הרחפן

אבינועם הרש הוא מחנך ויזם חינוכי במערכת החינוך הדתי. הוא כבר שלח אלי כמה סיפורים וחוויות מעולם החינוך, וכמעט תמיד סיפוריו מדברים אלי. האיש מפיץ בהוויתו נְגוֹהוֹת של חינוך להבדיל מנגוהות של הוראה. הנה מה שהוא מספר:

 

זו הייתה אחת מהחוויות ההזויות ביותר שאי-פעם חוויתי כמחנך.

עד שאני כבר מצליח להשיג ריכוז מהתלמידים ונהיה שקט בכיתה, אני שומע זמזום דבורתי וקולט בזווית עיני רחפן קטן (!!) מתרומם מסוף הכיתה, ממושבו של התלמיד הכי לא מקובל חברתית.
חשבתי שאיני רואה נכון. רחפן בכיתה? בן אדם, מה נסגר? מה הוא חושב לעצמו?

כמובן שהלך השיעור. ציחקוקים וצהלות מסביב. התלמיד הלא מקובל, מרים ראשו מהשולחן, אוחז בשַלָּט רחוק, כנראה מודע לכך שהוא הולך לטוס למנהלת הרבה יותר מהר מהרחפן שלו. אני עדיין המום מהתעוזה.

רק שפתאום חודרת אלי תובנה אחרת ומוזרה: לראשונה אי-פעם, תלמידים מתקרבים אליו בסקרנות, רוצים לבדוק, לגעת, לחוש את הרחפן. הילד לראשונה מוקף באהדה.
בתוכי הר געש של כעס ועלבון ורצון להחזיר את כבוד המורֶה למקומו, והתובנה החדשה מנסה בכוח לעכב אותם מהתפרצות.

המשכתי לשתוק ולהתבונן במחזה. השיעור כבר חלף מהעולם. אחרי כמה רגעים הרגשתי שמשהו בכעס התהומי שלי כבה.
"בוא לכאן." סיננתי אליו בשקט. כל הכיתה הביטה בו במבטֵי 'הלך עליך'. הוא ניגש אליי נבוך כולו, חושש מהתגובה ומהעונש.

"מה זה הדבר הזה?" שאלתי אותו.

"זה רחפן… המורֶה." ענה לי.

"זה יעוף גם בחוץ? עד איזה גובה הרחפן הזה מסוגל לעוף?" המשכתי לחקור.

"לא יודע, נדמה לי עד קומה שישית… אולי." הוא לא הבין לאן השיחה הולכת.

"ואתה שולט בדבר הזה היטב?" עכשיו העיניים שלו נדלקו מחדש.

"בטח. אני אלוף בזה המורה." חייך לראשונה, והגניב מבטים לכיתה שעקבה אחרי דו-השיח.

"אז בוא נראה אותך."
ביקשתי מכל הכיתה לצאת החוצה לחצר, והוא התחיל להפגין את זריזותו ומומחיותו. תוך רגעים כל הכיתה הייתה ממש עליו, מבקשת, מתחננת להיות שותפה בתיפעול הרחפן.

אחרי רבע שעה בערך הפסקתי את החגיגה והשתקתי את כולם. קראתי לו ואמרתי:
"עד מחר בבקר… אתה מכין הרצאה מקיפה ומצגת שנושאה 'הרחפן ותרומתו העתידית לחיינו" ובשעה הראשונה אתה מציג אותה בפני כל הכיתה. לאחר מכן אתה מציג אותה באסיפת מורים."

המצגת שהכין כיכבה למחרת בכיתה ואחר כך באספת המורים. מרבית המורים המקצועיים היו מופתעים ותהו כיצד יכולות התלמיד הללו לא באו לידי ביטוי קודם לכן.

כמה ימים לאחר מכן ביקש התלמיד לשוחח אתי.

