חום של הורה

את ד"ר רפי רומנו לא הכרתי אישית, גם לא פגשתיו מעולם. ידעתי שהוא בתחילת שנות החמישים שלו, נשוי ואב לארבעה ילדים, מומחה בעל שם ביישור שיניים ומרצה מבוקש בחו"ל. בהקשר מסוים שוחחנו בהתכתבות על השפעות של הורים על התנהגותנו כבוגרים ואז, בחן רב, הוא סיפר לי את סיפורו הבא:

לפני כמעט 20 שנה ואני אז כבן שלושים בתחילת דרכי כמומחה צעיר ליישור שיניים, הייתי יורד  לאילת בטיסה, אחת לשבועיים, ליומיים של עבודת יישור שיניים עם ילדים אילתיים שזופים וחייכניים.
ובוקר אחד המתינה לי במרפאה אישה שפופת קומה, מבוגרת מעט מכפי גילה, מהוססת ומבוישת והיא מבקשת לשוחח איתי ביחידות.

במשרדי, בארבע עיניים, היא סיפרה לי כי היא אם חד-הורית, המגדלת לבדה את שתי בנותיה התאומות בנות ה-12. לאחרונה, כל בנות כיתתן החלו ליישר את שיניהן ואילו היא דחתה את הטיפולים כיון שמצבה הכלכלי לא אִפשר לה.
"שנים אני משמשת כאחות בבית החולים כולל משמרות כפולות," היא מספרת, "אבל לצערי המשכורת אינה מספקת. אז לאחרונה התחלתי לעסוק גם בעבודות ניקיון והצלחתי לאגור מעט כסף שאולי יספיק כדי לטפל ביישור השיניים של הבנות."

"ומדוע," שאלתי, "בחרת להביא את בנותייך דווקא אלי ולא לרפואה הציבורית שהייתה ללא ספק מקלה עלייך מבחינה כלכלית?"

היא הישירה אלי מבט, חייכה בעיניה העייפות ואמרה: " אתה צעיר, וודאי אינך אבא עדיין, אבל יבוא יום ותבין כי ההורה רוצה עבור ילדיו את הטוב ביותר, גם אם בתמורה נקריב את כל אשר יש לנו".
נבוך מגלויי האימהות ללא תנאי של האישה, השתתקתי, אבל אז נזכרתי בבקשתה לשיחה בארבע עיניים. "אז מדוע רצית לשוחח אתי ביחידות?"  שאלתי.

"העניין הוא כזה," היא השפילה את עיניה ואמרה בשקט: "בנותיי התאומות עושות הכול ביחד מינקותן, ובוודאי היו רוצות לעבור את החוויה של יישור השיניים יחדיו. בגלל ההוצאה הגדולה, יקל עלי מאד לממן אותן לא 'במכה אחת' אלא אחת אחרי השנייה. חשבתי שאם זה יבוא ממך הבנות תקבלנה את זה. התואיל בטובך לשתף אתי פעולה ולומר לאחת מהן שהיא זו שזקוקה להתחיל את הטיפול בעוד שלשנייה תאמר כי עדיף שתמתין עוד כשנה?"

לקחתי נשימה עמוקה, לא כל כך ידעתי מה לעשות, הרהרתי לרגע ואז בקשתי ממנה להביא את הבנות אלי עוד באותו היום. והן הגיעו. מטופחות, מנומסות ועדינות, נותנות כבוד לאִמן. כשחייכו אלי, הבחנתי בנקל בשיניים, שאכן דרשו יישור דחוף. העפתי מבט לאם, זו החזירה לי מבט מרמז על הברית שביננו, ואז… הפרתי את ההסכם. אמרתי לאם ולבנותיה שלדעתי הבנות זקוקות לטיפול מידי, ומכיוון שהתרשמתי מהקשר האמיץ בין שלושתן, יהיה לי לכבוד לבצע את הטיפול לשתיהן בעת ובעונה אחת… וללא תשלום כלשהוא.
ראיתי את זיק ההפתעה בעיניה של האם. היא לא הייתה מוכנה למחווה הזו. היא מלמלה כמה מילות מחאה בניסיון לדחות את המתת ולא להיתפס כנזקקת בעיני בנותיה, אבל אז הבחינה בַּהחלטיות שבקולי וויתרה. בנותיה רכנו אליה לחיבוק ארוך וממושך ואני התמוגגתי. איני יודע מי היה נרגש יותר, אני מהנתינה או הן מהקבלה…

