'מורידי פריטים מהרשימה'

כולנו ידענים גדולים בלבקר ולשפוט. כל ה'פרלמנטים' של ימי שישי בבתי הקפה בכל רחבי הארץ, כל שיחות הסלון בערבי שבת… כולם דחוסים לעייפה בביקורת ובעצות, אבל… מְתֵי מעט יודעים גם לעשות, לבצע ממש.

בהקשר הזה שלחה אלי נורית גל-רכס את הסיפורון הקטן הבא. היא לא ידעה מהו המקור:

 

בחור צעיר סיים לימודי ציור והחליט לבחון את יכולותיו בַּתחום בדרך מקורית משלו.
הוא צייר ציור מושקע מאוד והניח אותו על כן ציור באחד ממרכזי הקניות. הניח ליד הכַּן עט שחור וכך כתב על שלט קטן:
'אני צייר מתחיל, ואשמח לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים או כל פגם אחר – שייקח בבקשה את העט השחור שהשארתי ליד הכן ויסמן איקס שחור על המקום הבעייתי לטעמו'.
למחרת הגיע ידידנו הצייר המתלמד למרכז הקניות וחשכו עיניו. הציור שהניח אמש היה מלא איקסים, כמעט עד אפס מקום.
הוא הביט במבוכה לצדדים ובבושת פנים הוריד את ציורו ומחשבה חלפה בראשו 'כנראה שאין לי עתיד גדול כצייר'.
הוא לקח את הציור למורהוּ וסיפר לו על הניסיון המר.
'התוכל לצייר ציור זהה לציור שהנחת במרכז הקניות?' שאל אותו המורה.

'אני מניח שכן.' ענה הצייר המתלמד. כעבור שלושה ימים הוא הניח על שולחנו של המורה עותק מושלם של ציורו הקודם.

הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן ציור במרכז קניות אחר. את נוסח השלט הציע המורה לתקן מעט. הפתיח היה אותו הפתיח:

'אני צייר מתחיל, ואשמח לקבל ביקורת על הציור שלי'.

הסיומת הייתה מעט שונה:

'מי שרואה פה בעיה כלשהי, ירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר. השארתי סט של צבעים ומכחולים לשימושכם…'
למחרת הגיע הצייר למרכז הקניות ונוכח לראות שאף אחד לא נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום. חודש חלף ושום תיקון לא בוצע.
כשסיפר זאת למורה, אמר לו זה בחיוך:

'וזה בדיוק ההבדל. להגיד מה לא בסדר – כולם יודעים, אבל לתקן – כמעט אף אחד לא יכול.'

 

(שלחה אלי נורית גל-רכס. מקור הסיפור לא ברור, למרות שבאחד מאתרי האינטרנט מצאתי שהוא מיוחס למישהו בשם אריק מ.)

 

בתחילת דרכו העסקית עבד בְּנִי הבכור עם דב מורן, איש הי-טק יְדוע-שֵם. תמונתו של דב מורן מתנוססת היום באולם הנוסעים של נמל התעופה בן-גוריון כמחווה של כבוד לאיש שהמציא את הדיסק-און-קי. לאחר כמה חודשי עבודה, באחת מישיבות העבודה שלהם בני החליט לפרוש בפני מורן רשימה של הערות וביקורות שהצטברו אצלו על מה שקורה בארגון. דב מורן הקשיב קשב רב, רשם כל הערה ודבר ביקורת ברצינות רבה במחשבו. כשבני סיים הביט בו דב מורן ואמר: 'תודה על ההערות… חשובות מאד. יש לי ברשימה שלי מאות הערות שקבלתי ועכשיו יש לי כמה מאות ועוד עשר ממך. אבל… יש מנהלים שנכנסים אלי לפעמים… לא הרבה כאלה… והם שואלים אותי כיצד הם יכולים לעזור לי להוריד פריטים מהרשימה הארוכה הזו.'

ואז הוא הישיר אל בני מבט אבהי ושאל: 'אז באיזה קבוצה אתה רוצה להיות? במוסיפי פריטים לרשימה… או במורידי פריטים מהרשימה…?

'את השיעור הזה אני מאז מיישם,' כך סיכם ואמר לי בני ארנון.

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 8.12.16


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

המשפט "סוף מעשה במחשבה תחילה" הוא אצלי נר לרגליי בהתנהלותי בחיים ואני
מרבה להשתמש בו בפני ילדיי נכדיי וחבריי . הסיפור אותו הבאת היום גרם לי
לחשוב שלא מספיק לחשוב ולדבר ולבקר בסופו של דבר חשוב לעשות . אם לא
נעשה המחשבה תישאר עקרה . חשוב עד למאוד שהמחשבה והמעשה ילכו יחדיו .

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

השפעה של מחנך – פרק נוסף…

לפני כחודש העליתי את סיפורו של ויקטור אייל, הטייס הראשון של רעננה ועל מנהל בית-הספר שהשפיע על המשך דרכו. חלף שבוע ומתקשרת אלי רותי מצפון הארץ שבִּקשה להישאר בשמה הפרטי. מבטאה ישראלי שורשי, קולה צלול וברור, שאינו מעיד על גילה. 'אני בת 83' היא אומרת, 'קראתי את סיפורך על ההשפעה של המחנך וברשותך אחזיר אותך […]

'לו חיי היו ספר…'

בהנחה שאנחנו חיים פעם אחת, איך ניתן להפיק את המירב גם כשהגורל מחמיץ לנו פנים? איך ניתן למתוח גבולות, לקחת את החיים למחוזות אחרים ולא לשקוע? אַיימי פֶּרְדִי (Amy Purdy) בהרצאתה ב TED ניצבת על הבמה – צעירה, תמירה, נעימת-מראה ושופעת חיוכים. לעתים קולה נשנק. הנה תמצית מדבריה, בתרגום שלי מאנגלית:   לו חייך היו […]