שלא ייגמר לעולם

אקדים השבוע את משלוח הזיקוק בגלל ראש השנה שבהמשך השבוע, ואקדיש אותו לשיר תפילה, אולי השיר המרטיט ביותר בזמר העיברי.
אני מתכוון לשיר 
'הליכה לקיסריה' המוכר יותר במילותיו הראשונות 'אֵלִי, אֵלִי…', השיר עליו גדלנו כולנו.  נחשפתי למלוא קורות השיר הזה, אחד מנכסי צאן הברזל שלנו, בסיור מזמר שהוזמנתי אליו בקיבוץ נען ובספר שקראתי בעקבותיו על חייו ויצירתו של המלחין דוד זהבי, ממייסדי הקיבוץ. את מירב העובדות אתם מכירים אבל אולי לא את כולן. הנה תמצית מההתייחסות לַשיר בסיפרו של מוטי זעירא:

 

במרץ 1944 יצאה חנה סנש, חברת קיבוץ שדות-ים, למשימה באירופה הכבושה. היעד – הונגריה ארץ הולדתה, לתפקד כסוכנת מודיעין של הבריטים ולסייע בהצלת יהודים. חנה ושלושה מחבריה צנחו ביגוסלביה ובניסיון לגנוב את הגבול להונגריה, חנה נתפסה ע"י המשטרה ההונגרית ששיתפה פעולה עם הנאצים ובנובמבר 1944הוצאה להורג. לפני שנתפסה נתנה חנה לראובן דפני, שצנח איתה, נייר מקומט בכתב ידה. הוא גולל את הנייר בכוונה להשליכו ואז נמלך בדעתו להציץ בכתוב. זה היה שירה של חנה סנש: 'אַֹשְרֵי הגפרור שנשרף והצית להבות.'

ראובן דפני שב ארצה, העביר את השיר להנהגת הקיבוץ המאוחד בכוונה לפרסמו. השיר הגיע לחבר קיבוץ נען, משה ברסלבסקי, שטען שלא יתכן שמי שכתבה שורות כל-כך נפלאות אין באמתחתה שירים נוספים. הוא נסע לקיבוץ שדות-ים, קיבוצה של חנה סנש, ושיכנע שירשו לו להיכנס לחדרה. מתחת למיטתה מצא ארגז מאובק ובו יומן ומחברת שירים. אחד מהם, קצר ותמציתי במיוחד, משך את תשומת ליבו:

"אֵלִי, שֶלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם/ הַחוֹל וְהַיָּם/רִֹשְרוֹֹּש שֶל הַמַיִם/בְּרַק הַֹשָמַיִם/תְפִלַּת הָאָדָם."

התאריך שנכתב היה 24 בנובמבר 1942, שנתיים לפני הוצאתה להורג. אף אחד מחבריה לא ידע שחנה סנש כותבת.

ברסלבסקי ביקש מדוד זהבי, חבר קיבוץ נען, להלחין את השירים.

דוד חיבר את הלחן לשיר הזה באוקטובר 1945 והעיד בעצמו שהלחן נכתב בהינף אחד של חמש דקות ותוך פרץ בלתי נשלט של דמעות. דוד קלט את הנימה האישית והמתחננת שבשיר ואת לשון הבקשה והתפילה שבו. השיר נפתח בעלייה גדולה כלפי מעלה במילה 'אֵלִי'. 'להתחיל עם מירווח של אוקטבה זה כמו לעוף ישר לשמיים', אמר המוסיקאי והמנצח נועם שריף. הקפיצה הזו מוכרת משירים אחרים של זהבי כמו 'ניגונים' ו'החליל' והיא מטעינה מיד את השיר במשמעויות רוחניות.

זהבי לא הסתפק בכך ובלחנו הוא הכפיל את המילה 'אלי', שלא כמו בטקסט המקורי של חנה סנש. בכך הוא העניק לשיר מימד דתי שמהדהדים בו "אֵלִי אֵלִי למה עזבתיני" של משורר תהילים, כמו גם מילותיו האחרונות של ישו על הצלב: "אֵלִי, אֵלִי, למה שבקתני" (הברית החדשה). חנה סנש גדלה בבית אתאיסטי וה'אֵלִי' שלה משוחרר מהמטענים הללו: הוא עומד רק עם תהייה ותחינה בנפשו. זהבי, אם התכוון לכך ואם לאו, הטעין רובד נוסף לשיר, הפשוט לכאורה.

