מנהלים שמשאירים חותם
אני מאמין גדול בניהול בגובה העיניים, בניהול אנושי, ערכי ומעורר השראה. לצערי, איני יכול לומר שאכן תמיד אלה סוג המנהלים העומדים בראש ארגונים מצליחים, ובכלל, שניהול אנושי הוא אכן ערובה להצלחה. אבל… אני אמשיך ואאמין במנהיגות מעצימה ומעוררת השראה באנשים, כּערך… למרות הכל.
בהקשר הזה, הקשיבו לחוויה האישית הקטנה הזו:
יום אחד אני נתקל בעיתונות הכלכלית בכתבה קטנה על מנהל עסקים ותיק במשק, כיום בגיל מתקדם, וסוּפַּר שם על מצבו הבריאותי המדרדר. אני פגשתי בו בחטף לפני הרבה שנים, בתחילת דרכי כבעל מקצוע צעיר, ומאז לא ראיתיו. השגתי את כתובת הדואר האלקטרוני שלו ושיגרתי אליו את המייל הבא:
שלום רון (שם בדוי) מכובדי,
אני לוקח אותך 40 שנה לאחור. אני מניח שלא תזכור את המקרה, אבל אני זוכר גם זוכר.
אני אז רואה חשבון וכלכלן צעיר שסיים לימודיו ונסע, כמו צעירים רבים אחרים, לטיול ארוך בחו"ל. לאחר שנה בחו"ל, נאלצתי לחזור ארצה שלא כמתוכנן, בגלל מחלה פתאומית של קרוב משפחה. מטופל בבן המשפחה, נשארתי אז בארץ וחיפשתי עבודה.בחברה, שאתה כיהנת בה אז בתפקיד ניהולי בכיר, חיפשו באותה עת כלכלן, ולאחר מיונים של עשרות מועמדים, כך הבנתי אז, ולמרות ניסיון העבודה המועט שלי, התקבלתי לשמחתי לתפקיד. הראיון הסופי היה אתך. מעוֹמס עבודה, כך הנחתי, הזמנת אותי לראיון בביתך. הערכתי זאת מאד.
התחלתי לעבוד תחת שרביטך העקיף, אך מהר מאד, מהר מידי לטעמי דאז ודהיום, נתברר לי כי חיידק ההרפתקאות המשיך לקנן בי, לנבוט, ולא נתן לי מנוח. חבל היה לי לאבד את המשרה החדשה המאתגרת, את האווירה המשפחתית שחשתי שהייתה שם, וגם הרי נתתי את מילתי … ומאידך… הייתי צעיר וכה רוצה להכיר וללמוד על העולם ולהכיר את עצמי יותר. ידעתי גם שהשקעתם כל כך הרבה בחיפוש מועמדים ונתתם לי הזדמנות… אז מה אני עושה?
התלבטתי קשות עם עצמי במשך כשבועיים ימים, ואז החלטתי להתייעץ ולשתף מישהו בהתלבטויות האלה. לא בחרתי באחד מהורי או באחד מחברי הקרובים… בחרתי להתייעץ בך. פגשתי אותך, שוב בביתך ושיתפתי אותך בלבטי, בכל לבטי, למרות שלא הייתה בינינו שום היכרות עמוקה. אני זוכר את האווירה כאילו זה עכשיו. את ההקשבה שלך, את ההבנה ובעיקר את החיוך. ואמרת בסופה של השיחה: "שמע בחור צעיר, אני מבין את שאמרת. לך אחרי ליבך. אין בי שום כעס, אנחנו בַּחברה נסתדר, שרק תהנה ושתצליח."
זה מה שאמרת לי. איחלת לי הצלחה והצעת לי ללכת אחר לבי. ואני רק שבועיים עבדתי אצלך ולבטח הנחתי לפִתחך בעיה לא פשוטה.
זה מי שהיית. לכאורה אין משל ואין נמשל, אין גם שורת מחץ, אולם זיכרון האירוע והגישה שלך, הם שורת המחץ. עד היום בעיני מנהל טוב, הוא זה שניחן ביכולת הקשבה, אבחנה והתחשבות. תודה על השיעור המאלף שמשמש אותי עד היום.
