מעשים אקראיים של טוּב-לב
ערב פסח לפנינו, חג של משפחה, של ביחד וגם של תשומת לב ומתנות. הקטע הזה, שקראתי בספרו של ד"ר ריצ'רד קרלסון, נראה לי מתאים לאווירת ערב החג, וכדאי גם לשנן ולחקות. הנה הקטע בתרגום חופשי שלי מאנגלית:
יש 'מדבקת פָּגוש' לרכב שנתקלתי בה פעמים רבות לאחרונה ברחבי ארה"ב ואפילו הדבקתי סטיקר כזה גם על פגוש רכבי. כתוב שם: "תרגל מֶחֱווֹת של טוּב-לב באופן אקראי ומעשים יפים חסרי הגיון". (Practice Random Acts of kindness and Senseless Acts of Beauty). אין לי כל מושג מי חשב על הרעיון הזה, אבל מעודי לא נתקלתי במסר חשוב מזה המתנוסס על רכבים שלפני בכביש. תרגול של מחוות טוּב-לב אקראיות היא דרך מאד יעילה להיות במגע עם תחושת ההנאה מהנתינה, ללא ציפייה למשהו בתמורה. התרגול הטוב ביותר הוא כאשר אינך מספר לאף אחד על מה שאתה עושה.
במפרץ סאן פרנסיסקו יש חמישה גשרים שהמעבר בהם כרוך בתשלום אגרה. לפני זמן רב, מספר אנשים החלו לשלם את האגרה עבור הרכב שהיה מיד מאחוריהם. הרכב היה מגיע לאחר מכן לחלון, הנהג היה מושיט ידו להוציא שטר של דולר, רק כדי לשמוע, "האגרה כבר שולמה עבורך ע"י הרכב הקודם." זו דוגמא למתנה ספונטנית ואקראית, משהו שניתן ללא שמישהו ציפה למשהו או בקש משהו בתמורה. אתם יכולים לדמיין לעצמכם את ההשפעה שהייתה למתנה קטנטונת כזו על הנהג ברכב! יתכן וזה עודד אותו להיות אדם נחמד וטוב יותר באותו היום. לעתים קרובות מֶחֱוָוה בודדת של טוּב-לב גורמת לשרשרת תגובות של מעשים טובים.
אין מרשם בדוק איך לתרגל ולהתאמן על טוּב-לב אקראי. זה בא מהלב. המתנה שלכם יכולה להיות הרמת לכלוך מהמדרכה בשכונה שאתם גרים בה, שליחת כסף במעטפה לא מסומנת כדי לאפשר למישהו הלחוץ פיננסית לחוש ברווחה זמנית, הבאת חיה פצועה לצער בעלי חיים, או עשיית עבודות בהתנדבות. תרצו אולי לעשות את כל אלה ואולי יותר. הנקודה היא, שנתינה זה כיף וזה לא בהכרח צריך להיות יקר.
ואולי הסִבה הגדולה מכולן כדי לעשות זאת ולתרגל טוב-לב אקראי, היא שמעשים כאלה מביאים אתם תחושה של שביעות רצון. כל מחווה כזו של טוב-לב גומלת מיד בתחושות טובות ומזכירה את הדברים החשובים בחיים – שירות, טוּב-לב ואהבה.(מהספר "אל תתרגש מדברים קטנים… והכול זה דברים קטנים" של ד"ר ריצ'רד קרלסון – כל הזכויות שמורות)
את שגית גולד, דיילת צעירה באל-על, פגשתי באחת מטיסותי מהמזרח. שוחחנו מעט והיא סיפרה לי שכשהיא חוזרת מטיסותיה מבנגקוק היא משתדלת להביא איתה משם כמה עיתונים מקומיים, או די.וי.די או בקבוק משקה מתאילנד. "לשם מה?" אני שואל.
"אה, אני מחלקת את הדברים שהבאתי לעובדים הזרים התאילנדים העובדים במושב שבו אני גרה." היא אומרת לי, "הם בטח מאד מתגעגעים הביתה, וכל כך נעים להם לקבל פתאום משהו עם ניחוח של הבית…"
איזו מֶחֱוָוה יפָה של טוּב לב ותשומת לב אנושית של בחורה צעירה….
שיהיה לכולנו חג אביב שמח ומלא בטוּב לב.
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (2)
שוקה, יום חמישי, 17 באפריל 2008
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
לשוקה, אדם יקר,
כמו שפרנס היה אומר: כמה, כמה, כמה שזה נכון.
בחיי, אני נתקלת בהמון מחוות קטנות, שמביאות את החיוך לפניהם של אנשים, סתם ביום חול ובלי סיבה.צריך לראות את העיניים של המקבלים בשביל להבין ולהתרגש.
אני בהזדמנות אשלח לך מאמר שפורסם בעבר בעיתון והגיע אליי דרך חברה והוא מדבר בדיוק על זה…כתבה מדהימה.
בהערכה למפעל זה של חייך- משולי.
תודה לך שוקה!
התרגשתי לקרוא!