לב מתחת לגלימה
ההגדה בפסח מזכירה 'עשיית שְפָטִים', שמפורשת במילון כהענשה קשה וּכִנקמה, וגם כדין ומשפט. אני מניח שעדיין זה מגיע מהפועל לשפוט. שופטים ובתי משפט זה בכלל נושא פופולרי לאחרונה.
והנה התגלגל לידי סרטון קצר ששלחה אלי טליה סופר, ידידה טובה, שמראה שניתן לשפוט גם אחרת ואולי להשאיר חותם משמעותי שלא ב'עשיית שְפָטִים' כמו קנס או עונש אחר.
בסרטון אנחנו בבית משפט תעבורה מקומי בארה"ב. על כס השופט כבוד השופט פרנק קאפריו, ומולו הנאשם, איש צעיר, אפרו-אמריקאי, שערו עטור ברסטות. הנה תקציר מהמתרחש, בתרגום חופשי שלי מאנגלית:
"בקר טוב, אדוני" אומר השופט. "האשמה היא עבירת מהירות. אני מבין שאתה נהג חדש בארה"ב?"
"לא, איני נהג חדש." אומר הנאשם. "נהגתי באפריקה לפני שנהגתי בארה"ב. כאן קבלתי רישיון רק לפני ששה חודשים."
השופט בציניות: "הו… אז חגגת זאת בנסיעה מהירה?"
הנאשם: "לא… לא ראיתי כל תמרור על מגבלת מהירות בשדרה… אז חשבתי שהמגבלה היא 30 מייל לשעה. כשהשוטר עצר אותי הוא אמר שהמהירות המותרת היא 25 מייל ושאני נסעתי 35 מייל."
השופט: "כשלמדת למבחן הנהיגה, לא קראת בספר ההדרכה שהמהירות המותרת בעיר היא רק 25 מייל?"
הנאשם: "כן, כן, קראתי זאת… אבל הייתי עם אשתי ושני ילדיי ברכב…" והוא מציץ אז לעברם בספסל האחורי.
השופט מעביר מבטו לספסלים האחוריים, לשם גם עוברת המצלמה ומתמקדת באישה צעירה המחייכת במבוכה, גם היא אפרו-אמריקאית, מיטפחת לראשה, תינוק מעורסל בחיקה ולידה בנם הבכור כבן חמש.
"בואו, בואו לכאן." מבקש השופט. האישה וילדיה נוטשים את הספסל ונעמדים ליד הבעל.
השופט פונה בשאלה לאישה: "היית ברכב איתו?"
"כן… במושב ליד הנהג."
השופט: "אמרת לו להאט?"
האישה: "למען האמת לא חשבתי שאנחנו במהירות הרבֵּה מעבר למותר."
השופט: " לא הרבה? אולי מעט מעבר למותר?"
האישה: "כן… רק מעט.."
השופט מחייך: "לפחות מצאנו מישהי כנה כאן… מי עוד היה ברכב?"
האישה: "התינוק היה איתי."
השופט: אז הוא סיכן גם אותָך וגם את התינוק… נכון, זה מה שעשיתָ?
האישה עונה במקום הבעל: "לא, כמובן הוא לא סיכן אותנו."
השופט מצביע על הבן הבכור כבן החמש שניצב ליד אימו: "והבחור הצעיר הזה, מיהו? מה שמו?"
האישה: "זהו בננו השני, מֱנֶלִיק."
השופט מנופף בידו לבֵּן בחיבה ומבקש ממנו לעלות אליו: "אני רוצה לשאול אותו שאלה."האב עוזר לילד לטפס, הילד ניצב ליד כסאו הגבוה של השופט וזה מוציא את המיקרופון מִכָּנוֹ כדי לקרבו אל הילד. המצלמה עוברת להורים הצעירים המחייכים במבוכה, לא מבינים מה הולך לקרות.
השופט פונה לילד, קרוב קרוב, המצלמה מתמקדת בהם, תמונה קסומה. שופט בגלימתו ולידו ילד קטן, שיערו מקורזל והוא צמוד אליו, כמעט בין בירכיו של השופט.השופט מביט בו ואומר למיקרופון: "אשאל אותך שתי שאלות, או קיי?"
