שוקה איש יקר, שלום

איזה יופי איזו אידיליה , אכן אני מסכימה איתך כל אחד ואחת יכול להחליט וזה מה שיהיה, אני מזדהה גם עם הסיפור וגם עם הפירוש שלך כי אני נשואה באהבה עם שותפי לחיים 42שנים.נכון שלא תמיד זה דביק כמו בספרים או בסרטים אך כאשר תקשורת בינאישית קיימת בצרוף רוך אהבה וחברות טובה המתכון מנצח.
נקווה שהצעירים יפנימו יחליטו יהיה השורש א.ה.ב. בחייהם.שבת שלום ומבורך ותודה רבה על הסיפורים הנפלאים שאני אוהבת מאוד.

אהבתי מאוד!
תודה

שוקה יקר
אתה לא מפסיק להפתיע עם הסיפורים המדהימים שלך.
אני מקוה שנמשיך לשמוע ולקרוא אותך עוד זמן רב
בהמון הערכה
אילנה

איזה סיפור נחמד לקראת סוף השבוע ההולך ובא, כמו בסרטים עם ההפי הנד והלוואי והצעירים יפנימו וילמדו שזוגיות צריך לטפח ולהתמודד גם כשלא הכל ורוד ואני יכולה להעיד שכלתי הצעירה כששלחה לי ולבעלי ברכה ליום נישואינו ה- 40 היא כתבה משפט שזוגיות כמו שלנו זה לא דבר מובן מאליו (גם עם משבר לא קל בדרך) והם (כלתי ובני) בהחלט לוקחים זאת כדוגמא ויותר מכך אנחנו לא צריכים ושתמיד יהיה הפי הנד.

שבת שלום.

היי שוקה
מחיאות כפיים, כמו תמיד, על היוזמה ועל הרגישות
על עצם הסיפור, אני חושבת שאתה צודק. נכון, הוא אמריקאי מידי, קיטשי מידי, ואני אפילו הייתי הולכת רחוק יותר וקוראת לו "הוליבודי"
בחיים האמיתיים, כמו שכולנו יודעים, אבל לא כולנו מוכנים להודות בקול רם, זה ממש ממש נדיר, ואפילו לאהבה ותיקה יש רגעים טובים יותר וטובים פחות. את הטובים פחות לא רואים מחוץ לארבע הקירות.
שיהיה לנו סופשבוע טוב ואהבות יציבות

שוקה שלום !!
ראשית היוזמה שלך שאתה מעלה ספורים חיוביים עם רגש שמאפשרים התיחסות היא ברוכה.
אבל בוא נעשה צעד אחד קדימה , מדוע שלא ילמדו בביה"ס מהיא אהבה , סובלנות , כבוד הדדי , ולקיים מפגשי הורים שילמדו את הערכים האלו ,ואז זה יעבור להשפעה על הכבישים ,בשכונות המגורים ולמה לא בין עמים , יגידו אוטופיה !! אוקיי אז 50% מזה יתקיימו , לפחות לא יהיה "אדם לאדם זאב" אלא חברה שכייפ לחיות בה .
וכן הלאה וכן הלאה , בידידות עומר

שוקה שלום.
הזיקוקים מרהיבים מענינים ומאלפים, ועל כך תבורך.
גם זיקוק זה נחמד ואכן יש בו מוסר השכל. אך משהוא מציק לי, האומנם צריכים אנו להפליג הרחק מעבר לים בכדי ללמוד אורחות חיים?
להלן סיפורים מגדולי ישראל המאירים פן בחיים כיצד מתנהגים כשאוהבים ולמרות שהיו שקועים בתפילות ולימודים.
ידוע ומפורסם הסיפור על הרב אריה לוין זצ"ל (רבם של האסירים, בתקופת קום המדינה) שיום אחד, הגיע עם אשתו לרופא ואמר לו "דוקטור הרגל של אישתי כואבת לנו", כלומר כואב לי כאשר לאישתי כואבת הרגל.
רב אחר היה נעמד לפני כניסתו לביתו ומסדר את עצמו, והסביר "אני הולך לפגוש את המלכה שלי"
ורב נוסף שנסע ליום של תפילות במקומות קדושים, נכנס לחנות של מזכרות לחפש דבר מה. שאלו אותו, הרב, מה לך וחנות שכזו. ענה, אני מחפש מתנה לאישתי, שתראה שאני לא שוכח אותה גם ביום כזה.
כיוצא בזה יש עוד סיפורים רבים מגדולי ישראל המלמדים אותנו כיצד אוהבים.
ולימדונו חכמינו כי "אהבה התלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה."
ואהבה שאינה תלויה בדבר, זה דבר שלא נגמר.
בהערכה ובברכה
יגאל.