"אני מתנצל על החוצפה בהפעלת הרחפן בכיתה. תודה שלא העפת אותי למנהלת ותודה על ההזדמנות שנתת לי. אתה מבין, לא כל כך סַפרו אותי בכיתה. אתמול, בפעם הראשונה הזמין אותי יוגב לביתו. אתה יודע… הוא הכי אָחְלָה בכיתה. הכל השתנה מאז…"

"קיבלתי" אמרתי לו "אבל להבא אם אתה מתכוון להנחית בכיתה מסוק או נושאת מטוסים, תשתדל לעדכן קודם…"
"סָגוּר." הבטיח לי ולחץ את ידי בחום. כשהתרחק הצצתי בו. תחושה הייתה לי שקומתו גבהה…

(כך כתב אבינעם הירש)

 

שאלתי את אבינעם: "מאין אתה שואב את הרעיונות, את היכולות לתגובה כזו חריגה? הרי כל מורה סביר היה מעניש את הילד, והנה אתה הֵמרת את הענישה בהעצמה. זָקפתָ קומתו. אתה בוודאי מבין שהילד הזה יזכור אותך כל חייו."

"יש הרבה מחנכים שאני שואב מהם השראה." הוא עונה לי. "חינוך זה מעֵבר למה שמלמדים בפקולטות. זה גם נשמה, נשימה ואינסטינקטים. בהוראה – אחד ועוד אחד זה שניים. בחינוך – אחד ועוד אחד יכול להיות משהו אחר… תלוי גם בתלמיד שמולך… "

 

זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי, 13 ביוני 2019

"הרחפן" כפי שהעליתי לשידור בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה.


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.

נושאים: דפוסי התנהגות, חינוך, מעורר השראה

תגובות

Thank you for sharing this beautiful, inspiring true story . We all behave a curtain way for a reason and Avinoam, is wise enough , to figure out the reason for his student’s behavior. I think we can use this approach, treating our kids, family and friends . Thank you for always sharing beautiful, uplifting stories:)

וכך כתבה אלי תמר:
תודה לך שוקה היקר,
אני דומעת.
דומעת מהזכות שהיתה לתלמיד הזה לקבל מחנך כזה.
דומעת על כל הילדים שלא יזכו להזדמנות חיובית לגדול.

שבת שלום
תמר

סיפור מקסים ומרגש. מחנך בכל רמח איבריו.
להפיץ סיפור זה בין המורים אולי יעורר עוד מחנכים לילדנו.
כל הכבוד

סיפור מרגש המוכיח שלא כל מורה הוא מחנך.
השאלה היא, האם אפשר ללמד מורה להיות מחנך, ואם כן מדוע לא עושים זאת?

הי שוקה.
עשיתי חשבון טוב 1+1=11 נשבע לך שזה לגמרי אמיתי… ככה זה שעובדים בחינוך ולא רק מלמדים. זכיתי ללמוד מהתלמידים שלי ולא רק ללמד אותם.
תודה על סיפור נפלא

אלוף!!!!!!!!! אלוף בהבנת הנפש.
מורה שעשה מעשה קטן והעלה את הילד לדרך המלך.
תודה שוקה
אסתי

קודם מחנך ואחר כך מורה.
והלוואי שהיו רבים כמוהו…..

דוגמה מובהקת למחנך שהאגו שלו מרוסן ונותן מקום לאמפטייה וראיית האחר. תכונה נדירה בימינו, הן בין המורים והן בין מנהיגים למיניהם.

שלום שוקה,

סיפור מרגש, המחנך נהג עם הנער ככתוב בספר משלי,

"חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנו"

שבת מבורכת חיה אהביה

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


פוסטים נוספים

לדרוך על אחרים

'תובנות ואסופות קריאה והקשבה' כך הגדרתי את הבלוג שלי לפני למעלה מעשור, וכך בכל מקום שאני קורא/מקשיב/חוֹוֶה את החיים 'מִמְעוֹף הסיפוּר' ויש שם משהו שכדאי להתבונן בו, אני מעלה זאת. אני שקוע בספרו האחרון של אשכול נבו "הראיון האחרון", ולגמרי באקראי שולחת אלי ידידה בשם שולי ברק סיפור מעניין מחלקו השני של אותו הספר, שטרם […]

חברויות חדשות – כדאי בכל גיל?

לפני הזיקוק עידכון קטן: לאחר מופעים מוצלחים בפסטיבל מספרי הסיפורים בסוכות, ובמועדון צוותא בתל אביב בחודש מרץ, אתארח במועדון קפה תיאטרון הקאמרי בתל אביב בעוד שבועיים, ביום רביעי 29.5.19 בשעה 21:00. זהו מופע משותף של עפר גביש, חוקר הזמר העברי, ושלי – ואנחנו מעלים שם סיפורי חיים, שירים, והחוכמה שבינהם, תחת השם "וקצת בינה בלב […]