"או קיי." עונה הילד בקול חלש.
השופט: "אני אשאל אותך לגבי אביך, בסדר? ואתה צריך לענות לכאן או לכאן…" השופט עוצר לרגע ואז שואל: "אשם, או לא אשם? מה אתה אומר?"הילד, לא מהסס לרגע, ועונה למיקרופון: "אשם!"
המצלמה עוברת להורים, האב מכסה פניו במבוכה, אבל גם ההורים וגם הקהל אינם יכולים להתאפק והאולם מתמלא בקולות צחוק.
השופט לוחץ את ידי הילד: "אתה ילד ישר וטוב. אתה יכול לשוב למקומך." ואז, כשחיוך עדיין על פניו מצביע השופט אל האב ואומר: "טוב, אז עכשיו זה רישמי… אתה אשם!"
"יש לך משפחה נהדרת." מסכם השופט ומקיש בפטישו. "אני אעמיד לזכותך את העבר הנקי שלך בנהיגה באפריקה, רק אנא היה זהיר בנהיגה כאן… ואגב… יש לך איש צעיר ישר במשפחתך…"(מתוך סרטון וידאו ששלחה אלי טליה סופר. תנו לעצמכם ארבעה רגעי נחת והציצו בוידאו. צרפתי תרגום לעיברית)
ואני רואה את הסרטון, מביט בשופט האנושי כל-כך, ועולה בי צחוק משוחרר ואותנטי.
פשפשתי מעט באינטרנט ומתברר שהשופט קפריו הוא דמות ידועה ברוֹד איילנד כשופט שאכן מביא הרבה אנושיות לפיסקי הדין שלו. בראיון לרשת החדשות NBC הוא אמר: "אין לי תג של שוטר מתחת לגלימה, יש לי לב שם ואיני חושב שיש משהו לא בסדר עם זה."
וחשבתי… וכי דרכו זו של השופט לא תיחקק לתמיד בזיכרונם של האיש, רעייתו וילדו, הרבה מעבר להשפעה של הטלת קנס? וכי גישה מעין זו, מפעם לפעם, לא תתרום אלפי מונים לנסיעה בטוחה… ובכלל לעולם טוב יותר?
חג אביב שמח… נטול שְפָטִים…
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום רביעי, 28 מרץ 2018
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
מדהים , שופט עם לב זהב וילד כנה וישר . שווה פי אלף מקנס מיותר , עכשיו בטוח שהאבא ינהג כשורה . תודה שוקה ..
כך כתב לי אבי שמתגורר בארה"ב:
שלום שוקה,
אין לך מושג עד כמה זה נכון. רוב השופטים בבתי משפט שלום MAGISTRATE כאן בארה"ב לרוב נוהגים כך. אם אין לך עבירות הם יורידו לך את המהירות או את הקנס לרמה הכי נמוכה שלא תצבור נקודות.
לצערי הופעתי מספר פעמים לפני שופטים פה על מהירות, עצור וכו…. באחד המקרים, תפס אותי שוטר שלא עצרתי עצירה מוחלטת בתמרור עצור.
הלכתי למשפט אך לא ידעתי איזו סיבה אוכל לתת לשופט כדי ש"יוותר לי". בסופו של דבר הלכתי עם האמת. השופט שאל את השוטר אם זה מה שקרה, ופנה אלי אם יש לי מה לומר. אמרתי לו שאני מסכים עם העובדות ואני נימצא כאן כדי לבקש את מחילתו. הוא שאל את השוטר כמה דברים (כגון איך התנהגתי כשהוא עצר אותי) ואח"כ אמר: טוב אתה זכאי רק תוודא שזה לא יקרה שוב…
לצערי, אני לא חושב שדבר כזה היה קורה בארץ…
חג פסח שמח
אבי
סיפור נוגע ללב.
כל הכבוד לשופט הרגיש.
כן ירבו אנשים כמוהו.
חג שמח!
מרגש
כך כתב לי ע.ד.:
ראשית פגז !
שנית יש גם שופטים כאלה בירושלים…
לפני לא מעט שנים הבן שלי שהיה קצין הוקפץ מחופשה ביום שישי מאוחר לבסיסו בבקעה. נתתי לו את הרכב ובקשתי שיסע בזהירות זה היה קרוב מאוד לשבת.