בהקשבתו הדרוכה למילות השיר יצר זהבי משמעות מיוחדת למילה 'שמים' והעניק לה את הצליל הגבוה ביותר בלחן. כאילו צייר את דרכה של המנגינה, המטפסת אל המקום הגבוה – 'שמים' – ומשם יורדת ופוגשת בגובה העיניים את 'האדם' (בְּרַק הַֹשָמַיִם/תְפִלַּת הָאָדָם). התנועה הזורמת הזו בין שני הקודקודים הללו של הקיום האנושי הפכה את 'אֵלִי אֵלִי' – בזכות לחנו של זהבי – לשיר תפילה מודרני, נטול מחלצות דתיות, המבטא את הנפש המתפללת בפשטותה, בזרימתה הטבעית. לא ייפלא, אם כן, כי רבים רואים בשיר זה את אחת מפיסגותיו הגבוהות של הזמר העיברי.

השיר הושק לראשונה בקיבוץ נען בערב שבת מרגש במיוחד בסוף נובמבר 1945 (ראה זה פלא בדיוק אז נולדתי – שוקה).

במשך כל השנים שמר זהבי על קשר חם עם קטרינה סנש, אמה של חנה, שהקדישה חייה לשימור מורשתה וזיכרה של ביתה. היא אהבה את לחניו של דוד זהבי והוא כתב לה שהשיר הזה הוא אחד השירים היפים ביותר שכתב בימי חייו וכי שמה של חנה מעורר בו תמיד רגשות עמוקים.

(מתוך סיפרו של מוטי זעירא – סיפור חייו ויצירתו של דוד זהבי).

 

אלי, אלי… שלא תיגמר לעולם המילה והמנגינה העברית….

שנה טובה,

זיקוקין די-נור
שוקה, יום שלישי, 19 בספטמבר 2017

הנה ביצוע של השיר ע"י המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים:

חנה סנש בקיבוץ שדות ים.
היא עלתה לארץ בהיותה בת 18 והוצאה להורג והיא בת 23

כריכת הספר על דוד זהבי וציור של דוד מתוך צילום מעשה ידי סמדר זהבי בונן, נכדתו


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

Thank you for sharing the valuable information. This song is timeless andastill moves me . Wishing you a very happy and healthy new year. What s blessing to have you in our lives

Love orly

הי שוקה,
תודה שהארת את עיני.
מאחלת לך ולמשפחתך שנה טובה, מאושרת, בריאה 🥂

למדתי משהו חדש היום- על חנה סנש.
מרגש מאוד.

תודה רבה ושנה טובה – שוקה

תודה על שיעור נוסף בסיפורה של חנה סנש, שלא הייתי מודעת אליו עד היום. השיר תמיד מרגש וכל שכן לדעת כיצד הוא נמצא… מכל זיקוק שלך ניתן ללמוד משהו ולקבל מוסר השכל, ועל כך, כמו תמיד – שאפו!!!
שנה טובה מלווה בעוד זיקוקי דינור🤗🍎🍯

וכך כתבה לי עמליה:
זהו שיר התפילה הכי לא דתי שאני מכירה: כולו כמיהה לגבהי השמיים (לא אלה שנחסמים בתאורת לילה הופכת אותו ליום בארצנו המגלומנית), לרשרוש הגלים המתדפקים ברכות אל החוף, החול (הנקי מזפת וממדוזות), וכניסה פנימה אל תוך הנפש. יש כאן משהו נעלה מן הדת שהיא חלק מהמצאותיו (ובוודאי מהיותר לא מוצלחות) של האדם: יש כאן תפילה במשמעותה העמוק – ליופי, לשלווה ולשקט מכל הרוע… זוהי יצירה שמשקפת את החלק הנעלה ברוח האדם (בוודאי שני היוצרים, אך גם כל אלה שהתפילה נוגעת בהם), ואך מגוחך הוא, שילדים בבתי הספר חושבים שזה "שיר עצוב של יום השואה"…
שנה טובה לך, שנה של התגשמות כמיהות הנפש,
עמליה

מדהים הסיפור ובשבילי גם העיתוי .
בימים אילו בחרתי להתקין את השיר בנייד שלי כאות לחיוג מבני משפחתי .(להבדיל מצילצולים אחרים )
התפילה הזו מלווה אותי מימים ימימה בהתרגשות .תודה לך שאתה מנגיש לנו מידע מרגש .
איחולי שנה טובה , והמשך עשייה ברוכה .
רות

One of my favorite songs ever! I always admired Hana she must have been some amazing woman! thank you for sharing this
Shana tova
תודה רבה ושנה טובה – שוקה

שוקה ידידי.
אולי דווקא בזכות החילוניות שלו הפך השיר הזה לתפילה חילונית. היום כשפופולרי כל כך להתנפל על הקיבוצים אפשר לראות בקטע הזה את תרומתם של הקיבוצניקים להקמת המדינה בתרומתם למוזיקה השירה והלחימה למען מטרה שהיום נראית כל כך רחוקה ממה שהתכוונו….

