‘Karat in Carrot’

לא מעט סיפורי טבעות כבר סיפרתי כאן, והנה עוד סיפור טבעת הזוי. יש משהו כנראה בטבעות שגורר איתן סיפורים כאילו מהאגדות.
לפני כמה שבועות ביקרתי בקנדה וידידת משפחה שם, שמודעת לזיקתי לסיפורים מעניינים, הפנתה תשומת לבי לסיפור הבא, שפורסם ברשתות התקשורת שם. הנה בתרגום חופשי שלי מאנגלית: 

 

מרי גראמס (Mary Grams) היא תושבת אלברטה שבקנדה, בת 84. למשפחתה חווה חקלאית בעיירה קטנה כבר כמעט 105 שנים. לפני כשלוש עשרה שנים, היא אז כבת שבעים, היא ניכשה עשבים שוטים בגינתה ואיך שהוא נתפסה טבעת האירוסין שלה באחד העשבים, נשמטה מאצבעה ונעלמה בין ריגבי העפר. הטבעת הייתה יקרה וחשובה לה, אז היא חיפשה וחפרה ונברה בין העשבים וריגבי העפר משך שעה ארוכה ולא מצאה את הטבעת. היא שבה וחיפשה בימים הבאים אבל הטבעת נעלמה כאילו ובלעה אותה האדמה.

היא לא רצתה לאכזב את בעלה אז היא לא שיתפה איש באובדן, מלבד בנה. לאחר כמה ימים, כשנואשה ממציאת הטבעת, היא הלכה לצורף ורכשה טבעת זולה הדומה לטבעת שאבדה וענדה את הטבעת החליפית כדי שבעלה לא יחוש דבר. אכן, בעלה לא שם לב אבל לה זה עלה בדמעות רבות, לדבריה.

חלפו שלוש עשרה שנים.

הנושא נשכח לחלוטין, בעלה נפטר חמש שנים לאחר מכן, היא עצמה עזבה את החווה ולמעשה בנה, כלתה ונכדיה התגוררו בחווה המשפחתית ועיבדו את אדמתה.

יום אחד יוצאת כלתה יחד עם הכלב שלהם לגינה לקטוף מעט גזרים לארוחת המשפחה. היא עוקרת גזרים, מנערת את האדמה מהם ומשליכה אותם לדלי שהביאה. אחד הגזרים שהיא מושכת נראה לה מעוות בצורתו. 'הוא אינו ראוי למאכל', היא חושבת, רוצה להשליכו לכלב למישחק, ואז נמלכת בדעתה ומניחה גם את הגזר הזה בדלי.

במטבחה היא שוטפת את הגזרים בכיור, מגיעה לגזר המוזר, ואז היא מבחינה להפתעתה במשהו חבוי מנצנץ מבין קיפלי הגזר. נראה היה כאילו הגזר צמח וגדל ופילס דרכו בתוך חֶבֶק מסוים אשר ליפף את הגזר באמצעיתו בחוזקה כמו עניבה והגזר התפתח לעובי רגיל משני צידי עניבת החנק הזו. היא שטפה מעט את החֶבֶק ולאט הובהר לה שזו טבעת מוזהבת עם יהלום במרכזה.

נדהמת היא קראה לבעלה, בנה של מרי, הראתה לו את הגזר הגדל מתוך הטבעת, וזה נזכר לפתע בסיפור ששמע מאימו על אובדן טבעת האירוסין שלה בגינה. לפני שלוש עשרה שנה.

'הבנתי מיד שזו הטבעת של אימא,' סיפר הבן 'אבל נדהמתי מהדרך המוזרה שבה הגזר נבט וצמח בדיוק דרך הטבעת אחרי כל כך הרבה שנים. כאילו מתעקש לשמר את הטבעת ולהחזירה יום אחד לבעליה.'

הם צלצלו לספר למרי וזו לא האמינה למישמע אוזניה. היא הסתקרנה רק לראות עם הטבעת עדיין תעלה על אצבעה.

וכך מול עיני משפחתה, היא הורידה בעזרת מעט סבון את הטבעת הזולה והעלתה מחדש את הטבעת האבודה על אצבעה… וזו אכן התאימה… כמו בסיפור סינדרלה והנעל…

 

(כפי שפורסם באמצעי התקשורת בקנדה. צרפתי בבלוג כמה תמונות)

 

אחד מאתרי האינטרנט בקנדה כתר לסיפור את הכותרת 'הקאראט שבגזר', שבאנגלית יוצר משחק מילים נחמד – 'Karat in Carrot'.
ואתה מציץ בתמונות ואינך מאמין. אז מה יש בְּטבעות שלכאורה הן רק קישוט ליד, ובכל זאת נכרכים בהן סיפורים הזויים מהסוג הזה? ועם יד על הלב למי אין איזה שהוא סיפור עם טבעת?