הוא נסע, לשמחתי העניינים נרגעו והוא חזר במוצאי שבת.
אחרי כמה חודשים אני מקבל הביתה דוח של נסיעה בבקעה במהירות מופרזת וכמובן זימון למשפט.
החלטתי שאני מצטרף, הבן קיבל חופשה לרגל המשפט, ובקשתי שיבוא עם המדים וכל הסמלים… אולי נרכך את לב השופט.
הבן נקרא לשופט, כמובן שלא הכחיש רק מסר שמיהר להקפצה.
השופט הסתכל עלי ואמר לבן: אני עומד להתחשב בך בגלל שרותך ואני גם לא נותן לך קנס כי ממילא מי שישלם אותו זה אביך שיושב כאן והוא לא ביצע עבירה.
תנהג להבא בזהירות.
הודיתי לשופט הזה ושמחתי על הלקח.
חג שמח וכשר
המשך לשמח אנשים בסיפוריך
שוקה יקר.במשך תקופה ממושכת קיבלתי בימי חמישי את הסיפור שפרסמת. מזה שבועות אחדים שאני מקבל את המייל אבל הקובץ לא מצורף. אודה לך מאוד אם תחזור ותצרף אותי לחוג מקבלי הסיפורים.
חג אביב שמח ומאושר.
אני יכול לאשר את דברי המגיבים. תמיד השוטרים בארצות הברית היו בסדר גמור !
אתן מספר דוגמאות. 1. פעם נסעתי ועברתי על החוק. כשהשוטר , ראה את הגבס על היד , הוא ויתר לי. 2. פעם אחרת פניתי באור אדום ימינה בניו יורק. כאשר הסברתי לשוטר כי זאת טעות שלי, כי בניו גרסי מותר לפנות, הוא ויתר. 3. פעם אחרת נסעתי ממש מהר 20 מייל מעל המותר. כשהשוטר עצר אותי , אמרתי לו שהכביש היה ריק וסתם נסעתי מהר למען הכיף. השוטר האמין לי וקנס אותי בצורה מינימלית של 10 מייל מעל המותר. בשפה פשוטה , השוטרים שם הם בני אדם.
כך כתב לי אלי בכשי:
הנה חוויה אישית עם שוטר תנועה דרוזי שלא אשכח לעולם.
זה היה לפני כ-13 שנים אני יצאתי לעבודה מאוחר והייתה לי פגישה בעבודה עם מנהל המחלקה.
אז לא היה waze ולא היתה תשתית כבישים שיש היום. חשבתי שאני עומד לאחר בחצי שעה לפגישה.
אז נסעתי בכביש בין יוקנעם לזכרון במהירות פי 2 מהמותר, בתקווה להגיע בזמן .
במחלף בת שלמה עצר אותי שוטר תנועה וביקש ממני להגיע איתו לניידת והפציר בי שאני לא אבהל הכל בסדר ..
אני – כבר חיכיתי לרגע שיגיד לי למסור לו את הרשיון נהיגה והייתי בטוח שאני עומד לקבל צו לבית המשפט. אבל לשוטר הנפלא היה משהו אחר בראש.
אמרתי לו שאני ממהר לפגישה חשובה בעבודה ואז השוטר הוציא דף ועט ועשה לי חישוב , כולל שרטוטים , שלא משנה כמה מהר אני אסע – זמן ההגעה יהיה בדיוק אותו זמן ההגעה, מאידך הסכנה לי ולסובבים אותי תהיה הרבה יותר מחרידה.
ואז הוא ביקש ממני להתקשר למנהל שלי. התקשרתי והוא לקח את הטלפון ושאל אותו האם אני יכול לאחר ב "שעה" !!
המנהל מסר לו שזה ממש בסדר ובין כה וכה הישיבה כנראה תדחה לצהריים …
הוא שאל אותי אם יש לי איש וילדים , אמרתי שכן – אישה עם תינוק (לא כל כך הבנתי למה הוא חותר) – אבל הוא ביקש ממני להתקשר אליה.
כשהתקשרתי אמרתי לה שיש כאן שוטר שרוצה לדבר איתה.
