!"

העיתונאי מתקתק את התשובה המלומדת במחשב הנייד שלו.

"אז תרשה לי אם כך עוד שאלה, אדוני." ממשיך העיתונאי בנימוס: "האר את עיננו, איך לומדים לקבל החלטות נכונות?"

איש העסקים המצליח מתרווח יותר על כורסתו ועונה: "מילה אחת, בני, מילה אחת – ניסיון!"

העיתונאי מקיש את התשובה במחשבו הנייד, מגרד מעט בעורפו, ואז מקשה שוב: "שתף אותנו אדוני… כיצד אתה רוכש את הניסיון הזה?"

ואיש העסקים הזקן מתרומם מכיסאו, רוכן אל העיתונאי הצעיר ולוחש אליו כממתיק סוד: "שתי מילים, בני, שתי מילים – החלטות גרועות!"

 

(פורסם באתר Quora –ע"י  Pratham Jain מאי 2015)

 

אולי לא כולם יסכימו עם תובנותיו של 'איש העסקים המצליח' שבסיפור אבל בוודאי כולם יסכימו שהחלטות גרועות הם חלק מעולמנו ואת האנשים האסרטיביים, המתמידים והנחושים הן אינן מרתיעות. כדברי הציטוט המפורסם שגירסאותיו רבות ומיוחסות ליותר מאדם אחד: "מרבית האנשים אינם נכשלים ממש, הם רק מפסיקים לנסות…"

אז כדאי שנמשיך וננסה, שנמשיך להעז, שלא נחשוש מקבלת החלטות, כי מרבית סיפורי ההצלחה מסתירים בחובם היסטוריה של ניסיונות וכישלונות והחלטות גרועות, וכישלון הוא בדרך כלל אבן דרך להצלחה. 

 

זיקוקין די-נור

שוקה, ליון צרפת, יום חמישי,  16.3.17   

החלטות כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

Parnas 285 Decisions 24.3.17

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

היי שוקה,
הסיפור הזה מזכיר לי את אחד הבוסים שהיו לי בעבר (לא אתה, כמובן…) הוא תמיד התקשה להחליט. תמיד חיפש את המצויין, המושלם. ואני אמרתי לו שהאויב של הטוב מאד הוא המצויין… כדי לקבל החלטות צריך בנוסף לניסיון גם הרבה אומץ וביטחון בדרך שלך. ואז – גם אם נכשלת אתה יודע שניסית. וזה תמיד עדיף על לא לנסות ולא להצליח.
תמשיך ליהנות בליון ואנחנו נשב כאן לבד בחושך?

שלום שוקה,

"איזה חכם – הלומד מכל אדם" לדעתי מי שמשקיע משפיע,

מומלץ לנסות

יום טוב ומבטיח

אצלנו היו אומרים : הרב אונטרמן לא שבר מחרשה בחייו .
מי שלא עושה לא מנסה ומי שלא מנסה לא יודע ולוותר על ידע זה לוותר על כח .

הי שוקה וקוראים יקרים
התבוננות בעולמם של מחליטים (משום מה קוראים להם מקבלי החלטות – כאילו הם מקבלים אותם מבחוץ והם פאסיביים)מגלה כמה תובנות. בגלל שאנו מחליטים בסביבה מורכבת והולכת ונהיית מורכבת יותר ויותר , החלטה לבד- הופכת להיות הפחות מתאימה בחלק גדול ממצבי ההכרעה. לכן אני מדבר כאן על תהליכי החלטה בצוות:

1) מחליטים אינם מבחינים בין צורות שונות של התחבטות ועשיה לטובת התקדמות לעבר מטרות. יש ארבע צורות כאלו, שבארגונים שונים נקראים (שלא לטובת תהליך תקין) כולם "החלטות":
א) למידה והדרכה.
ב) פתרון בעיות.
ג)החלטה.
ד)סיעור מוחות.
יש הרבה מה להרוויח מהאבחנות של מושגים אלו זה מזה. ותקצר היריעה מלעסוק בזה כאן.

2) טעות טיפוסית של מחליטים היא לחשוב שתהליך החלטה מתחיל ונגמר בדיון בו עוסקים בהכרעה ממש בין החלופות.
למעשה גורל ההחלטה תלוי באורח דרמטי ב:
א) מה שעושים לפני הדיון בהחלטה, כהכנה לקראתו. בזה נכללים:
הכנת נתונים, חלופות וחומר רקע חיוני אחר.
בירור ותיקון מערכות היחסים בין המשתתפים בדיון מסוג החלטה. יחסים של התנשאות וכוחנות- מייתרים ניסיון להחליט יחד. יחד.
ב) דינמיקה שמנחה הדיון מעודד בין המשתתפים, והיחסים ביניהם עמם נכנסים לדיון.
ג) במעקב יישום ההחלטות.
מניתוח למעלה מאלף אירועי החלטה שתועדו בכתב (יש החלטות רבות שאינן מתועדות ואין דרך לדעת עליהן פרטים) גיליתי בזמנו שאחוז ההחלטות המיושמות באותם מפעלים נע בין 25% לבין 80 אחוז(נדיר ביותר).
יוצא שלצורך צבירת ניסיון מספיק בתהליכי החלטה אנו מתבקשים להשקיע הרבה יגיעה, הרבה מעבר למה שמרבית המחליטים מוכנים להשקיע.
למעשה , אין למרבית המחליטים, במרבית הזמן, מוטיבציה ראויה לשפר ביצועיהם.
כך קורה, שהסיפור הנ"ל מציף את שאלת המוטיבציה לשפור תהליכי ההחלטה.

שוקה שלום,

"הפסדתי יותר בגלל אי החלטה מאשר החלטה גרועה"
חבל שלא למדתי את זה הרבה שנים קודם.
בהחלט זמן ההתלבטות אינו תורם בהכרח לטיב ההחלטה, התתלבטות תמיד ישנה וטוב שכך אך ההחלטה חייבת לבוא בעקבותיה.

יום נעים.

שלום שוקה!
כידוע- אם לא טועים לא לומדים.
ואכן זהו סוד ההצלחה.
תודה על סיפור נפלא.

ביחס לזיקוק הנהדר, שוקה הרשה לי להביא תובנה מעניינת של אלה הנשאלים בסוף ימיהם, במבט לאחור, על מה הם הכי מצטערים (בלשון חופשית):
התשובה, כמעט תמיד, תהיה זהה:
אנחנו מצטערים על כל אותם דברים שלא עשינו, על חלומות שפחדנו להגשים, ועל מטרות שלא הצבנו.
ברוח הזיקוק, אולי נכון להוסיף: וגם על כל ההחלטות הגרועות שלא התנסינו בהן.

הי שוקה
הזיקוק הגיע בזמן נפלא והשתמשתי בו מיד כדי להראות משהו חשוב שהיה חסר ל"שדרת המנהלים"…,
ואתה ידידי, מזמן הגעת עבורי כמו שאומר הפתגם: "המורה מגיע כשהתלמיד מוכן…"
תודה שהייתי מוכן – ותודה שהגעת.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)