עיסקי מקרקעין
מידי פעם מבקשים ממני ליידע כשיש לי מופע סיפורים הפתוח לקהל הרחב. אז לתושבי נתניה והאזור – הספרייה העירונית בנתניה הזמינה אותי להופיע במופע הפתוח לקהל ב 19 באוגוסט בשעה 20:00. הכרטיסים במחיר מוזל של 35 ש"ח. לחץ להזמנת כרטיסים.
ולסיפורנו…
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 223 שם.
דוד מונשיין, בן למשפחה ירושלמית ותיקת דורות, הכיר את העיר על יושביה כאת כף ידו. היה מוּכָּר כאיש של סיפורים ואת חוויותיו תיעד בטוריו בעיתונים ובספרים שהוציא לאור. לפרנסתו עסק בעיסקי נדל"ן. לפני כמה שבועות הלך מונשיין לעולמו ונתן זהבי הקדיש לו את טורו השבועי במוסף מעריב. הוא העלה שם סיפור קטן וצובט לב של מונשיין, שאולי יותר מהכול מעלה על נס את החיבור בין העולמות שלו – עולם הסיפורים (הרוח) והעיסוק בנדל"ן (החומר).
הנה תמצית מהסיפור:
אלישע לובלינץ', נולד בשלהי מלחמת השחרור וגדל בדירת דמי מפתח (תשלום הוני ראשוני מסוים ואחריו דמי שכירות נמוכים וזכות לגור בנכס לכל ימי חייו של השוכר) ברחוב הסולל בירושלים. אמו נפטרה כשהיה בן 9, ואביו טיפל בו מאז במסירות אין קץ. מכיוון שהאב עבד במשמרות בתנובה ונעדר לעיתים קרובות מהבית, אלישע תפס עצמאות בגיל צעיר.
הוא גנב בקבוקים ריקים מהמכולת ומכר אותם בחזרה, סיפק נחושת לפחחים במחנה יהודה, ובימי שישי עבד בשליחויות פרחים. כשהתגייס לצה"ל, היה לו כבר הון עצמי קטן ופיאט 500 חדשה.כשאלישע השתחרר, הוא מכר את הפיאט, ונסע לדוד שלו באנטוורפן. מהר מאוד השתלב בעסקי הנדל"ן של הדוד המיליונר ועשה חיל. אחרי חצי שנה, כשחזר לביקור אצל אביו, פגש סוחר מקרקעין ממולח מהזן שקונה דולר ב־40 סנט. אלישע התעניין בפעילותו העסקית של האיש והופתע לשמוע: "אני קונה מבעלי בתים דירות תפוסות בדמי מפתח".
אלישע היקשה: "אתה בן 90, מה ייצא לך מזה?" הסוחר חייך: "החיים קצרים והזמן ארוך, אני מחכה בסבלנות שהדיירים ימותו ואז השמיים הם הגבול".אלישע חזר לבלגיה כשהמילים הללו מנקרות במוחו. התייעץ עם הדוד, חזר שוב לארץ ופתח חברה לרכישת בניינים ודירות בדמי מפתח. החברה נועדה לאתר בעלי בתים שנמאס להם לחכות שדייריהם המוגנים יתפנו או ימותו, ולקנות אותם.
כבר אחרי שנה נרכשו בשיטה זו חמישה בניינים ועשרות דירות על ידי באי כוחו של אלישע, שהקפידו גם על איסוף עשרות השקלים מכל דייר ודייר מדי חודש בחודשו.חברת אלישע לובלינץ' מקרקעין בע"מ פעלה בזריזות וביעילות, ועד מהרה התפנה אלישע להמשיך בעסקיו חובקי העולם. בכל ביקור בארץ הוא המשיך להציע לאביו לקנות עבורו דירה מרווחת ברחביה, אבל אביו, ירוחם לובלינץ', סירב.
חלפו שנים, וירוחם לובלינץ' הלך לעולמו. אלישע היה אז בסינגפור ושכר מטוס פרטי כדי להגיע להלוויה במועד. במהלך השבעה הוא הזדעזע כאשר נודע לו מהשכנים שאביו קיבל צו פינוי מדירתו בגלל חוב של שכחה לבעל הבית בסך 385 שקל. "זה שבר לו את הלב וזה גם מה שגמר אותו", סיפר השכן מלמעלה.
ביום האחרון של השבעה הגיע לדירה אדם עם תיק מסמכים. "איפה אדון ירוחם?", הוא חקר. אחד השכנים ענה לו: "אתה לא רואה שיושבים פה שבעה? אדון ירוחם נפטר, הנה הבן שלו". האיש עם המסמכים תקע באלישע מבט חד ואמר: "אני משתתף בצערך. יש לי כאן צו פינוי משופט לאביך, אבל כיוון שהוא נפטר, עליי לבקש ממך לפנות את הדירה מכל אדם וחפץ בתוך 30 יום".
אלישע לקח ממנו את המסמכים, עיין בהם, ונדהם לגלות מי הוציאה את צו הפינוי נגד אביו: חברת אלישע לובלינץ' מקרקעין בע"מ.(תקציר מסיפור של דוד מונשיין מסיפרו 'היה הייתה פעם ירושלים' כפי שפורסם במוסף מעריב בטורו של נתן זהבי – 30 במאי 2025)
וחשבתי על תהפוכות הגורל ואיך הגלגל מסתובב לו. איך עולם העסקים חסר הרגשות, כמו בומרנג, חוזר ומכה בטעות במקומות הלא נכונים. וזאת אולי האירוניה הטראגית של הצלחה חומרית וכוח, שבאה על חשבון ערכים אנושיים בסיסיים.
הנה אלישע שהתחיל דרכו בתנאים קשים, והתעשר בזכות יוזמה, תושייה ועבודה קשה, ועם זאת, הוא אימץ מודל עסקי ציני שמבוסס אולי על ניצול חולשותיהם של אחרים. הגורל הטרגי מתגלה כאשר המערכת שהוא עצמו בנה – שנושאת אף את שמו – הייתה זו שגרמה, בעקיפין או במישרין, למותו של אביו.
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 17 ביולי 2025
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
על זה נאמר בפרקי אבות "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון"
אני עוקבת ושומעת בדבקות את סיפוריך, ולעיתים מספרת אותם לילדי ולנכדי שתרומתם למשפחתי אדירה.
יישר כח ותודה
וואו, איזה סיפור עצוב…זה הזכיר לי את ההצגה על אב ששיפץ מטוסים ורצה להרוויח והוא שיפץ מחומרים לא איכותיים ובנו הטייס איבד את חייו כי מטוסו, ששיפץ אביו, התרסק. לא זוכרת את שם ההצגה.
עבודה זאת אחריות צריך לדעת שמי שמזלזל עלול לפגוע באנשים…
אנא חזור אליי לספר לך סיפור מדהים!