קיבעון מחשבתי
בחוג פנימי של חברים שמעתי הרצאה מעניינת של ירין קימור ולאחר מכן גם קראתי גם את ספרו "הבלתי אפשרי – אפשרי". ירין קימור היה מפיק ועורך תכניות בטלוויזיה הישראלית והיום הוא מרצה מבוקש ונחשב כמומחה בתחום החשיבה היצירתית. בספרו הוא מצטט תסריט של סרט סטודנטים קצר ופוקח עיניים, בן 8 דקות בלבד:
שכונת הַארְלֶם בניו-יורק בחצות הלילה. אישה לבנה מבוגרת החמיצה את הרכבת התחתית. היא נאלצת לחכות הרבה זמן במזנון התחנה, מוקפת שחורים שנראו לה מפחידים מאד. כשחשה רעב, קנתה ארוחה, הביאה את המגש לשולחנה וחזרה לדלפק להביא סכו"ם. בשובה מצאה גבר שחור, יושב וזולל בתאווה את האוכל שלה. היא הביטה בו חסרת אונים. אישה קטנה, לבנה, חלושה וזקנה, מול גבר שחור אדיר ממדים, עתיר שרירים החולש על מגשה. בכל זאת אזרה עוז והתיישבה בכסא שמולו, מביטה בפיו הלועס וגורס. לפתע, בנחישות שיכול לגייס רק החלש שנפגע עמוקות, נעצה את מזלגה בחתיכת בשר מצלחתו. הוא הופתע. זיק של כעס, אולי אלימות, חלף בעיניו למראה חוצפתה הכוחנית של חסרת הכוח, אך מיד נרגע והמשיך לאכול תוך התעלמות ממעשיה.
מעודדת מהצלחתה הזמנית נעצה האישה את המזלג בחתיכת בשר נוספת. הוא ניעור מאדישותו והשתתף עתה במלוא המרץ בדו-קרב הקולני בלא המילים: קולות גריסה, בליסה ונקישות המזלגות של שניהם בצלחת. קרב בלתי מוכרע. עד… שהלכה הגברת להביא מפית. כשחזרה, ראתה שהגבר השחור נעלם. המגש היה ריק. במבט מאוכזב וכועס התבוננה מסביב. לפתע הבחינה כי על השולחן הסמוך מונח המגש המקורי שלה, מלא. יד לא נגעה בו.כך הפך הבמאי את הצופה לגיבור סרטו: הוא חשף בלא רחם את הגזענות הסמויה ואת הדֵעות הקדומות שגרמו לנו, הצופים, לראות "אישה לבנה תמימה" ו"כושי שחור, אלים, בלתי מוסרי ובלתי מתחשב".
בפועל מדובר בטעות של גברת לבנה שהתיישבה אל מול שחור רעב שהתחשב ברעבונה. בעוד שהלבנה שולחת למגשו את מזלגה באופן בלתי מוסבר, החליט השחור, מתוך התחשבות ורחמים, לחלוק את ארוחתו עם האישה המסכנה.
בהעדר נתונים מספיקים פירשנו את הסצינה בהתאם לקִבּעונות שלנו….
(מספרו של ירין קימור "הבלתי אפשרי – אפשרי.")
בהחלט חומר מעניין למחשבה בהקשר של השפעתן של דעות קדומות וקיבעונות מחשבתיים. יחד עם זאת, הסיפור ממחיש שוב שאין אמת אחת. כתב פעם רובין שארמה: "אנחנו רואים את העולם לא כפי שהוא באמת, אלא על פי המבט האישי שלנו. כל אחד מאיתנו יוצא לעולם מידי יום ביומו וחושב שהאופן שבו הוא חווה אותו הוא חווית האמת… וזה אינו משקף בהכרח את העובדות."
אז אולי כדאי לקחת זאת לעשרות הפעמים, בכל מיני ויכוחים, בהם אנחנו משוכנעים בוודאות שרק אנחנו רואים את הדברים נכונה….
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (46)
שוקה, יום חמישי, 7 בינואר 2010
">"קבעון מחשבתי" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
מעולה
האופן בו אתה מגיש את התכנים פשוט ותענוג אמיתי לאוזן
ולנשמה.
אני מציע לקבץ ולהכניס את התובנות הנהדרות לתוכנית הלימודים של חטיבות הביניים והתיכון.
גיל
בהקשר למסקנות מהסיפור, יש לזכור, גם את גישתה של האשה הלבנה , אשר , מבחינתה , אפשרה לגבר להמשיך ולאכול מהארוחה ,
שלמיטב הבנתה היתה שיכת אליה .
בהזדמנות זו , אציין כי אני נהנית להקשיב בכל יום שישי לספורים היפים עם מוסר ההשכל בצידם' המסופרים על ידך בצורה
נעימה מיוחדת ומהנה ,וכעת עם התודעותי לאתר זה אני משתפת את ידידי ובני משפחתי בספורים אלה
תודה וישר כוח
ו,,העונג כולו שלי
לשוקה, איש יקר.
הסיפור הזה מאוד הזכיר לי את הסיפור של גנב העוגיות: שבחורה קנתה שקית עוגיות וחיכתה לעלייה למטוס. היא התיישבה לקרוא ספר ושמה לב שאדם אחר שישב סמוך לה לוקח משקית העוגיות שלה עוגייה ועוד אחת עד שהם סיימו והיא ממש כעסה על חוצפתו עד שבטיסה עצמה היא פתחה את התיק שלה וגילתה את שקית העוגיות שלה שלמה, ואיזה הלם היא תפסה שהבינה שהיא הייתה החצופה שאכלה משקית העוגיות של האדם שישב בסמוך אליה בשדה התעופה.
אתה בהמון מסיפורך מדגיש שאנו נוהגים להניח הנחות ובטוחים בצדקתנו, כי אנו רואים את המציאות דרך העיניים שלנו. כמה אנו צריכים להיות זהירים ולנסות ולהרגיש את רגשותיו של הזולת.
הסיפור קיבעון מחשבתי מאוד חשוב שיופץ הלאה – מלמד המון.
תודה, והמשך להזין את הנשמה שלנו. ותודה לשמעון פרנס שדאג להביא אותך אלינו.
בהערכה- משולי.
שוקה שלום !
ראשית זה נפלא…
האם יש בידך לאתר את סרט הסטודנטים אותו סיפרת ?
צביקה