הוא דבר ראשון הרגיעה אותה ושאל אותה אם בד"כ אני נוסע מהר , ללא היסוס היא מסרה לו – רק כשאני ממהר ולחוץ .
ואז הוא שם את אשתי ברמקול וביקש ממני להתחייב לו ולאישתי שמעתה והילך , לא משנה מה, הוא מרשה לי לנסוע רק כ-10 קמ"ש מעל למהירות המותרת .
לאחר שתחייבתי אליו , הוא שאל אם אני יודע מה עלות הקנס על מהירות כזו ? , הוא המשיך ואמר כ 700 ₪ .
ואז הוא אמר "היום קיבלת שעור לחיים שאני בטוח שזה יהיה איתך עד סוף ימיך" בכסף אני רוצה שתקנה מתנה לאישה ולילד ותגיד שזה ממני כמתנת סיום לקורס הקצר
מיותר לציין שנפרדנו בחיבוקים והמון תודות .
ו…. אתה יודע מה , מאז ועד היום לא זוכר מתי נסעתי יותר מ-20 קמ"ש בכביש מהיר / בין עירוני .
ואת השוטר הדרוזי , אני לא יכול לשכוח .
וכך כתבה לי ירדנה דיאמנט:
בעסקי נפשות אנו עוסקים.
אולי כדאי שנאמץ שופטי תעבורה כאלו כאן? שיהיה להם זמן , סבלנות וחוכמה לצאת מהקופסא.
אנו עומדים ערב ליל הסדר בו הבן עומד במרכז. המצווה החשובה היא
"והגדת לבנך".שוקה, גם בסיפורך המרגש הבן הוא "שגונב" את ההצגה וביחד
עם השופט החכם והנבון מביאים את האירוע לסיום כה מוצלח .
יישר כוח וחג שמח .
בכול מה שנוגע במשפטי תעבורה ומהירות, כשלא ניגרם נזק ואיש לא נפגע, השיעור הזה אכן יותר חשוב מקנס.
העיניין הוא שהשופטים בארץ, בחלקם הגדול, נותנים פסקי דין לפעמים מגוכחים במקרים של פגיעה קשה או מוות בתאונות כתוצאה מנהיגה רשלנית. שלא לדבר על עבירות קשות אחרות לאו דווקא בתעבורה.
זה היה לפני למעלה מ 30 שנה. עמדתי ללדת את בתי הבכורה. כשהחלו הצירים לקח אותי אישי להדסה הר-הצופים. נסענו בשדרות אשכול. השעה היתה חצות וחצי והכביש ריק לחלוטין. כיוון שבמכוניתו ישבה אשתו עם צירים (ועוד תהליכים הקשורים ללידה), החליט האיש להמשיך ולחצות צומת באור אדום ( חוזרת ומדגישה- הכביש ריק לחלוטין).
כשקיבלנו את הדו"ח הנחנו שאם נביא לשופט את האישור המתאים מחדר הלידה – יוותר לנו. מה גם שלנהג אין כל עבירות קודמות.
לצערנו, לא כך היה. השופטת עמדה על כך שעלינו לשלם את הקנס. זו היתה מתנת הלידה של משטרת ישראל ושל בית המשפט.
כך כתב לי למייל אילן הכהן:
תמיד נהנה לשמוע פינתך אצל פרנס, אבל היום כשהקשבתי לסיפור הזדעזעתי.
איך אפשר לשבח שופט שמעלה או מבקש אליו לדוכן ילד בן 5 שנים?
לא משנה מה התוצאה הסופית. ילד הוא רק ילד הוא רק ילד הוא רק ילד!
מי ידע להעריך את ההשפעה על מפגש כזה של ילד עם שופט רם ונישא – שהוריו תלויים בשופט, כמהגרים במדינה זרה וחדשה?!?!
ומה בדבר כבודו של האב בפני ילדו?
אני גר בקנדה ומכיר את הקלות וחוסר הפורמליות בבתי משפט לתעבורה כאן. אבל לטעמי במקרה הזה, אם הוא נכון,יש חציית גבול !
אשמח לשמוע את דעתך בעניין ולשיקולך אם לפרסם את תגובתי בבלוג שלך.
בברכה חג שמח ושיהיו עוד הרבה סיפורים כמו אלו עד היום