היי שוקה
אהבתי את הסיפור ובעיקר את הסיומת כי אני בהחלט מאמינה שלא מספיק לקוות צריך להחליט. תקווה זה טוב ויפה אך יש בזה מן הספק כי ככל שהתקווה חיובית היא עשוייה להתגשם או לא ואילו כשמחליטים לעשות מעשה יש לזה כוח רב ואם רוצים באמת על פי רוב משיגים את מה שרוצים. אני כרגיל אוהבת לקרוא את מה שאתה מגיש. המשך בדרך ברוכה זו. כל טוב. שוש

אם זיכרוני אינו מטעני היה זה הסופר מאפו בספרו אמנון ותמר שאמר, בערך כך "קווה לטוב כי טובה תקווה מחיים".

הסיפור מאד יפה ומרגש ואהבתי אותו מאד. ברם, אני מקבל כדומיננטי את "ההחלטה" אבל אני ממשיך לדבוק ולצרף את "התקווה"; ראשית לקוות שהחלטתי אכן תתגשם לאורך השנים; שנית לקוות שאלה הקשורים להחלטתי ישתפו עמי פעולה ויישארו בריאים…

לעצם הסיפור – יישר כוח!

אהבתי את הבחירה באהבה. ההחלטה להיות מאושרים ואוהבים וכל הרגשה אחרת, תלוייה רק בנו. כל אחד מחליט ומתנהל בחיו לפי תקוותו אמונותיו ובחירותיו.

סיפור יפה מאוד, מעטים הזוגות האוהבים גם אחרי שנים שהם יחד, אבל צריך לבדוק אם הם יחד כי הם מפחדים להישאר לבד או כי הם משלמים ואוהבים את תכונות בן/בת הזוג ולא מבקשים לשנות תכונות אלה… ואם לתמצת את הסיפור אפשר לומר שאהבה וזוגיות הם כמו קמין של עצים, אם לא מוסיפים כל הזמן עצים לקמין, מתחיל להיות קר ולא נעים, לכן, צריך כל הזמן להשקיע בזוגיות ולא לשבת על זרי הדפנה ולומר משפטים כמו "הוא אוהב אותי גם כך" או "היא יודעת שאני אוהב אותה" צריך לומר שאוהבים וצריך לאהוב את בן/בת הזוג יותר מאשר אנחנו אוהבים את עצמנו – ממש כך (ואז, כל אחד דואג לשני מתוך השקעה בזוגיות והאהבה מתעצמת).

מרגש

היי שוקה, איש הסיפורים המרגשים.
היום בבוקר הקשבתי לסיפור האהבה המרגש והשמח הזה.
זוגיות זה דבר שנבנה עם השנים ואכן זו החלטה שלך אם להשקיע בה- כמו בנאי, לבנה אחר לבנה. התשוקה הראשונית של האהבה דועכת עם השנים, אבל נשארת החברות. וזו אכן החלטה להמשיך את הביחד ולעבור הכול גם ברע וגם בטוב. התקווה אכן מסירה אחריות. ככה שאני מסכימה עם מה שנאמר: תחליט, אל תקווה!
סיפור עם מסר חזק- אהבתי מאוד.
תודה לבת שלך שהחליטה לתרום לפינתך ולא רק קיוותה…
בקיצור- אתם יודעים לרגש אותי כל פעם מחדש- תודה, תודה ושוב תודה.
מעריכה את ההשקעה- משולי (תאמינו לי, שעוד רבים אחרים ייהנו מהסיפור הזה)
שבוע טוב

מקסים.!

ערב טוב שוקה,
אכן כך: הזוגיות זאת אומנות: לתחזק, להשקיע, לשמור על הגחלת ולא רק לקוות.

שוקה היקר,
נהניתי מאוד מקריאת הסיפור שלך ואני משוכנעת שרבים היו רוצים שהדבר הזה יקרה גם להם ואולם, ברוב המקרים אין זה כך. שכן אנו נכנסים לשיגרה, למובן מאליו, לרוטינה ולפעמים, איננו רואים את הדברים לאשורם, אף איננו מעריכים ומוקירים את שיש לנו. זוגיות זו אכן, אומנות ואולם, כמו כל מערכת יחסים שבין אדם לחברו, יש צורך בהשקייה, בהוספת דשן, בהענקת אור ובעיקר, חום והחשוב מכל, השארת מרחב מחייה.
תודה על סיפור מרגש.
בידידות, ירדנה

שלום שוקה,

איזה סיפור מקסים. זלגתי לי בשקט…
אהבה אמיתית היא אכן בניה ולא איזה רגש התאהבות שחולף.
אשרי מי שעובד על כך וזוכה להגיע לזה.

ממני, שעדיין מחכה לנסיך שלי (חשבתי לשלוח לו ג'י פי אס, אבל אין לי מושג איפה הוא…)

אביגיל

יש לי סבא וסבתא שנשואים כבר 62 שנים. יש להם שלושה ילדים, שישה נכדים ונינה אחת. הם הולכים מחובקים ברחוב, נותנים ידיים ומצחקקים באהבה. הוא לא רוצה ללכת לשום מקום בלעדיה; היא באה איתו לכל מקום שהוא מבקש שתבוא. אני מסתכלת עליהם ומקוה שאסכיל ללמוד מהם…