המזרָן של סבתא רַבְּתָא
אבי, ידיד טוב, השתתף לאחרונה בכנס עסקים והתיידד שם עם איש עסקים קנדי צעיר שישב במקרה לידו באחת הארוחות. הם שוחחו על יוזמות בעסקים, על ניצול הזדמנויות והבחור הצעיר סיפר לו אז את הסיפור האישי הבא:
הסבּא רבּא שלי, לבנוני נוצרי בשם אַבְּלַן ליאון, החליט בתחילת המאה העשרים לנסות מזלו בעולם הגדול ושם פעמיו ליבשת אמריקה, בגפו. הוא עשה כמה שנים בדרום-אמריקה, אחר כך בארה"ב ולבסוף נחת בעיירה קטנה שבאונטריו, קנדה. הוא פתח שם חנות קטנה לממכר כלי בית ופרטי ביגוד קטנים וביסס את החנות על ממכר באשראי נדיב למהגרים ובעיקר על הגינות רבה במחירים ובשירות. כשהרגיש בטוח בבחירת המקום ובפרנסתו הצנועה הוא נטל פסק זמן קצר ושב ללבנון כדי לאתר שותפה לחייו. מר ליאון מצא את לֶנָה, נישא לה והביא אותה איתו לקנדה.
בקומה השנייה של החנות הקטנה הם מיקמו את דירתם, ואהבתם פרחה שם וגם הניבה אחד-עשר צאצאים. חלום צנוע היה לה ללֶנָה – היא חלמה על מזרן הולם לחדר השינה שלהם כדי להיטיב את שנתה ואת שנת בעלה/אהובה לאחר יום עמלם הארוך והמייגע.
ויום בהיר אחד, אדון ליאון נסע לעיר הפלך הקרובה ורכש מזרן מודרני ומפנק – לימים של אז – כדי להגשים לרעייתו את חלומה. כשהגיע המשלוח בצהריים, הוא ביקש שיניחו את המזרן בכניסה לחנות. הוא סיפר ללנה על המזרן שקנה לה וחיכה לילדיו שישובו כדי שיעזרו לו להעלות את המזרן לחדר השינה שלמעלה.הוא שב לחנות לשרת את לקוחותיו והמזרן במלוא הדרו נשען על הקיר ליד החנות.
עובר אורח שעבר ברחוב נכנס לשאול אם המזרן למכירה.
"זו מתנה לאשתי… המזרן אינו למכירה." השיב לו אדון ליאון נחרצות. לא חלפו כמה דקות ועובר אורח נוסף נכנס לשאול על המזרן. הפעם הלקוח היה עקשן, לא קבל את הלא הראשוני והציע מחיר הגבוה בעשרות אחוזים מהמחיר שליאון שילם עבורו. אדון ליאון, שהיה מורגל לשולי הרווח הנמוכים בעולם המוצרים שבחנותו, היסס מעט ואז לא עמד בפיתוי, כסף עבר ידיים והמזרן עבר בעלות ונלקח משם.
בערב, נרגשת, שואלת אותו לנה: "הנישן על המזרן החדש הלילה?"
ואדון ליאון לא יודע את נפשו מרוב מבוכה, אבל יושרו גובר והוא מספר לה בגמגום את האמת: "כמה אנשים התענינו במזרן, הציעו לי מחיר גבוה בכמה מונים מהעלות… אז מכרתי למרבה במחיר… אני… אני כל-כך מצטער…"ולֵנָה, סבתא רבְּתא שלי, הביטה בו ברוך, לא נזפה בו, ואז… זיק של נחישות ניצת בעיניה: "אם אלו שולֵי הרווח," היא אמרה לאבי סבי "לך מחר עם הכסף שהרווחת… קח אולי גם מעט אשראי… וקנה כמה מזרנים כאלה ותתחיל למכור אותם בחנות. אנחנו נמשיך ונישן בינתיים על המזרן הישן שלנו…"
וכך היה.
חלפו מאז בדיוק מאה שנים ומהמזרן שנשען על קיר החנות הקטנה, מחוכמתה של סבתא רבְּתא שלי, ומנחישותו ויושרו של סבּא רבּא שלי, קמה רשת החנויות 'ליאונ'ס', אחת מרשתות הרהיטים הגדולות ביותר ברחבי קנדה. הרשת נסחרת בבורסה של טורונטו בשווי של קרוב למיליארד דולר קנדי, מעסיקה קרוב לשלושת אלפים עובדים, וידועה גם היום בהגינות מחיריה ובשירות המעולה שלה, הכול מורשת של אַבּלַן ליאון, סבּא רבּא שלי. "תשאל כל אזרח קנדי" סיים הבחור הצעיר את סיפורו "והוא יאמר לך שמשהו… לפחות משהו מהרהיטים בביתו בוודאי נרכש באחת מחנויות ליאונ'ס."(כפי שסיפר לי אבי ידידי)
אז שאלתי מישהו מקנדה… שפגשתי באקראי לאחרונה… וראה זה פלא… רק לאחרונה הוא עצמו קנה את סלון ביתו בחנות ליאונ'ס שבמונטריאול… באמת. פשפשתי גם באינטרנט ואכן סיפור המזרן הנשען על קיר החנות מופיע באתר האינטרנט הרשמי של רשת החנויות שהקים אדון ליאון.
