החופש לבחור

בשבוע הזה של הבחירות בארצנו הקטנה זו הזדמנות להעלות את המושג 'החופש לבחור' מזווית מעט אחרת. את הסיפור הבא דליתי מספרו של לני רביץ, מרצה ידוע בתחום ההומור. הוא מספר את זה כאגדה על נסיך ונסיכה, ואני… המרתי אותו לסיפור מהחיים של היום:

בחור צעיר, נאה ומצליח נישא לאהובת לבו – כך תמיד זה מתחיל.

"אהובי," אומרת הכלה בליל הכלולות לבעלה: "יש לי משהו לשתף אותך. האישיות שלי, כמו רבים היום, בעייתית ומפוצלת." והיא פורשת על מיטת הכלולות שני צעיפי משי בהם היא תמיד עוטפת את צווארה. צעיף אחד תכול והשני שחור.

"לצבעי הצעיף שאני עוטה יש השפעה על מי שאני," היא המשיכה. "השחור הופך אותי לקנטרנית ומרושעת והתכול עושה אותי לנעימה ואוהבת. ואתה, אהובי, יכול לבחור באיזה צעיף אשתמש באיזה חלק של היום. הנה הבחירה בידיך.

והבחור ללא היסוס בחר בצעיף התכול לשעות הערב והלילה, כי אז הם שבים מהעבודה ושוהים ביחד. ואכן בשעות הללו הייתה מסירה את הצעיף השחור, מניחה על צווארה את הצעיף התכול וטוּב- לבה היה פורץ ואהבתה אליו הייתה ללא גבולות. והם חיו כך מאושרים.

יום אחד שב הבחור מוקדם הביתה… ורעייתו הצעירה במקלחת. הוא מבחין בשני הצעיפים מונחים על המיטה. התכול והשחור. מחשבה מהירה חולפת בראשו – היא כל כך מקסימה אתי בערבים, מדוע לא תהנה מכך כל הסביבה? הוא לוקח את הצעיף השחור, ומעלה אותו באש. האישה מגיחה מהמקלחת, מבחינה בבעלה, ובעודה מתלבשת היא תרה אחר הצעיף השחור שאיננו. הוא בחיוך אומר לה: "שרפתי את השחור. אני רוצה אותך אוהבת ונעימה 24 שעות ביממה."

האישה מעיפה בו מבט רושף וזועם.  "הפרת את ההסכם ביננו," היא מסננת בין שיניה, אורזת מזוודה ונעלמת מהבית.

הגבר הצעיר מוכה הלם. הוא מנסה תקופה ארוכה לתור אחר רעייתו האהובה ומעלה חרס.

חלפו מספר שבועות והטלפון מצלצל. על הקו רעייתו האבודה. "את כל כך חסרה לי," הוא אומר, "לאן נעלמתְ?" והיא בטון קר אומרת לו: "אשוב אליך אם תאמר לי מהי התשובה המנצחת לשאלה 'מה כל הנשים רוצות?'." והיא מנתקת.

'מה כל הנשים רוצות?' הוא תוהה ומבין שהשאלה מתעתעת. הוא שובר את ראשו ושב אליה עם תשובות שונות ועל כולן היא מלגלגת. "תחשוב עוד" היא אומרת לו.

כשהוא על סף ייאוש מתגלה לו אמו בחלום ולוחשת אליו: "בני היקר, הדבר האחד שכל הנשים רוצות בו הוא החופש לבחור! חירותנו היא הדבר היקר לנו מכל, בני."

הוא מקיץ בבקר, ומרים טלפון לרעייתו עם התשובה של אמו.  "אכן, זו התשובה הנכונה." היא אומרת בשמחה. "אני שבה הביתה."

רעייתו הצעירה שבה והוא מתמוגג מחדש מיופייה וממראה. הם מתחבקים בחום והוא לוחש לה: "איזה כיף ששבת. כל כך התגעגעתי."

והיא… היא לוקחת צעד לאחור, שולפת שני צעיפים, האחד תכול והשני שחור. "אתה זוכר שאני עוטה צעיפים על צווארי. תבחר!"

הוא מהסס קצת: "כל מה שתרצי אעשה, יקרה שלי, רק אל תעזביני שוב."