בברכה, שוקה
זה מה שכתבתי לו. חלף יום ואני מקבל מייל לתיבת הדואר הנכנס שלי:
שוקה יקר שלום,
בגילי המתקדם, ואני כבר עמוק בשנות השמונים שלי, אני תוהה פעמים רבות האם בצעירותי הייתי האדם שאני היום, או שמא רכשתי את מי שאני הרבה בהמשך, במורד או במעלה החיים. אין לי, לצערי, וידאו דמיוני שאני יכול לבחון בו כיצד התנהגתי כמנהל או כאדם בתחילת דרכי. והנה המייל הזה שלך אִפשר לי הצצה נדירה במכונת הזמן ואִפשר לי להתבונן בעצמי כאדם וכמנהל אז, שנים לאחור. איזו יופי של הזדמנות הענקת לי ותודה על המייל המפרגן והמחמיא.בברכה, רון
כמה חודשים לאחר מכן ואני לא בארץ, אני מקבל דואר אלקטרוני ממישהי בשם ענבל:
שוקה שלום,
איננו מכירים, שמי ענבל ואני בתו של רון. אבי הראה לנו את המייל ששלחת אליו. החזרת לו את הברק לעיניים בתקופה האחרונה של חייו. אבא נפטר לפני עשרה ימים וחיוך על פניו. את חליפת המיילים הקצרה ביניכם הנחתי על שולחננו בחדר האורחים במשך כל ימי השבעה, והיא עברה מאות ידיים ועיניים שקראו, ואני תקווה שגם הטמיעו. אני יודעת שהוא השאיר בך חותם במשהו קטן שעשה לפני ארבעים שנה. השבת לו באותה המטבע.
תודה מקרב לב
ענבל
היש צורך להוסיף מילה?
חג אורים שמח
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (69)
שוקה, יום חמישי, 2 בדצמבר, 2010
"מנהלים שמשאירים חותם" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
אין צורך להוסיף מילה… רק אחת – תודה
שוקה
כמי שעבד תחתיך, עלית על מורך
תודה
שוקה שלום
לא התאפקתי עד יום א' וקראתי את הזיקוק עכשיו, בד"כ אני מאזינה לך ברדיו וביום א' קוראת בעונג רב .
אני חייבת לציין שאני מאוד מקנאה בקודמי לתגובה שעבד תחתך.
תודה רבה וסוף שבוע נעים – שרה
סיפור מרגש ביותר
במסגרת החשיבה החיובית שסיגלתי לאחרונה,אני מאמין שיש עוד לא מעט אנשים ומנהלים כמו כמו האיש ההוא
בברכה
יואל
תודה על הזיקוק המיוחד!
ריגשת אותי, עד שדמעה נצצה בזווית עיני…..
כדאי שכל מנהל או מעסיק יקרא זאת.
חג אורים שמח
כרגיל, ריגשת אותי עד מאד בסיפור,מלמד שאנשים טובים בהכרח מצליחים ומשאירים חותם על הסובבים אותם.
חג שמח.
שוקה
אם חשבתי שאתה מפתיע כל פעם מחדש, אני לוקחת את המילים בחזרה
הייתי אמורה להבין כבר מזמן שזה מה שצפוי מבחור כמוך
הבנה ורגישות ומחשבה ויישום
שיהייה לך ולכל המשפחה חג שמח
שוקה איש מדהים,
אתה מבין כמה חשוב לומר תודה ולא לדחות לעולם, כי אינך יודע מה יילד יום. איזה מעשה ראוי ונפלא – להשיב ברק לעיניו של אדם.
יש בזה המון חן, המון חסד- תבורך.
סיפור ענק!
איך אמרת: שלפעמים הזוכה הוא לא רק המקבל אלא גם הנותן.
אין עליך-אתה אלוף בעיניי.
לא התאפקתי לחכות ולשמוע אותך ברדיו…
תודה – איש מואר שמאיר את הדרך לאחרים.
שולי.
הי שוקה
התרגשתי עד דמעות
חג אורים שמח!
שושי
שוקה יקר,
כבת מזל שאתה היית המנהל (הרשה לי לומר בהא הידיעה!) שלה בתחילת דרכה, אני מחזקת את הנאמר: גם ממרומי "גילי המופלג" ולמרות שעברו עשרות שנים מאז – אין לי ספק שאתה היית המנהל הטוב ביותר שזכיתי לעבוד תחתיו – ממך למדתי גם את רזי הניהול שליוו אותי כל הדרך אבל בעיקר אנושיות, חום והרבה הרבה אהבה ופרגון לאנשים שעובדים תחתיך.חבל שלא רבים המנהלים כמוך!
מאחלת לך עוד שנים ארוכות של הצלחה.
חג אורים שמח,
אהובה
שוקה היקר
אין לנו מנהלים רבים המתנהלים בגובה העיניים ולא יעצרו את העובדים תחתם מלהתקדם ולהמשיך הלאה. מעטים המנהלים שיפרגנו לעובדיהם ויתנו להם להתקדם הלאה גם אם זה פוגע זמנית ועפ"י רוב זה זמני כי לכל אחד יש תחליף. מנהלים – אל תחששו לתת לאנשיכם להתקדם. "החור שמשאיר העובד דומה לחור שנשאר כאשר אתה מוציא את ידך מדלי מים…." לכל אחד מאיתנו יש מורה לחיים או מנהל שאותו ניזכור לאור השנים.
