הלפיד מבגדד

"שמעתי פעם המלצה ברדיו," כותב לי ירון מַשְעַל שאיני מכיר, "דברו והקשיבו לסיפורים של ההורים שלכם, בטרם יהיה מאוחר ותצטערו על כך. אז התחלתי להקשיב ולדובב את אבי וגם דִרבנתי את סביבתי לעשות כך עם הוריהם." והוא מספר לי אז את סיפורו הבא:

בשנת 1951 אבי, יחזקאל, היה בן 17 כאשר החלה העלייה הגדולה של יהודי עיראק במסגרת מבצע עזרא ונחמיה.  כְּעלם צעיר חובב ספרות ושירה הוא רכש לעצמו, ימים ספורים טרם העלייה לארץ, ספר שירה בשפה הערבית. הספר היה נדיר וקשה להשגה. "לקח לי כמה ימים כדי למצוא את הספר באחת מחנויות הספרים בעיר." הוא מספר לי בגעגוע.

וכך, ביום בו נקבע מועד העלייה ארצה, הגיע אבי לשדה התעופה בלב מתרונן. היה איתו תיק קטן בו מספר חפצים אישיים בלבד וספר השירה שרכש.
"אסרו עלינו להוציא כסף או דברי ערך" הוא מספר, "ולכן דאגתי מבעוד מועד להוציא אישור מיוחד ובלבד שאוכל לקחת עמי את ספר השירה ארצה".

כצפוי, בשדה התעופה המשטרה ערכה חיפוש קפדני בתיקים ובמזוודות. השוטר חיטט בתיק של אבי ושלף משם ספל ותחתית תואמת. אלו היו כלים בודדים מסט כלים שעבר מדור לדור במשפחה, ואבי רצה לשמר זאת כמזכרת מבית הוריו. ברוע לב הניח השוטר את הכלים על מפית, גרר אותם באיטיות לאורך כל השולחן עד שהתנפצו לרסיסים על הרצפה.
ואז השוטר הבחין בספר. 'לשם מה לך הספר הזה?" הוא שאל.
אבי הציג את האישור שהיה לו ואמר שהוא חובב שירה וספרות והוא רואה את ייעודו כמורה במולדת החדשה. תחנוניו לא עזרו. "ספר השירה הזה הוא רכושה של עיראק ויישאר פה." ענה לו השוטר.
בעין דומעת ובכל זאת בלב שמח אבי עשה דרכו למטוס במסעו לארץ המובטחת.

עברו 70 שנה , אבי כיום בן 88.

בשנה האחרונה אני נוהג ללכת לבקרו לעיתים מזומנות. כל מפגש כזה מביא עימו זיכרונות מימים עברו שטרם שמעתי.
ויום אחד הוא סיפר לי את סיפור ספר השירה האבוד. חשתי את הצער בקולו. "איני יכול לשכוח את מבטי השינאה של השוטר מאז." הוא אמר.
"אתה זוכר את שם הספר ושם המחבר?" שאלתי.
"איך אוכל לשכוח?" הוא ענה והחל לצטט לי קיטעי שירה מהספר.
"תרשום לי את שם הספר והמחבר." ביקשתי.

אינני קורא וכותב ערבית אז פניתי לידיד שאשתו מורה לספרות ערבית באחד מהכפרים בצפון הארץ. חולפים מספר ימים והוא מתקשר אלי: "לאביך טעם מעודן ומיוחד. ספר השירה הזה הוא גם היום אחד מספרי השירה המבוקשים ביותר בעולם הערבי. לצערי לא ניתן להשיג עותק פיזי שלו. אבל… רעייתי פישפשה באינטרנט ומצאה עותק דיגיטלי… אני שולח לך קישור."
התרגשתי עבור אבי. הורדתי את הספר מהאינטרנט ושלחתי להדפסה ולכריכה.

בביקור הבא אצל אבי הגשתי לו את הספר הכרוך. זו הייתה עבור שנינו סגירת מעגל של השבת אבידה שנגזלה מבעליה לפני שבעים שנים. זה היה מרגש לראות את המפגש שלו עם הספר. הוא התעקש שאשב ואקשיב ואז הקריא לי פרקי שירה מהספר… עבורו ניחוחות מהמולדת הישנה…

(כך כתב לי ירון משעל)

 

לא יודע מדוע אבל שאלתי את ירון לפירוש השם מַשְעַל. "משעל" הוא אומר "פירושו בערבית 'לפיד' או 'פנס'. ככל הנראה כינוי לאדם חכם. אצלנו במשפחה סיפרו שהכוונה לאדם שפניו מוארות כלפיד."
וחשבתי, איזו דרך יפה מצא ירון להאיר כלפיד את עברו של אביו – יחזקאל משעל/לפיד.

