שאלת הזהב

 בארה"ב, בלינת לילה באחד ממלונות רשת מַריוֹט, אני ממתין לתורי בקבלה ומבטי משוטט ונתקל בדיוקנו של 'בּיל' מריוט הניבט אלי מתמונה המתנוססת בראש אחד מגרמי המדרגות.

ביל מריוט ואביו יצרו את מפעילת רשת בתי המלון הגדולה בעולם, רשת הנחשבת עד היום לאחד מהארגונים המשובחים הקיימים. ביל ניהל את החברה והובילה ממש עד לפני כשנתיים.

וצף ועלה בזיכרוני סיפור מעניין שקראתי על ביל מריוט, סיפור שהשפיע על תפיסת עולמי כמנהל וכאדם ושיתפתי בו את אלה שעבדו אתי כבר לפני למעלה מעשור.

 

"השיעור הגדול ביותר שלמדתי במשך השנים הוא להקשיב לאנשים," הוא מספר. "מצאתי שכשמכנסים אנשים, קולטים את הרעיונות שלהם ומקשיבים למה שיש להם לומר, נקבל החלטות טובות יותר. את השיעור הראשון לכך קיבלתי בשלב מוקדם בחיי, בפגישה שהייתה לי עם אחד ממנהיגי העולם המפורסמים, הנשיא אייזנהאואר.

גמרתי אז את הקולג', הייתי כבר כחצי שנה בצבא והגעתי הביתה לחג המולד. מזכיר המדינה לענייני חקלאות הגיע לחווה של הורי יחד עם אייזנהאואר, שהיה אז נשיא ארה"ב, ואני הייתי סמל בצי האמריקאי.

בחוץ שרר קור כלבים, אבל אבי כבר סידר בחוץ מטרות לירי.

'אתה רוצה לצאת החוצה לירות' הוא שאל את הנשיא, 'או שמא תעדיף להישאר ולהתחמם ליד האח בתוך הבית?'

הנשיא פנה אז אלי ושאל אותי, 'מה אתה חושב, סמל?'

נשיא ארה"ב פונה אלי ושואל לדעתי? חשבתי לעצמי, וגם היום, כן… גם היום, כשאני נזכר בכך אני נרגש. אמרתי לעצמי, 'אתה יודע מה, ככה הוא כנראה מסתדר כאשר הוא מתעסק עם דה-גול, צ'רצ'יל, רוזוולט, סטלין, ואחרים – הוא שואל את שאלת הזהב הזו: מה אתה חושב?'

אז אמרתי, 'אדוני הנשיא, קר מידי בחוץ, כדאי שתישאר בפנים ליד האח.'

מאז ועד היום השיעור הזה נשאר אתי.  אני זוכר שחשבתי: ' בעתיד, אם אני אכנס פעם לעסקים, אני אשאל את השאלה הזו, ואני משוכנע שאלקט מידע טוב למדי מאנשים.'"

ביל מריוט הבין שלשאול בפשטות, "מה אתה חושב?" יכול להפוך אפילו אנשים שנחשבים כעובדי כפיים לעובדי 'ידע' – באמצעות הקשבה אליהם ומתן כבוד לניסיונם וחכמתם.

ביל סיכם אז את שיחתנו ואמר, "בני, ג'והן, עבד תקופה מסוימת בניו-יורק באיזו חברה שרכשנו. בהיותו במטבח הוא ניגש לאחד מהאנשים ואמר לו, 'יש לנו את הבעיה הזו שצצה פתאום (והוא פרט את הנושא), מה אתה חושב שעלינו לעשות?'

דמעות נקוו בעיניו של העובד כשענה: 'אני עובד בחברה הוותיקה הזו כבר עשרים שנה ואף אחד… אף פעם… לא שאל לדעתי על דבר כל שהוא'".

(הסיפור לקוח מספרו של סטיבן קובי "ההרגל השמיני")

 

כמה תבונה, אנושיות וגדלות-רוח מגולמים במשפט הקטן הזה בן שלושת המילים 'מה אתה חושב?' יש בו נימוס וכבוד לאחר, יש בו הקשבה, יש בו ליקוט אינפורמציה והרחבת ידע, יש בו פרישֹת ידיים והזמנה לשיתוף, וכִּכְלות הכול… אתה עדיין יכול להחליט כרצונך!!

זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי, 23 באוקטובר 2014


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

בתלמוד מובא. אם אתה גבוה ואשתך גוצמה התכופף אליה ושאל לדעתה

ואוווו שוקה !!
איזה קטע נפלא, כמה כוח יש בשאלה כזאת קטנה, כמה עוצמה היא נותנת לאנשים, אני כבר שלחתי את הזיקוק הלאה לכאלה שיבינו אותו נכון.
המון תודה על המתנות שלך, הפכת להיות מאוד משמעותי במשפחתנו.

שוקה שלום,
זה זמן רב שאני שומעת או קוראת את הסיפורים שלך, ברצוני להודות לך על הסיפורים המרתקים שמרגשים אותי כל פעם מחדש, כל קריאה כזו היא חגיגה עבורי.
תודה רבה יוכי.

כרגיל, מדהים ומשכיל

מה שיפה, שוקה, היא העובדה שהעובד ה"קטן" למטה, יודע הרבה יותר טב מה טוב לעשות!!!

העובד הקטן, זה שמבצע את ההוראות, משגיח על החוקים והנהלים הוא זה שיכול לרומם או להפיל כל עסק.

ראיתי את זה במו עיניי ושמעתי ממקורבים שסומך על המילה שלהם.

תודה, כרגיל, על פוסט מרגש ויפה זה.

יהודה

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

חיבוק אקראי

הנה שיירים אנושיים קטנטנים מהאזעקות בגוש דן. המלחמה האחרונה הטביעה חותם קשה באורית, והיא כבר למודת מלחמות, אינה ילדונת כלל ועיקר. היא מקנאה באלה שעוברים אזעקות בשלוות רוח, אצלה צעקת הסירנה מחרידה כל מיתר וכל שריר בגופה. "זה היה ממש בימים הראשונים של המלחמה" אורית מספרת. "אני בדרכי מהמשרד, משתרכת בפקקים של כביש ארבע וממש […]

ד"ר שושני

מידי פעם מגיעים אלי סיפורים שיד הגורל הבלתי מוסברת חתומה עליהם. אני מתייק אותם בקטגוריה של "קסם המקריות". ד"ר  אהוד שושני הוא רופא מומחה באונקולוגית ילדים, ולפני למעלה מעשרים שנה הוא שהה שנתיים בהתמחות באדמונטון שבקנדה. והוא מספר:   ג'ודי נוימן הייתה נערה כבת חמש עשרה כשאושפזה עם לוקמיה חמורה במרכז לאונקולוגיה לילדים שבאדמונטון, המשרתת כמיליון […]