שוקה היקר

רציתי לאחל לך ולכל העוקבים שנה טובה אושר ובריאות ובהזדמנות זו להודות לך על מפעלך המבורך – פשוט מקסיםםם מעניין ומעשיר עד מאד

תבורך והמשך להעניק לנו מסיפוריך החכמים

בתודה ענקית

תמי שטרנטל

שנה טובה ומבורכת
בריאות
לך ולכל בני ביתך !
תודה על ההעשרה המעניינת בשיר שתמיד מרגש אותי/אותנו כל כך…

בשיר הזה בא לביטוי כשרונו האדיר של דוד זהבי שהפליא להלחין את מיטב שירי ארץ ישראל בינהם במובן גם אשרי הגפרור של האשה הםופלאה הזו חנה סנש תודה לך שוקה על העלאת זכרונה של הגיבורה
הזאת והמלחין המופלא יהי זכרם ברוך
בתודה יעקב או בעל הכינוי כמו רוב ילידי הארץ בגילי (יענקץ)

שוקה היקר,
פעמים הרבה שרתי את השיר הנפלא הזה, שכתבה חנה סנש, והלחין דוד זהבי.
כעת, משקראתי את הזיקוק שלך, אני מבין עוד יותר, ומתחבר אליו חזק יותר.
תודה לך – שנה טובה וחג שמח.
גבי – בית יצחק

הי שוקה
את שני ילדי גידלתי על שיר ערש אחד, ושמו ההליכה לקיסריה.
תמיד קיננה בי התחושה האינטואיטיבית שאין תפילה גבוהה ממנה. ואני מכיר את סידור התפילה היהודי היטב.

דומה שאדם בהיותו קרוב מאד אצל הטבע מתחבר למקורות עליונים של תובנה כמו זו שחנה סנש הליחה להוריד לנו.

פרט עלום שלמדתי עליה הוא שבבית הכלא בבודפשט אחרי שהפאשיסטים ההונגרים גמרו לענותה, והמתינה להוצאתה להורג, היא זיהתה ילדה של אחת האסירות. ולילדה זו היא בנתה דמויות מנייר כדי לשמחה. איזו גבורת נפש עילאית.

שוב תודה מקרב לב על איזכור חשוב זה של שורשי העוצמות של עם ישראל- התפילה הישירה הבאה מהלב, הקשר לטבע ולבורא ללא מתווכים.

שנה טוב שנת אחדות לכל עם ישראל.

מעניין מאוד ולא פחות מרגש.
להאזין למקהלה הנפלאה ולקולה המרגש של הסולנית זו הנאה צרופה.
תודה. תמיד אוהבת ונהנית לקרא את זיקוקין די נור.
תודה ושנה טובה
עליזה

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

פיסות טישיו

אבינועם הרש, שאיני מכיר, הוא מחנך ויזם חינוכי העובד במינהל החינוך הדתי שבמשרד החינוך. הוא מעביר סימנריונים בנושאים שונים כמו מנהיגות, סולידריות חברתיות, עוצמתו של היחיד וכ"ו. וכך הוא מספר:   ראיתי אותו בסמינריון האחרון. שקט, צנוע, בלי פצצות התאורה שבדרך כלל מלוות נערים בגיל ההתבגרות –  "היי עולם! שופוני. אני כאן"! משהו בנער הזה […]

הפסנתרנית – כוחה של נגינה

סיפרתי בעבר – נדמה לי פעם אחת – על אנשים המותחים את גבולות האפשר. אנשים שהופכים בלתי הגיוני להגיוני, שלא נותנים למיגבלה לעצור אותם. הנה סיפור מרתק נוסף:   אביה של לי היה חייל דרום קוריאני שניפצע בפעולה צבאית, שוּתק בגופו התחתון, וטופל במורפיום במשך כעשר שנים. האחות שטיפלה בו בבית החולים, סאן שמה, התאהבה […]