בלב נקי
מידי פעם מבקשים ממני ליידע על מופע סיפורים שלי הפתוח לקהל. אז לתושבי נתניה והאזור – הספרייה העירונית בנתניה הזמינה אותי להופיע במופע הפתוח לקהל ב 19 באוגוסט בשעה 20:00. הכרטיסים במחיר מוזל של 35 ש"ח. לחץ להזמנת כרטיסים.
ולסיפורנו:
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 224 שם.
סיפור של הסופרת מרסל מוסרי כבר העליתי כאן. והנה צד את עיני סיפור נוסף שלה. סיפור אישי כיצד ויתרה על נוחות ועייפות לעשות משהו, שאני מאמין שמעטים מאיתנו היו עושים. הנה תקציר ממה שסיפרה:
לפעמים אני עושה דברים באימפולסיביות ובלי לחשוב עליהם יותר מידי.
בשבוע שעבר הרציתי באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים. ההרצאה הוקדשה לזיכרה של אחת מעורכות הדין שנפטרה והיא רק בת שלושים. בדרך הבייתה, לחריש, הרגשתי עייפות, כזו שמלווה אותי כבר תקופה ארוכה. רציתי רק להגיע הבייתה ולישון כמה שעות עד שאלך לאסוף את גפן, בִּתי, מהגן.
בגלל העייפות הזו ערכתי כבר בדיקות דם והכל יצא מצוין לשימחתי. הנחתי שהעייפות נובעת מבשורות איוב ששמעתי וחוויתי בחודשים האחרונים.
הגעתי הבייתה אחרי שתי עצירות לקפה, כי הרגשתי שעיניי ממש נעצמות. חלצתי את נעלי העקב, פשטתי את השימלה ונכנסתי למיטה. כשלא הצלחתי להירדם, הצצתי בהודעות הווטסאפ. בקבוצת הבייביסיטריות שבאזור שלנו מישהו כתב שהוא אלמן חרדי, ארבעה ילדים, והוא חיפש בייביסיטר לתאומות הקטנות שלו. רצוי שגם תנקה מעט את הבית, כי יש בָּצורת מְנָקים. תקפו אותו שבייביסיטר אינה מנקה ושהמחיר שהוא מציע נמוך מידיי. הוא ענה בעדנה והסביר שהוא לא כופה על אף אחת.
ציינתי שאני אימפולסיבית. כתבתי לו: 'היי, אשמח להגיע ולעבוד אצלך.'
האמת שלא התמיינתי לשום עבודה כבר מעל 12 שנה. הראיון האחרון היה בוואלה. יומיים לאחר מכן קראו לי למעריב, שם נשארתי עד היום.
הוא ענה לי בחזרה: 'היי, תוכלי גם לנקות קצת? אשלח סרטון של הבית.'
'בטח', כתבתי לו. היה לי עוד 4 שעות עד שאאסוף את גפן.
מפאת כבודו לא אתאר לכם את הבית – שקיות חטיפים על הרצפה, קורנפלקס וערימות בגדים על הספות, ומטבח שלא אפרט איך נראה.
'לא אספיק לסדר הכול, אעשה מה שאוכל.' כתבתי. הוא ענה לי שאפילו מטאטא וקצת קיפולים יעזרו ושלא אדאג לגבי התאומות, הן ישנות את שנת הצהריים, ועתידות להתעורר רק עוד שעתיים. שאל אם 50 ₪ לשעה זה בסדר והתנצל שזה מעט.
כתבתי: 'זו לא העבודה שלי, הכול בסדר.'
כשהגעתי לביתו, שלוש דקות נסיעה, הבנתי שהסרטון לא החמיא לביתו. הרבה יותר מבולגן. הבנתי אותו, אלמן, 4 ילדים, נראה אבוד, אבל התבאסתי קצת שְאֵל בית כזה ילד צריך לחזור אחרי הלימודים.
הוא נראה שלומפר כזה, כך אמי ז"ל נהגה לקרוא לי כשהייתי ילדה.
'לֵך, הכול יהיה בסדר' אמרתי, 'רק תשוב בזמן, אני צריכה להוציא את הבת שלי.' בעודי מדברת עטיתי כפפות גומי ומילאתי דלי בסבון.