במהלך השנה הבאה שיני הבנות התיישרו בהדרגה ובכל אותה התקופה התמלאה המרפאה בעוגות ומאפים מעשי ידיה של האם וכמו בבדיחה הידועה, לקוחותיי הניחו בוודאי שיש לי איזהו שהוא הסכם סמוי עם קונדיטוריה קרובה כדי להזיק לשיניים שלהם… ולסייע בפרנסתי.

קרוב לסיומו של הטיפול עוד הספיקה האם לעדכן אותי בגאווה כי התאומות נרשמו ונתקבלו לפנימיית "בויאר" היוקרתית בירושלים.  היא הייתה כה גאה בבנותיה, והחיוך היה כה גדול על פניה, עד שבדרך קסם היא סחפה אותי לחיבוק מתמשך שנתן לי לחוש כאילו גם אני שותף להישגיהן…

חלפו עשרים שנה מאז, איני בטוח אם אכן הייתה לאימהותה החמה השפעה עלי, אבל ברגעים של יחד במשפחה שלי אני מוצא את עצמי מציץ מידי פעם מזווית העין בילדי ואז נזכר בה, וגואָה בי אהבת ההורה. לא פעם עולה בי ההרהור: "האם אמי הייתה מנחשת שכך אהיה?"

שאלתי אז את ד"ר רומנו – "לראשונה אתה מזכיר את אמך, אני מניח שרכשת את כל זה מאמך מהבית?"
"תתפלא." השיב לי הדוקטור. "אמי, שכבר איננה, הייתה יקית במוצאה ובהתנהגותה.  הפגנת רגשות לא הייתה ברפרטואר שלה. היא דאגה אמנם לכל מחסורנו וחינכה אותנו להישגיות, אבל…  לא הרגשנו מעולם נתינה טהורה או חום שנבע ממנה. והנה ראה זה פלא – תראה איזו השפעה הייתה לכך עלי, כחוויה מתקנת אולי, מול ילדי ואפילו מול מטופלי…

זִקּוּקִין דִּי-נוּר (75)
שוקה, יום חמישי, 24 בפברואר, 2011

"חום של הורה" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. להאזנה לחץ על הכפתור שלמטה.

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

סיפור מרגש, בעיקר כי הוא לא סיפור, אלא "החיים עצמם".
כל הכבוד למי שמצליח "לברוח" מדפוסי ילדות לא מוצלחים שספג, מבלי לשחזר אותם.
בן מזל הוא מי שעבודתו מזכה אותו בהזדמנויות מסוג זה, כדי לנכס אותן לסוג של חוויות מתקנות,
ובעיקר על כך שהוא משכיל לזהות הזדמנות כזו ו"לנצל" אותה.
בני מזל מטופליו, ובוודאי שילדיו הפרטיים.
זה לא טריוויאלי.. רובנו לצערנו, משחזרים חוויות ילדות, גם באופן לא מודע.

רישומי עבר קשים מייצרים אחיזה או משענת לילד בכדי לשרוד.
יחד עם זאת, מתפתח כוח התגברות על התרחשויות דומות בחיים הבוגרים.
סיפור מלמד ונוגע.
סער

