גבהוּת רוּח

ביליתי בכמה טיסות בימים האחרונים וצפו ועלו בי חוויות טיסה שגם אתם בוודאי מכירים. הרגעים הללו שאנשים נדחפים ראשונים, או קמים ממושבם ראשונים? את הרגעים האלה שהדיילת שואלת אם מישהו מוכן להחליף מקום לטובת זוג שהושיבו אותו בנפרד, ואז אנחנו משפילים מבט, שקועים בספר, כדי שלא ייפנו אלינו? לרגעים בהם יש לאנשים הערות וביקורת מתוך 'אני ואפסי עוד' ו'מגיע לי'? 

ונזכרתי בסיפור קטן ושנון שנתקלתי בו באתר אינטרנט זר וחשבתי שיש בו צלצול מעורר לכולנו:

 

בטיסה מיוהנסבורג שבדרום אפריקה, אישה לבנה בגיל העמידה, לבושה בִּקפידה, מצאה עצמה ישובה במטוס לצדו של גבר שְחור-עור. כשגילתה מי יושב לצידה היא זעה בכיסאה בחוסר נוחות, רטנה מתחת לאפה ואז היא לחצה על הפעמון לקרוא לדיילת.

"מה אני יכולה לעזור, גבירתי?"  שאלה הדיילת.

"את לא רואה בעצמך?" היא השיבה ורמזה על האיש שלצידה. "הושבתם אותי ליד שחור-העור הזה. בוא ונראה אותך יושבת במהלך כל הטיסה ליד מישהו כזה. אני מבקשת שתמצאו לי מושב אחר."

"גבירתי, תהיי מעט סבלנית." אמרה לה הדיילת. "הטיסה לגמרי מלאה ואני יודעת שבמחלקת התיירים אין מושב אחד פנוי.  אבל, מכיוון שפנית אלי תני לי לנסות ולבדוק אם יש מושב פנוי במחלקת העסקים."

האישה העיפה מבט שחצני, גבה-רוח באיש שלידה שבוודאי נפגע עמוקות מפנייתה הפומבית לדיילת. הנוסעים האחרים שישבו בקרבתם לא יכלו להימנע מלשמוע את דרישתה המעליבה.

כמה דקות מאוחר יותר שבה הדיילת מחייכת ובפיה בשורות טובות. האישה לא יכלה להסתיר את חיוך שביעות הרצון שלה.

"גבירתי," פנתה אליה הדיילת בנועם, "כפי שחששתי מחלקת התיירים לגמרי מלאה. שוחחתי עם ראש צוות הדיילים וסיפרתי לו על מצוקתך, ולצערנו גם מחלקת העסקים מלאה. אבל… יש לנו מושב אחד פנוי במחלקה הראשונה דווקא."

חיוך שביעות הרצון המשיך להתפשט על פני האישה.

"זה חורג מאד מהנהלים לעשות שדרוג כזה." המשיכה הדיילת. "אבל, קיבלתי את אישורו של הקברניט. בהתחשב בנסיבות, חש הקברניט, כי יהיה זה לא ראוי להכריח נוסע לשבת על יד אדם שאינו רצוי."  ואז היא פנתה לַנוסע שחור-העור שישב ליד האישה וסיימה את דבריה:

"אם תואיל אדוני לקחת את חפציך האישיים, אתה מוזמן לעבור למחלקה הראשונה. המושב שם מוכן עבורך.."

בעוד שחור העור עושה דרכו למחלקה הראשונה בקידמת המטוס נעמדו כל הנוסעים על רגליהם ומחאו כפיים, לו, לדיילת ולקברניט.

(מתוך אתר אינטרנט זר בשם Slideshare . תרגום חופשי שלי מאנגלית)

 

ואהבתי את השנינות שבתשובה וחשבתי שיש בסיפור הזה מעין תזכורת לנועם הליכות, לסובלנות, ולהתחשבות באחר, גם אם עלינו לוותר לפעמים על קצת נוחיות עצמית שלנו.
וחשבתי שזה גם שיעור טוב כנגד סנוביות וגבהות רוח. חלקכם בוודאי כבר שמע שבאימפריה הרומית בזמן תהלוכת ניצחון היה עומד בכרכרה המצביא המנצח, לראשו זר דפנה, והוא מנופף בידו לקהל. לצדו עמד עבד שהיה לוחש באוזניו שוב ושוב את המילים Memento Mori שפירושו "זכור את המוות" כלומר "זכור שהנך בן תמותה". ובמקורותינו – "דע מאין באת ולאן אתה הולך…"

אל יגבַּה לבבנו.

חג חנוכה שמח,
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, טנזניה, יום חמישי, 6.12.18


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

הרבה סיפורים קיימים על הטיסות וזו אחת הרעות של בני האדם.
תודה שוקה על הסיפור.
שבת שלום.
אסתי

תודה שוקה, על הסיפור הנפלא.
אכן, הדיילת נהגה באופן מבריק אצילי ומנומס.
ללא ספק, העמידה את הגברת על מקומה
ושיפרה, לאדם שישב לידה, את תחושתו הפגועה.
אכן יש מה ללמוד מהארוע הזה.

היי שוקה יקר, כבר סיפרת בעבר את הסיפור הנפלא הזה ושמחתי להיזכר בו.
תודה רבה, שבת שלום וחג שמח.

סיפור מדהים.
ולנו היהודים יש את המקור שלנו לתובנה של הסיפור.
כשבורא העולם ברא את השמש והלבנה שניהן היו גדולות ומאירות במידה שווה. ביקשה הלבנה מהבורא שיקטין אחד כדי שיבדילו בין שני המאורות.
מה עשה הבורא? הקטין את הלבנה.

תודה שוקה

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

שמואליק קפיץ

יום הילד הבינלאומי היה השבוע ונזכרתי בסיפור ששלח אלי ישראל אמיד. לדבריו הסיפור שוטט ברשת, הוא אינו יודע לאמתו:   שמי שמואליק ואני בן 28. אני איש מעשים שלא רגיל בסיפורים אז לקח לי זמן לחבר את החלקים של סיפורי, שהתחיל לפני כעשרים שנה. הייתי אז בן עשר, ילד רגיל, להוציא דבר אחד. היה לי […]

על כל שמש השוקע… יש תמיד אלפי זריחות.

בתי עלמין יוצרים הֵקשר של כאב ושכול, חוויה קשה להתמודדות. והנה הזדמנו לי שני סיפורים, שהקשרם שונה, ושעולה מהם דווקא המשך החיים. לא… לא חיים של העולם הבא, אלא חיים חדשים שבדרך מוזרה נוצקו מחוויות של בתי עלמין. לחובבי השפה העברית רק נציין שצמד המילים 'בית עלמין' מקורו מארמית – בית עולמים', בדומה לביטוי המקראי […]