כשהלך הדבר הראשון שעשיתי היה להדליק מזגן ולבדוק אם התאומות ישנות ומכוסות בנחת. אני חרדתית, אז הוצאתי מהלולים שלהם בובות ומשחקים. לקחתי מטאטא וגרפתי את הבית. מילאתי 3 שקיות אשפה. שפכתי דליים של מים עם אקונומיקה, ובזמן שהאקונומיקה חוברת לרצפה שטפתי כלים וקרצפתי את הכיריים. אחרי שגרפתי את המים ובזמן שהריצפה מתייבשת, קיפלתי וסידרתי את חדרי הילדים.
לא הבנתי מה אני עושה שם, הרגשתי שמשהו חזק ממני מניע אותי. רציתי שלילדים הללו יהיה טוב, וגם לו. אוכל לא היה חסר שם וגם בארונות היו מספיק בגדים. גם את סיפרי התורה סידרתי לפי סוגים. ומירקתי את הוויטרינה של הסיפרייה.כששב הוא היה די נדהם. 'וואו… תבורכי…מתי תוכלי לשוב?' אמר.
'זו לא העבודה שלי.' צחקתי. יש לי עוד חצי שעה, הבנות ישנות, שאכין לך אורז וסלט?'
ה'כן' שלו נשמע כל כך מהיר, שצחקתי שוב.
כשסיימתי, העייפות שהייתה קודם נעלמה. מצחיק שלפני כמה שעות עוד עמדתי מאופרת, מרצה בעברית קולחת לעורכי דין מוכרים.
האיש שלף מכיסו 250 ₪. 'זה יותר ממה שסיכמנו.' אמרתי.
'קחי את זה, אני מתחנן.'
'גם את זה לא אקח.' השבתי. 'אבל יש לי בקשה אחרת ממך. אתה הולך לשיעורי תורה?'
'כן.' הוא ענה.
'אולי תקנה קצת כיבוד, ותקדיש שיעור לעילוי נישמתה של אמי ז"ל. בסדר?'
'בטח.' ענה.
התקדמתי לעבר הדלת. 'תוכלי לבוא שוב? בבקשה.' שאל.
'כשיהיה ממש-ממש קשה תקרא לי.' עניתי.ברכב הסלולרי שלי צפצף. הוצאתי אותו מהתיק ונפל משם שטר של 200 שקל שלא היה שם קודם. בהודעת הווטסאפ נכתב: 'אל תכעסי, 200 בשבילך וב-50 שקל אקנה כיבוד.'
השבתי לו שלא אכעס, ואם אפשר שלצד אימי יוסיף את שמה של עורכת הדין הצעירה, שלזיכרה הרציתי בבקר.
הוא הסכים, אז לא כעסתי.
וכך העולם אולי יהיה טוב ומיטיב…(תקציר מסיפורה האישי של מרסל מוסרי – מוסף מעריב, 23.5.25)
אודה ואתוודה שפשפתי את עיני. סופרת, מרצה ועיתונאית מוערכת נחלצת מעייפותה וממרחב הנוחות שלה, במעין דחף לא מוסבר, לעבודות משק בית למישהו שכלל אינה מכירה! כמה אנשים אתם מכירים שהיו עושים זאת?
נתקלתי פעם במשפט שאיני יודע את מקורו שאומר בערך כך: 'פזר טוּב לב על סביבותיך… כמו קונפטי… לחלק מהאנשים סביבך זה יִיצמֵד, וימשיך איתם הלאה…'
אז החלטתי לפזר את הסיפור הזה על סביבותיי… שיידבק למישהו…
(מאחל שתצליחו לספוג מעט שקט בחופשות באוגוסט למרות מצב הלוחמה והחטופים בעזה. גם אני אקח פסק זמן קצר ואשוב אליכם בספטמבר.)
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 31 ביולי 2025
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה,
תודה על הסיפור,
קרן אור בימים קשים
היי שוקה יקר, איזה זיקוק יפה. במת זה כיף להכניס ניקיון וסדר בבית מבולגן כל כך. אומרים שעם האוכל בא התיאבון…ככה הרגשתי איך שהעייפות שלה חלפה ביעף והיא תקתקה את הבית, למרות שזאת לא העבודה שלה כלל. כול הכבוד לה שבכלל הגיע למצב הזה של עזרה לזולת ממקום שמקצועה רחוק, כשנות אור, מהניקיונות…ממש ריגש אותי הסיפור שלה.
תודה ששיתפת, אעביר הלאה.