תודה שוקי וחג אורים שמח למרות מה שקורה כרגע בכרמל!
השייח'
שוקה , יום טוב .
ראשית לכל , מה שמוצא חן בעיניי , שהנושאים שאתה מביא ,מושכים להתייחסות ,בימי חיי עבדתי תחת כמה מנהלים שבאו מהצבא . וחשבו שאותו נוהג נהולי זה עובד גם באזרחי , 80% של מנהלים כאלו הם כשלונות כלכליים , בארה"ב , במחקר ארוך הגיעו למסקנה שהנהול המשתף הוא הכלכלי ביותר , ולמה ? כי אנשי הבצוע והנהול שמתחת למנהל הראשי , הם כבר לא "כושים" אלא מהנדסים או טכנאים שהספוק בעבודה חשוב להם לא פחות מהכסף . וזה בא רק בשתוף בכל מה שקורה במפעל .
כל טוב , והמשך "לדגדג " ולעורר על ידי הנושאים המעניינים שאתה מביא !!
בידידות עומר
שוקה היקר המיוחד והמקסים , תבורך ותפילתי כן יירבו כמוך בארץ ובכל העולם כולו, מעשיך וסיפורך מחממים את ליבי ומרגשים עד דמעות "שאפו" , אשריי שזכיתי להיות ברשימת המכותבים אתך.
חושבת לפתוח או לא לפתוח ובכל זאת מסתקרנת וטוב שפתחתי עשה לי טוב, אנושי ואמיתי
תודה
שוקה,אתה מדהים!!
אני נהנת לקרוא את הסיפורים ומתרגשת כל פעם מחדש.
תבורך!!!
ועל כך אמרו זה לא מכבר,
יש כאלה שמשאירים רושם עז כשהם באים,
אחרים – עושים זאת בלכתם.
במקרה של רון (שם בדוי), זכה לעשות זאת בבואו, כמו גם בלכתו.
ישר כוח, על שנתת לו את ההזדמנות הזו.
שוקה שלום
שמעתי כבר כמה וכמה פעמים את סיפוריך היפים.
היום, בעת הסעת הילדים לתנועת הנוער הספקתי לשמוע את סיפורך בתוכניתו של פרנס על מנהלים שמשאירים חותם, התרגשתי ואפילו הצלחתי לדמוע(לא שזה קשה כל כך). הסיפור היה מרגש כל כך שאני מרגישה צורך להעביר הלאה….
מעבירה הלאה, בהצלחה
סיגל
שלום שוקה
היום נכנסתי לבלוג שלך לראשונה למרות ששמעתי אותך מספר פעמים ברדיו.
הסיפור שלך ריגש אותי מאוד ונזכרתי במפקד שהיה לי בצבא בשנת 1970-72 .למפקד הזה קראו פוקס(לא זוכר את שמו הפרטי).מאז אותן שנים לא נתקלתי באדם כמו פוקס שהיה זן מיוחד בדורו,כך מתברר לי המבט הסטורי,לאחר שהכרתי עוד כמה וכמה מפקדים ומנהלים במהלך השנים.
המיוחד בו בפוקס,שהיה גבוה מאוד כמאה ותשעים ס"מ לפחות ,שנתן הרגשה שהוא באותו גובה של כולם.היתה לחיילים תחושה שהוא מפקד,אבא,אמא,וכל מה שרצית באדם שאתה רוצה להיות בקרבתו.
כל בקשה\הוראה שלו התבצעה ברצון ע"י כל החיילים ללא יוצא מהכלל.
בודאי אתה שואל למה אני מזכיר את הבחור הזה עכשיו?
הסיפור שלך שוקה,החזיר אותי גם 40 שנה לאחור,גם משום ששמעתי לפני מעל עשור שנים שהקצין הזה ששמו פוקס(ובזמני היה סרן) נפטר.
אולי אני עושה צדק הסטורי עם פוקס ואולי אני עושה טוב לשארי בשר של פוקס שאולי לא יודעים מי היה ומה עשה ואיזה רושם השאיר עליואני מניח שגם על אחרים.
עכשיו כשאני כותב לך שוקה,אני לוקח על עצמי משימה שהייתי צריך לעשות מזמן.אברר מי הם קרובי משפחתו של פוקס ואודה להם שהיתה
לי זכות להיות במחיצתו של פוקס ,שלו והיה בחיים,היתה המדינה זוכה במנהיג יחיד ומיוחד בדורו.