"איזה יופי,
Shuka, I wait every week for your words of wisdom and thought provoking email. I enjoy sharing with others and discussing the topic of the week with friends… thanks for being there:)
looking forward to the next one…

איזה ילד מתוק!

היי שוקה,
סיפור מקסים ומסקנה חכמה.
כדאי לקחת אתנו את הסיפור הלאה.
תודה ושבת שלום, ירדנה

"מי שאין לו עבר,גם לא יהיה לו עתיד"…
לעניין המסר- אנחנו אנושיים ורגש טינה ונקמנות מלווה אותנו כל חיינו וזה אולי לא יפה ולא "פוליטיקלי קורקט" אבל זה אנושי…
כרגיל הזיקוק מאלף!

הי שוקה

סיום הסיפור הפתיע אותי, והזכיר לי שוב
כי אין לסמוך על חוש השמיעה לבד(גם לא חוש השמועה)
אלא להתבסס על חוש העובדה.
במקרה זה, לרכון ליד השיחים ולהציץ,זה מסוכן אבל אמיץ
ואם טעית לבקש סליחה ולהפיץ(את העובדה).

שוקה היקר
אמרו חכמינו ז"ל "העבר אין העתיד עדיין וההווה כהרף עין" שתמיד נזכה לנצל את ההווה ולא להיתקע בעבר,או לחיות את העתיד-כמו האיש שמצלם בטיול במקום להנות מימנו.
שבת שלום
איתי עמית

שוקה היקר
חכמינו אמרו "העבר אין העתיד עדיין וההווה כהרף עין"
שנזכה לחיות את ההווה ולא את העבר או את העתיד-כאדם שמצלם טיול ולא נהנה מהטיול עצמו.
שבת שלום
איתי עמית

היי שוקה יקר,
כמה שצחקתי…מקסים. כל הכבוד לטריגר לסיפור- הוא באמת ילד חמוד. זה הכי כיף שנתקלים במשהו שמזכיר לנו דברים נעימים או מצחיקים. הסיפור עצוב כי יש בו את העניין של הנקמנות והעלבון שסוחבים לעתיד במקום לשחרר, להבין ולסלוח ולמצוא חמלה-שזה מאוד קשה ורק אנשים חזקים יכולים לזאת.
ואהבתי את הציטוט שהבאת של שארל דובאה שחושב שצריך לחיות את העיקר ולא לבזבז על התפל.
שבת שלום- לא הצלחתי להתאפק ולשמוע בתוכנית…
תודה.

סוף מפתיע וחביב, כרגיל.

אני מצפה כבר לסיפור של השבוע הבא.

שבת שלום
רז

אכן שווה לחכות מידי שבוע לעוד זיקוק מאלף.
נורא נהנה לשמוע אותך בימי שישי

שבת שלום
קותי

היי שוקה
אין לי מה להוסיף על מה שסיפרת לבד מכך שמאד אהבתי את הסיפור והתמונות, בעיקר של הילד והופתעתי מהסוף. אני חושבת שנכון להשאיר את העבר בצד עם כל הכבוד שמגיע לו וכל התובנות שאנו שואבים ממנו וללכת קדימה אל עתיד אופטימי יותר. כרגיל אני אוהבת את סיפוריך ואמשיך לצפות להם. סוף שבוע טוב. שוש

היי שוקה היקר.
הגדולה היא ללמוד מהעבר,ולהינות מההווה כדי שהעתיד יחייך אלינו כמו תמונת הילד המקסים.
נהנתי והתענגתי מדברי שארל דובאה ומהסיפור לכשעצמו.
כמה תובנות!העיקר הוא שאנו מפספסים וחבל שמתמקדים בתפל.
תענוג צרוף לקרוא את סיפורך. מחכה לכל סוף שבוע.
תודה לך.

הפרדוקס הוא שאנשים עלולים להגיב שונה מממה שאתה מצפה מהם.
לא ניתן היה לשער מה עבר במוחם של שני פסלי האבן. אנחנו ציפינו לאורגיה אבל קיבלנו קקפוניה.
"מסקנת בית הספר" היא שזו לא ההתנהגות המספקת ביותר אבל לך תדע איזה סוג לחצים מצטברים אחרי מאתיים שנה..
שוקה- אתה תותח. נהניתי מאד מאופן הסיפור והמחשבות שהוא מעורר.
תודה- חמי

Absolutely adorable!!! His smiling face and warm hug surely does trigger such a story…Thanks for directing my attention to the blog… I can see now why . Looking forward for the next set of pearls…

אכן סיפור מדהים עם סוף מדהים עוד יותר… בהחלט מעורר מחשבה.

אחרי 100 ק"מ על האופניים וארוחת צהריים עם החברים אני אומר: בהביטנו לאחור ובציפיות שלנו לעתיד בל נשכח את ההווה. את הרגעים הקטנים. פה מונח האושר

סיפור יפה שוקה. נו , מה נשתנה.
לעניין הניסיון , כבר נגעתי בנושא הניסיון באחד מהסיפורים "ללכת אחרי הלב" וציינתי שם שהניסיון עלול להוביל אותנו לקיבעון מחשבתי ולמנוע מאיתנו לחשוב מחוץ לקופסא ויש לי משפט שאני חושב שהוא תמיד אקטואלי "העבר-איין , העתיד -עדיין וההווה-כהרף עין" הכוונה במשפט , כמו שאני רואה אותו , לא להתעסק בעלבונות או אפילו להתרפק על הצלחות מן העבר , לא לחשוש מין העתיד או לא "לספור" אותו אלא להתעסק בהווה , כאן , עכשיו כי ההווה מעצב וקובע את העתיד או במילים אחרות להכות בברזל בעודו חם ואם הוא קר , אפשר לחכות קצת שיפשיר או פשוט לחפש ברזל אחר

שוקה יקר,
אני עושה לך מינוס על יום שישי האחרון שלא באשמתך.
זה חסר!
יום נפלא