שוקה נהניתי לשמוע אותך השבוע עם סיפור המרוץ של האבא ובנו המוגבל

היי שוקה
סיפור מרגש ללא ספק, גם מפתיע. אני לתומי חשבתי שהאם תבקש לפרוס לתשלומים או שבסופו של דבר זו תהייה הצעת הרופא. התפתחות העניינים בהחלט הפתיעה אותי וגרמה לי לחוש התפעלות הן מהאם האוהבת והנחושה והן מהרופא. אולי בעיקר מהרופא שכך הגיב וגרם לאם לקבל ולא להתנגד. מרגש שבעתיים הסיפור שלו על אמא יקית שחוסכת במחוות כי זה היה החינוך והרופא שידע להעביר למשפחתו ובהחלט לתקן את חוויתו האישית. אהבתי גם את תיאורו לגבי הנאת הנתינה כי הרי ידוע שיותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק. כל טוב שוקה. תבורך
שוש

אם אתה זוכר התכתבנו כבר בעבר על השפעתם העצומה של הורינו עלינו במעשיהם ובהתנהגותם, מאז שאני קורא את "זיקוקיך" אני מודע הרבה יותר לדרך שבה ילדי רואים אותי ומה הם "יקחו" ממני לחיים ללא קשר לחינוך ולמה שרציתי שיקחו…
סיפור מאלף,כרגיל.

כמו אגדה
לעשות לזולתך ללא אינטרס וללא תמורה,
חזון אחרית הימים
הלוואי והיינו פוגשים בזה קצת יותר
תודה

שוקה היקר!
כמו תמיד – תענוג צרוף
תודה

שלום שוקה
כל סיפור שלך ממש לימוד לחיים.
תודה רבה ושבת שלום
איתי

סיפור מרגש. אכן כשיש מודעות אנו בוחרים מה לקחת ומה לשנות מהורינו.
הסיפור שלך הזכיר לי את רופא השיניים המקסים של משפחתי שבמקרה (בעקבות טיפולו בהורי חברה) נודע לי (לא ממנו) שלאנשים מבוגרים, שאין הפרוטה מצויה בידם, הוא נותן טיפולי שיניים במחירים סימליים, כך שלא ירגישו שהם מקבלים נדבה.

שום דבר לא הולך לאיבוד בטבע, הטוב חוזר כבומרנג במוקדם או במאוחר.

ערכה של מניה עולה ויורד, ברם ערכה של שמחה שגורם אדם לרעהו נשמר לעד.

לטעמי בבטנה של כל אימא אצור חום כלפי פרי בטנה באשר הוא רק הדרך להפיצו תלוי נסיבות.

אשריך שזכית לכישרון יכולת לב והזדמנות…

כסף יכול לקנות הכל ,בעצם לא הוא לא יכול לקנות אושר.צריך תמיד לזכור שלא הכל זה כסף אפילו בעידן שלנו.

שוקה יקר,
הרגע חזרתי מהליכת בוקר, כאשר אני מאזינה לסיפור ומודה לך על מפעל חיים נוסף שהצלחת להעניק לכל מאזיניך-הרצון לשתף אותך בסיפורים מהחיים שלנו. הנה עוד אחד מהפירות של אותו זרע שנטעת בלב מאזינך-ד"ר רפי רומנו.
סיפור כל כך נוגע בנשמה על אהבת אם לבנותיה ועל המחווה המקסימה של רפי ומה שאלוהים שלח לו על כך בתמורה-כאשר הוא כבר אבא לילדיו…שום דבר לא קורה סתם בחיינו ולדברים טובים שאנו מעניקים לזולת יש חוזק שמתפרץ במקום מפתיע ובלתי מצופה בהמשך מהלך החיים רק אז אנו מבינים את משמעותם של מעשינו הטובים בעבר והשפעתם.
אין ספק שוקה, שהינך יודע לברור את הסיפורים אותם אתה מעלה לשידור וגורם לכולנו רגעים של שפיות ואנושיות.
תודה איש יקר. האם חשבת לאגד את הסיפורים ולהוציא ספר- אני חושבת שהצלחתו של הספר תהיה באותה דרגת הצלחה של כל הספרים מסידרת 'מרק-עוף', זה מזכיר את הסגנון.
המשך לענג אותנו , להשכיל, ללמד ובעיקר לרגש – מעריכה מאוד שולי.

