מעיל ירוק

שרונה וגילי חריש הם מסוג האנשים שאני קורא להם 'אנשים טובים'. שניהם עורכי דין מצליחים, אנשי משפחה טובים… שיום אחד החליטו שהם רוצים לתרום משהו לכך שהעולם יהיה טוב יותר. וכך, לפני כמעט שלושים שנה, הם הקימו את עמותת 'לָשובע' –  ארגון סיוע הומניטרי שלא למטרות רווח המפעיל שירותי סיוע לשכבות אוכלוסייה מוחלשות, מעונות לדרי-רחוב (הומלסים), מרכז לחלוקת בגדים יד-שניה ורשת של בתי נוער שפרוסה בכל הארץ. לאחרונה הם סגרו את משרד עורכי הדין שלהם ועוסקים מלוא זמנם בַּפּעילות האנושית המבורכת הזו. הם קבלו את מגן שר הרווחה, הם קבלו את אות הנשיא למתנדב ובשנת 2001 שרונה וגילי (שאגב שמו המלא הוא גיל-עד) נבחרו להדליק משואה בטקס יום העצמאות כהוקרה על פעילותם למען הנזקקים.

ויום אחד כשאנחנו משוחחים על צירופי מקרים מספרת שרונה את הסיפור הבא:

 

"אתה רואה את המעיל הירוק שגילי לובש?" היא שואלת ואני מביט בגילי העוטה מעיל רוח מבד ירוק רב כיסים, מין מעיל כזה של צלמים, של ציידי ספארי.

"אל תתפלא שהוא בלה ושחוק, כי גילי אוהב את המעיל ואינו מש ממנו. כל כיס מיועד לחפץ אחר ורק עם המעיל הזה נוח לו להתהלך. מכיוון שהוא רכוב בעיר על אופנועו אז הוא משתמש במעיל הזה גם בימי הקיץ. ולהסיר ממנו את המעיל לכמה ימי כביסה, אם כבר הוא מתרצה רחמנא ליצלן, זו משימה מרובת שכנוע.

ויום אחד אנחנו מוזמנים לחברים מהצפון לארוחה, שבים בסוף הערב הביתה רק כדי להבחין שהמעיל הירוק איננו. השעה כבר מאוחרת אז למחרת בבקר אנחנו מתקשרים לחברים הצפוניים שמאשרים שהמעיל אכן נשכח בביתם. 'אין צורך שתטרחו להגיע שוב צפונה' אומרת לי החברה. 'אנחנו מגיעים השבוע לתל אביב ונעצור להשיב את המעיל.'

טוב, נמצאה האבדה, גילי רגוע. חלף שבוע ולא שמענו מהחברים. גילי מציק לי לבדוק מה קורה.

אני מתקשרת שוב לחברה, מתעניינת מדוע לא הגיעו כפי שהבטיחו.

'אֶההה… בוודאי היינו אצלכם' החברה מיד משיבה 'מה לא ראיתם את המעיל?'

'איך? מתי?' אני עונה לה 'לא ראינו שום מעיל.'

'עברנו דרככם באחד הערבים, איש לא ענה לנו בבית, אז השלכנו את השקית עם המעיל מעבר לשער ביתכם.'

"אחד הפרויקטים של עמותת 'לשובע'," מסבירה לי עכשיו שרונה "הוא פרויקט איסוף בגדים לאנשים נזקקים. מִשכך, רבים ממכרינו נוהגים לרכז בגדים ישנים בשקיות ולהשליך אלינו לחצר מעבר לשער הבית וכך אין צורך להטריד אותנו. מידי כמה ימים אנחנו מעבירים את השקיות עם הבגדים למרכז המיון שלנו ומשם לחלוקה בכל רחבי הארץ. לפני שסיפרתי לגילי עוד פשפשתי ימים במחסנים של העמותה אבל המעיל.. נשאה אותו הרוח. בצער סיפרתי לגילי על המעיל הירוק שלו שבדרך לא דרך ישמש כנראה עכשיו מישהו שנזקק.'

חלפה לה שנה.