ויש בסיפור הזה תזכורת לכולנו להתעניין בהורים לפני שיהיה מאוחר, לפני שנצטער שלא פיענחנו מי הם. על גב הכריכה של אחד מספריו של נתן שחם, חתן פרס ישראל לסיפרות, קראתי משפט שלכד את עיני: "הורים הם מאותם כיתבי חידה שעל ילדים לפתור בכוחות עצמם."

ועוד משהו קטן – אימו של דב מורן, איש ההי-טק הידוע וממציא הדיסק-און-קי, נפטרה בשיבה טובה לפני מספר שנים. כך בערך הוא כתב לכל עובדיו וחבריו: "אני יודע שאתם מאד עסוקים ובוודאי תרגישו מחויבים להגיע לשבעה. עשו עימדי חסד וְוַתרו על ביקור הניחומים ובמקום זאת בּלו את השעה הזו עם ההורים שלכם…"

זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 18 בפברואר 2021

"הלפיד מבגדד" כפי ששודר בגלי צה"ל בתכניתו של שמעון פרנס. לחץ להאזנה.

יחזקאל משעל ובנו ירון. למטה שם הספר כפי שכתב יחזקאל משעל

 

 


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.

נושאים: אבהות, דפוסי התנהגות, יחסים, מעורר השראה

תגובות

בו3ר טוב שוקה,
אני כל כך מבינה על מה ירון מדבר. גם אני ישבתי עם אימי (כחצי שנה לפני שנפטרה) והתחלתי לעשות איתה עבודת שורשים. הכל מכל. מה היו נוהגים לאכול, להתלבש, לשחק. ירדנו לפרטים אישיים חווייתים. ובאמת לאחר שסיפרה לי על מאכל מסויים שלא אכלה כ-60 שנה מאז שאמה נפטרה. נברתי בכל קבוצות המדיה ובאתרים והכנתי לה. כשהיא פתחת את החמגשית בערב שבת, רק לראות את הפנים שלה ההמומות. לשמוע את המילים "החזרת אותי 60 שנה אחורה". לראות את הדימעה ניגרת מהעין. זהו רגע שיישאר איתי לעד. שווה כל הון שבעולם.
תודה רבה שוקה יקר על שיתוף ותזכורת להצליח לגרום ליוד טיפה של נחת והנאה להורינו. תבורך בשבת שלום

תודה על סיפור מרגש, אבי בן 88, עלה באותה עליה. אשמח לדעת את שם הספר והכותב, כדי להפתיע אותו.

איזה סוף טוב אך לצערנו זהו סוג של אנטישמיות.
אסתי

שוקה חבר יקר "שבית את לבי" בסיפורך הלפיד מבגדד.

שוקה יקר, היום קראתי את הסיפור היפה הזה וברשותך מגלגלת הלאה. ממש אהבתי וזה תמיד חשוב לדעת על ההורים כמה שיותר…
תודה וחג פורים שמח.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


פוסטים נוספים

הכרטיס שזכה

את מרבית החלומות איננו מממשים לא מעט בגלל פחדים וחששות המקננים בראשנו. הקשיבו לסיפור הבא שפירסם שלומי זילבר בפייסבוק – "שלומילים וסיפורים":  לכל אחד מאיתנו הערכה עצמית מסוימת, דרכה אנחנו בוחרים את הקריירה, את החברים וכנראה גם את בני הזוג. בלא מעט מקרים ההערכה העצמית הזו משתנית עם השנִים ואז אולי כבר קשה לשנות בחירות […]

סימנים

סרטון אוסטרלי קצר שנגע לליבי, החזיר אותי לרומנטיקה בין אנשים טרום טכנולוגיה. ב- 2009 זכה הסרטון בפרס בינלאומי על יצירתיות. הנה תמצית מהתסריט – "סימנים": התמונה נפתחת בצעיר הישן במיטתו. שעון מעורר מצלצל, עיניו נפקחות לאיטן, והוא קם בחוסר רצון. מתארגן, מסדר עניבתו ומתיישב במטבח לקפה ולטעימת בקר. המוזיקה ברקע מונוטונית, פניו של הצעיר מביעות […]