אז כדאי שנהיה פתוחים לרעיונות ולהזדמנויות… ונזכור שגם דברים גדולים מתחילים ממשהו קטן… אולי מויתור קטן על נוחות בהווה… והרבה פעמים זה פשוט מתחיל ממשפט קטן/גדול של סבתא….
שתהיה לכולנו חופשת קיץ מהנה
שוקה די-נור
15 באוגוסט 2013
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
כמובן, סיפור מקסים.
סיפור בנושא דומה הוא על בחור שכל חייו אסף ציטטות של מפורסמים, ויום אחד אשתו הגתה רעיון- – לאסוף את כל המחברות שלו, לגשת לבית דפוס ולהדפיס אותן לספר, ובכך תהיה להם מתנה מקורית לתת לראש השנה. הוא קיבל הצעת מחיר מהדפוס, במחיר של 25 דולר אם יקח 10 יחידות, ו15 דולר אם יקח 100. הוא בחר 100 וביצע את ההזמנה, כאשר זה היה מוכן, הסתבר שבהצעת המחיר הייתה טעות, והמחיר של 15 דולר ליחידה מותנה בהדפסה של 1000 יח'. זו הייתה כמות גדולה מדי וגם לא היה לו את הסכום, אז הוא ניסה להציע את הספר למכירה בחנויות, במחיר של 20 דולר לחנות. לחנות הראשונה הוא נתן 5 עותקים, לחנות השנייה הוא נתן 5 עותקים, לחנות השלישית הוא נתן 5 עותקים וכן הלאה. לאחר כמה שעות, כאשר חזר הביתה, גילה שבעלי החנויות הזועמים מחפשים אותו – הם צריכים עותקים נוספים, כיוון שהספר להיט.
המהדורה הראשונה של הספר אכן הייתה 1000 עותקים, ואם בית הדפוס לא היה טועה בהצעת המחיר שלו, ולא היה מציב בפני היזם עובדה,
הספר "ספר הציטטות הגדול", ספר הציטוטים הנמכר ביותר בעולם, שתורגם להכי הרבה שפות – לא היה נולד בכלל.
ועל כך אמרו – האופטימי רואה הזדמנות בכל קושי, הפסימי רואה קושי בכל הזדמנות. כך או כך – שניהם נמצאים זה לצד זה, תמיד.
אין עליך שוקה,
מה שלי הכי נגע בסיפור זאת הצניעות, היושר, המקום של לאהוב את מה שאתה עושה, וזה הרי בדיוק אתה לא ?…
היי שוקה,
כרגיל לקראת סופ"ש אני מקבלת ממך סיפור נהדר ומקסים, וזה מוסיף להנאה והתענוג של המסָפֶּר והמקבל.
כן ירבו,
בברכת תודה,
ריקי
היי שוקה
כרגיל אני אוהבת את סיפוריך ואף םעם לא מתאכזבת. לסיפור יכול היה להיות סוף אחר הרבה יותר שגרתי, שלנה הייתה נעלבת והייתה פורצת מריבה ובסופו של דבר היו מתפייסים, קונים מזרון אחר וכו' אך הסבתא החכמה ידעה מכל דבר להוציא את הטוב וכמובן שגם יושרו של הסבא בא על שכרו ובקיצור סיפור גדול עם מוסר השכל ענק.
תבורך ותמשיך להפרות אותנו בסיפוריך.
שבת שלום
שוש
שוקה , קודם כל , ספור יפה ונחמד ,שנית ההיה הגון וצנוע ,
, שלישית , חשוב חיובית (ולא , חבל על מה שהיה אתמול )רביעת האמן במזל והוא יבוא .
וכל הסיפור , מה שנקרא לקח לחיים !!
לחיצת יד וחבוק חם , ממני עומר
לשוקה, תודה על סיפור מרגש ומחכים. שבוע מבורך, אורית
בוקר טוב שוקה
איזה סיפור מקסים ושובה לב. זה מזכיר לי פסוק מספר קהלת
שנכתב ע"י שלמה המלך שלפי המקורות היה החכם באדם.
"כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה…" .
כך גם בסיפור הנפלא שלפנינו כוונותיו הטובות של הסבא ויושרו
וצניעותה של הסבתא הובילו את הזוג להצלחה בעסקיהם.
תודה רבה שוקה על הסיפור המחכים.
שבוע טוב – שרה
איזה יופי פשוט תענוג .
אני מכיר יהודי מקנדה שהיה רואה החשבון של המשפחה
יש לו סיפורים מאד מענינים עליהם