שוקה שלום
מי שנותן מקבל יותר ממי שמקבל .אין לי ספק שד"ר רומנו קיבל הרבה יותר ממה שנתן מכיון שאין ערך חומרי לסיפוק נפשי.
אני משתדל לעשות כל יום מעשה טוב אחד ואני מאחל לכל אחד שיעשה כך וזה יגרום לו אושר.

מענג כל כך…
תןדה על הכל.

שוקה בוקר טוב

כרגיל מידי שבוע אני קוראת ושומעת במקביל את מה ששמעתי ביום
שישי. הבוקר סיפורך נוגע בי שבעתיים. בסוף השבוע שעבר נפתר חבר
טוב של בעלי ושלי. היתה ב-שלום- חברנו נתינה אין סופית שלא נתקלים בה בחיי היום יום. ואני שמחה שזכיתי להיות חברתו של בן אדם מקסים שכזה. סיפורו של ד"ר רומנו מאוד מחמם את הלב שבוודאי מתהלכים ביננו הרבה אנשים עם נתינה והעניין נסתר מעיננו.
כל הזמן חינכתי את ילידיי לנתינה ואהבת הזולת ואולי בע"ה מעשים אלו ואחרים יביאו בתוכנו את השלום והשלווה שכה נחוצים
במדינתנו האהובה.
תודה רבה לך שוקי חברי על התובנות החוזרות ונשנות שאתה מביא לנו בסופי שבוע.
שבוע נפלא-שרה

סיפור מדהים ומלמד הרבה ואולי זה המקום לזכור לנצל את הורינו ומה שיש בנסיונם מהחיים ללמדנו כי כשכבר אי אפשר החרטה היא גדולה ומצערת

שוקי איש יקר ומיוחד,

סיפור ענק, סיפור מדהים, סיפור מיוחד שיש בו הכל מוסריות, טוב לב, נתינה, חינוך מצויין ואהבה בעיקר. תודה רבה ,לאחר שקוראים את סיפוריך מתחשק להשתדל להיות אנשים טובים יותר.

שוקה היקר,

גם הפעם,
אתה מצליח לרגש,
אבל אני מקנא בך יותר,
על שאתה זה שמתרגש כל פעם מחדש,
לפנינו,
בהכילך את הסיפור מפי אומרו.

רוב בני האדם לא מבקשים הרבה.
קצת תשומת לב, חיוך, מבט, וטפיחה על השכם.
הבעיה היא,
שיש כל כך הרבה כאלה שמחכים,
עד שהם לא שמים לב שבזמן ההמתנה יש באפשרותם לתת לאחרים.

דני בסן ניסח את זה טוב ממני, באחד השירים היפים שלו:
" מתי בפעם האחרונה,
עשית משהו,
בשביל מישהו? "

תודה שאתה עושה שוב ושוב,
ותודה,
שיש עוד רבים,
שעושים גם כן.

ישר כח,
יניב

שלום שוקה,
אני אוהב לשמוע אותך ונהנה מכל זיקוק שאתה פולט…
חשבתי שאולי אפשר להביא אותך לחוג חברים, אנשים בני גילך, להנעים לנו ערב של יום ששי, אם אתה נוהג לעשות מפגשים כאלה.
אם כן, אנחנו בטבעון, וגם מתגמלים כל אורח המנעים לנו ערב כזה.
אודה לתשובתך.
בברכה,
רענן אלוני
052-8602700

אודה להתייחסותך.
רענן

אגב, שמעון פרנס בעצמו היה אורח שלנו לפני כמה שנים.

היי שוקה היקר!
אני שומע את התוכנית של גלי צה"ל מהשעה 14:00 עד 19:00 במקום העבודה שלי ובתוכניתו של שמעון פרנס…אני שומע אותך מספר סיפורים שאתה מספר ומתמוגג מנחת,הסיפורים מאלפים…בהנחה שהם אמיתיים ובכלל תוכניתו של שמעון פרנס בת השעה…היא שווה את הכל…רק חבל שזו שעה אחת ולא יותר…כף לשמוע על הסיפורים שלך…..ושנפגש רק בשמחות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)