בחג החנוכה עורכת העמותה במעונותיה ("גגון") טכס הדלקת נרות לדרי-הרחוב. גילי עומד מול החנוכייה, נר השָמָש בידו ושפתיו ממלמלות 'שעשה נסים לאבותינו'. מבעד לשלהבת הנר עיניו מבחינות מרחוק בכתם ירוק. 'וכי זה משחקה של השלהבת?' הוא חושב וממקד מבטו. וכמו בתצלום תקריב בסרט, העין מבעד לנרות הדולקים ננעלת על המעיל הירוק שלו, העוטף את אחד מחסרי הבית. הוא אינו מתיק מבטו מהאיש ועם תום מחרוזת שירי החנוכה גילי ניגש אליו, מחבק אותו ומספר לו על גלגולו של המעיל. וָלַרִי אז מחייך אליו, פושט את המעיל שלו/של גילי ומחזיר אותו לבעליו. יחדיו הם פוסעים אז למחסן העמותה וגילי בוחר עבורו מעיל עור חליפי לשביעות רצונו.

"וכך, בצירוף מקרים מוזר, אולי נס של חנוכה… שב המעיל הירוק" מסיימת שרונה "ומשרת את גילי עד עצם היום הזה. לקח כמה כביסות עד שריחות הרחוב הוסרו ממנו, אבל הנה המעיל שוב על גילי."

 

(כך סיפרה לי שרונה חריש. אני מצרף את תמונתם בבלוג)

 

נפלאות דרכי הגורל… כבר אמרנו? ובכלל… כמה טוב שיש אנשים טובים כאלה כמו שרונה וגילי והעולם בדרכו המוזרה והסמלית (חנוכה… כשגילי מברך על הנסים…) אולי מיטיב אתם בחזרה.

'תהיו אנשים טובים', כך מסיים תמיד העיתונאי נתן זהבי את תכניתו היומית ברדיו. 'תהיו אנשים טובים' אני מחרה מחזיק אחריו…

זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי 28 במאי 2015

שרונה, גיל-עד, המעיל הירוק וגם אני...

שרונה, גיל-עד, המעיל הירוק שוב על בעליו וגם אני נדחפתי..


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

שוקה בוקר טוב

אני קוראת את סיפרוך על נתינה ואני מזמזמת את השיקר של נעמי שמר "אנשים טובים באמצע הדרך".
ובימים כאלה עם הסערות הפולטיות אני חוזרת ומשננת לילדיי תהיו
אתם אנשים טובים . בזכות אנשים כמו שרונה וגיל-עד החברה שלנו שורדת.
תודה שוקה על הסיפורים שמחזקים אותי.

בוקר טוב שוקה,
וכרגיל סיפורך אודות הזוג חריש ומעיל ירוק אחד מקסים ומרתק .לסיום אתלה באילן גבוה הלא הוא אבי ז"ל,שנהג לומר באידיש "בי א'מנטש" ובתרגום חופשי תמיד תשתדל להיות בן אדם…

חיזקו ואימצו.

כמו שבגד בא ממקום של בגידה המעיל בא ממקום של מעילה.
והכל יחסי .
המעילה שבסיפור היא מהמעולות שבמעילות שיש בה מעלות משובחות.
תודה לסיפור המרתק !
אהרון וינטר

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

וימפל

את פרופסור שולה פרוש, לשעבר מנהלת בית הספר לריפוי בעיסוק של הדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים, פגשתי דרך ידידה קרובה. ממנה התוודעתי לראשונה למושג וִימְפֶּל. הנה הסבר מויקיפדיה: 'וִימְפֶּל הוא כינוי לבד שנעטף בו התינוק בברית המילה, ועל פי מנהג קהילות בגרמניה כשהגיע התינוק לגיל שלוש נתנה משפחתו את יריעת הבד מתנה לבית הכנסת כדי שישמש […]

אלף אביבים

'אלף אביבים' אינו רוטב לסלט ביפן. 'אלף אביבים' הוא פירוש שמה של מדריכת טיולים מקומית – צִ'י-הַרוּ – חייכנית ונעימת סבר. היא קבלה את שמה כי יצאה לאוויר העולם ביומו הראשון של האביב היפני. צִ'י-הַרוּ הייתה מדריכת הטיול שלנו כשבקרנו ביפן. באחד הימים, כשפסעה לצדי ברחוב, סיפרתי לה על זיקתי לסיפורים קטנים מהחיים והפצרתי בה […]