נתקלתי פעם בחריזה הזו, שאיני יודע את מקורה, שמתחברת יפה לסיפור הטבעת האבודה של מרי גראמס:

"טבעות הן לכאורה רק קישוט ליד,

אבל בחוּבַּן הבטחה שזורה, או זיכרון מיוחד,

ובדרכָּן… מנציחות הן מסתורין מהעבר…

                   שנשאר… ובוֹהֵק… ויבהק גם ביום המחר…"

 

זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי, 16.11.2017

(ואגב, לאוהבי הטריוויה – הידעתם ש… קָרָט הוא זרע פרי החרוב והוא שימש בימי קדם לשקילת אבני חן כי פעם חשבו שלכל זרעי פרי החרוב, באשר הם, יש אותו המשקל בדיוק. וכך קרט הפך ליחידת משקל לאבני חן…)

Karat in Carrot כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

Parnas 312 Karat in Carrot 17.11.17

מרי גראמס והגזר שצמח, שכלא את הטבעת בתוכו, והחזירה לבעליה לאחר 13 שנים

השלט שבכניסה לחווה המשפחתית שנוסדה לפני כמעט 105 שנים

 


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

הי שוקה,
סיפור מדהים – בייחוד איך השתמרה לה הטבעת בתוך הגזר!
לרובנו יש סיפורים על טבעות. אני תוהה מדוע זה כל כך נפוץ ומה יש בה בטבעת שכל כך יקר לנו נפשית.
גם לי יש שני סיפורי טבעות קצרים:
יום אחד גיליתי שהיהלום בטבעת שלי נפל. ׳הפכתי׳ את העולם. כעבור שבוע גיליתי משהו מנצנץ בין תריסי המזגן במכונית. קשה לתאר את השמחה (וזה אחרי שתבעתי את חברת הביטוח – תביעה שמיהרתי לבטל כמובן.
והסיפור השני – בעלי קנה לי טבעת ליום הולדתי ה-70 ושיבצתי בה אבן יקרה שהבאתי מחו״ל לפני עשרות שנים. הטבעת נעלמה. המון כאב לב.
יום אחד מצאתי אותה (עד עכשיו לא ברור לי כיצד) ואת שאגות השמחה שלי שמעו כנראה בכל הרחוב…
בסופו של דבר – כולה טבעת. אבל כנראה שמאחורי זה יש באמת משהו יותר עמוק.
שבת שלום

היי
סיפור מרגש ומדהים ובי הוא נוגע באופן מיוחד!
אני צורפת ומעצבת תכשיטים ומתמחה במיוחד בחידוש ובשדרוג תכשיטים ישנים. יש לי זכות לשמוע סיפורים מרגשים על האנשים העומדים מאחורי התכשיטים ולהיות שותפה לתהליכי שימור וחידוש שלהם!
המוטו שלי הוא שלכל תכשיט יש סיפור ומאחורי כל סיפור יש אדם. חלק מהסיפורים אני משתפת בדף הפייסבוק שלי (המקום של יפעת) וגם בהרצאה מיוחדת שאני מעבירה.
זכיתי 🙂
תודה וסופש נעים, יפעת

מוסר השכל: לא להשקיע בחפצים,
אלא במטרות חברתיות נעלות.
אבותיי סחרו ביהלומים, אבל אני קונה תכשיטים מפלסטיק שנוצצים יפה מאוד.
אין מפחי נפש ואין גנבים, והכסף שנצבר נתרם לבני עמי.

אחת מאמרותיו הידועות של רבי נחמן מברסלב היא ש"אין יאוש בעולם" .
הסיפור שאתה שוקה מספר לנו הפעם,אכן מוכיח אימרה זו .

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

להגיע בזמן

מרבית האנשים שמאחרים באופן קבוע מאמינים, כך לעניות לדעתי, שזה בלתי נשלט, שאין מאחורי זה כל כוונה לזלזל באחר ולא לכבד את זמנו ובוודאי לא יודו שאולי יש בכך ניסיון להפגין 'כמה אני חשוב'.  המאחרים תמיד יאשימו את פקקי התנועה, סידורי ילדים בבקרים, שיחת טלפון חשובה שנכנסה ואולי את קשיי הקימה בבוקר. ויחד עם זאת […]

כפפת בייסבול

אני בארה"ב, מולי בפינת רחוב חנות נוחות בשם Circle K (רשת מקבילה לרשת 7/11 שכולנו מכירים) ונזכר אז בְּסיפור שנתקלתי בו פעם, בהקשר של רשת החנויות הזו.  להיות רְחב-לב ('להיות לארג" בשפת היום-יום) אינו דבר של מה בכך. שני אויבים מרכזיים קורצים לנו ומסיטים אותנו מלהיות רחבי-לב. האויב הראשון הוא המבט שעובר אצל מרביתנו דרך […]