"ובכן," היא לוחצת, "מתי עלי לעטות על צווארי את התכול ומתי את השחור?"

והבחור שהחכים מציץ בה, זיק חולף בעיניו, פיו מתרחב בחיוך מאוזן לאוזן והוא אומר:

"הרי חשוב לאשה החופש לבחור… תבחרי את, יקירתי!!"

(המקור מספרו של לני רביץ "ובנימה אופטימית זו…," בהוצאת אורנית, – הלבוש המודרני שלי)

מה ניקח מכאן? קל להיסחף לכוון הפופולרי של 'קשה להבין נשים'. אבל דווקא בשבוע הבחירות הזה, חשוב להתעכב על נושא הבחירה, כזכות של כולנו ולא רק נשים. איני משוכנע שתמיד אנחנו מבינים שאכן יש לנו בחירה, גם במקרים שנראה לנו שאין.

דוגמא קטנה ומוכרת: מישהו עובד, אינו מרוצה מעבודתו ומספר לעצמו ולכולם שמשאת נפשו זה לשבת כל היום בְּחוף-הים וללגום בירה. ולמה הוא לא שם?  – כי הוא זקוק לפרנסה.

אז יש לו בחירה – או לעבוד ולהתפרנס או לרבוץ בים ושילדיו ירעבו. הוא בוחר בלהתפרנס… אבל… בראשו זה עדיין נתפס שזה נכפה עליו, למרות שזה מה שהוא בחר…

ויקטור פרנקל בספרו 'האדם מחפש משמעות' כתב: "אפשר ליטול מן האדם הכול חוץ מדבר אחד – את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבוֹר את דרכו."

 

זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 19 במרץ 2015


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

לדעתי דווקא כל כך קל להבין נשים, פשוט תתיחסו אלינו כאל שווי זכויות שזכותן להחליט איך תהיינה.

עצוב לחשוב שדבר כזה אלמנטרי עדיין לא ברור לרוב האוכלוסיה בעולם

שוקה , יום טוב ! העלית נושא מעניין , אני מטבעי אדם משתף ונותן לבת זוגתי אם יש בעיה לומר את דעתה ולא לכפות את דעתי עליה ,והרי זה פלא ,היא אומרת לי "אתה אדם חלש שזורק על האחר" , ואני יודע שאני אדם חזק והתחלתי לקבוע כל דבר , והרי זה פלא , היא מפסוטה , מה דעתך ? ביי עומר !!

הרמב"ם כבר כתב לפני מאות שנים על כח הבחירה שהוא הכח העוצמתי שמניע את האדם… יפה כתבת זאת בסיפורך

אדם נולד ב: על כורחו!
כספינה היוצאת מן הנמל וכולם שמחים.
אדם יוצא מן העולם ב: על כורחו.
כספינה השבה לנמל בלי מקבלי פנים.
לפי בחירתו:
ילוו אותו מעשיו הטובים.

לאהרון, יפה, מה המקור?

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

זכרונות כלואים

יואב איילון, שאיני מכיר, יצר אתי קשר ושטח בפני את סיפור משפחתו הבא: אנחנו בשנת 1936 בעיירה קטנה במזרח אירופה. עיירה יהודית תוססת עם אלפי יהודים המהווים כשני שליש מתושבי העיירה. עלם צעיר כבן 18 בשם דֹב (דוֹבָלֶ'ה) נכבש בקסמיה של סלאבה –  עלמת חמודות הצעירה ממנו בשנים ואהבתם צומחת, מעמיקה ושולחת שורשים על פני […]

ספר כימיה

בעז איתן הוא דמות מוכרת בעולם ההיטק. הוא היה מעורב בהקמתן ובניהולן של חברות סטארט-אפ הידועות למעוּרים בשוק. בעז גדל כבן יחיד להוריו בחופית שבשרון, ובשנת 1966 התגייס לצה"ל והפך לטיס קרב. בקיץ 1970, בגיחה מבצעית בסוריה, מטוסו נפגע והוא צנח ונפל בשבי הסורי. במהלך השבי למרות העינויים ותקופות הבידוד הוא החל ללמוד מדעים בעזרת […]